יש כבר 35 תגובות, יא אללה:

• 1
  אביתר says:

  19.1.10 בשעה 17:18

  נא להוסיף את ההופעה של Umlala בבאסס (ירושלים) ב-26.1 בשעה 21:00.

  וסחתיין על הפרגון
• 2
  צוקי says:

  19.1.10 בשעה 17:56

  כל הכבוד ביקרות מצוינת!
  אחד אחד מוכשרים

  זהו דור העתיד של המוסיקה בארץ
• 3
  בוחבוט says:

  19.1.10 בשעה 19:26

  שווה להזכיר במאמר מוסגר את הלייבל הותיק מ.ר.י, שלאחרונה השיק אתר (צבעוני!), עתיר במוזיקה משובחת להורדה חופשית. מככבים שם בין היתר שמות מיתולוגיים כמו להקת ישראל ואחת2כזה. יש עוד. שווה מאוד להקשיב.
• 4
  ירושל מי ? says:

  19.1.10 בשעה 21:17

  ראשית, למי יש שם כזה ירושל ?

  שמעתי את השיר של אומללה.
  אחלה.
  חבל שזה באנגלית.

  מצד שני אם זה היה בעברית , זה היה דומה ל "אחריות"

  שמתחיל ככה

  "אם תגלי
  ששכחת שאת בלי
  אל תהיי לחוצה
  לא יקרה אם את לא רוצה"
• 5
  זרטוסטרא says:

  19.1.10 בשעה 21:37

  על זה אמר טדי קולק, ראש העיר המיתולוגי של עיר הקודש – "יורו-שוליים"
• 6
  בוחבוט says:

  20.1.10 בשעה 11:20

  שכחתי לקשר לאתר מ.ר.י (הצבעוני!), הנה:
  http://www.mryisrael.com
• 7
  יעל (אפילו עז) says:

  20.1.10 בשעה 16:23

  אי אפשר לדבר על שוליים בירושלים (או "ירו-שוליים", כמו שאמרו בתגובות) בלי להזכיר את יאפים עם ג'יפים הנפלאים. לו הם רק היו פחות סרבני הופעות…
• 8
  One Inch Man says:

  21.1.10 בשעה 12:45

  ובכן, אתמול ביקרתי בירושלים!
  לא הייתי שם שנים ובכלל קשה לי לצאת מתל אביב אבל הליינאפ היה מפתה מידי.
  ירושלים נהדרת! לרגעים מסויימים היא ממש ברלין עם יותר דתיים מהרגיל, ובתכלס גם ההופעות שראיתי היו די טובות (אם כי עם כל הכבוד לירושלמים, AVALON החיפאים היו השוס מבחינתי).
  רק מדבר אחד התאכזבתי. התאכזבתי קשות! הקהל.
  הקהל הירושלמי מאעפן! אני לא רוצה להתחיל פה מלחמה, ובטח שלא להכליל ולהשמיץ סתם אבל אין ברירה.
  מילא שלא היה מלא בכזה יום מוסיקלי משובח, אבל אלה שכן היו לא סתמו את הפה לרגע אחד במהלך כל ההופעות! בלי טיפת כבוד לאומנים שמופיעים או למעטים שבאמת הגיעו כדי לראות ולהקשיב.
  נכון, ההופעות התקיימו בפאב ואנשים יוצאים לפאבים כדי להפגש, לדבר וכו, אבל רבאק, שילמתם 50 שקל כדי להכנס לפאב הזה, כנראה שהיום יש שם משהו אחר… ואפילו לא לחישות, צעקות! עם הגב לבמה ויאללה בלאגן…
  הכי ריחמתי על ה APRONS השקטות והקסומות שהלכו לגמרי לאיבוד בבליל הרחשים. חבל.
  היוזמה נהדרת, הביצוע טוב בסך הכל אבל לסיכומו של עניין-לשנה הבאה בתמונע הבנויה…
• 9
  מתן says:

  21.1.10 בשעה 22:09

  בתור מי שהפיק את הערב הזה, וניסה לתכנן ולבנות משהו שיהיה באמת מיוחד, ולהביא את האווירה הנעימה של אינדינגב אל תוך הכרך הירושלמי , אל תוך החורף הקר אך המאוד מחמם לב , אני בהחלט מסכים עם התגובה שמעליי.
  התופעה הזו היא תופעה שאני לא מפסיק להיתקל בה, והיא לא מפסיקה להציק לי ולכאוב לי.
  אמנים שרים שירים. שירים נכתבים (בדרך כלל, בעיקר במוזיקה עצמאית )מהלב ומחוויות רגשיות שהאמן החליט לשתף אותנו בהן. חוויות לא בהכרח קלות. בין אם השירים בעברית או באנגלית, (ויש משקל לדבר), זה לא הגיוני שבמקום שכזה, אדם עומד, ושר את שעל ליבו, ואנשים אחרים , מול הפנים שלו, צועקים, מדברים מצחקקים, ללא בושה. זה עניין של כבוד בסיסי לאדם, לא להתפרץ אל תוך דברים של אחר, לתת מנוחה, להקשיב , ובעיקר לכבד.
  לי זה ממש כואב שאנשים מיעים לסיטואציה שהם יוצאים להופעה, כדי לבלות ולהתמנגל, ולא כדי לספוג איזשהו מזון רוחני. בשביל זה יש מסיבות ואירועים אסקפיסטיים יותר באופיים.
  כאב לי על רבים מן האמנים הנהדרים בערב הזה, כמו בהרבה ערבים אחרים, ובהרבה מקומות שונים בארץ. אני מאמין שזו לא תופעה שהיא רק ישראלית, אבל אני מאמין שלא כל מחלה חייבים לקבל בהנהון והסכמה, ש "ככה זה".

  לא יודע אם יש בלבי הרבה תקווה שהדבר הזה ישתנה…יש למישהו פתרון יצירתי? חוץ מלהרים ווליום לשמיים?
• 10
  לזרבוי says:

  22.1.10 בשעה 9:57

  לצערי אני חייב להצטרף לדעתם של One Inch Man ומתן. הליינאפ היה כיפי, אבל הקהל היה נוראי ופשוט ביאס את הערב.
  מי שציפה להיות עד בערב הזה ליום העצמאות של הסצינה הירושלמית (ואני מודה שאיפשהו אני קיוויתי שזה מה שיהיה) – התבדה. אז כן, משהו קורה בירושלים. ולטובתו של המשהו הזה אני מקווה שהוא יעבור לתל אביב או יצא לחרוש את שאר הארץ, כי בירושלים זה לא עובד.
  בסוף הערב אחד המוזיקאים שהופיעו ניגש אלי ואמר "ירושלים ניצחה אותנו". באותו רגע הייתי עדיין ב-high מאחת ההופעות ואמרתי לו "מה פתאום, היה מעולה", אבל כשהצלילים ואדי האלכוהול החלו להתפוגג, גיליתי שמה שנשאר להדהד אצלי מכל הערב הזה זה המשפט הזה שלו. הרגשה מבאסת.

  ירושלמים שקוראים את הבלוג הזה – מה אתם חושבים?

  ————————————–

  בעניין אחר – למי שפיספס, בפוסט הזה הייתה גם קצת מוזיקה חדשה להאזנה. מה דעתכם עליה?
• 11
  שרי רז says:

  22.1.10 בשעה 14:14

  רייסקינדר מושווה לאהד פישוף? נו באמת, איפה הוא ואיפה העומק הפילוסופי של הפישוף
  ולשירה יש לא רק ז', יש גם זוג שדיים אדירים
• 12
  pizzicatto says:

  22.1.10 בשעה 14:31

  אומללה להקה מעולה, אבל יש לכם טעות!
  מה זאת אומרת "הבריטים לא הבינו מה יש להם בידיים"?
  הגמר העולמי עדיין לא התקיים!!!
• 13
  שירה says:

  22.1.10 בשעה 14:42

  קודם כל, אני מתרגשת לראות שהשדיים שלי מכים גלים, תודה, גידלתי אותם לבד.
  (ראו גם טוקבק בוואלה – http://e.walla.co.il/?w=//1634855) שרי רז האם זו את גם שם? (או אתה? או אתם?)

  שנית, ובעצם קודם כל 2 – תודה נדב על הפרגון והמילים היפות.

  שלישית, בקשר ל"ירושלים ניצחה אותנו" – בניגוד לת"א, שאנשים ואמנים באים בשביל "לכבוש", את ירושלים אפאחד לא יכול לנצח. מי שמנסה, נכשל, ואולי לכן ההבחנה הזו נכונה.
  אני בתור ירושלמית לא רואה את הקהל הירושלמי כמבאס, אני מופיעה פה כל הזמן והקהל שלי אוהד ונאמן וקשוב. (תודה חברים יקרים!)
  יש לציין שבפסטיבל היו אחוזים ניכרים של תלאביבים, ומעבר לכך, אני מרגישה שיש אחוזי דיבור גבוהים בהופעות מסוימות בלי קשר למיקום הגאוגרפי שלהן. (ודווקא בת"א יש לפעמים יותר תחושה של "לראות ולהיראות" בהופעות במקום להקשיב).

  לפסטיבל באתי בסופו, משום שהייתה לי הופעה במקום אחר בעיר מוקדם יותר, אבל גם בהופעה שלי, כשהגיע שיר אקוסטי ורגיש במיוחד פשוט ביקשתי מהקהל לא לדבר. וזה עבד. אמנם היו רק איזה 15 איש בטוביה (הופעתי אחרונה), אבל הדממה הנחוצה לי השתררה.

  אולי עובדת היותי מורה עוזרת לי להתגבר על הביישנות הטבעית בבואי לבקש שקט, וכמובן שזה לא נעים והיה עדיף שכולם היו מקשיבים מעצמם, אבל זה נראה לי פתרון סביר בהחלט, גם אם רגעי ואולי מבאס. להגביר את הווליום זו לא שיטה לדעתי.. זה לא עוזר וגם ככה מפלסי הווליום גבוהים מדי בהופעות לטעמי.

  עוד בעיה כלל ארצית בהופעות שהייתה בפסטיבל, היא הסיגריות. בשם חולי האסתמה ובני האנוש בכלל, אני מבקשת – באמא'שלכם, תפסיקו לחנוק אותנו! גם אני עישנתי פעם, אני יודעת שאתם חייבים, אבל ראבק! צאו החוצה. אני לא יורקת לכם בתוך הרטוב של העין, אנא אל תזהמו את המרחב הריאתי שלי.

  עד כאן דבר הסנגוריה הירושלמית.
  סחה למארגנים ולקהל ולכולם.

  נ.ב. אני ממליצה להגיע לי-ם באופן עצמאי ולא במסגרת כלשהי, להופעה או סיור או הפגנה או ארוחה. יותר נעים ויותר ירושלמי 🙂
• 14
  אלמוני says:

  22.1.10 בשעה 16:09

  אני אוהב את שירה כרמל וברגע שאוכל – אחשוף את עצמי (בפומבי) ואעשה לה ילדים (בפרטי)!
• 15
  לזרבוי says:

  22.1.10 בשעה 16:34

  pizzicatto – צודק(ת), טעות שלי, הגמר של GBOB יתקיים בלונדון ב-27 לאפריל. משום מה זכרתי שזה כבר קרה.

  שירה – הייתי בהופעה של אורי אלבוחר בתל אביב, והקהל שמר על שקט מופתי. היה עצוב שדווקא במגרש הביתי שלו הקהל הרס (כן, הרס) לו את ההופעה. אז נכון, אפשר לבקש מהקהל שקט. אבל אם זה מגיע לכך ואת רואה בכך דבר שבשגרה, אז זה לא ממש כתב סנגוריה על הקהל הירושלמי, אלא יותר בגדר תעודת עניות.
  ואת הנ.ב. שלך אני לוקח כהזמנה אישית לארוחה. 🙂
• 16
  שירה says:

  22.1.10 בשעה 17:16

  אלמוני – אני נרגשת. כל עוד עניין החשיפה הוא בגדר החוקי, ולי יש גם זכות בחירה על עניין הילדים – הכל סבבה בינינו.

  נדבי – אתה מוזמן 🙂

  ומעבר לכך – לא טענתי שהפתרון שלי הוא באמת פתרון. וכמו שכבר אמרתי , זו לא השגרה כלל וכלל, אבל שוב – אני חושבת שעניין השקט בהופעות הוא באמת לא גאוגרפי.

  ואגב רוב האנשים שדיברתי איתם על הפסטיבל אמרו שזו הייתה הבעיה הכי גדולה (יחד עם הסיגריות) – אולי זו הייתה תופעה פסטיבלית קיצונית. לא יודעת למה.
• 17
  יואב says:

  22.1.10 בשעה 17:38

  הדיון פה בקשר לקהל מעניין ומוצדק, ואני מרגיש צורך להגיב, בתור ירושלמי חובב מוזיקה שהיה בערב בקצה, ומרגיש קצת אשם על שמירב הקשב שלי לא היה ממוקד בהופעות.
  ראשית, אני חושב שלא קיים דבר כזה, סצינה ירושלמית. יש נגנים, יש להקות, הם עושים מוזיקה. הם מופיעים במקומות המעטים שמאפשרים את זה בעיר. ניראה לי שבשביל סצינה צריך גם קהל, או מקום שהוא מוקד התרחשות עם אופן קהילתי, מה שלא קיים כרגע בעיר. האוגנדה ממלאת את התפקיד הכי קרוב לזה, אבל רוב האמנים שלעיל לא ממש מופיעים שם (ניראה לי שרק רייסקינדר ואשכרה מתים). בזמנו הרוזה, בית המוזיקה ואפילו הדילה תפקדו כמוקדים מסוגים שונים.
  בנוגע לפסטיבל ולערב הספיצפי – הרבה מהאנשים שהסתובבו שם נסחפו באווירת הפסטיבל ולא באו בשביל המוזיקה, זה חלק מהמחיר שצריך לשלם כשיש פסטיבל שכולל בערך כל גוף אפשרי שיש בעיר. אווירת התמנגלות ועסקנות של פוליטיקת סטודנטים. החלל של הקצה לא מתאים לאירוע מסוג כזה באופן דיי קיצוני, כדי להגיע מהכניסה הצפופה לבמה צריך לעבור מדורי גהינום, אותו סיפור כדי להשיג משקה, ובכל הבלגן הצפוף הזה זה דיי בלתי נמנע שיהיה חוסר קשב. אני כן חושב שמי שעמד קרוב לבמה יכל להנות מההופעות.
  איכשהו, למרות שהפסטיבל הזה מבורך, אני מעדיף את האירועים הירושלמיים שלי קצת יותר, ובכן, ירושלמיים. כלומר, כאלה שמתקיימים מכוח האינרציה וההתרחשות של עצמם, שלא יוצאים בהצהרות על התעוררויות ועל סצינות שלא בהכרח קיימות. לפעמים זה אומר שאין הרבה קהל, אבל הקהל שבא נותן קשב מלא.
  מקווה שיצא קוהרנטי.
• 18
  ג'ומבש says:

  22.1.10 בשעה 18:02

  מנסיוני, באמת הרב מאוד, כולם באים לראות ולהראות. להתמנגל.
  להגיד … אני אינדי אני.

  עם כל הכנות, מתוך עשרות רבות של הופעות 5-40 איש שהייתי ב 5 שנים האחרונות

  לא נשאר כלום !!!

  אבל ה "סצינה" ממשיכה להתקיים.
• 19
  בעז says:

  23.1.10 בשעה 2:33

  למתן ונדב (בעניין הקהל). יש לי הרבה מה לכתוב על הקהל הירושלמי, אבל אני חייב לחזק כמה דברים שנכתבו פה מעלי, שנראה לי שלירושלמים הם די ברורים: הקצה הוא לא בדיוק מקום שמתאים לאירוע המוני, זה נראה לי די ברור; בעניין הטוביה – לפני די הרבה שנים הייתי שם בהופעה של מוזיקאי שבת"א יש לו הרבה קהל. בירושלים הקהל שלו היה אני וזוגתי (הופעה שנייה ברציפות). אחרי שני שירים הוא עצר את ההופעה שם כי כולם באו להנות, היה שם איזה יום הולדת, והוא בקושי הצליח לשמוע את עצמו. מכיוון שאני עוקב אחרי הקריירה של האיש, ובד"כ עוקב באדיקות אחרי כל הופעה שמתרחשת בירושלים, אני יודע בוודאות שהוא מעולם לא חזר להופיע בירושלים. אחרי ההופעה הזו הייתי ממורמר מאד, ופרסמתי פוסט בעניין בפורום מוזיקה ישראלית בוואי-נט, בתקווה שהופעות במקומות שלא מיועדים לכך ייפסקו.
  התגובות שקיבלתי היו מאד לא אוהדות – הסבירו לי שם שאני מפספס את העניין, שהפוטנציאל אדיר, מה היה קורה אם מישהו מאלה שבאו לחגוג יום הולדת היה מתלהב ומתוודע לאמן הזה בזכות ההופעה.
  מה שאני חותר אליו, הוא שהטוביה הוא מיקום עוד יותר גרוע מהקצה.
  מתן (אם אתה עדיין קורא) – אני מעריך את פועלך עד מאד, ומחכה כל שנה לפסטיבל אינדי-נגב. בעיני פשוט השיבוץ של המופעים למקומות לא היה מתאים כל כך, ואני חייב לכתוב גם שהיו קצת יותר מדי הופעות (מבלי להיכנס אפילו לאיכות שהיא אולי סובייקטיבית), כדי לייצר קהל קשוב ומרוכז. אני מעריך שהרבה מהקהל בטוביה היה קבוע שם ואולי בכלל לא ידע שיש הופעות. וגם באינדי-נגב אנשים נפגשים ומברברים, אבל זה כמובן לא מקום קטן ומחניק.

  לגבי הפוסט עצמו של נדב, היה פעם מאמר שבו אני והרבה מאד אנשים התווכחנו באתר "קיוב" בעניין הסצנה הירושלמית לאן. זה היה כל כך טעם שאני אסתפק בלפרגן על הסיקור. חלק מהדברים נראים לי קצת מופרכים (העניין עם אשכרה מתים ורייסקינדר וההשוואה לנושאי המגבעת ופישוף בהתאמה, למשל), אבל כנראה שדברים נראים אחרת משם.
• 20
  ענבל says:

  23.1.10 בשעה 4:10

  ללא קשר לדיון.

  פוסט מעולה.
  נהניתי מכל רגע/מילה/שיר.
• 21
  זרטוסטרא says:

  23.1.10 בשעה 9:37

  אפתח ואומר שאני מאוד מעריך את יכולותיו של מתן כמפיק הבקי מאוד באזור באר שבע בפרט והנגב בכלל (או להיפך…), גם אם לא תמיד הסכמתי עם בחירותיו בנושא ה-line-up באינדי נגב: אי אפשר להתווכח עם ההצלחה שלו לגבי אלה שנבחרו, אפשר וצריך להתווכח עם טעויותיו לגבי אלה שלא נבחרו (כולל חלק מן המוזכרים בכתבה הלא קדושה של נדב, כדוגמת לורנה_בי שלטעמי אם יש דבר כזה סצינת אינדי בישראל, היתה חייבת אבל חייבת להשתתף באינדי נגב האחרון). למי שלומד או למד קורס ביסודות הסטטיסטיקה – טעות מסוג אלפא לעמת טעות מסוג ביתא.
  לגבי הארוע בירושלים, צר לי להגיד שאומנם הריצפה עקומה (אני מסכים לכל מה שנאמר ביחס לקהל הירושלמי), אבל הכישלון הוא הפקתי נטו: בחירת ה-locations, יחסי הציבור העירוניים מימסדיים פרופר (יותר זול, הרבה פחות מפולח אוכלוסיה רלבנטית), עודף האומנים ששיווה לארוע אופי של ערב רב פרובינציאלי, ושוב – lineup שיש בו בעיות של חוסר התאמה לקהל היעד וגם "בעיות מלאי" (יותר מידי ממי שממש לא צריך היה להיות שם, פחות מידי ממי שחייב היה להיות).
  מה שאתה חייב ללמוד, מתן יקירי, זה שאי אפשר להעתיק נוסחה מנצחת מבלי להכיר את המקום והאוכלוסיה אותה אתה אמור לשרת, ולבצע התאמות המתחייבות מכך.
  אבל אתה עוד צעיר, שאפתן וגם פיקח, ובוודאי עוד תלמד!
• 22
  לזרבוי says:

  23.1.10 בשעה 10:32

  יואב ובעז – תודה על התגובות מאירות העיניים.

  סתם בתור איזה מין closure חמוץ-מתוק לכל הסיפור – אתמול באוזןבר, ערב מחווה (מעולה!) לטום ווייטס. כל אמן מבצע שיר של ווייטס מתורגם לעברית, ושיר שלו (ובאופן אירוני, בעוד שהטום ווייטסים תורגמו לעברית, דווקא חלק גדול מהשירים המקוריים היו באנגלית…). בכל אופן, ראו מה זה, הפלא ופלא: זה פסטיבל, זה ליינאפ עמוס, המקום דחוס ולא כל כך נוח לקהל גדול, ועדיין, הקהל התל אביבי היה שקט וקשוב כעדר כבשים מלחחות עשב, גם (ובעיקר) בהופעות הכי שקטות.

  אני תוהה האם זה עניין של חינוך והרגל. האם זה משהו שהוא פשוט תולדה של ריבוי ההופעות בתל אביב, שיצרו כאן תרבות של קהל הופעות שמכבד את האמן.
• 23
  ג says:

  23.1.10 בשעה 10:32

  קודם תראה מה גון בן ארי חושב על "אינדי".

  http://premiumradio.blogspot.com/2010/01/blog-post_20.html

  ממש מתכחש לסגנון או למושג/טרנד הזה.

  לגבי מה שנכתב על ידי זרטוסטרא וההשואה בין אינדינגב לירושלים.

  ההבדל הוא שבאינדינגב היה מימד הסצינה. המינגלינג. מה שלא קורה בלוקיישנים בירושליים.
  זה ההבדל שבגללו אינדינגב עבד וירושליים לא.
  המינגלינג/סצינה/קהילה. לא המוזיקה, לא הליין אפ.
  כמה שזה עצוב, זו כנראה הסיבה.
• 24
  בחור מזוקן says:

  23.1.10 בשעה 12:23

  בתור עכשיו-ירושלמי אני גם חושב שלירושלים יש וייב אחר שצריך להכיר ולהתרגל אליו.
  לעשות פסטיבל כזה בקצה נשמע לי פשוט לא כל כך מתאים, בגלל המקום (עם כל אהבתי אליו). בכל אופן, אני לא חושב שהקהל הירושלמי 'מבאס', הוא פשוט שונה. זכורות לי מספיק הופעות בתל אביב שחשבתי שהקהל רועש בטירוף (בקוזה נוסטרה ובבלום בר למשל), לעומת כמה דברים בירושלים שהיו בדיוק להפך. חבל להיגרר להכללות מדממות בגלל ערב אחד (שכנראה כִשל בגלל לוקיישן לא מתאים).

  מכל מה שיש בעמוד הזה (ויש כמה דברים מעולים) אני עדיין הכי נופל מלורנה_בי. רציתי לפרגן לקיצו כי הם באמת ברמה מעוררת השתאות, אבל העברית של לורנה בי שמה אותם בקלות לפני כולם בעיני. ראיתי אותם רק בהופעה אחת וזכור לי שאת מה שהם מבטיחים בהפקה שבהקלטות הם מביאים גם בהופעה, ועל זה יש לי פול ריספקט.
• 25
  יותם says:

  23.1.10 בשעה 15:04

  היו כמה בעיות באותו ערב.
  הקהל ללא ספק לא מספיק פירגן,
  אבל גם הסאונד היה ארוך הרבה יותר ממה שהמותג אינדינגב מחייב.
  כשלהקה מופיעה חצי שעה, ואותו זמן נדרש לסאונד לבאה, אנשים כבר נכנסים למצב חברתי, ולכן הרעש (אפילו שהוא לא מוצדק).
  לטעמי האישי, הקצה הוא גם לא המקום הכי טוב בעיר להופעות. עדיף צוללת או באסס, אוגנדה מקום ראשון אם האמן יכול להחזיק את הקהל, למרות בעיית החלל הקטן.
• 26
  עידו שחם says:

  23.1.10 בשעה 15:27

  בהחלט אמנים ראויים מעניינים ומוכשרים. מקווה שנמשיך לשמוע מהם וישתרוממו מעלה, אפילו מעבר לגבולות המדינה.
• 27
  מתן says:

  23.1.10 בשעה 22:03

  אגיב בקצרה על חלק מהנאמר..
  קודם כל, אני מסכים לחלוטין עם שירה, וחלילה לא הייתה פה אשמה שנתלתה דווקא בקהל הירושלמי. זה ממש לא העניין, וממש לא נכון שדווקא בירושלים הקהל רועש ולא מפרגן. צריך קצת לצאת מגבהות המצח הזו כלפי ירושלים. יש שם אחלה אנשים ואחלה קהל.
  עניין הרעש והדיבורים הוא דבר שקורה בכל מקום בארץ, במשתנים ברורים מאליהם (אם כי לא מוצדקים לדעתי), של מקום, אווירה מקומית של הפאב/מועדון, מחיר כניסה (ככל שהמחיר נמוך יותר עד חינם, אנשים ידברו יותר כי הם לא מרגישים ש "קנו" משהו ופחות ירגישו פראיירים או לחילופין מחוייבים להקשיב), שעת הופעה, והרבה מה שהמקום משדר לבאיו.
  אני חייב לציין, שאני שמח לשמוע הצעות מאנשים שעלו פה, אבל גם לומר לכולם שההפקה של "קצה המדבר" בדיפרוסט, הייתה נישה של אינדינגב בתוך פסטיבל דיפרוסט. אני לא הייתי המפיק של האירוע או בחרתי את הלוקיישנים מראש. יכול להיות שהם לא היו אידאליים בהכרח לערב שכזה, אני לא פוסל זאת, אבל זה מה שהיה, וכך גם הליינאפ, שהיה מפורסם מראש, וידוע לכל, כך שלכל אחד הייתה הזכות להחליט ולבחור אם לבוא או לא. גם בעיות הסאונד והתזמון שהיו בהחלט נבעו מתקלות הפקה שונות. נכון, זה לא היה אידאלי, אבל בסך הכל של הכל, אני חושב שהיה ערב מעולה וכיף, עם אווירה שונה ומרגשת.

  לגבי העישון והסיגריות, שהעלתה שירה, אני מסכים שוב. העניין הזה ממש קשה, ומייצר יותר עייפות וחוסר קשב ממה שכבר יש. סבבה, רוקנרול והכל, אבל עדיין, זה הצד השני של אותה מטבע, של קצת חוסר כבוד והתחשבות במי שמולך. זו דעתי לפחות. אפשר לעשן בחוץ.

  זרותוסטרא, אני רק יכול לומר, שזה נחמד שלורנה בי קרובה לליבך והכל, אבל בין זה לבין "להעתיק נוסחה מנצחת" אין דבר וחצי דבר. הליינאפ נבנה לערב הזה, ולא בגלל שהוא הצליח כבר בעבר…היו שם שני פאבים נפרדים, עם אווירה שונה, עם מוזיקה שונה, וכל אחד ואחת יכולים היו לבחור.

  בסך הכל , צריך לזכור שדיפרוסט התקיים השנה בפעם הראשונה, ואינדינגב נרתם לעזור ולעודד את היוזמה הבאמת מעניינית ומיוחדת הזו.

  שבוע טוב.
• 28
  עופר says:

  23.1.10 בשעה 22:05

  דווקא מה שהכי מעניין (לפחות אותי) בירושלים זו המוזיקה המעט יותר קיצונית שנעשית שם – מוג'הדין היא אחת הלהקות האהובות עליי שפועלת בארץ כרגע,ניקוטין, ובאופן כללי מה שקורה סביב האוגנדה בעולמות הנויז, הקלטות השטח והאלקטרוניקה. יאפים עם ג'יפים ופוריטנים צעירים הנפלאים, שעבר זמן מאז שיצאו האלבומים האחרונים שלהם אבל לטעמי עשו מה שעשו הרבה יותר מעניין מרוב המאוזכרים…
• 29
  בועז says:

  24.1.10 בשעה 2:33

  לא ידעתי על הגילוי המדהים של טיסה בין מימדים
  רגע
  רגע
  רגע
  זיתים שחורים
  אה
  אה
  אה זה סתם גמדים
• 30
  עינת says:

  29.1.10 בשעה 0:18

  תודה לכל המגיבים. העובדה שיש פה דיון, גם על הסצנה הירושלמית וגם על דיפרוסט – היא מבורכת.
  דיפרוסט נולד במטרה לאפשר לאותה התרחשות לפרוץ החוצה, ובגדול – היה טוב, וטוב מאוד שהיה.
  בעניין ההפקה –
  יכול מאוד להיות שעשינו טעויות כחלק מהתהליך ויכול מאוד להיות שהלוקיישנים היו בעייתיים. הקצה מארח הופעות על בסיס יומיומי כמעט, רק לא עם כמות קהל כזו, אבל לצערי אין בירושלים יותר מידי מקומות מתאימים להופעות בהיקף כזה, בטח לא במרכז העיר.
  הליין אפ –
  היה מעולה והחיבור עם אינדינגב היה מבורך. אין לי ספק שיש עוד הרבה יוצרים מתאימים ומוכשרים שלא נכנסו לליין-אפ, זה בודאי לא גורע מטיבו של הליין-אפ או מתרומתו האדירה של מתן ואינדינגב לפסטיבל שכזה.
  בעניין הקהל –
  מתן ושירה – אני לחלוטין מסכימה. נדב – קיבלת הזמנה לארוחה וסיור, סומכת על שירה שתדאג לכך שתתוודע מחדש לקהל הירושלמי במו עיניך ואוזניך, נשמח לשמוע דיווח מהחוויה…
  ובנימה אישית –
  זו הפעם הראשונה שפסטיבל כזה קורה וגם אם עשינו טעויות – מדובר ביוזמה שנעשתה מכל הלב והנשמה. יותר מנשמח לקבל הצעות / רעיונות / הערות שיעזרו לנו לשפר להבא: defrostjerusalem@gmail.com
  המון תודה!
  עינת
  מפיקת דיפרוסט
• 31
  לזרבוי says:

  29.1.10 בשעה 1:31

  ג – זה כינוי זה? 🙂 בכל מקרה, רק בשביל הפרוטוקול, גם אני סולד מהמושג אינדי.

  עינת – איזו תגובה נהדרת. תודה. לא נראה לי שלמישהו כאן הייתה כוונה לדכא חלילה את פועלכם המבורך. היוזמה לעניין, הליינאפ היה מצויין. אולי באמת רק צריך לפענח איך לעשות את זה באופן שיכבד את האמנים ויתאים למנטליות של העיר.
  אגב, את הקהל הירושלמי אני מכיר עם או בלי קשר לדיפרוסט, מהופעות שיצא לי לראות שם, ומהופעות שלי בעיר הקודש (בקצה הופעתי בעצמי לפני כחודש. המלצה חמה לבעלי המקום – יש לו פוטנציאל רב, אבל אתם חייבים לטפל באקוסטיקה באיזור הבמה).

  נסכם במשפט מתבקש: בשנה הבאה בירושלים הבנויה.
• 32
  וגימל זה יותר טוב ? says:

  29.1.10 בשעה 22:23

  תחשוב על זה, כשאתה קורא ג בתור ג', אתה הוגה בעצם "גימל", כך שבעצם ג=גימל.
• 33
  תני says:

  30.1.10 בשעה 4:02

  מה עם
  Weird Chicken?

  9 שנים בירושלים הולכים ברגל..
• 34
  לזרבוי says:

  4.2.10 בשעה 3:00

  היום התקיים באוזןבר הערב הירושלמי של גיאחה ועונג שבת, שבעקבות התערבות ההשגחה האלוהית יצא שאני שימשתי בו כמפיק בפועל במקום גיא.
  הייתי רוצה לומר שהנה הגיעה ההוכחה הניצחת להבדלים בין תל אביב לירושלים, ושבניגוד לירושלמים של פסטיבל דיפרוסט, הקהל התל אביבי נהר בהמוניו. אבל לא כך היה.

  קיצו פתחו את הערב עם "ערב טוב לכל הלהקות" – הכרזה עצובה מעט אך נכונה, מאחר וחצי מהקהל באותו רגע הורכב מחברי שאר ההרכבים של הערב. המצב השתפר מעט אחר כך, אבל עדיין נרשמה עייפות בקהל. ניר, הסולן של נוריה (שלא הכרתי, ושמחתי להכיר) פנה אליהם: "אם לא תתעוררו פה בתל אביב אז איפה נתעורר??". צודק. כששני/אחרון/אוקטובר עלו ואמרו ש"מרגיש פה היום כמו ירושלים", האסוציאציה הראשונה שלי הייתה "הקהל עייף ודליל כאן כמו בירושלים". מזל שהם הוסיפו מהר "כי קר בחוץ".

  מסקנות? אין. אני באמת רוצה להאמין שזה היה עניין נסיבתי, עם הופעות מתחרות משמעותיות (בלקן ביטבוקס) ומזג אוויר מחורבן.
• 35
  שירה says:

  5.2.10 בשעה 10:43

  אין ספק שכמות האנשים ביאסה, אבל האיכות – יא חביבי! לא יודעת אם חחבר'ה בקהל הרגישו שהם צריכים לנחם אותנו על המיעוט במספרם, אבל אני הרגשתי מאד מאד אהובה ומחובקת, כאילו שכל אחד היה נחמד בשביל 3 אנשים.

  אני חושבת שגם הלהקות כולן הוכיחו שכשאין הרבה קהל, פשוט צריך לתת את ההופעה של החיים שלך – כמו שנדמה לי שאתה כתבת כאן נדב, או שאולי היה זה גיאחה?

  תודה רבה לכולם
  ובמיוחד לנדב שהיה עמוד השדרה והכתף של הערב.