המדריך: איך להתעסק עם התקשורת?
יום ג, 17.8.10, 8:14 
אם יש משהו שיכול בבת אחת להפוך 15 איש בקהל ל-150, זה חשיפה תקשורתית. או שוחד. אבל נעזוב את האופציה השניה לבינתיים. הדרך הכי קלה ומהירה להשיג חשיפה תקשורתית היא לשכור יחצ"ן, אבל ביננו, ויסלחו לי חבריי היחצני"ם, אלא אם הסתובבת כבר כמה שנים, צברת נסיון, גיבשת קצת קהל והוכחת את עצמך – לקחת יחצ"ן זה בדרך כלל בזבוז כסף. אבל מי אמר שאי אפשר ליחצ"ן בשיטת עשה זאת בעצמך?
המאמרים הקודמים: איך לקבוע הופעות?, איך לשווק ולבנות קהל?
עיתונאים עובדים מול הודעות לתקשורת, או בשמם הנפוץ יותר – קומוניקטים. הם כוללים את המידע הרלוונטי לפרסום באופן שיעורר את סקרנותו של העיתונאי וימשוך אותו לפרסם את האייטם. במקרה של פרסום הופעות, יש מטרה נוספת: לשכנע את העיתונאי לבוא להופעה ולהתרשם בעצמו, ואם אפשר גם לכתוב עליה. יש כמה דברים שחשוב להקפיד עליהם כשכותבים קומוניקט:
- ששת הממי"ם – כמו כל טקסט, גם קומוניקט צריך להבליט את חמשת הממי"ם – מי (האמן), מה (הסגנון), מתי (ההופעה – תאריך ושעה), מקום (המועדון) ומדוע (שלמישהו יהיה אכפת), ובמקרה של הופעות צריך להוסיף גם את המ"ם השישית – מחיר.
- קופי פייסט – קומוניקט טוב הוא קומוניקט שעיתונאים יכולים לעשות לו קופי-פייסט ולצטט אותו כמעט במלואו, עם שינוי של מילה פה מילה שם. כי עיתונאים הם עצלנים (מנסיון אישי), וקומוניקט שהם יצטרכו לנסח מחדש הוא קומוניקט שהם יתעלמו ממנו.
- עריכה והגהה – ניסוחים מסורבלים, טעויות איות, מחסור בסימני פיסוק או עודף סימני קריאה יוצרים רושם לא מקצועי ומקשים על העיתונאי להעתיק את הטקסט שלכם בשקט. חשוב לעבור על הטקסט בשבע עיניים, ואם צריך להיעזר בחבר היחיד שלכם שהוציא 98 בבגרות בלשון (לכולם יש אחד כזה, לא?).
- עיצוב – עיצוב זה לא מותרות. טקסט לא מעוצב הוא טקסט לא קריא. לא צריך להיסחף או לשכור גרפיקאי – מספיק לכתוב את חמשת\ששת הממי"ם בפונט מודגש וגדול, ליישר את הטקסט, להדגיש או לצבוע משפטים חשובים בגוף הטקסט, להפריד בין פסקאות ואם אפשר גם להוסיף תמונה. תקפידו לשמור על היררכיה עיצובית ברורה בתוך הטקסט: הכי חשוב שידעו מי מופיע ומתי. כל השאר פחות חשוב. תעצבו בהתאם.
- מעט זה הרבה – קומוניקט צריך להיות קצר ותמציתי. כדאי שהוא ייכנס בדף בודד, ורצוי בפחות. זה תופס לגבי הכל – טקסט קצר עדיף על ארוך, שתי תמונות עדיפות על 10, שני ציטוטים מעיתונאים מוכרים עדיפים על 20 ציטוטים של מגיבים בפורומים.
- סגנון – התאימו את סגנון הטקסט לסגנון המוזיקה. סינגר סונגרייטר עם טקסטים אישיים? הקומוניקט צריך לפנות לרגש. להקה עם הווי הומוריסטי? גם התיאור שלכם צריך להצחיק. חושבים שאתם הלהקה הכי מגניבה בעיר? גם הטקסט צריך לשדר את זה, אבל בלי מאמץ.
- בידול – מה מייחד את ההופעה הזו משתים עשרה ההופעות הקודמות שלכם, או מעשרים ההופעות האחרות שמתקיימות באותו יום? נסו למצוא זווית מעניינת – אולי זו השקה, אולי אתם חוגגים שנה, אולי אתם מארחים מישהו מעניין, אולי זה דאבל פיצ'ר מסקרן, אולי הכנתם תפאורה מיוחדת, אולי זו הופעה אקוסטית, ואולי אתם הולכים מכות בזירת אגרוף. הופעה חד פעמית היא הופעה יותר מושכת.
- טיימינג – כפי שאי אפשר לשלוח קומוניקט לאירוע יומיים לפני שהוא קורה (כי אף אחד כבר לא יוכל לפרסם את זה), כך גם אין סיבה של ממש לשלוח קומוניקט חודש מראש (אלא אם זה לאירוע גדול שמצדיק את זה).
- פרופורציות – ואחרי הכל, לא כל דבר מצדיק קומוניקט. שנאמר: כדי להרוג זבוב לא צריך טנק. בשביל להודיע ש"קברני הפלטינה מגיעים להופעת חינם בסלון של מושיקו!" מספיקה שורה אחת, אם בכלל.
מה לכתוב?
- חמשת\ששת הממי"ם – שם האמן, מקום, תאריך שעה ומחיר.
- אתר – כתובת מייספייס \ בנדקאמפ \ פייסבוק \ סאונדקלאוד או כל אתר אחר בו ניתן לשמוע את המוזיקה. רצוי גם כתובת יוטיוב.
- תיאור סגנוני – הן בשפה פשוטה ולעניין (רוק-פופ עם השפעות של ג'אז איסלנדי"), והן עם כמה דימויים צבעוניים משולבים בניימדרופינג, שיתפסו את תשומת הלב של העיתונאי המשועמם ("עוטפים את הקהל בזיעה שמריחה כמו איגי פופ, מיתרים קרועים שנשמעים כמו פרושיאנטה, ומשאירים אותו בסוף כמו ליוויתן שנזרק אל החוף אחרי סערה – סחוט, מותש, אבל מת לחזור לתוך המים". משהו כזה, רק פחות מעפן).
- הישגים – סינגל שהצליח, הופעות בחו"ל, דיסק שיצא לאחרונה, השתתפות בתחרות כלשהי.
- סופרלטיבים – רק אם הם מגיעים ממקורות אובייקטיביים, רצוי מעיתונאים מוכרים ואם אין ברירה אז גם מגיבים בפורום אינטרנטי ידוע.
- רשימת הנגנים – רק אם השמות שלהם אומרים משהו למישהו, ואם אפשר לרשום לצידם בסוגריים הרכבים מוכרים אחרים שהם חברים בהם.
- איש קשר – שם, אימייל וטלפון.
מה לא לכתוב?
- רשימת המועדונים שהופעתם בהם – וואלה, הופעתם במתנ"ס יהויכין בטבריה? מרשים, אני מיד שם אתכם על השער של העיתון.
- היסטוריית הלהקה – נפגשתם בגיל 17, המתופף הצטרף אחרי ששני המתופפים שלפניו, אורן וזיקו הקטן, פרשו ועברו לארה"ב, הגיטריסט חשב לעזוב אבל אחרי סיבוב ההופעות בגרמניה השתכנע להישאר, ועם כל הטרחנות הזאת אתם עדיין מצליחים לסבול האחד את השני?
- הישגים קיקיוניים – יופי שהסינגל שלכם נכנס ישר לפלייליסט (של רדיו עמק חפר), זה ממש עושה עלי רושם (שאין לכם במה להתהדר באמת).
- סופרלטיבים פיקטיביים – השירים אדירים, הלהקה מטורפת, הקליפ מרהיב, אל תחמיצו! על החתום, סולן הלהקה.
- רשימת נגנים אלמונית – וואו, הגיטריסט שלכם ניגן בגיל 14 בלהקת משה והג'ננות! אני מתעלפת.
- הומור פרטי – זה סבבה שפרנקי הסולן קורא לבנצי הגיטריסט "בנצונה". אבל את מי זה בדיוק מעניין?
אז ישבתם וכתבתם את הקומוניקט הכי טוב בהיסטוריה. עכשיו צריך להתחיל לשלוח אותו.
מה לשלוח? קובץ אוניברסלי כמו pdf, rtf או וורד 97 (עם סיומת doc ולא docx) ותמונה באיכות גבוהה (רצוי ברזולוציה של 300dpi) מאושרת לשימוש עם קרדיט לצלם. אבל לא מספיק לצרף את הקומוניקט והתמונות למייל – יחצני"ת חרוצה אחת אמרה לי פעם שבגלל שעיתונאים הם עצלנים כאמור, חובה לעשות קופי פייסט של הטקסט מהקובץ המצורף לגוף המייל ולחסוך להם את פתיחת הקבצים המצורפים. טיפ מצויין. לעיתונאים שהם גם מבקרים כדאי לכתוב כמה מילים באופן אישי ולהזמין אותם להופעה (רק לא לשכוח לרשום אותם ברשימת מוזמני התקשורת בכניסה).
למי לשלוח? בראש ובראשונה למדורי הכרוניקה השונים בהם מתפרסמות הופעות, אבל גם לכל איש תקשורת שאתם יכולים להשיג את כתובת המייל שלו. איך מוצאים את הכתובות האלו? מדורי כרוניקה מציינים לרוב כתובת לעדכונים, הרבה כתבי מוזיקה מציינים את המיילים שלהם בסוף הכתבות, ולא שמעתם את זה ממני, אבל אם תשאלו כמה מוזיקאים מסביבכם בטוח תקבלו איזו רשימת כתובות של עיתונאים נבחרים.
מתי לשלוח? אם מדובר באירוע גדול, אפשר לטפטף מידע עליו גם חודש מראש, ולהגביר את קצב הפרסומים ככל שמתקרבים לאירוע עצמו. אבל ברוב המקרים מספיק לשלוח הודעה שבועיים לפני האירוע, ואם צריך להוסיף עוד תזכורת כמה ימים לפני האירוע עצמו, ואם התזכורת יכולה לכלול גם מידע חדש (אורח הפתעה, קליפ חדש ביוטיוב, שיר להורדה וכו') – מה טוב. חשוב גם לשים לב לתכתיבים שכלי התקשורת עצמם מפרסמים. במגזינים שבועיים למשל, מדורי הכרוניקה נסגרים בדרך כלל בימי ראשון בבוקר.
כמה לשלוח? לא יותר מידי. בדיוק כמו בכל הנוגע לשיווק לקהל, גם כאן צריך לדעת מתי לעצור ולא להציק. פרסום או שניים זה נחמד. הצפה של פרסומים על כל שטות גובלת בהצקה, ורק תעורר אנטגוניזם.
בפעם הבאה: איך לבנות הופעה מוצלחת.
תגיות: המדריך, יח"צ, פרסום, קומוניקט, שיווק, תקשורת