הדוגמניות מקליטות – חלק ב'

• יום ו, 22.8.08, 15:37
• |
• המוזיקה שלי
• |
• 3 תגובות

בשבוע שעבר להקת "הדוגמניות" שבה אני מנגן בס נכנסה סוף סוף לאולפן. בפוסט הקודם סיפרתי על ההכנות, על בחירת הגיטרות, הבס והתופים, ועל ההחלטות שלקחנו בדרך. אבל עזבו אתכם מההחלטות, בואו נדבר על ההקלטות.

ירקות במקום במבה

יונתן ברק, עוזר הטכנאי באולפן של קובי פרחי, משתומם: הוא טוען שהוא מעולם לא ראה להקת רוק שמגיעה לאולפן עם ירקות במקום במבה, פירות במקום ביסלי, פירות יבשים במקום שוקולד ואגוזים במקום קבוקים. וזה מבלי להזכיר את החצילים בטחינה שהכנתי על הבוקר. האמת, נדמה לי שגם שותפיי ללהקה מביטים עלי בצורה מוזרה, אבל אחרי שהם מתחילים לכרסם מלפפונים, הם מודים שזה רעיון גדול. המהפכה הבריאה נעצרת כשדורון הסולן וזליג המתופף יוצאים לקנות קולה ורד בול.

ככה נפתח יום ההקלטות הראשון שלנו. תיקונים אחרונים לסאונד שתיקתקנו אתמול, ואנחנו מתחילים להקליט. לוח הזמנים שהכנו אומר שמקליטים 6 שירים היום ו-5 מחר, ושמתחילים עם "בחור בן 40", אבל לוחות זמנים זה טוב אולי לכנס של ההסתדרות, לא להקלטות. זליג רוצה להתחיל עם "תני לי", ומה שזליג רוצה – זליג מקבל. לפחות ביומיים הקרובים.

כל ההתחלות קשות, כידוע, וההקלטה לוקחת יותר זמן מהצפוי. בשיר השלישי, שמתארך גם הוא, מתחילים לצוץ חילוקי דעות. זליג ואני מחליפים כמה מילים מיותרות (בעיקר מצידי, מודה), והאווירה נעשית מעט מתוחה. בהפסקת צהריים אנחנו מחליטים לצאת לאכול משהו בשכונה, ויונתן ממליץ לנו בעדינות לנצל את הזמן גם כדי "לנקות את הראש". כנראה שלפעמים זה טוב לדפוק איזה ריב טיפשי על ההתחלה כדי להוציא את זה מהמערכת, כי משם ואילך ההקלטות זורמות בלי אירועים מיוחדים, ובאווירה חברית וכיפית. מה זה זורמות? לקראת סוף הסשן אנחנו מגלים להפתעתנו שהספקנו 9 שירים, 3 שירים יותר ממה שתיכננו, מה שמשאיר לנו רק 2 שירים ליום המחרת.

זה מצחיק, אבל דווקא על השלב הכי פרודוקטיבי בסיפור אין לי הרבה מה לכתוב, בין אם כי היינו מרוכזים במוזיקה מכדי לנהל יומן, ובין אם כי באמת לא קרה שום דבר יוצא דופן במהלך העבודה. באנו, ניגנו, הלכנו. היינו טובים ולעניין. הדבר הכי מעניין לספר זה שבכל הפסקה שניה זליג נרדם על הספה, ותודו שזה לא סיפור רוקנרול מעניין במיוחד.

יוצאים לבירה של אחרי ההקלטות, ומנסים לתכנן מה נעשה למחרת עם תוספת הזמן שנפלה עלינו. לאחר מכן מתפצלים. דורון ואליאב הולכים לישון, זליג הולך לפגוש חברים ואני הולך לנקות את הראש בהופעה המצויינת של "Endof".

Feel אי אפשר לפסנתר

יום חדש, פלטת ירקות חדשה, חצילים חדשים בטחינה חדשה, ואנו נכנסים בכוחות מחודשים בשניים מהשירים המורכבים ביותר לביצוע. ב"שקרים בסטריאו" אנחנו מתלבטים בין כמה מקצבי תופים עם Feel שונה. לרגע אנחנו שוקלים את זה (קחו בחשבון שזה לפני מיקס כמובן):

[audio:shkarim-drum-test1.mp3]

אבל בסופו של דבר הולכים על הגרסה הFאנקית יותר, עם ה-cowbell המקפיץ:

[audio:shkarim-drum-test2.mp3]

אחר כך ממשיכים עם "סע למזרח" (שם זמני?), שמסתיים בסולו ארוך שלוקח לנו זמן להושיב כמו שצריך. לבסוף אנחנו מקליטים שתי גרסאות שלו: האחת עם מטרונום שגורם לנו לנגן יותר נקי ומדוייק, והשנייה בהקלטה חופשית לחלוטין, עם כל ההאטות וההאצות הטבעיות של ביצוע חי. במי מהשתיים נבחר? הצביעו עוד היום בסמסים.

בסוף השיר אני נזכר שצריך להוסיף מצילות לסולו, אבל זליג רוצה לנמנם שוב, אז אני מחליף אותו. יופי, עוד משהו לקרדיט שלי באלבום. זליג מתעורר ומקליט קצת טמבורין על חלק מהשירים. לאחר מכן הוא שוב נרדם, ודורון מתיישב ליד הפסנתר. הוא מחליט להקליט שיר שלא חשבנו שניגע בו – "Dusted". זו בלדה לירית ונוגה מהימים שהלהקה עוד נקראה "Outer Movement" ושרה באנגלית. מאחר וזה שיר שנועד לפסנתר, אנחנו כמעט ולא מבצעים אותו בהופעות, ואפילו עוד לא תרגמנו אותו לעברית. דורון מקליט אותו לבד, בסולו פסנתר יפיפה ומרגש, ואני חושב לעצמי שיתכן שהרגע הקלטנו את ה-"Yesterday" שלנו: השיר המרגש שלא קשור לכלום, שמצליח לגנוב את הפוקוס מכל שאר השירים.

סולו לסיום

מוסיפים עוד כמה תפקידי פסנתר לחלק מהשירים, לא משהו מורכב. בהפסקה אני מפנק את החבר'ה באורז עם צימוקים ובמנגו לקינוח, וקובי מעיר שאני המטפלת של הלהקה. דורון מוסיף: "טבח ומטפלת", כשם אחד השירים שלנו. מה עם השיר הזה באמת? אולי נוסיף לו פסנתר? אולי משהו בגוון טיפה ג'אזי? למשמע המילים "פסנתר" ו"ג'אז" זליג מתעורר, מתיישב ליד הפסנתר ובלי לחשוב יותר מידי מתחיל להקליט פראזות ג'אז מגניבות להפליא על סוף השיר.

אליאב הגיטריסט נכנס אל האולפן עם מגבר Marshall ענקי, ומקליט את הסולואים שלו מחדש, עם סאונד איצטדיונים גדול יותר. אבל מה שחסר באיצטדיון שלו זה קהל, וזו נקודה קריטית: זה קל לנגן סולו בנזונה כשאתה מופיע מול קהל שמגיב לכל תו שאתה מנגן. זה קצת יותר קשה לשחזר את זה בואקום של האולפן. דורון, זליג ואני מתנדבים להיות הקהל של אליאב: אנחנו נעמדים מעבר לזכוכית ומריעים לו בזמן שהוא דופק סולואים מצויינים (קובי דווקא נותר אדיש). נדמה לי שברגע של חולשה מישהו מאיתנו אפילו מבקש שהוא יעשה לו ילד. איכשהו אני לא רואה את זה קורה.

קצת לפני סיום, דורון קופץ על גיטרת ה-12 מיתרים האקוסטית של קובי ומקליט עוד שכבה של סאונד על "מתרחקים". עוד כמה תוספות עם אקוסטית רגילה, וסיימנו. כבר נגמר הזמן? חבל, רק התחלנו להתחמם! אוספים ציוד, מקפלים כבלים, שוטפים כלים (גם לרוקנרול יש צד פחות זוהר), נפרדים מקובי החמוד והמוכשר והולכים לשתות בירת ניצחון בפאב האהוב עלינו (אנחנו מכנים אותו "דורון פאב", ע"ש דורון שגילה אותו, אבל שאר העולם מכנה אותו "גנג'ה" או "הפאב הזה בכניסה לשוק הכרמל, ליד 'המנזר'". מומלץ בחום). המלצרית חוגגת איתנו ומזמינה אותנו ל"ארק הבית". מאוחר יותר, כשהאלכוהול מתחיל להתנדף, אני קולט שלמרות שעד עכשיו היומיים האלו נראו כמו פיסגת האוורסט, הפיסגה עדיין רחוקה. אנחנו סיימנו בסך הכל הקלטות של בס, תופים וקצת גיטרות. זו התחלה טובה, אבל זו עדיין רק ההתחלה. אבל אני לא יכול לחכות להמשך.

תגיות: dusted, בירה, הדוגמניות, הקלטות, טבח ומטפלת, משהו אישי, סולו גיטרה, סיפור, סע למזרח, פסנתר, קובי פרחי, שקרים בסטריאו

אז מה, יש לך מה לומר? לא בריא לשמור בבטן. אפשר גם לשלוח טראקבק, מה שזה לא אומר.

...ובאותו עניין:

• מה נשתנה? - אומרים שהזמן עושה את שלו. אבל מה זה ה"שלו" הזה בדיוק? נדמה לי שהזמן לא עושה כלום, זה רק אנחנו שמסתכל...
• הדוגמניות יורדות מהמסלול - כולם מכירים את זה, לכולם זה קרה פעם. הכרתם לפני שנים, עברתם הרבה חוויות מעצבות ביחד, חלקתם אהבות משו...
• זכרונות מהפטיפון - מועדון הפטיפון סוגר את שעריו ביום שבת הקרוב. הנה רשימת ההופעות של אירוע הסגירה שיתקיים בשבת (21.3.09...
• בין השורות 21.07.08 - ערב הטראש עליו המלצתי היה מאוד נחמד. לפני ההופעה של "Endof" :מס:, הוקרן ראיון הזוי משהו של יאיר לפיד...
• הדוגמניות מקליטות – חלק א' - בשבוע שעבר להקת "הדוגמניות" :מס: שבה אני מנגן בס נכנסה סוף סוף לאולפן. שנים של חזרות התנקזו ליומיים ...