אינדי והמיינסטרים הארור

"תגיד, מה פתאום שמת המלצה על יונתן רוזן?"

השאלה הזו הגיעה אלי משלושה אנשים שונים בשבוע האחרון. הם כמובן לא רשמו את זה כתגובות בבלוג (למה בעצם?), אלא שאלו את זה באופן אישי. "הוא לגמרי מיינסטרים, זה גלגל"צ. חשבתי שהבלוג שלך הוא בלוג אינדי", היה הטיעון הנפוץ.

ולמען האמת חשבתי הרבה לפני שרשמתי אותו בהמלצות. ואני חושב שאפשר להשתמש בו כמקרה מבחן להגדרה העצמית של הבלוג הזה.

יונתן רוזן ושרון דנון, מתוך הסרט \האם יונתן רוזן [myspace] הוא מיינסטרים או אינדי? המוסיקה שלו ללא ספק מתכתבת עם המיינסטרים. מה זה מתכתבת? מסמסת פעם בדקה. אבל כרגע הוא לא מוחתם, פועל באופן עצמאי בשוליים ועדיין מחכה להכרה. האם מוסיקה עצמאית שנמצאת בשוליים אך חותרת למרכז היא עדיין אינדי? האם אינדי הוא רק סטטוס ביחס למיינסטרים, או גם הגדרה אידיאלוגית או אולי אפילו סגנונית?

אז קודם כל, אני ממש לא חושב ש"מיינסטרים" זו מילה גסה. יש דברים יותר מעליבים שאפשר להגיד על מוסיקה. למשל, "בוא'נה אחי, זה נשמע כמו 'סינרגיה'". ודווקא בתור מי שמגיע מהשוליים, תמיד החזקתי בדיעה שהשוליים מגדירים את עצמם באמצעות המיינסטרים. מה גם שיש הרבה דברים יפים ומעניינים במיינסטרים – לא במקרה הבלוג הזה, חרף התמקדותו באינדי על סוגיו, כלל כבר פוסטים על נינט או שלומי שבן. אני מניח שאחת הנקודות שהכי מעניינות אותי באופן אישי היא קו התפר שבין האינדי למיינסטרים, והרגעים הקטנים בהם השניים חופפים, מנהלים דיאלוג או אפילו מעבירים שחקנים מצד לצד (מי אמר "הבילויים"?).

שנית, זה הבלוג שלי, ועם או בלי התפלפלויות על הגדרות, אני ממליץ פה על מה שמעניין אותי. וזה יכול להיות אינדי (ובדרך כלל זה גם יהיה אינדי), אבל זה יכול להיות גם הופעה של שני אמני מיינסטרים מוכרים היטב. ובמקרה הספציפי שלפנינו, גלגל"צ או לא, יונתן רוזן עניין אותי. אני חושב שהמוסיקה שלו מאוד חמודה וכיפית. אני אומנם לא יודע אם הייתי שם לב אליו אלמלא הוא היה משחק בסרט סטודנטים של חברי היקר דורון ג'רסי (משם לקוחה התמונה למעלה), שגם ביים את הקליפ החדש שלו [youtube], אבל מרגע שהכרתי אותו דווקא התחשק לי לראות אותו מופיע (וזה גם היה קורה, אלמלא לגורל היו תוכניות אחרות בשבילי ביום שלישי האחרון).

ושלישית, אני מקבל את כל ההגדרות של המונח "אינדי" – ממוסיקה לא פופולרית שמכוונת לשוליים, דרך כל סוג מוסיקה שמופק באופן עצמאי, וכלה בשם חיבה לאינדיאנה ג'ונס. אם יש מוסיקאי עצמאי שיכול להיות אריק ברמן הבא – אני יותר מאשמח להכיר אותו. ואם יש להקת אינדי שתהפוך ל"מוניקה סקס" הבאים, זה דווקא מעניין אותי (ומי יודע, אולי אלו יהיו "הדוגמניות"?). כל עוד המוסיקה מדברת אלי, לא משנה לי אם היא פונה ל-30 אנשים בפטיפון או ל-30,000 איש בניצנים.

תגיות: , ,

...ובאותו עניין:

  • יורדים לשוליים - שנת 2010 שמחה לכולם! עשור חדש זה זמן טוב לשינויים שבתקווה יקרו פה בשבועות הקרובים, והנה הראשון שבהם:...
  • ככה לא שוברים חומה - עוד לא הספקתי להתאושש מפסטיבל חוצמזה, וכבר נכנסתי להלם כרך, פסטיבל האינדי התל אביבי שהתקיים בצוותא ב...
  • מי יציל את תוכניות המוזיקה? - אני חזק בקטע של פולו-אפ לאחרונה. הפוסט על ערוץ המוסיקה ועל היעדר תוכניות רציניות שעוסקות במוזיקה הול...
  • מדריך הפסטיבליסט לגלקסיה - השבועיים הקרובים מלאים פסטיבלים כרימון ועמוסי אירועים כגפילטע פיש (WTF?). שנאמר, שנהיה ל-head bangin...
  • אם היא תלך - "אני רוקרית" -- נינט אצל ליאור שליין, 10.6.09 לפני קצת יותר משנה כתבתי פה אגב החיבור המפתיע בין [רוק...



יש כבר 10 תגובות, יא אללה:

  • 1

    הממפ תראה.
    אני חושב שכשהתייחסת לנינט בעבר, ציינת את זה כמשהו מפתיע, 'דווקא'. הפעם יונתן רוזן היה נטוע בהמלצות בין דברים כמו צ'יפ קריוקי קלאב וגיישה נו, וזה משדר משהו אחר. שכן, אתה צודק, ברור שהוא לגיטימי…
    לגבי רוזן פרופר – ואציין עתה ששמעתי שני שירים שלו – המוזיקה שלו היא אכן מיינסטריים מעצם העובדה שמדובר שירי פופ בנויים כהלכה ומוגשים בהתאם לקודי הפקה (שירה וגיטרות) די גלגלציים (של השנים האחרונות). אני חושב שיחסית לדברים הישראלים האחרים שרצים בתחנה הצבאית, רוזן אכן מתבלט בחינניותו. בהתחלה הייתי בטוח ש'הבוקר שאחרי' זה שיר של אריק ברמן בכלל.
    ולמרות זאת, אותי אישית היה פחות מעניין ללכת להופעה כזו, כי אני חושב שלמרות כל הקומפלימנטים הר"מ הוא נטול edge. אבל זה רק אני כאמור.

    בכל מקרה, המסיבת צהריים שישי הבא בקוזה נוסטרה נשמעת בת זונה. אני אוכל את הלב שאני לא יכול להגיע.

  • 2

    ואגב, כתבת "… אבל כרגע הוא לא מוחתם, פועל באופן עצמאי בשוליים ועדיין מחכה להכרה". אולי על הנייר זה איכשהו נכון, אבל בוא לא נשכח שהוא שיחק ב'מיכאלה' של ערוץ 3 (משם בכלל הכרתי אותו) בתור כוסון-הסייד-קיק, וגם ב'מינכן' של שפילברג בתור אהוד ברק (כן כן). על כן, אני מניח שהוא מכיר כמה וכמה אנשים, וזה בטח לא הזיק לו. וכמו שכתב גונקל בתגובה לפוסט אחר שלך לאחרונה, גם לי בהחלט אין בעיה עם זה (קשרים בשביל להתקדם בתור וכו').

  • 3
    לזרבוי says:

    עובדה שרוזן מסתובב עם החומרים האלו לא מהיום, ועדיין לא מחתימים אותו, חרף קשריו והיותו פרצוף מוכר. אולי זה יקרה בקרוב, אבל נכון לעכשיו, הוא עדיין יוצר עצמאי לפחות ברמה הטכנית.

    אולי הוא צריך לקחת את זה עד הסוף ולהקים עם אלי רוזן את להקת "הרוזנים"? אז הוא יוכל להנות גם מהמיינסטרים הטבוע בו וגם מהסקס אפיל של האינדי שנדבק לטלנט הכי לא ברור של "אנובה". P-:

  • 4
    עברתי לטחינה says:

    כל מוסיקה ראויה להתייחסות
    גם אם היא נמצאת במיינסטרים היא יכולה להיות מעניינת/מקורית או אפילו חצופה ונותנת בראש.

    קחו לדוגמא את אר אי אם.
    הם התחילו כלהקת "אינדי" מובהקת ולאט לאט חדרו ל"פלייליסטים" יותר מתוקשרים עד שהם הפכו למכתיבי טון עולמיים ולדבר הכי נפוץ שיש.
    וזאת בלי לשנות מהקו האמנותי והסאונד הכללי של הלהקה.
    והם עדין ממשיכים לעשות דברים עם טעם טוב גם אחרי 20-30 שנה..(נכון,יש דברים מוצלחים יותר ודברים יותר צפויים מהצד השני, אבל באמת שצריך להסיר בפניהם את הכובע)

    הזמנים משתנים,האופנות משתנות וכו'

    גם בתוך האינדי יש אופנות
    בתל אביב ספציפית הפולק עכשיו מכתיב את הטון..
    או בניסוח ה"תקשורתי" שלו-ניו פולק
    בסיאטל של שנות ה90 זה היה הגראנג' ובלונדון של שנות ה60 הפסיכדליה.
    כל הז'אנרים הללו שהם לא בדיוק מזון גלגל"צי טיפוסי צמחו בתוך סצינה ששמרה על זהות והצליחה להפוך לאופנה.
    אפשר לשמוע היום בגלגל"צ(במידה כזו או אחרת,ובשירים ספציפיים) גם את עמית ארז, גם את נירוונה וגם את סיד בארט.

    ואופנות זה לא דבר שצריך לפחד להתייחס אליו.תשאלו את רוקפור ונינט 🙂
    את יונתן רוזן עוד לא יצא לי לשמוע…

    נ.ב
    אפרופו תל אביב והניו פולק-אני חושב שתנאי השוק היום הם חלק ממה שעזר לאופנה הזאת לצמוח.
    למוסיקאי היום עדיף באיזשהו מקום להופיע "בקטנה" בצורה אקוסטית בפאב השכונתי במקום לעשות חזרות ולעבוד קשה עם להקה ואז לאכול את הלב ולהיות חייב כסף לבארבי.
    עמית ארז יכול להגיד שהמוסיקה שלו זה לא פולק.והוא גם צודק, אם מקשיבים לאלבום שלו.
    אבל, עמית ארז, לבד בפאב עם גיטרה..זה פולק בריבוע.
    גם גבע אלון עם הפליינג בייבי זה לא פולק.
    גבע אלון לבד זה כן פולק.
    ואחרי שני הגדולים הללו יש אינספור מוסיקאים שפשוט מופיעים לבד עם הגיטרה היום בכל פאב שיפתח בפניהם את שעריו, ובטוח שאם הם יופיעו במקום אחר ובתנאים אחרים, גם המוסיקה שלהם תיהיה שונה.

  • 5
    לזרבוי says:

    אני אתייחס דווקא לנ.ב. – אנחנו גולשים לאופטופיק, אבל כשעמית טוען שהוא לא פולק, הוא מתכוון לכך שהוא פשוט מנגן מוסיקה אקוסטית. אני חושב שהוא קצת מיתמם, מאחר והשורשים הפולקיים שלו מאוד נוכחים, בעיבודים ובסגנון הפריטה שלו, אבל אני גם קצת מבין אותו – השירים שלו אינם פולק כפי שנועה בביוף עושה פולק. יש לזה גם הרבה מקורות אחרים. ספציפית בשירים מוקדמים שלו אפשר לשמוע ממש השפעות של רוק מתקדם (מקצבים שבורים, עיבודים מורכבים וכו'), למשל, וגם כיום הוא עושה שעטנז של פולק עם דברים אחרים.

    (זה המקום לציין שמה שגיא שמי עושה היום מאוד מזכיר לי את מה שעמית עשה לפני שלוש שנים)
    (זה המקום לציין גם שלפני אלבום הלהקה של עמית יצאו לו שני אלבומי סולו אקוסטיים לחלוטין)

    ועדיין, לא כל בחור עם גיטרה עושה פולק. אם תיקח שיר של "משינה" ותנגן אותו עם גיטרה אקוסטית בפאב, זה לא יהיה פולק. זה יהיה רוק-פופ אקוסטי. ובניגוד לטענה של הטחינה, רוב המוסיקאים שמופיעים עם גיטרה בפאבים לא עושים פולק, אלא רוק אקוסטי.

  • 6
    עברתי לטחינה says:

    רוב המוסיקאים שמופיעים עם גיטרה בפאבים לא עושים פולק, אלא רוק אקוסטי.

    אני מסכים עם זה

    ועם זאת-
    הרבה מוסיקאים נותנים לשירים שלהם עיבודים פולקיים כי הם יודעים שהם הולכים להופיע בפאב שקט וכשהם מופיעים עם להקה השיר נשמע אחרת לגמרי

  • 7

    חבל שהדיון הזה עולה. הוא מיותר.

    תכתוב על המוזיקה שאתה אוהב. בין אם היא מיינסטרים, אלטרנטיב, אינדי, או ניו-אייג'. מוזיקה טובה היא מוזיקה טובה, לא משנה איזה ז'אנר היא מייצגת. לא משנה מה רמת הפופולארות שלה, או אם מי שמנגן אותה גילם את אהוד ברק בסרט מינכן.

    הבלוג שלך נחמד מאוד. נתקלתי בו עכשיו, ואני חושב שאני מחבב אותו. אני מבין שאתה תל אביבי, ואתה כותב כמעט ורק על אירועים ואומנים שפועלים בעיר. זה חבל. הייתי ממליץ לך לנסות לגשש אודות אירועים ואמנים נוספים. יש בארץ סצינות נפלאות מדן ועד אילת, ושווה להיחשף אליהן, בלי קשר לבסיס הגיאוגרפי שלהן.

    פיס.

  • 8

    לא הייתי אומר שחבל שהדיון עולה… בכל זאת בפוסט יש כמה נקודות ששוות עוגיה, למרות הטרחנות הטבועה בויכוח העתיק. ועכשיו אני רואה שאפילו הוא כותב במפורש את מה שאתה ממליץ – הוא כותב על מה שמעניין אותו.

    כשהזכרתי שרוזן שיחק את אהוד ברק במינכן לא באתי לרדת עליו או להצביע על זה שהוא כולו קשרים ופרוטקציות. ציינתי את זה – במפורש – כהערת צד, וכאמור, אין לי בעיה עם זה.

  • 9
    לזרבוי says:

    בוחבוט –
    קודם כל תודה על החיבוב 🙂
    שנית, אני אכן כותב על מה שאני אוהב, אבל אני לא מוצא טעם מיוחד לכתוב על הופעה של אביתר בנאי (למשל) כשיש כל כך הרבה אתרים שמסקרים אותו, בעוד שאין הרבה אתרים שמסקרים אינדי על סוגיו הרבים. ועדיין, אם יהיה לי משהו מעניין לכתוב על אביתר – אני אכתוב, אל חשש.
    ושלישית, אני אכן מכסה בעיקר את המוסיקה שנעשית מבני דן ועד רחוב אילת, בתל אביב. אבל זה לא עניין עקרוני. בתור תל אביבי ברור שזה הפוקוס שלי, אבל אם אשמע על דברים מעניינים שקורים מחוץ לעיר שעשויים לעניין, אשמח לכתוב עליהם (וכן, זו הזמנה לכולם ליידע אותי על דברים, בטוקבקים ובמייל).

  • 10
    שירי says:

    לדעתי רוזן מוכשר מאוד
    זה שאנשים מסויימים חושבים שהוא תת רמה זה כבר עניין של טעם
    השירים שלו נוגעים ללב בהחלט
    הוא יודע איך לכבוש בחורה עם הטקסט…

    יונתן
    העלה והצלח…
    אנחנו איתך

גם לך יש מה להגיד? יופי.