המדריך: למה לא להוציא אלבום. עדיין.
יום ו, 5.11.10, 14:09 
מידי שבוע נוחתים על שולחני אלבומים של מוזיקאים בתחילת דרכם, וזה כל פעם מפתיע אותי מחדש. קודם כל מפתיע אותי ששולחים לי אלבומים, אבל בעיקר מפתיע אותי שמוזיקאים אנונימיים טורחים בכלל להדפיס את הפלסטיקים העגולים האלו. לא שיש משהו רע בדיסקים – בתור פריק של עטיפות וחוברות אני מודה שזו עדיין דרך יותר סקסית ויפה להפיץ מוזיקה מאשר על DiskOnKey או לינק – אבל בשביל מוזיקאים מתחילים, להוציא אלבום שלם זה מעשה הגיוני בערך כמו לקחת את חשבון הבנק שלהם ולרוקן אותו בתוך בור בקרחת יער באזרבייג'ן. ואם כבר מרחיקים עד ליער, אולי מוטב להפיל בו עץ. זה יותר זול ועושה בערך את אותו אפקט.
המאמרים הקודמים: איך לקבוע הופעות?, איך לשווק ולבנות קהל?, איך להתעסק עם התקשורת?, איך לבנות הופעה מוצלחת?, איך לשתף פעולה עם מוזיקאים?
בשבועות האחרונים איה כורם מפרסמת בבלוג שלה סידרת פוסטים ארוכה, מושקעת, כתובה היטב ומלאת ידע חשוב ומבורך, שכולה מוקדשת לתהליך הארוך והקשה של יצירת אלבום. חשוב לקרוא את המדריך הזה. חשוב גם להבין שבשביל רוב המוזיקאים בארץ הוא לא רלוונטי. לפחות לא כרגע.
אז נכון – אם קוראים לכם ברי סחרוף או אפילו עוזי רמירז (כן, שוב הוא), זה הגיוני לגמרי ללכת עם המדריך החכם והמקיף הזה ולהשקיע במפיק מוזיקלי, להקליט באולפן יקר, לשלם לנגנים, לעשות מיקס אצל אחד הגדולים, לשלוח למאסטרינג בחו"ל, להוציא דיסק באריזה מושקעת, עם חוברת מעוצבת, לדאוג לחברות באקו"ם ודומיהם, למערך הפצה, קומוניקט, יח"צ ואפילו סינגל – כי יש לך שם, ונכונות של התקשורת והקהל להחזיר לך את ההשקעה הזאת. הצרה היא שרק בגלל שזה המודל הבולט, מוזיקאים רבים חושבים בטעות שזה המודל היחיד. וזה לא, ממש לא. אם אתה מוזיקאי שעושה את צעדיו הראשונים בתחום (ושיהיה ברור – הצעדים הראשונים לא לוקחים חודש-חודשיים, אלא שנה-שנתיים), רוב הסיכויים הם שבמקרה שלך כל הרשימה הזו, שעלותה מסתכמת באיזור ה-30-60 אלף ש"ח, מיותרת לגמרי.
זה אולי נשמע מייאש, אבל זו האמת: אף אחד לא מחכה לכם. כן, תמיד קיים הסיכוי הקטנטן שאתה יוני בלוך הבא, עם כמויות דומות של כשרון ומזל; שאת קרן פלס חדשה, שמגיעה בטיימינג מושלם כחלק מגל אופנתי; או שאתה שלומי שבן שכזה שאי אפשר לשמוע אותו ולהישאר אליו אדיש. אבל רוב הסיכויים הם שלא תוכלו להתחמק מהשלבים הרבים שצריך לעבור לפני שנכנסים לאולפן ושופכים את כל רווחי שנות המלצרות שלכם על האלבום הטוב ביותר בתולדות האנושות. כי לפחות בתחילת הדרך, המטרה שלכם לא צריכה להיות הוצאת אלבום. המטרה צריכה להיות קודם כל לגרום למוזיקה שלכם להגיע לכמה שיותר אנשים בכמה שפחות זמן, כדי שאולי יבוא היום ויהיה לאותו אלבום שאתם מפנטזים עליו קהל שאינו דודה שלכם (לא שיש משהו רע בדודות, חלילה. דודות זה אחלה).
יש שתי דרכים עיקריות להביא את המוזיקה שלכם אל הקהל:
- הופעות – זה מתיש, זה מלחיץ, זה לא תמיד כלכלי, אבל אין דרך אחרת: תופיעו הרבה ובכל מקום, מחושמל ואקוסטי, לבד ועם חברים, בתל אביב ובכל קצוות הארץ, בערבים שאתם מארגנים ובאירועים שמתארגנים סביבכם, גם במחירים סימליים וכן, גם בחינם. רק אחרי תקופה אינטנסיבית של הופעות יש לשיטת ה"חבר מביא חבר מביא חבר" סיכוי להתחיל לפעול. ואל תחששו "לשרוף את עצמכם" – זו בסך הכל דוגמה נוספת לחוקים של הגדולים שנוטים ליישם בטעות גם על הקטנים. כפי שכתבתי לא מכבר, מי שעוד אין לו קהל אין לו גם מה לשרוף.
- הקלטות – רגע, מה פתאום הקלטות? הרי כל הפוסט הזה מיועד לשכנע שאין טעם לבזבז זמן וכסף על הקלטות, לא? ובכן, לא בדיוק. הקלטות של החומר שלכם הן חשובות מאוד. בסוף הופעה הן מאפשרות לקהל שלכם לקחת איתו את המוזיקה הביתה, למחשב, לאוטו, ולחברים. וכשהן נמצאות להשמעה והורדה חופשית באתרים כמו בנדקאמפ הן מאפשרות לקהל פוטנציאלי להיחשף למוזיקה שלכם גם בלי להגיע להופעה. אבל מי אמר שההקלטות האלו חייבות להיות קשורות לאותו אלבום בכורה מדהים שאתם מפנטזים עליו?
הפקת אלבום מלא עשויה לקחת שנה ואף יותר במיקרים מסויימים, ואילו אתם רוצים להפיץ את הבשורה עכשיו. היא עולה הרבה כסף, ואילו אתם בקושי יש לכם כסף לחסה. אז מה עושים? מקליטים EP עם גרסאות דמו של 3-5 שירים בסלון, אצל חבר או בחדר חזרות, משכפלים אותו בבית דפוס פשוט וזול או אפילו באמצעים ביתיים (עינב ג'קסון כהן עשתה בזה תואר) ומחלקים אותו לכל דיכפין. וכן, גם פה המילה "חינם" היא לא מילה גסה. מה עדיף – 1000 דיסקים בתשלום ששוכבים אצלכם בבית, או 1000 דיסקים בחינם אצל הקהל שלכם, שצורב ומעביר את המוזיקה לחברים שלו? בימינו מוזיקה מוקלטת נתפסת בכל מקרה כמוצר חינמי. לפחות תפיקו מזה יתרון כלשהו.
יש סיבה חשובה נוספת להתמקד בהופעות ובהקלטות זמניות ולא להתאבד על אלבום כבר בתחילת הדרך: אם תחכו, לכשתקליטו סוף סוף את האלבום שלכם הוא יצא טוב יותר, כי אתם תגיעו להקלטות מנוסים יותר ואחרי דרך ארוכה יותר. וזה בטוח יבוא לידי ביטוי: הרי השיר הגאוני שכתבתם היום הוא השיר הבוסרי שתובכו ממנו מחר; שיר זניח שכתבתם כלאחר יד עשוי להתגלות במפגש עם קהל בתור להיט פוטנציאלי; אולי אחרי הקלטות דמו תגלו שאחד השירים נשמע איטי מידי ותחליטו לשנות אותו; ואולי באחת ההופעות יצא לכם באחד השירים אלתור מגניב שתחליטו לשחזר בהקלטה.
ויש גם סוד קטן שכדאי שכולם ידעו: חלק גדול מאנשי התקשורת שעוסק במוזיקה פשוט לא שומע שמות שהוא לא מכיר. היי, אפילו אני חוטא בזה לפעמים, ואני עוד מתיימר לכתוב בעיקר על מוזיקה חדשה. זה לא נעשה מתוך רוע או סנוביות חלילה, אלא פשוט כי אין זמן להכל וצריך לעשות סדרי עדיפויות בחיים. אז בשורה התחתונה: מוזיקאים יקרים, קודם כל תעבדו קשה, תופיעו, תפיצו דמו ותיבנו לכם שם. ועם האלבום – תחכו עוד קצת. עדיף שהאלבום שלכם יבשיל עוד קצת בבטן מאשר שהוא יצבור אבק באיזה קרטון במחסן, או גרוע מכך – בפח של איזה עיתונאי מוזיקה.
תגיות: איה כורם, אלבום, ברי סחרוף, דיסק, דיסקים חינם, הופעות, המדריך, הפצה, הקלטות, יוני בלוך, עוזי רמירז, קרן פלס, שיווק, שלומי שבן, תקשורת