►
◄

תופים הם לפעמים געגועים

(פורסם במקור בתרבות מעריב, 30.1.09)

נהוג לומר שז'אן ז'אק גולדברג הוא מהמתופפים הגדולים שהיו פה בשנות ה-80, אבל מאחר ומדובר בעשור המושמץ ביותר במאה ה-20, זו לא בהכרח מחמאה. הרי המתופפים הכי טובים בזמנו היו בכלל מכונות תופים, ומתופף טוב נבחן אז ביכולת שלו לנגן כמה שפחות. ומהבחינה הזו, ז'אן ז'אק גולדברג אכן היה מתופף מעולה שלכד היטב את רוח התקופה, וערב המחווה שנערך לרגל שנתיים למותו היה נחוץ וחשוב. אבל בדרך הוא העלה שאלה לא נעימה: כיצד מנציחים את פועלו של מי שלא היה שם?

אין בכך בכדי לגמד את תרומתו של גולדברג למוזיקה הישראלית. הרקורד שלו עם אהוד בנאי והפליטים, פורטיסחרוף, הקליק ואחרים מדבר בעד עצמו, וגולדברג חתום כמתופף על הרבה שירים גדולים, אבל כשמרכזים אותם לערב אחד ארוך (3 שעות) זה לא בהכרח עושה עימו חסד. סוכריה בודדת זה טעים, מנת יתר של סוכריות כבר עושה כאב בטן. ולא משנה כמה סוכריות אוכלים, הערך התזונתי שלהן נשאר נמוך. האפקט רק הוחרף כשבחלק מההופעות גולדברג הוחלף ע"י מתופפי-על כיובל שפריר וניר מנצור, שבכשרונם גרמו לתפקידי התופים המקוריים להחוויר.

במידה מסויימת, ההופעה היחידה בערב הזה שעשתה חסד עם ז'אן ז'אק גולדברג הגיעה בפתיחה, כשהקליק התאחדו וביצעו את "לא צריך שתדליקו לי נר". הם סירבו להחליף את ז'אן ז'אק בעמדת התופים וניגנו עם פלייבק. זו הייתה ההופעה הכי הוגנת בערב. לא במקרה, היא גם הייתה אחת המשעממות. בחירת האמנים הבעייתית, ברוח "מי שבא ברוך הבא", גם לא עזרה לערב להתרומם. אבל מאחר וזה היה ערב זכרון ולא ערב הופעות רגיל, לא יהיה הוגן לשפוט אותו ככזה. בהלוויות צריך לתת לכל מי שרוצה את זכות הדיבור, וצריך גם להבין אם לא באמת היה לו מה להגיד. כי זה לא התוכן שחשוב, זה עצם הרצון והצורך להיפרד. אז חרף המגרעות, בערב מחווה שנעשה כולו מתוך אהבה לאיש ולפועלו, מוטב להתמקד בטוב.

אריה מוסקונה עלה בתלבושת היפ הופ (אני לא יודע מי הסטייליסט שלו, אבל מגיעה לו העלאה) ונתן את ההופעות הסוחפות ביותר בערב. צריך לבדוק האם לו ולאובמה יש גנים משותפים, כי האיש הזה אינו לבן. לפחות לא בנשמתו; פורטיסחרוף שוב הוכיחו שבדקה הם מסוגלים לעשות מה שכל השאר לא עשו בשעתיים; היה מרגש להיווכח של"אור כשדים" יש היום יותר קהל ממה שהיה להם בזמן אמת (כשחלק מהקהל שר בספונטניות "לך מכאן, לך עכשיו, צא כבר צא רק תשאיר ת'מפתח" קוטנר לא התאפק ותהה "מאיפה אתם מכירים את זה? משמיעים את זה בגלגל"צ?"); אסף אמדורסקי הצליח בפורמט מינימליסטי להעביר את הכריזמה והכשרון האדירים שלו, וסיפק את הסקופ של הערב כשהוא חשף ש"יש לך מקום" לא נכתב על אביו, אלא על ז'אן ז'אק. אבל החלק המוצלח ביותר בערב היה קטעי הוידאו הנוסטלגיים שהוקרנו על המסכים בין ההופעות. כשעבודתו של ז'אן ז'אק ממוקמת בקונטקסט המקורי שלה, היא נשמעת יותר טוב מכל ערב מחווה.

לא צריך שתדליקו לי נר – ערב מחווה לז'אן ז'אק גולדברג, בארבי תל אביב, 20.1.09

תגיות: , , , , , , , , , ,

אז מה, יש לך מה לומר? לא בריא לשמור בבטן. אפשר גם לשלוח טראקבק, מה שזה לא אומר.

...ובאותו עניין: