אוזניים אטומות לרווחה
יום ו, 24.12.10, 7:05 
לפני שלוש שנים ניגשתי לסדר קצת את התיקיות שהצטברו לי על המחשב, וחשכו אוזניי: גיליתי שהצטברו בהן יותר מידי חומרים שהתחלתי לכתוב או להלחין ומעולם לא סיימתי. ובאותו יום גמלה בליבי החלטה מתבקשת: לא לעשות יותר סדר לעולם. אבל על הדרך החלטתי גם שאני כנראה צריך להקדיש יותר זמן למוזיקה.
אחת הדרכים לממש את ההחלטה הייתה ליצור במחשב תיקיה חדשה בשם "2010", שנועדה לרכז חומרים לאלבום שיצא, איך לא, ב-2010. שלוש שנים נראו אז כמו הרבה זמן, ובמבט לאחור אני קולט שבאמת הספקתי לעשות בהן כמה דברים נחמדים: התחלתי להקליט אלבום עם גיליאם (עדיין עובדים על זה, בחיי), הקלטתי עם הדוגמניות (שהתפרקו זמן קצר לאחר מכן, מה לעשות), הקמתי עם חברים את The Raw Men Empire שהוציאו שני EPים שזכו וזוכים לפרגון בארץ ובחו"ל, הופעתי ברחבי הארץ מבאר שבע ועד קיבוץ דן, התרגשתי לנגן לצד מוזיקאים שאני אוהב כמו (זהירות, ניימדרופינג!) יהוא ירון, עמית ארז, מיכל לוטן, עינב ג'קסון כהן, נועה בביוף, עוזי פיינרמן, יעל דקלבאום, איתן רדושינסקי, תמר אפק, דניאלה ספקטור , נילי פינק, סיון יחיה, פיסוק רחב, Kitzu ואחרים (ובשבת אני מתארח אצל לורנה_בי!), היה לי הכבוד להרים הופעות מחווה לפרנק זאפה, ל-Cardiacs ולכוורת, שימשתי כמבקר מוזיקה בתרבות מעריב, כתבתי על מוזיקה גם בעוד מסגרות שונות ומשונות, אפילו התראיינתי פה ושם בנושא, עזרתי להיאבק נגד תקנות הרעש האנטי-מוזיקליות, וכמובן – גולת הכותרת שהובילה לחלק גדול מהפרוייקטים האלו – הקמתי את הבלוג שאתם קוראים כרגע, שהפך את השנתיים וחצי האחרונות לכיפיות במיוחד בשבילי, ואני מקווה שגם בשבילכם.
אז כן, הקדשתי הרבה זמן למוזיקה בשלוש השנים האחרונות. אבל תיקיית "2010" נותרה ריקה.
היום מתחיל השבוע האחרון של 2010, ובאופן בלתי נמנע התיקייה המיותמת הזו גוררת אותי לחשבון נפש קטן. ואני מתחיל להבין שאומנם אטמי אוזניים באמת עוזרים לי לשמוע את המוזיקה טוב יותר, אבל שלפעמים הם יכולים גם לחסום יותר מוזיקה ממה שהייתי רוצה. וכשאני מנסה לדמיין את 2011, אני קולט שהבלוג אטמי אוזניים הוא לא בהכרח פרוייקט שבא לי להמשיך איתו. הרי בכל מקרה בחודשים האחרונים כמעט ולא כתבתי כאן, וכשכבר היה לי מה לכתוב – לא היה לי זמן. לאט לאט נהיה כאן אתר חצי אוטומטי של המלצות וכרטיסים חינם, שזה נחמד אבל לא לשם כך התכנסנו .
אז מצד אחד, אין לי עניין להמשיך עם הבלוג במתכונת הנוכחית שלו. מצד שני, אני גם (עדיין) לא רוצה לסגור אותו. אבל יכול מאוד להיות שאני צריך חופשה ממנו. אז מה אני מנסה לומר? שהחל מה-1.1.11 הבלוג נכנס לתרדמת חורף. אולי היא תמשיך גם לאביב ולקיץ ולסתיו וחוזר חלילה, אבל אולי עוד נחזור במתכונת שונה ועם כוחות מחודשים. בכל מקרה, בתור התחלה אני צריך לקחת הפסקה, ואז נראה.
כמובן שאי אפשר לרדת מהבמה לפני שלב התודות – ויש הרבה אנשים נפלאים שהכרתי לאורך הדרך שמגיעה להם תודה ענקית: לאודי ניב וארז טן ברינק, שהיו הראשונים שנרתמו לעזור מאחורי הקלעים בתחזוקה השוטפת של לוח ההופעות, לאבי יגיל, חמוטל רונן ואיל פדר שהצטרפו אליהם ועזרו גם הם לעצב את הטעם המוזיקלי של הבלוג הזה, לעומר טבח שבזכות כשרון התכנות שלו כתיבת ההמלצות התקצרה בשעות רבות, לגיאחה האחד והיחיד, שנתן לבלוג הזה הרבה יותר מסתם שטח אכסון, לכל מי שתרם לדיונים כאן בבלוג בשנתיים וחצי האחרונות, לאינספור חובבי מוזיקה שיצא לי לדבר איתם בהופעות, בפסטיבלים ובמייל, לבעלי המועדונים והיחצני"ם ששיתפו פעולה, וכמובן, למוזיקאים המדהימים שנתנו לכל זה השראה.
ורק למקרה שיסתבר בהמשך שזהו פוסט פרידה ולא סתם פוסט יציאה לחופשה, אוסיף עוד כמה מילים: חבר ששיתפתי בהחלטה הזו אמר לי "השארת את הסצנה במצב טוב יותר, היא מודעת לזה שהיא סצינה עכשיו". לא הייתי זוקף את זה דווקא לזכותי, אבל אני בכל אופן אסיר תודה על כך שהתמזל מזלי לשחק תפקיד כלשהו בשנים המעצבות האלו, שאני בטוח שכולנו עוד ניזכר בהן כתחילתו של משהו גדול באמת.
המשך יבוא? אולי. בינתיים, אני הולך ליצור תיקייה בשם "2011" ולנסות למלא אותה.
תודה שקראתם, תודה שהאזנתם.
נדב (לזרבוי).