אינדינגב 2009 – דד טיירד בלוגינג
יום ב, 19.10.09, 12:52 
קיצור תולדות פסטיבלי 2009: יערות מנשה לא הביא קהל ואג'נדה. חוצמזה 3 היה מעט חיוור ומיינסטרימי. הלם כרך היה מנותק מהמציאות ברמות מקוממות. ושלושתם חלקו מאפיין משותף – מכירות כרטיסים חלשות מהצפוי. התוצאה: הצפה מחודשת של קשקושים נשכחים בנוסח "אינדי-שמינדי" ו"אין למוזיקה הזאת קהל"'. אם עונת הפסטיבלים הצפופה שהייתה פה נדמתה לעיתים כמו לילה אחד ארוך ומבאס שממאן להסתיים, הרי שפסטיבל אינדינגב 2009 היה כמו קרן שמש (בטמפרטורה של 40 מעלות, לא פחות) שמבליחה בסופו ומחזירה את החיוך לפנים.
בן גוריון יכול להיות מרוצה: עכשיו כבר ברור שהקהל לא הגיע לפסטיבלים הקודמים בעיקר כי הוא בחר למקד את כוחו וכספו בהפרחת הדממה בנגב. והפסטיבל, ש-4000 קוני כרטיסים מאושרים הפכו אותו ל-sold out בפעם השנייה ברציפות, גמל לקהל באחד מהאירועים הגדולים והמרגשים שהיו כאן, ולא רק בגלל המוזיקה הנהדרת.
בנוסף למה שכבר כתבתי בלייב בלוגינג מהפסטיבל על ההופעות המופלאות של האחים רמירז עם יהוא ירון ורות דולורס וייס, מיכל לוטן, נדב אזולאי, סמטת פחם וחיה מילר, Midnight Peacocks וערן צור ועוד רבים וטובים, חייבים להזכיר עוד כמה רגעים שייחרטו בזכרון לזמן רב:
ההופעה המשלהבת של תעני אסתר עם כהן@מושון ושני נשפנים (שנושפים גם בלהקתי, גיליאם), שבשיאה קאבר משותף לג'ינג'יות, מחובר ללהיט המתהווה של תעני אסתר "ים יבשה";
הבלאגן שקין והבל 90210, שאומנם ביטלו את השתתפותם בפסטיבל אך הגיעו בכל זאת, והספיקו לקיים הופעה קצרה אך יעילה (היא הסתיימה כשאחד הבקליינרים מוריד את הבסיסט שאול מהבמה בכוח לאחר שזה בעט בסטנד המיקרופון);
ההופעה האקוסטית המפתיעה של אטליז, גרסת הטריו האקוסטי, שכללה גם קאבר היסטרי ל"יפה שלי" של אייל גולן;
ההסתלבטות הנפלאה של רייסקינדר, שלא משנה מה הוא פולט מהפה, זה תמיד נשמע כמו פילוסופיה אורבנית מופלאה;
וכמובן, גולת הכותרת שהשאירה אותי ללא מילים ובמצב אקסטטי – ההופעה של אינגה דינגו, שהייתה לא רק ההופעה הכי טובה בפסטיבל, אלא גם אולי ההופעה הכי טובה שנכחתי בה בחיי. לא יודע אם זו המוזיקה המבריקה והמקפיצה, התקף האקסהיביציוניזם של מנהיג הלהקה דורון בוטניק שבילה את רוב ההופעה בעירום, רמת האלכוהול בדם שלי באותה נקודה או השילוב בין כולם. אני כן יודע שבמשך כשעה אני לא הפסקתי לקפוץ, לרקוד ולהשתאות, ושלא ידעתי אושר כזה הרבה זמן.
אבל הגדולה האמיתית של הפסטיבל מבחינתי לא נעוצה בהופעה מעולה זו או אחרת. מה שריגש כל כך בפסטיבל הוא הרוח ששרתה עליו. כן, זו הייתה חוויה רוחנית במלוא מובן המילה. נדיר להרגיש כזו התעלות במקום כל כך קשה, והחבר'ה של אינדינגב הצליחו להביא את זה בענק. תוסיפו לזה את המתחם הנוח (והנגיש לנכים!), את הארגון המופתי, את האוכל הסביר, את תערוכות האמנות, וכמובן את הטפטפות שהשפריצו מים על הקהל המיוזע, ותקבלו פסטיבל כמעט מושלם. התלונה היחידה שלי (מעבר לתלונה הקבועה "מי הביא לפה את גלעד כהנא?") מגיעה מהצד האקולוגי: כמו בחוצמזה, גם באינדינגב ניכרה נסיגה בתחום הזה. בשנה שעברה היה שימוש נרחב בכלים רב פעמיים, ואילו השנה, למעט דוכן אחד שסיפק כלים מחומרים מתכלים, האוכל הוגש ברובו בכלים חד פעמיים. חבל ומיותר.
כשישקע קצת אבק המדבר, יהיה אפשר להתחיל לדבר על המשמעות של הקיץ המבלבל הזה, עם הפסטיבלים הקודמים שנכשלו אל מול ההצלחה הפנומנלית של אינדינגב. דווקא ההצלחה הזו מצביעה על הרבה דברים פגומים שחייבים להשתנות באינדי הישראלי. אבל בינתיים, אני מעדיף להישאר עוד כמה ימים עם החיוך המטופש על הפנים שלא יורד לי מאז מוצ"ש. אולי זה הזמן להתחיל לפרוק את התיק. אבל לאט.
תגיות: אטליז, אינגה דינגו, אינדי, אינדינגב, דורון בוטניק, הלם כרך, חוצמזה, יערות מנשה, כהן@מושון, פסטיבל, קהל, קין והבל 90210, רייסקינדר, תעני אסתר
...ובאותו עניין:
- ימין ושמאל, רק רוק אנד רול - מרחבים. אדמה. שמיים. 3 עצים. מאות אוהלים. הרבה יותר מידי שוטרים. 2 במות. לפחות 2500 צעירים. יותר מ-4...
- אינדינגב 2009 – לייב בלוגינג - עדכון: עכשיו גם עם תמונות! אם הכל דופק כמו שצריך והטרמפ שלי לא הבריז לי, ברגעים אלו אני אמור לצאת לפ...
- עזבו, לא מנשה - אז מה היה בפסטיבל יערות מנשה? בואו נתחיל במה שלא היה: קהל. אני שונא להגיד "אמרתי לכם". לא מכבר שיתפת...
- מוזיקה אלטרנטיבית, מציאות אלטרנטיבית - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 23.10.09) המוזיקה הישראלית עוברת שינוי. גלגלצ משמיעים שירים באנגלית, מוזי...
- מדריך הפסטיבליסט לגלקסיה 2009 - כמו בשנה שעברה, עונת הפסטיבלים נוחתת עלינו במלוא עוצמתה לקראת סוף הקיץ, והפעם, נראה שכולם רוצים להיו...
גם אני לא פרקתי את התיק עדיין P=
מסכים עם כל מילה. זה היה הרבה מעבר לאסופת הופעות טובות. הרבה הרבה מעבר.
לא יודע לגבי המוזיקה וההופעות, זה עניין של טעם ומצב רוח.
היה ברור שזה מה שיקרה במינון הנוכחים חוצמזה/כרך/דינגב
לדעתי מדובר פה בהכרה עמוקה של המארגנים את סצינת האינדי.
מתן, והשני (שכחתי את שמו) ידעו לגרום לרוב הנוכחים להרגיש מעורבים ושייכים רגשית למפעל משותף. כל המיילים (שיטפון המיילים) בכל חור אפשרי, תמיד דיברו על "אנחנו" .
מכאן זה כמובן גרם להרבה אנשים להגיע, אבל ליצור את אותה האווירה החלוצית ולמשהו שמעבר למוזיקה שקרה שם.
אני בספק אם זה יקרה בשנה הבאה, לא בגלל בעיות, או אותם שמות שיופיעו, כי אם מאובדן התמימות. אם הוכח שיש פה פוטנציאל לכסף, הרי שיהיה מי שירצה לממש אותו.
כמה שישמע לך לא הגיוני, מה שהתרחש סביב חוצמזה/פולקלה/הלם כרך, משקף יותר את המצב בשטח.
הייתי ביום הראשון בלבד, היה טוב.
פוסט מעולה, תודה.
אז בפסטיבל הייתה אחווה, והיה חום, והיה פאקינג וודסטוק. למעט אירוע אחד, שבעקבותיו, פייסבוק כמרקחה.
זוכרים ששברו לאיתן מה-Midnight Peacocks את הבס בסוף ההופעה שלו? בטח זוכרים, זה כתוב כאן.
בקיצור, מסתבר כמובן שלאיתן לא היה קשר לאירוע הזה. בעקבות תמונה שצילמה עטר רפפורט, בה ניתן לראות את הבחור השיכור מרוצץ את גופת הגיטרה, החל מצוד פייסבוקי אחריו. התמונה המרשיעה והמזעזעת הופצה לכל עבר, התגובות העצבניות לא איחרו לבוא, ובעקבותיהן נתגלו עוד תמונות של אותו בחור, ואף קטע וידאו בו ניתן לראות אותו ביתר בירור. השמועה טוענת שמדובר בבחור בשם יונתן שמסתובב באיזור הבאסס בירושלים, אז ירושלמים, כנסו ועיזרו בזיהוי.
איתן בינתיים פירסם מסר מרגיע לאותו בחור, שבטח כבר יודע שיש פרס על ראשו: "אף אחד לא יעשה לך כלום, רק תעמוד כמו גבר ותתקן את מה שעשית, זה יעלה לך כסף מן הסתם, זה הכל"
הכי טוב אם אותו יונתן או מי שזה לא יהיה יזדהה מיוזמתו ולא יחכה שימצאו אותו. כי ישראל זה מקום קטן, וימצאו אותו בסוף. חבל שזה ייגמר בבית משפט ולא בהסכם פשוט בין שני בני אדם.
עדכון: ועכשיו יש גם אייטם בקפטן אינטרנט בעיתון הארץ.
ועדכון נוסף: סוף טוב הכל טוב.
אשכרה חווייה רוחנית.
איך אפשר להגיד מיותר על אמן כמו גלעד? !! ולמה אם הbreeders מגיעים לארץ משמיעים פיקסיס ברדיו
The Walking Man
זה גלעד נטו אינדי און זה רוקס(אין די נגב) יהה
לא הסתנכרן..בסדר אבל מיותר? נו באמת נשמע כמו התנשאות וכפיות תודה לא מדובר על יותר מידי תוספות בפיצה (מממ.. פיצה)
וכן
אינגה-דינגוROCKS
ג'ים, המון אנשים די מצפצפים על כהנא, על הפילוסופיה באגורה שלו ובטח על המוזיקה השטחית (לרוב) שלו.
הוא סתם רוכב על העובדה שיש אחלה קהל בפסטיבלים ונדחף בתור העלק-איכותי. ואני אומר, פחחחחחחחחיח.
כפיות טובה? הוא זה שהזמין את המפיקים של אינדי נגב למצוץ לו את הזין… יאק.
אלו שני הפני שלי כמובן.
לי אישית היתה חסרה במה קטנה/במה פתוחה
אולי כי היה מתוקתק לי מידי וחסרה לי תחושה של דברים שקורים מתוך האנשים והקהל והאוירה (כמו ההפתעות של האחים רמירז בשישי בערב, וקין והבל 90210 ואטליז).
חוצמזה אני מסכים עם הפוסט. שבת בצהריים עם אינגה דינגו הטפטפות ואחר כך ההופעה של משפחת רמירז המורחבת ללא ספק היה אחד הימים היפים בחיי הבוגרים
גם אני עוד לא פרקתי את התיק 🙂
ואינגה דינגו היה בהחלט מקפיץ ומלהיב..
כמו מופע משולב – אתה לא יודע אם להסתכל
על הקהל או על הבמה, ב 2 המקומות יש
המון אנרגיה וזה נורא נורא כייף !!
אישית נהנתי מאוד מרד"ו+יהוא ירון+האחים רמירז
שגם הקפיצו והטריפו את הקהל.
אבל בנוסף הייתה הרגשה נוספת שלא חוויתי
בשום הופעה של רות,
מן התבגרות בימתית ופתיחות..
נראה שמהופעה להופעה היא
מורידה את השכבות של הביישנות והרגישות
וזאת מבחינתי הייתה חוויה אדירה.
גם ממידנייט פיקוקס+ערן צור נהנתי.
מידנייט תמיד נותנים שואו טוב
גם אם הם בפאב קטן בצפון הארץ וגם אם הם
בצוותא וגם אם הם בפסטיבל כלשהו..
אני תמיד נהנת מהם.
הקטע עם השבירה של הבס של איתן..
הותיר אותי בהלם די הרבה זמן אחרי.
לא היה ברור אם זה היה בצחוק או באמת
והיום התברר לנו מה היה… וכל קהל אינדינגב,
ואמני אינדי ובכלל המון אנשים שמעורבים
במוזיקה נמצאים לצד איתן ועוזרים.
אחוות הפייסבוק.
גם אביב גדג' נתן הופעה מעולה שבהחלט
סגרה את הפסטיבל עם בום וחשק לעוד!
יאללה. נתראה בשנה הבאה 🙂
אם כבר לרסק גיטרת בס – למה לא על צור ראשו של ערן? ומה לפדחת ערן ולפיזמוק הפוסט?
היה נהדר. אני לא יכול להגיד שיצאתי מסופק מבחינה מוזיקלית נטו. לו רק ניתן הייתי מחבר את ערב שישי של רמות מנשה עם שבת של אינדינגב וכך יוצר את המקרון של הפסטיבלים.
אם כבר, לרסק על ראשו של גלעד כהנא, ששנה שנייה ברציפות מסרב לרדת מהבמה וחותך בבשרה של ההופעה הבאה אחריו ללא התחשבות – ואפילו לא מנצל את הזמן העודף למוזיקה.
עניין הבס של איתן הגיע לפיתרון. היאח.
הפסטיבל היה המוצלח ביותר השנה. בכלל, אחרי שהתרגלתי לפסטיבל אינדי כל שבועיים, לא ברור לי איך אעבור את החודשים הקרובים בלי… מזל שיש תעסוקה בינתיים בדמות מיון אלף ומשהו תמונות כדי לארגן פוסט מצולם מאינדינגב.
סוף טוב הכל טוב בסאגת הבס של איתן. היישר מפייסבוקו של הפיקוק:
"אותר החשוד!! הוא ברח מהאשפוז לפסטיבל ואביו אציל הנפש יצר קשר והולך לפצות על הנזק… הלחץ של כל האנשים המדהימים פה עשה את העבודה.. כולל תמונות מבוקש שאנשים שמו בבארים בירושלים.. אני רוצה להודות לכל האנשים המדהימים שנרתמו לעניין, זה קרה בזכותכם. יש לכם נשמה ויש לכם כח. תודה ענקית אני אוהב את כולכם (:"
היי, לא באמת קשור,
אבל חשוב, במידת מה..
ממליצה לבדוק האם את התמונה המפורסמת ובעלת ערך לא מבוטל במיתולוגיה שעוד לא נכתבה על הרוק והאינדי הישראלי, צילמה עטר רפפורט כמו שכתבת, או אולי זכרוני צודק והיא פריו של גל בזל
לאחר תחקיר מעמיק (ונוקב! הו, כה נוקב) – התמונה שהוזכרה כאן אכן צולמה ע"י הגברת רפפורט.
קול. בירור נוקב זה טוב. אניגם מאמינה לעטר, פשוט לפעמים טעויות ואי דיוקים קורים ולא במזיד,
עכשיו גם עשיתי השוואה יותר מדוקדקת. הן כל כך דומות שתיהן…:http://yael.haoneg.com/general/1098#more-1098
התמונה שאיתן פרסם היתה של עטר רפפורט, כאמור. אחר כך פורסמה תמונה נוספת דומה של גל בזל, שהיא גם זו שמופיעה בפוסט המצולם מההופעה דנן בבלוג שלי: http://yael.haoneg.com/general/1098
אני לחצתי על ההדק מוקדם מדי, וכך צילמתי את הרגע שבו הבחור לוקח את הגיטרה מאיתן.
המצחיק הוא שהיו שם המון צלמים מקצועיים – אף אחד מהם לא תפס את השבירה, מאחר והם לא עמדו בתוך הקהל כמו שלושתנו, אלא באזור הצלמים הבטוח מפגעי הפוגו…
מסכימה עם כל מילה על ההופעה של אינגה דינגו.
שאר ההופעות היו קצת שקטות בעיניי, ושקט זה נחמד באינטימיות, ולא מול אלפי מאובקים ומזיעים.
אבל בטח לא ראיתי את כולן, כך שזו הכללה גסה למדי 🙂