יש כבר 13 תגובות, יא אללה:

• 1
  מוטי says:

  5.11.10 בשעה 14:38

  נגעת בנושא חשוב/כאוב. אני מכיר מקרוב לא מעט קרטונים מלאים בדיסקים טובים בחדרים או בוידעמים של מוזיקאים ואפילו הייתי מעורב באחד כזה בעצמי. הרבה ממה שאתה אומר נכון על הדרך שצריך לעבור לפני האלבום אבל יש לי בעיה עם הנחת היסוד שלך. מי אמר שבתחילת הדרך המטרה היא לא הוצאת אלבום? מי אמר שיכולה להיות רק מטרה אחת. עד כמה שאני מבין זהו בלוג אינדי ורוב המוזיקאים כאן לא ימכרו הרבה גם אם יופיעו עשרות שנים ויבשילו עד שירקיבו. זה עצוב אבל זו מציאות מכירת הדיסקים היום. כמו שאתה אומר, יוצאי הדופן הם מעטים. האם זה אומר שלא צריך לשאוף להוציא אלבום או לחכות לקהל המיוחל שאולי יצטבר ואולי לא. איך שאני רואה את זה אלבום הוא יצירת אומנות שאמורה לעמוד בפני עצמה ולא אמצעי קידום. כששואלים אותי מה קרה עם האלבום ההוא אני מסביר שלא צריך היה לקרות איתו משהו. האלבום הוא מה שקרה.
• 2
  מיכאל says:

  5.11.10 בשעה 16:26

  אני חושב שהקטע החשוב במאמר הזה הוא הלהוציא (איך לעזאזל מדגישים משהו בתגובה?). אני אישית מחכה מאוד לאלבום של נילי פינק אבל אני שמח שהיא עדיין לא הוציאה אותו כי פשוט עדיין לא נצבר קהל וחבל שהוא סתם ישכב באיזה קרטון. (תוחזר נילי פינק לאלתר!). אבל ההקלטה של האלבום היא מאוד מאוד חשובה ואני חושב שאתה גם שומע הבדל אצל להקה שנמצאת בהקלטות. הכל הרבה יותר מדוייק ומהודקת. אז מוזיקיאים תתחילו להקליט. למרות שיש דוגמאות גם לאמנים שפתאום תפסו כאילו משום מקום (דניאלה ספקטור שהכרתי בזכות חבר שניגן איתה אבל די תפסה את כולם בהפתעה לפני שנה בערך.)
• 3
  עשה זאת בעצמך. חלק שמיני | איה כורם says:

  6.11.10 בשעה 1:20

  […] נדב לזר מסביר בבלוג "אטמי אוזניים", למה לא כדאי לכם להקליט אלבום כל כך מהר. יש שם כמה נקודות חשובות וראויות, וכדאי לכם לקרוא. את סדרת הפוסטים שלי – "עשה זאת בעצמך", התחלתי לכתוב בעיקר בגלל דפוס המחשבה הזה, אותו אני מנסה לשנות, שאנחנו, המוזיקאים, זקוקים לחסדיהם של חברות התקליטים. בכל שנותי כסטודנטית למוזיקה וכמוזיקאית מתחילה, חוזה בחברת תקליטים, נחשב ל"גביע הקדוש". אם השגת חוזה, יש לך סיכוי. אם לא – לך ללמוד מקצוע. הזמנים השתנו. מה שלא השתנה, הוא התחושה הקולקטיבית שלנו, שאנחנו צריכים להגיד תודה לכל מי שמוכן לירוק עלינו. הגיע הזמן שנבין, שבין אם זה חברת תקליטים, משרד בוקינג, יח"צן, מועדון או נהג וואן, אף אחד לא עושה לנו טובה. ואנחנו לא צריכים טובות. רק מוזיקה מצוינת, הרבה חריצות ואנשים ישרים מסביב, שמוכנים לעבוד בשביל הכסף שמשלמים להם. […]
• 4
  לזרבוי says:

  6.11.10 בשעה 3:55

  מוטי – אני מבין את הטענה שלך, והיא נכונה ויפה. מבחינתי, הפוסט לא היה מכוון למי שמראש מקבל את זה שהוא עושה אלבום לשם שמיים, אלא למי שחושב בטעות שהוא יקליט אלבום וכל העולם יעבור לדום וישתחווה בפניו. וכן, יש הרבה מטרות. פשוט נראה לי שצריך לתת איזו כאפה להרבה מוזיקאים שמציבים לעצמם מטרה ברורה, אבל עושים שטויות שלא מובילות אותם למטרה הזו, ומבזבזים משאבים יקרים בתחילת הדרך שלהם במקום להשקיע אותם במקומות פרודוקטיביים יותר.

  מיכאל – ראשית, התגובות פה תומכות ב-HTML סטנדרטי. אז כדי להדגיש, פשוט תכתוב בלי רווחים את הקוד < B > לפני המילה ואת הקוד < B / > אחרי.

  דניאלה ספקטור, אגב, באמת תפסה את כולם בהפתעה. אבל זה רק בגלל שאף אחד לא זוכר שפעם קראו לה דניאלה פפיש, ושיש לה קילומטראז' של שנים לא מעטות מאחוריה, עם להקה ובלי. ראיתי אותה לראשונה כבר ב-2003 או 2004, ואני מאוד שמח שהיא לא רצה להקליט את החומרים שלה בזמנו. במקום זה היא הופיעה והופיעה, שינתה הרכבים, המשיכה בחיפושים, ולבסוף, כשהגיעה להקלטות, הייתה שם בשלות אחרת לגמרי.
• 5
  לאון says:

  6.11.10 בשעה 10:14

  נדב סתם רציתי לנסות את הקוד
  פוסט נכון. חבל שאתה לא מזכיר את המילה השמעות, כי גם זה חלק מהעניין. ואם יש אמים שלא מקליטים, אז אנשים כמוני לא משמיעים. זה חשוב להקליט, ונכון לגמרי לגבי אלבום, מה גם שהרבה פעמים אני שומע אלבומי בכורה (מה לעשות גם אני סובל מאותה בעיה, כמו שלך, וממשיך לקבל אלי עותקים) ואלבומים אלה לא ממש טובים דיים.
  שבוע טוב
• 6
  חן says:

  6.11.10 בשעה 11:59

  אני לא מסכימה. זה חלק חשוב בתהליך היצירה- ממש אפשר לשמוע את ההבדל בין להקה שמקליטה את עצמה ולהקה שלא.
  שלא לדבר על החוויה שהיא מהות המוסיקה בכלל.
  מבחינה כלכלית יש אחלה קניות (של דיסקים יענו) בהופעות וכן!!! יש אנשים שמשלמים כסף כדי לקחת הבייתה פלסטיק עגול ועטיפה. לשמוע דיסק חדש ברכב, זה משהו שהתעשייה עדיין לא לקחה מאיתנו. לקרוא עטיפה של דיסק פעם ראשונה או שנייה ולהנות.

  לתת למישהו דיסק כשהוא שואל אותך : "אז… מה אתה מנגן בעצם?" – זה הרבה יותר קל מלהתחיל להגדיר היכן אתה משתלב בפוסט אינדי הישראלי, ולך תדע אולי ככה גם יגיעו יותר אנשים להופעות.

  בקשר להשמעות- אם אתה מדבר על תחנה אחת- וואלה אתה צודק.
  אבל יש המון המון תחנות שרק מחפשות להשמיע ובשביל להשמיע- צריך הקלטה, ובאיכות טובה
• 7
  תומר says:

  6.11.10 בשעה 14:01

  בתור צרכן מוזיקה כבד, אעדיף להוריד אלבום/EP או סינגל בפורמט איכותי מאשר לקנות או אפילו לקבל בחינם חתיכת פלסטיק מושקע עם דיסק בפנים שבכל מקרה אצלי יעבור לפורמט דיגיטלי ויזרק איפשהוא.
• 8
  ליאור says:

  6.11.10 בשעה 16:13

  יש לי נקודת התייחסות שלא נגעו בה והיא: האם אלבומים עדיין רלוונטיים בכלל? לפעמים נראה לי שאלבום נועד יותר לספק את האמן בהשלמתו את המוצר/תיק העבודות שחלם עליו הרבה זמן מאשר להוות מקדם הכרה עבורו. בתור אחד שבמשך השנים היה מאוד קשור לאלבומים, לפיסות המידע שיש בחוברת ולטקס של להכניס ולהוציא את הדיסק ולהחזיר בעדינות לקופסא ולסטנד הדיסקים, גם אני עם השנים נשחקתי וזרמתי עם שינויי העולם. הקהל הרחב לא קונה דיסקים (למעט יוצאי דופן שמגיבים לפניי כבר ציינו אותם). אז לא להקליט? בטח שכן! אבל אפשר להקליט ולשחרר חומרים אחד אחד, או שניים שניים וגם שבעה שבעה. תנו לקהל את החומרים לשמוע! אפשר בדיסק או אינטרנט (דיסקים עדיין רלוונטיים כי זאת עדיין הדרך היחידה לתת למישהו את המוזיקה כשאתה עומד מולו)
  העיקר שהמוזיקה שלכם עוברת מפה לאוזן למייל לנגן לאוטו או איזה מסלול אחר שתבחרו
• 9
  ישימון מיוער says:

  6.11.10 בשעה 18:16

  חבל שכולם נהיו יועצים "כיצד לעשות זאת נכון"

  החוק הוא שאין חוק.

  כישרון אמיתי, ויוזמה/עקשנות , מתגברים על הכל.

  בסוף כל המוזיקאים, יהפכו, ליועצים/מאמנים אישיים/אמרגנים ומה לא.

  מה לא ? יוצרי שירים.
• 10
  לזרבוי says:

  6.11.10 בשעה 21:08

  לאון – שכחת סלאש לפני ה-B בקוד השני… תיקנתי לך.

  חן – לא הבנתי אם התגובה שלך כוונה אלי או אל לאון, אבל בכל אופן, רק כדי להבהיר: לא יצאתי פה נגד עצם העיקרון של הקלטות, שהן אכן חשובות, אלא נגד הנטייה של הרבה אמנים להקליט במקום להשתפשף קודם. ולהשתפשף אפשר גם ב… הקלטות. פשוט לא של אלבום הבכורה, אלא של דמו. ככה זה בחיים, קודם הולכים על 4, ורק אחר כך מזדקפים ועומדים על 2.

  ליאור – וואלה, הוצאת לי את המילים מהמקלדת. במקור היה לפוסט הזה המשך שאומר בדיוק את מה שאתה כתבת, אבל זה כבר נעשה ארוך ועל כן זה יזכה לפוסט לחוד מתישהו.

  ישימון מיוער – גם "החוק הוא שאין חוק" זו עצה, ועצה טובה אגב. לעומת זאת "כשרון ויוזמה מתגברים על הכל" זו עצה דיי גרועה מנסיוני, שלוקה בהיפיות אוטופית ונאיבית. מה גם שהניסוח החד משמעי שלך גורם לזה להישמע כמו… חוק. הפוסל במומו פוסל כבר אמרנו?
  🙂

  בקיצור, נכון שלא צריך לקחת כל מילה שאני כותב כאן כתורה מסיני, אבל גם לא צריך לזלזל ברצון לחלוק ידע ונסיון. ככה המין האנושי מתקדם, ככה התרבות מתרחבת.
• 11
  חן says:

  7.11.10 בשעה 5:12

  חחח כל הכיף זה שאין חוקים 0 אחרת בשביל מה אנחנו פה
  רק לא לשכוח להנות – ולהקליט זה כיף:)

  בטוח עדיף על בזבוז כספים על ביגוד או תיכשוט
  יענו – התחביב הכי טוב לי- אני אוציא עליו את הכסף = לא?
• 12
  קוראים לי איציק says:

  7.11.10 בשעה 16:37

  אני מצטרף לאמירה ש"אין חוק אחד שתקף לכולם". נכון, בדרך כלל מה שאתה רושם פה יתגשם אבל לא תמיד.

  חשוב לזכור שכולנו חושבים שהמוזיקה שלנו הכי מיוחדת, שהזמר/ת שלנו בעל/ת הקול הכי מדהים ושהלחנים שלנו להיט אחד אחד. אבל בסוף הכל מתקבל אחרת ממה שחושבים אצל הקהל. לא פעם שיר שלי שאני חשבתי שהוא פחות טוב, התגלה דווקא בתור חביב הקהל בהופעה.

  ובסופו של דבר, אני מצטרף גם ללאון (המלך!!) שאומר להקליט, כי אנשים רוצים לשמוע את עצמם מוקלטים באיכות טובה. אז אם יש לכם את הכסף המיותר, תשפכו על הקלטה. במקרה הכי גרוע קיבלתם דיסק שעוד שלושים או ארבעים שנים תשמיעו לנכדים.
• 13
  ישימון מיוער says:

  7.11.10 בשעה 21:18

  טוב, רק לחדד, לא הרחבתי וחבל.

  כישרון הוא תנאי הכרחי.
  יוזמה ועקשנות, יעזרו לכישרון (ההוא שהוזכר כתנאי הכרחי)

  (רק עם כישרון … צריך הרבה מזל , אז לא נבנה על זה)

  מה קורה היום בפועל ?
  יש המונים בעלי יוזמה ועקשנות, חלקם מצליחים לרבע שעה, או נניח יש להם כתבה כ "הדבר הבא" ב nrg-מעריב. אבל זה חארטה כמובן.

  חשוב לזכור, שדיון או שניים באיזה בלוג או פורום, הם לא מספיקים, אפילו לא בתוך תוככי סצינת האינדי שזה מרחב המחיה שלה.

  מרחב זניח , ומאוד מטעה אגב
  לדוגמא:
  צ'רלי מגירה, ערופי שפתיים, פלישת חוטפי הגופות, 80% מהליינאפ של פולקל'ה לדורותיו, 73% מהליינאפ של חוצמזה, 69% מהליינאפ של אינדינגב, טל כהן שלו, דוד פרץ, ועוד … ועוד. יתכן שיש חפיפה של משתתפים באחד מהאיזכורים, כך שהרשימה לא מדעית.

  לפני, שיאמר מישהו שאני ציני, לא אני לא, אני פשוט מאוכזב, ומתחיל להתעורר לאט לאט לתוך מציאות מעשית שאני כבר לא יכול להתכחש לה.