ימין ושמאל, רק רוק אנד רול
יום ד, 29.10.08, 3:45 
מרחבים. אדמה. שמיים. 3 עצים. מאות אוהלים. הרבה יותר מידי שוטרים. 2 במות. לפחות 2500 צעירים. יותר מ-40 הופעות. ימין ושמאל רק רוק אנד רול. ככה נראה פסטיבל "אינדינגב", אי קטן של אחווה, חזון, נשמה ויצירה בלב של מדינה לוחמנית, קצרת רואי, מושחתת ועייפה.
כמה שעות לפני כן התמונה הייתה מעט שונה: מרחבים. אדמה. שמיים. 3 עצים. 2 ק"מ של פקקים. 14 מכוניות עומדות. 200 אנשים מתוסכלים בחניון. 1000 אנשים מזיעים בקופות. שוב הרבה יותר מידי שוטרים. פחות מידי כרטיסים. טונות של עצבים. איש הפקה אחד שמצליח לשמור על קור רוח כנגד כל הסיכויים. ימין ושמאל רק אנשים שמוכנים לעקור את הטחול למארגני הפסטיבל, במקום להבין שאם יש כאן צוואר שצריך למלוק, זה צוואר הבקבוק שיצרה משטרת ישראל. אני לא מצפה ממי שהרגע גילה שהוא ביזבז זמן ודלק לשווא לעצור ולהבין את גדולת הרגע, אבל עכשיו, כשהפסטיבל תם, חייבים לצעוק את זה: פסטיבל מוזיקת השוליים הגדול ביותר שקם כאן היה Sold out תוך שעתיים. עדיין מדובר "רק" ב-2500 איש (אם לא סופרים את מאות האנשים שנתקעו ללא כרטיס), אבל המסר ברור – יש קהל למוזיקת שוליים, והוא רק הולך וגדל. זה רק עניין של זמן עד שהשוליים האלה יתחילו לטפטף אל המרכז וינכסו בחזרה את הרוק הישראלי המנוון.
ברגעי המתח ליד הקופה, כשעוד לא ברור אם מחכה לי כרטיס או לא, אני מדמיין את עצמי חוזר תל אביבה וכותב פוסט מאוכזב בשם "אין-דינגב". אבל אז מגיע הצמיד המיוחל שאומר שאני רשאי להיכנס למתחם הפסטיבל, לפחות עד שהשוטרים יחליטו באופן שרירותי שאסור לי בגלל טעות אווילית שלהם בחישוב האנשים. המלצה למשטרת ישראל: לחייב את השוטרים לסיים לפחות כיתה ג' לפני שמקבלים אותם לשירות. ובעוד הצמיד נענד על ידי, אני מביט אל הנדכאים והחלכאים שטרם זכו בו. חלקם מחכים שם כבר 3 שעות. את חלקם אני מכיר. פרצוף מן העבר, שבימים כתיקונם היה עובר לצד השני של הרחוב לו היה נתקל בי במקרה, צועק אלי מתוך התור: "יש לך איך להכניס אותי?". כנראה שהוא באמת נואש. מכירה מוקדמת של כל הכרטיסים הייתה מונעת את המצב הזה, אך זו חוכמה בדיעבד, מאחר ובאמת שלא הייתה שום דרך לצפות את ההתנפלות. ואני משער שהמארגנים כבר הפיקו את הלקחים בעצמם.
אז מה היה בפסטיבל?
- "Kitzu" מפתיעים, אסף אבידן מקסים ויהוא ירון כוכב
- השיטה הצ'כית משנדלרת, טל כהן שלו מבלבל, גבע אלון סוחף
- "ג'ירפות" מזייפות, אסף אבידן עדיין מקסים, ו-"Plastic Peacocks" אדירים
- "פאניק אנסמבל" מחייכים, עמית ארז אוטומטי, ו"אטליז" מצטמקים
תגיות: GeishaNo, kitzu, Midnight Peacocks, oxygen, pits, plastic peacocks, tinyfingers, אטליז, אינדי, אינדינגב, איתן רדושינסקי, אנובה, אסף אבידן, בום פם, בוריס מרצינובסקי, ג'ירפות, גבע אלון, גיא שמי, גיורי פוליטי, גיטרה במדבר, גליה חי, גלעד כהנא, דני אברג'יל, הדר גרין, חגי שלזינגר, טל כהן שלו, טליה פרי, יהוא ירון, לא, לי טריפון, מיינסטרים, משטרה, נדב אזולאי, עמית ארז, פאניק אנסמבל, רועי ירקוני, רות דולורס וייס, שוליים