הדוגמניות מקליטות – חלק א'
בשבוע שעבר להקת "הדוגמניות" שבה אני מנגן בס נכנסה סוף סוף לאולפן. שנים של חזרות התנקזו ליומיים וחצי של הקלטות. זה קצת כמו לדחוס ביוגרפיה להייקו – הכל צריך להיות מדויק, קולע וברור בקפידה. אבל מילא לדחוס את כל קיום הלהקה לתוך יומיים מרוכזים – זה כלום לעומת הנסיון לדחוס את החוויות מהיומיים האלו לכדי פוסט אחד בבלוג. ועל כן, החלטתי לפצל אותו לשניים. חלק א' יספר על ההכנות, וחלק ב' על ההקלטות עצמן.
הסוף של הזמזום
ביום שני, 24 שעות לפני תחילת ההקלטות, אנחנו מגיעים לאולפן של קובי פרחי ומתחילים להכין אותו לקראת מחר. לכאורה אנחנו מחברים כבלים ומכוונים כלים, אבל בעצם מה שבאמת מתחבר ומתכוונן כאן זה אנחנו. יומיים זה לא הרבה זמן, אבל כשמדובר בחוויה אינטנסיבית כל כך, גם יומים עלולים להימשך נצח, אז כדאי שנרגיש בנוח עם המקום ועם עצמנו לפני שמתחילים. מזל שהאולפן של קובי משרה מיד אווירה של בית.
זום זום זום עולה הזמר מגיטרת הבס שלי. כבר נתקלתי בזמזום הזה בעבר, בהקלטות של "גיליאם" – מסתבר שהגיטרה שלי אלרגית לציוד אלקטרוני מסויים. בזמנו פשוט תקעו אותי בצינוק קטן ליד חדר התופים, שהיה מרוחק מכל המכשור באולפן, וזה פתר את הבעיה. אבל אז הקלטנו באולפן הגדול של "הצוללת". ואילו עכשיו אנחנו באולפן הביתי והאינטימי של קובי, ואין איפה לזרוק אותי מבלי לגרום לי לוותר על קשר עין עם זליג המתופף, שאני לא יכול להוריד ממנו את העיניים, ולא רק כי הוא חתיך הורס. מה עושים? מביאים גיטרת בס אחרת. הבעיה היא שאני מאוד קשור לסאונד הייחודי של גיטרת ה-Warwick שלי. "למי עוד יש בס של Warwick שאולי לא תזמזם?", אני שואל את עצמי, ומיד נזכר: יונתן יידוב, הבסיסט של "Endof", "ממלושן", "Pits" וגם של "The Werner Alarm", הלהקה הקודמת של זליג.
טררר טררר טררר עולה הקרינה מהפלאפון שלי. יונתן אומר שאין בעיה, ואפילו העובדה שלמחרת הוא אמור להופיע עם הגיטרה הזו בהופעת השקת האלבום של "Endof" לא מרתיעה אותו. כמה נחמד מצידו. אני מיד נפגש איתו ואנחנו מחליפים גיטרות. אני מתלהב מהסאונד של הגיטרה שלו, הוא מתלהב מהמשקל הלא קיים של הגיטרה שלי. כולם מרוצים. בהופעה שלמחרת, אגב, הוא בוחר בסופו של דבר להישאר עם הגיטרה שלי.
90-60-90
בינתיים, הסולן והגיטריסט דורון מסדר עם קובי את הגיטרות החשמליות. לצורך הגיוון בסאונד בהקלטות, דורון ויתר הפעם על גיטרת ה-Fender שלו, והצטייד בגיטרת ה-Rickenbacker המדהימה של בר קרתי המקסים מ"חזירי בר". אי אפשר לטעות בסאונד של הגיטרה הזו: שתי נגיעות ומיד מתפזר בחדר הקסם המפורסם של ריקנבקר. אם הייתי צריך לבחור סאונד אחד שצועק סיקסטיז יותר מכל סאונד אחר, זה היה זה. תחשבו על "Turn, Turn, Turn" של "The Byrds", או על "A Hard Day's Night" של "הביטלס", או על כל שיר של "רוקפור". והשילוב שלה עם גיטרת ה-Fender של אליאב, הגיטריסט המוביל, נשמע נהדר.
זליג מגיע יחד עם מתן אפרת, המתופף של דניאל סלומון, איה כורם ואחרים, שהשכיר לנו מערכת תופים מהממת של Ludwig מ-1965 (מערכת דיי דומה לזו של רינגו סטאר). הם ניגשים לעבודה, ויחד עם קובי יוצרים סאונד תופים חם ויפה. אני מגיע עם הבס של יונתן, ונחשו מה – גם היא מזמזמת. פחות, אבל מזמזמת. גררר גררר גררר עולה הלחץ בחריקת השיניים שלי. קובי נחלץ לעזרתי ומציע לי בס של Music Man שהוא מחזיק באולפן. קצת קשה לי לוותר על הסאונד הכל כך ייחודי של Warwick, אבל אחרי שאני משחק קצת עם הגיטרה של קובי אני מצליח להפיק ממנה סאונד דומה, שמספק אותי. והיא לא מזמזמת.
בדרך כלל כששואלים אותנו מה אנחנו מנגנים, אנחנו עונים שהמוזיקה שלנו היא שילוב בין פופ סיקסטיז לרוק ניינטיז. לא סתם קוראים לנו "הדוגמניות" – אנחנו לגמרי 90-60-90. ועכשיו, עם התופים של זליג והגיטרה של דורון שנטועים בשנות ה-60, ועם הבס שלי והגיטרה של אליאב שמביאות משהו מודרני יותר, אנחנו יכולים לעזוב את האולפן בהרגשה שבנינו סאונד שמשקף את הרעיון הזה. שהצלחנו ליצור חיבור מגניב ומעניין בין ישן וחדש.
ויהי סביח, ותהי בירה, יום אחד.
בחלק ב': על תהליך ההקלטות, הריבים, ההתלבטויות, החצילים בטחינה, הנטייה של זליג להירדם בכל הזדמנות, וגם כמה קטעים להאזנה, ווידאו קצרצר לצפייה.
תגיות: ENDOF, fender, rickenbacker, warwick, בס, גיטרה, הדוגמניות, הקלטות, יונתן יידוב, משהו אישי, סיפור, קובי פרחי, תופים
...ובאותו עניין:
- המלצות 20.6.08 - איזה יום שישי סידרו לנו. ברגעים אלו מתקיימות ההופעות של"Cheap Karaoke Club", "לא דובים", "חזירי בר" ...
- סוף העולם דרומה - די, כמה אפשר לכתוב על תל אביב? אתמול החלטתי לצאת קצת מהעיר, לנשום אוויר אחר, לשנות אווירה. לא עוד לה...
- דב חנין בחוג צימר - כשאנשים הולכים לצימר, הדבר האחרון שהם מצפים לפגוש בו זה דב. וזה נכון בין אם מדברים על צימר מפנק ליד...
- בין השורות 21.07.08 - ערב הטראש עליו המלצתי היה מאוד נחמד. לפני ההופעה של "Endof" :מס:, הוקרן ראיון הזוי משהו של יאיר לפיד...
- הדוגמניות מקליטות – חלק ב' - בשבוע שעבר להקת "הדוגמניות" :מס: שבה אני מנגן בס נכנסה סוף סוף לאולפן. בפוסט הקודם סיפרתי על ההכנות,...
בהצלחה!
הריקנבאקר, היא 12 מיתרים? אם כן, סחטיין ושאפו, סיקסטיז למהדרין.
אני במקרה מחזיק אחת כזאת, 360/12, שמצאתי לפני כמה כמעט חודש וקניתי לפני שבוע וחצי, אחרי זמן רב של חשק בועט לגיטרה ומציאה אגבית ואקראית בחנות ברחוב רש"י.
אחלה בלוג, גם אם טעמי שונה משלך, וכל הכבוד על ההשקעה!
פששש!!!
ריקנבקר ולודוויג! חסוס הצלוב! גם אני רוצה.
90-60-90, הא? עכשיו אני מבין את מקור השם סוף סוף 🙂
מעניין יהיה לי לשמוע את הערבוב הזה בין תקופות עובד ברמת הסונגרייטינג, לא רק הסאונד. מחכה להקלטות…