להיות אסף אמדורסקי
יום ג, 2.12.08, 21:36 
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 21.11.08)
נתחיל מהסוף – תדמיינו את אסף אמדורסקי בהדרן, עומד בחזית הבמה, אוחז בגיטרה ושר. משמאלו אחד, אסף אמדורסקי, מנגן על בס. מאחוריו עוד איזה אסף אמדורסקי מתפרע על התופים. ומימינו אסף אמדורסקי נוסף מוחא כפיים לפי הקצב. כמו סצינה מ"להיות ג'ון מלקוביץ'", אספים אמדורסקיים מילאו את הבמה של הזאפה, וכל המחזה הסוריאליסטי הזה שמיד יוסבר התרחש דווקא בביצוע ל"החדר האינטימי שלי". אז אינטימיות אולי לא הייתה שם, אבל אין ספק שבשלב הזה החדר הזה היה לגמרי שלו. אבל אני מקדים את המאוחר.
שעה וחצי לפני כן, המצב היה אחר לגמרי. אמדורסקי עלה לבמה בחליפה ששיוותה לו מראה של חייזר חנוט בברקוד, ועם גיטרה ממותגת היטב בצבעי ירוק-זרחן וורוד-מסטיק, כצבעי עטיפת האלבום החדש שלו. המילים "שטיק" ו"גימיק" עשו תאונה חזיתית בתוך הראש שלי ועצרו להחליף פרטים בזמן שאמדורסקי פתח עם "יש לך מקום" ו"סיני" המסונתזים לעייפה. מה זה מסונתזים – על סף הקריוקי. למעט השירה, הגיטרה ונגיעות קלידים קטנות של אשפית הקלידים תום דרום, כל המוזיקה התנגנה ישירות מהמחשב. חבל, חשבתי, הייתי יכול פשוט לשמוע את הדיסק ולחסוך בדלק.
אבל לאט לאט הציניות פינתה מקום להבנה שאמדורסקי עשה פה משהו גדול. משהו ששמור להפקות של חו"ל. אולי אין הרבה אותנטיות בהופעה כזו כשגם את הרגש הכי אינטימי הוא מעביר דרך מקצבים של דאנס, אבל זה עובד. הכריזמה הבימתית השקטה של אמדורסקי, בשילוב עם המקצוענות שלו והחדשנות הטכנולוגית של ההופעה, גרמו ל"שטיק" ו"גימיק" לחטוף התקף לב פתאומי ולהוריש את הונם ל"יצירתיות" ו"אומץ".
חלק גדול מהקרדיט מגיע לשלושה מוזיקאים אלמוניים שנכחו על הבמה, כשלעיתים הם אפילו מאפילים על אמדורסקי: שלושת מסכי הוידאו שריצדו בסינכרון מושלם לקחו חלק פעיל במופע, ולא רק בתור פרשנות ויזואלית למוזיקה. הם היו חלק מהמוזיקה. מהם נשקפה להקת האמדורסקים ב"חדר האינטימי". הם אלו שאירחו את קרן אן החמודה ב"מסתכל על הים" ואת רונה קינן שובת הלב ב"יקירתי" (מחזה הזוי בין השאר מאחר וקינן עמדה ממש לידי בקהל). כמו טריפטיך מימי הרנסנס, הם נתנו עומק להופעה ובנו לכל שיר מספר רבדים שהתכתבו זה עם זה. אז אולי כל ההופעה מתוכנתת מראש עד שנדמה שאפילו את החולצה אמדורסקי מוריד לפי סימן מהמחשב. אבל לפחות היא מתוכנתת ביד אמן.
ומסתבר שגם אשף טכני כמו אמדורסקי יודע מתי להרפות. אחד משיאי המופע מגיע דווקא בביצוע האקוסטי ונטול המחשב של "בראשית". אמדורסקי נפרד ושר " לכי לדרכך, אני לדרכי, מה ששלך כבר לא שלי", ומישהו בקהל לוקח את זה מספיק ללב כדי לצעוק לו בחזרה "מי צריך אותה!". המחשב של אמדורסקי אולי מזיז לקהל את הרגליים, אבל רק כשאמדורסקי שם את עצמו בחזית, הוא מצליח לסחוף לקהל גם את הלב.
(אסף אמדורסקי, זאפה תל אביב, 13.11.08)
תגיות: אסף אמדורסקי, גימיק, קרן אן, רונה קינן, תום דרום, תרבות מעריב
...ובאותו עניין:
- משולש קהה זווית - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 4.9.09) ההופעה המשותפת של [שלומי שבן], קרן אן ו[אבישי כהן חצוצרה] היא מהה...
- אמנותו אמונתו - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 6.2.09) הוא מגיח מתוך הערפל שעל הבמה: חליפה שחורה, כובע, זקן. הקהל מתחיל ...
- תופים הם לפעמים געגועים - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 30.1.09) נהוג לומר שז'אן ז'אק גולדברג הוא מהמתופפים הגדולים שהיו פה בשנות...
- סימנים של חלטורה - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 9.10.09) האלבום "סימנים של חולשה" של ברי סחרוף יצא ב-1993, וגם היום, מקץ ...
- רוקנרול הולך טוב עם אלכוהול - דווקא עכשיו, בתחילתו של עשור חדש, מתחשק לי לחזור שני עשורים אחורה לתחילת שנות התשעים. אני משער שבימי...
יפה, ביקורת מצויינת! נהנתי לקרוא וגם עושה חשק ללכת להופעה.
האמת היא שלקח לי כמה האזנות בשביל לאהוב את האלבום.
מהרגע שראיתי את העטיפה ועד שהאלבום נגמר ניסיתי להיזכר אם קראתי משהו במדורי הרכילות על ניתוח הסרת האשכים שאמדורסקי עבר.
בהאזנה השניה והשלישית (עם חוברת המילים ביד) התחלתי להבין איזו יצירה יש כאן.
מי ייתן ויהיו עוד אלבומים מעולים כאלו (רק אם אפשר עם יותר כלים חיים, אם זה לא יותר מידי לבקש..)
ביקורת נפלאה!
נשמע כמו הופעה מעניינת למרות הכל.
וואו.. נדב..
כתיבה מצויינת.
[…] מספק בהופעה שלו. אל תאמינו לי, תקראו מה היה לאייל דסקל, לזרבוי וליזט דנן במאקו להגיד על ההופעה ותקפצו לראות את […]
שמע, אתה חייב להסביר לי פנים אל פנים בהזדמנות למה התכוונת בקטע עם המסכים…
הכל כאילו היה מצולם מראש?
טוב, אנחנו עוד נדבר על זה.