זקנים ומשוגעים
יום ג, 4.11.08, 10:05 
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 31.10.08)
אומרים שנקמה היא מנה שיש להגיש קרה, אבל מנוע של טרקטור צריך להיות חם כדי לעבוד. אז באיזו טמפרטורה אתם מעדיפים את נקמת הטרקטור שלכם? בגרסה הלוהטת של שנות התשעים, או בגרסה המחוממת במיקרו של ימינו? זה מה שעבר לי בראש כשנכנסתי לזאפה מיוזיק רום, ספק פיקאפ בר ספק מועדון הופעות שגובה סכומים מצחיקים תמורת הופעות ומאזן אותם עם סכומים מופקעים תמורת אלכוהול. איזה עולם – אחרי 20 שנות פעילות, נקמת הטרקטור מופיעים במועדון תל אביבי תמורת 20 ש"ח בלבד, בזמן שזאטוטים כמו אסף אבידן כבר מכירים את קיסריה מבפנים.
ההתחלה לא מבשרת טובות: המקום מחניק מעשן שמצפצף על הפקחים ומרעש שמצפצף לי את האוזניים, עמוס לעייפה בבליינים עירניים שמעדיפים מסיקה על מוסיקה. הטרקטורים עולים לבמה העגולה של המיוזיק רום ומכניסים לראשון. נוסעים לאט, בלי לסכן אף אחד. אחרי שיר הפתיחה מישהו מבקש מהם לומר מזל טוב לשי, ואני תוהה האם הם עושים גם בר מצוות. איך הם שרים באחד השירים שלהם? "אנחנו כבר זקנים אז בואי ונשתגע".
הטרקטור מעביר לשני. ב"מסכים שטוחים" הסולן אבי בללי מבטיח לנו ש"יום אחד אולי יבוא משהו טוב על סוס לבן", אך לא מסתפק בלהגיד "יום יבוא", אלא גם מביא את היום ומעיר את הלילה. נגינת הבס הלא שגרתית שלו, הכוללת אקורדים, צלילים גבוהים ואפקטים מטורפים, מתחילה לסדוק אותי. כשמגיעים ל"דברי אלי" חלק גדול מהקהל כבר מדבר טרקטורית שוטפת. אבל הלהקה בשיאה דווקא כשהיא נכנסת לג'אמים אינסטרומנטליים הזויים, כשאופיר לייבוביץ' מוביל סולו גיטרה מוזר ומהפנט בזמן שהלהקה נכנסת לטראנס פסיכדלי-אלקטרוני. בדימוי אחרון-לפני-מיצוי מעולם הרכב, הטרקטור הזה גמע מרחקים ארוכים מאז ימי הרוקסן. "לאן נמשיך מכאן, לאן?".
"עפיפונים" שטים כרוח על פני ים, והטרקטורים מפתיעים בהדרן עם גרסת כיסוי מעולה ל-"Faust" וביצוע מצוין ל"משחק של דמעות". הקהל צועק להם שמות של שירים, מבקש לשמוע קטעים חדשים (עוד חצי שנה, מבטיח בללי), ובסוף מקבל את "אדון הסליחות" בהדרן שני. הרבה לפני שפיוטים הפכו לאופנה המעצבנת האחרונה של המיינסטרים הישראלי, הקטע הזה העיף לא מעט תקרות, וגורלה של התקרה במיוזיק רום לא נפקד. מכונת התופים האימתנית הידועה גם כאביב ברק מכניעה אותי סופית: למרות שאני לא נופל מהשירים והאלבומים שלהם, ההופעה של נקמת הטרקטור היא חוויה אקסטטית.
נקמת הטרקטור מודל 2008, מסתבר, הם ממש לא שאריות שחוממו במיקרו. הם סעודת מלכים טרייה במסעדת שף. אם הם מופיעים בזול במועדון דחוס זה לא כי אין להם ברירה, אלא כי הם אוהבים את זה. כי הם צריכים את זה. כי גם כשהם גולשים לאלקטרוניקה וטראנס, עמוק בלב, הם עדיין רוקנרול.
(נקמת הטרקטור, זאפה מיוזיק רום, 22.10.08)
תגיות: אבי בללי, אביב ברק, אופיר לייבוביץ', זאפה מיוזיק רום, נקמת הטרקטור, רוקסן, תרבות מעריב
...ובאותו עניין:
- ולהלן התחזית: הרוק חוזר - כולם היו עסוקים לאחרונה בסיכומי שנה. אבל בגלל שהמוח שלי הוא גבינה שוויצרית ואני בקושי זוכר מה עשיתי ...
- שלוש פעמים כי טוב - האם שלישי הוא שישי החדש? שלישי בערב, ואני מוצא את עצמי מתלבט בין שלוש הופעות מצויינות בשלושה קצוות ש...
- בלוגנרול 29.6.08 - בלוג חדש וחמוד הצטרף אל המשפחה: "השאלון" של סיני גז. הרעיון פשוט ולעניין: סט קבוע של שאלות נשלח לשל...
- בין השורות 24.7.09 - האם האוזן השלישית והמיוזיק רום בסכנת סגירה? עונת הפסטיבלים בפתח, ולא כולם בטוחים שזה כל כך מגניב כמ...
- איה, צורם - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 26.6.09) על הכסא מתיישבת איה כורם למסור עדות. מולה בהיכל הצדק של קפה ביאל...
לדעתי, כל מועדני ה"זאפה" האלה מביישים את שמו של פרנק המשופם הגדול.
מחירים מופקעים (בזאפה ת"א והרצליה), אווירה מעונבת ומאופקת, סאונד בינוני ויחס פושר עד מרגיז ללקוחות.
התבאסתי בשביל הלהקה על הקהל הנורא. לידי עמדו שני זוגות מזן "החבר שלי גרר אותי ויאללה שייגמר" שלא סתמו את הפה ועוד בשורה הראשונה (עד כדי כך שבללי פנה אליהם ושאל אם הם היו מעדיפים שהלהקה תנגן חלש יותר כדי לא להפריע להם). ההופעה הנהדרת של הטרקטורים, במיוחד ברגעים שבהם הם שוברים את מבנה השיר ויוצאים למעוף אינסטרומנטלי, פשוט לא מתאימה למוחות הצרים בפיק אפ בר מלוקק ומעושן.
באופן מפתיע, היינו במיוזיק רום גם ביום שלפני, בג'אם של רע ותום מוכיח, עידו אגמון ואלי דג'יברי, ודווקא אז יצאנו בהרגשה יותר חיוביות מהמקום. אולי כי היו ממש מעט אנשים, וגם אחוז גדול יותר מהם נראה כאילו בא לשמוע את ההופעה, ולא רק להיראות.
"…בבליינים עירניים שמעדיפים מסיקה על מוסיקה." אחרי ההנאה ממשחק הלשון נתקפתי צורך עז לייצג את קוראי מעריב. לייתר דיוק את הטוקבקיסטים שהיו מרעיפים עליך מחמאות נוכח הזילזול בהעדפותיהם המוסיקליות.
באופן אישי אני לא ממש יודע מי זו מירי מסיקה. כלומר אני לא יודע מי היא ומי השנייה, נו, מה-שמה, קרן פלס. אבל מכאן ועד לטענה שזו לא מוסיקה יש מרחק. מה הופך אוסף צלילים אחד למוזיקה ואת השני למזיקהפרט לטעם אישי ואליטיזם טהור? (תוכל להקדיש לנושא פוסט).
נ.ב.
יש להוסיף קללות עסיסיות ומגוון שגיאות כתיב לפני השימוש.
גם הזאפה וגם המיוזיק רום הם לא מקומות להופעות. פשוט אין שם אווירה.
גם אני קיבלתי רושם ממש רע מהמיוזיק רום בהופעה של רע מוכיח. מילא זה שפורטיס לא היה, המקום פשוט מחמיץ את כל הפוטנציאל שלו, ההרגשה היא שזה מקום של לראות-ולהיראות הרבה יותר ממקום להופעות. כל הפוטנציאל הזה מתבזבז באווירה מעפנה שהוציאה לי את החשק לחזור לשם שוב, על אף המחיר.
ומה, לעזאזל, נסגר עם משפחת ה"גולדסטאר" וה"היינקן", שמגישים רק שלישים?!?!?!
איש הפלסטיק – אולי זה גם מה שהעורך שלי במעריב חשב כשהוא בחר להעיף את השורה הזו. מזל שיש אינטרנט.
למען האמת, גם אני לא הכרתי את מסיקה יותר מידי, עד לאחרונה. לצורך פרויקט מסוים האזנתי ללא מעט פלס ומסיקה. וכן, ברור שמשחק המילים קרץ לי פה יותר מאשר המשמעות הישירה של הדברים – מירי מסיקה היא מוזיקאית חביבה, והמוזיקה שלה חביבה גם היא. אבל הכוונה הייתה לרמוז שיש מי שבולע את מה שנותנים לו, ויש מי שמזמין מהתפריט בעצמו. רוב האנשים בזאפה באותו ערב לא נראו לי מסוג האנשים שהולכים להופעות ומחפשים את המוזיקה האהובה עליהם, אלא אנשים שהתגלגלו למקום אופנתי וזרמו (מי יותר ומי פחות) עם מה שהיה שם.
ואכן, במשפחת זאפה המועדונית, בניגוד למשפחת זאפה המקורית, אין וייב מוזיקלי. כבר כתבתי על זה גם בהקשר של ההופעה האומללה של איזבו.
בזאפה מגישים רק שלישים? והם מעיזים לקרוא לעצמם זאפה גולדסטאר? אלוהים, איזה גועל.
נקמת הטרקטור הם אחת הלהקות האהובות עלי והופעות שלהם מאז ומתמיד היו חוויה. אז מי הקלידן בימים אלו?
אמש נקלעתי להופעה אינטימית של מורנו ורבנו מתיתיהו הכספי בזאפה ברמת החייל בלווי פסנתר וגיטרה (אותם טרח להציג כנגנים נפרדים עם תום ההופעה). האיש גאון בימתי כמו שהוא מוסיקלי וההופעה הייתה אדירה; ולא שהאקוסטיקה במקום רעה ולא שאין ציוד ולא שנשמע רע אבל קצת יותר האזנה מצד הסאונדמן (מי אמר פחות נמוכים?) והיה יכול להיות הרבה יותר כיף לשמוע.