בין השורות 14.10.09

• יום ד, 14.10.09, 8:34
• |
• כללי, מחשבות
• |
• תגובה אחת

1. התנצלות
2. ההיפך מהתנצלות + סיפור
3. עדכונים אחרונים מאינדינגב
4. בקרוב באטמי אוזניים – לייב בלוגינג מפסטיבל אינדינגב!
5. עמית ארז וקרן פלס?!
6. מיכל גבע ועברי לידר??!
7. עומר לשם וחבורת ראפרים???! מה נסגר איתכם אנשים?!
8. אירוח מוזיקאים בהופעות – טוב או רע?
9. מגזין השרת העיוור החדש
10. הפרוייקט החדש של חברי פיסוק רחב
11. אז מה יהיה עם נינט?

————————————————–

ואו, המון זמן לא היה פה בין השורות. מצטער, אבל מה לעשות שגיאחה תמיד מקדים אותי עם ליקוט כל מה שמעניין באינטרנט.

————————————————–

שבוע שעבר היה רוקנרול בבלוג, ולשם שינוי אני לא מתכוון למוזיקה. הפוסט השנוי במחלוקת על פסטיבל הלם כרך עורר הרבה תגובות קיצוניות. מבלי לפתוח את הנושא מחדש, גם אם אני מעט מתחרט על הטון התקיף מידי שליווה את הפוסט, אני לא חוזר בי משום טענה שעלתה בו ובתגובות שלי לפוסט. אם כבר אני מצר על משהו, זה רק על כך שהטון של הפוסט איפשר לאנשים מסויימים להתעלם מתוכנו ולהפוך את זה להתנגחות אישית. נו, לומדים מנסיון.

בעקבות הדיון (?) שהתפתח שם, נזכרתי בכמה מוזיקאים שפעם פיתחו טינה כלפיי בעקבות דברים שכתבתי. הם הקפידו להתעלם ממני באירועים, וכנראה גם ליכלכו עלי לא מעט (פעם אחת אפילו תפסתי אותם על חם). מאז פקעו הרבה מיתרים בגיטרה, ולא מכבר הזדמן לי לכתוב דברים טובים על חלק מהמוזיקאים האלו – אני משתדל להימנע מחשבונות אישיים ולשפוט את המוזיקה לגופה. וראו איזה פלא, פתאום קיבלתי מהם אימיילים נרגשים, הצעות חברות בפייסבוק ומה לא. לא שאני מזלזל בזה. אבל נזכרתי בסיפור הזה עכשיו, כעדות לכך שכולם מוכנים לקבל ביקורת, בתנאי שהיא כתובה היטב, מנומקת, בונה, ורצוי שגם תהיה בעדם.

.————————————————–

טוב, חלאס, עוברים הלאה: ביום שישי זה מתחיל – פסטיבל אינדינגב יוצא לדרך, ואם הוא לא יגאל את עונת הפסטיבלים המאכזבת הזאת, שום דבר כבר לא יגאל אותה. הרבה מונח על הכתפיים המטאפוריות של הפסטיבל, אבל לפחות כרגע, יש לי תחושה טובה לגביו. אחרי הפרומואים ביוטיוב, האינדי-סקר שנועד לקבוע מי יפתח את הפסטיבל, הפקדת יצירת הפסקול של הפסטיבל בין ההופעות בידי גולשי העונג, התמריצים הנהדרים לקהל להגיע להופעות הפתיחה ולהישאר להופעות הסיום (כרטיסים להופעות חו"ל שוות, לכו להציץ), ועכשיו גם ההכרזה על ערוץ טוויטר ובלוג של הפסטיבל – נראה שהחבר'ה באינדינגב יודעים מה הם עושים. וזה עוד מבלי להזכיר את הליינאפ הפסיכי והמחיר האטרקטיבי. בהמשך לטענות שלי נגד פסטיבל הלם כרך, הנה הדוגמה ההפוכה – פסטיבל שמאורגן ע"י אנשים שחיים אינדי, יודעים לתקתק פסטיבל, ויודעים לערב בזה את הקהל ולדבר בשפה שלו. הלוואי ולא נתבדה ובאמת יהיה מדהים כמו שזה נראה. אתם באים?

————————————————–

כי אם אתם באים, אני מזכיר לכם שעד היום בחצות עוד אפשר להזמין ממני חולצות חד פעמיות של אטמי אוזניים ולאסוף אותן בפסטיבל. אבל גם אם אתם לא באים מצפה לכם הפתעה. בפעם הראשונה בתולדות הבלוג, יהיה כאן לייב בלוגינג – דיווח ישיר בזמן אמת ממתחם הפסטיבל. הדיווחים שלי יעלו כאן בפוסט מיוחד שיתפרסם בשישי ויתעדכן מידי פעם (אם לא יהיו תקלות), והם ישולבו גם בדיווחים של עוד כמה אנשים טובים בבלוג הרשמי של הפסטיבל, אינדילייב. אז אם אתם לא באים לפסטיבל, לפחות בואו לרפרש.

————————————————–

בנאדם יושב לו ביום שישי (שעבר), מתיישב לקרוא את עיתוני סוף השבוע, ומגיע לראיון מעניין עם קרן פלס. אבל למה שזה יעניין את קוראי בלוג האינדי הזה? כי לקראת סוף הראיון, כשמספרים על האלבום המתהווה של פלס בהפקת יהודית רביץ, משורבב לו לפתע המשפט המפתיע הבא: "באלבום ילווה את פלס בגיטרה עמית ארז, מנסיכי סצנת האינדי-פולק המקומית, שידוך מסקרן שתפרה רביץ". עמית ארז וקרן פלס?! נשמע כמו שילוב הזוי. מה לנסיך האינדי ולמלכת גלגלצ? אבל אחרי ההלם הראשוני, מגיעה הבנה שזה בסדר לגמרי. זה לא שעמית יתחיל לבצע קאברים ל"פז'ו 92" בהופעות שלו (למרות שאחרי שהוא עשה קאבר לגלי עטרי, אין לדעת…). עמית הוא גיטריסט בחסד, ואם גם גורמים במיינסטרים שמים לב לזה (באיחור אופנתי) – זה מבורך. במקרה הרע, זה לא ישנה לאף אחד יותר מידי. אבל במקרה הטוב – עוד גורמים במיינסטרים ייחשפו לכשרונו של עמית, וידחפו אותו קדימה. אז למה לא?

————————————————–

ואם פלס וארז נשמע לכם כמו שילוב מפתיע, חכו שתראו את מיכל גבע מנותחת ע"י לא אחר מאשר… עברי לידר, בקליפ חדש. האמת שאחרי חפירות הפייסבוק שמשתתפי הקליפ האכילו את כולם לא ממש מגיעה להם חשיפה גם פה (חברים, פיתחו מילון ולמדו את ההבדלים בין use ל-abuse בבקשה). אבל חיבבתי את הקליפ, נו. בל נשכח שהבמאי שלו, אופיר לובל, אחראי גם על שני הקליפים הישראליים המצחיקים ביותר בזמן האחרון.

————————————————–

חבר שלי עומר לשם שלח לי את הקטע ההזוי הזה, בו שירי הפולק היפים והמהורהרים שלו מקבלים תוספת מפתיעה באווירה היפ-הופית משהו, במסגרת משלחת בינ"ל לגרמניה שהוא השתתף בה. זה גם מצחיק, גם מיוחד וגם יפה, תעיפו מבט.

————————————————–

רוי רגב כותב בעכבר העיר אונליין נגד אירוח אמנים שונים בהופעות. "תופעת האמנים אורחים המאסיבית… הפכה להיות בלתי נסבלת", הוא טוען, ומביא דוגמאות מאסף אמדורסקי ועד יהוא ירון (מזל שזה פורסם לפני הליינאפ של אינדינגב, שכולל אינספור שיתופי פעולה שכאלה). הוא תוהה מדוע מוזיקאי כלשהו צריך שחקני חיזוק – "האם מוזיקאי בסדר גודל שכזה לא בטוח מספיק בעבודתו, שתחזיק הופעה שלמה?".

לדעתי ההקנטה הזו לגמרי מפספסת את העניין. נכון, יש הרבה שיתופי פעולה סתמיים. אבל כשזה עובד, זה עובד. המקרה של יהוא ירון הוא דוגמה מצויינת – בהופעות שלו השירים שלו לובשים ופושטים צורה בהתאם לאורחים שהוא מארח, והשירים שלהם שהוא שר נצבעים בצבעים המיוחדים שלו. זו חוויה אמנותית נהדרת, שבשיאה מספקת אפקט סכיזופרני: היא מאפשרת לראות צדדים אחרים של האמן, בה בעת שהיא בעצם מחדדת את הליבה שלו. כשיהוא ירון אירח את נגה שלו למשל, השירים שלו הפכו לקצת נגה שלוויים, אבל הגרעין היהוא-ירוני שלהם היה ברור יותר מאי פעם.

————————————————–

זה קצת ישן, ובכל זאת שווה איזכור: מגזין השרת העיוור החדש עלה לאוויר, ולצד אלבום להורדה של דיגיטל_מי, הוא כולל גם כתבה מעניינת, גם אם ארוכה מידי, על להקות ישראליות שמקיימות סיבובי הופעות בחו"ל, ועוד ממתקים. לכו לבדוק.

————————————————–

עוד מישהו מתגעגע לפיסוק רחב חוץ ממני? הלהקה לא תהיה פעילה בזמן הקרוב מאחר ורוב חבריה התפזרו ברחבי העולם, אבל אל תפספסו את הפרוייקט החדש שהוקם ע"י שניים מהמפסקים, הסולן הפרובוקטיבי ג'רמי פוגל והבסיסט המשעשע ארז פרנק. תכירו את Fogel And The Sheriffs, הלהקה החדשה שהם מריצים כרגע בגרמניה. ותעיפו מבט בקרדיטים במייספייס כדי לקלוט נציגות מפתיעה בעמדת התופים. מי שחשב שפיסוק רחב היו קיצוניים, שיקשיב לזה. עניין של זמן עד שאיזה עיתון נוצרי מתחסד מגלה אותם וצועק גוואעלד באמריקאית.

————————————————–

אז מה יהיה עם נינט? כשיצא הסינגל הראשון שלה, תליתי בה תקוות גדולות (יש שיגידו מוגזמות) שהיא תצעיד את המיינסטרים הישראלי למקומות פתוחים יותר לשוליים. הרבה קטלו אותה – ובינהם הקולגה שלי במעריב רועי בהריר שכתב עליה כאן בבלוג  "קשקוש פומפוזי חסר חן". כשכלו המים וכולם סיימו להתחרות בינהם מי יקטול יותר חזק, בהריר הפתיע ושינה את דעתו, והיה מספיק אמיץ כדי להכניס את "אם אני אלך" לרשימת עשרת השירים הטובים של השנה. אני לעומת זאת עברתי תהליך הפוך – "אם אני אלך" הוא עדיין שיר מעולה לדעתי, אבל שני השירים שיצאו אחריו לא כל כך עשו לי את זה, וההופעה שלה שראיתי השאירה בעיקר טעם של פוטנציאל לא ממומש ותחושת זיוף שהורידה לי חלק מההתלהבות.

עדיין לא איבדתי תקוווה, אלא שעכשיו מגיעה הקטילה האמיתית – זו של הקהל הרחב. מה אפשר ללמוד מבגידת הקהל באלילתו בפסטיבל ערד? האם זה מעיד על קבלת הפנים לה יזכה האלבום בהמשך, או שכמו במקרה של העיתונאים שחלקם מתחילים לשנות את דעתם, גם התגובה הראשונית של הקהל לא בהכרח מעידה על האופן בו האלבום יתקבל בטווח הרחוק? בקרוב נדע.

תגיות: fogel and the sheriffs, אינדי, אינדינגב, ביקורת, בלוג, הופעת אורח, הלם כרך, חולצה, יהוא ירון, לייב בלוגינג, מיינסטרים, מיכל גבע, נינט, סיפור, עברי לידר, עומר לשם, עמית ארז, פיסוק רחב, קרן פלס, רועי בהריר, שוליים

אז מה, יש לך מה לומר? לא בריא לשמור בבטן. אפשר גם לשלוח טראקבק, מה שזה לא אומר.

...ובאותו עניין:

• בין השורות 8.5.09 - ההמלצות השבועיות עדיין כאן הצצה ראשונית לאלבום החדש של עמית ארז המועדון נותנים לכם אלכוהול חופשי תמ...
• בין השורות 2.6.09 - הודעות מנהלה ושאר שטויות האינדי הישראלי כובש את הפריים טיים סדרה חדשה עם פסקול משובח קליפ של יונתן ...
• בין השורות 17.8.09 - אסף אבידן הוחתם בסוני. מה שקראתם פסטיבל המוזיקה של היינקן מתקרב, הריר מתחיל לטפטף בום פם משנים הרכב...
• בין השורות 24.7.09 - האם האוזן השלישית והמיוזיק רום בסכנת סגירה? עונת הפסטיבלים בפתח, ולא כולם בטוחים שזה כל כך מגניב כמ...
• בין השורות 3.7.09 - רסס, שינוי כתובת ושאר עניינים טכניים איה זהבי פייגלין וכוכב נולד כבר לא תפתחו תרבות מעריב של היום. ...