משחק צוללות

(פורסם לראשונה בתרבות מעריב, 5.9.08)

במילה אחת: צמרמורת.

בשתי מילים: צמרמורת.

ובשלוש: עדיין, צמרמורת.

לא משנה לכמה מילים אפרוט את זה, הן עדיין ינסו לבטא את אותו הדבר, לתאר את אותה תחושה שאי אפשר לתאר. זה מהמיקרים בהם לא נותר לך אלא להודות לבריאה ולעורך שלך על שזימנו אותך למקום הזה בזמן הזה. המקום הוא לבונטין 7 והזמן הוא 3 הדקות בהן אפרת בן צור [myspace] וקרני פוסטל [myspace] שרות ביחד את "שמש" של בן צור באופן מושלם ומרגש. הדבר היחידי שמקלקל במעט את הרגע הוא הידיעה שזהו רק השיר הרביעי בהופעה, ושלאחריו יבואו עוד שירים שלא בהכרח יעמדו ברף. ואכן, רובם העדיפו לשבת.

אבל אי אפשר להתעלם מהחיבור הייחודי בין השתיים. יש משהו בשילוב בין הקול הילדותי והשברירי של בן צור לבין הקול הנשי והעמוק של פוסטל שיוצר תחושה סכיזואידית, כאילו השירים מוגשים בו זמנית ע"י שני צדדים שונים של אותו האדם. זה כנראה לא מיקרי ששתיהן יצרו בעבר שירים עם שמות זהים ("שמש", "צוללת" ו"קח אותי"). וכשהן שרות "גם הים נסוג \ ויש לו אולי רגשי אשמה" קשה להחליט האם זה אחד מהדברים החמודים האלה שילדים אומרים כלאחר יד מבלי להבין את עומקם, או שזה הרהור נוגה של אישה שכבר עברה דבר או שניים בחייה. ואולי זה גם וגם.

אחת ההפתעות של הערב היא הבחירה לשלב בהרכב ויברפון. למרות שהוא משתייך למשפחת 'פון', הויברפון אינו מסרטן, לא דורש התחייבות לשלוש שנים, ובכלל לא אוהב כשמדברים לתוכו. אבל הוא כן עוטף כל שיר בצלילים פעמוניים וחלומיים, בעזרתו של גיורי פוליטי ("פאניק אנסמבל"), שניגן גם על תופים, כלי הקשה והרמוניום. לצידו טל הפטר ("ניסים צדוק והנפלאות", עליהם כתבתי כאן) על הפסנתר וברוך בן יצחק ("רוקפור") על הגיטרה תרמו גם הם לאווירה המכושפת, אם כי דווקא בן יצחק לפעמים הסתפק ב"תרמתי בעבודה". אבל הבחירה בהרכב של נגנים-יוצרים בעלי סגנון אישי ודומיננטי הוסיפה הרבה לקסם הרב שהיה גם ככה על הבמה. עוד טיפה יותר קסם מזה, ולבונטין היה נאלץ לשנות את שמו להוגוורטס.

ההופעה המשיכה, כשפוסטל מבצעת את "צוללת" שלה ובן צור את "צוללת" שלה, והקהל טובע עם שתי הצוללניות בים של צלילים סוחפים וענוגים. ובמשחק הצוללות הזה אין מפסידים. אז מה אם השיא כבר עבר? כמו באולימפיאדה, גם כאן הרוח יותר חשובה מהמדליות. ומאחר וההופעה הוקלטה, אני מקווה שבגרסת האלבום משחק קטן עם סדר השירים יזכה אותה בזהב.

(אפרת בן צור וקרני פוסטל, לבונטין 7, חמישי 28.8.08)

תגיות: , ,

...ובאותו עניין:

  • בין השורות 3.11.08 - והפעם מקבץ ארוך במיוחד - אני חי ב-Delay. מצטער. הנה הרבה ידיעות שהיו צריכות לעלות כבר לפני שבוע, אבל...
  • בין השורות 20.10.08 - יש ליינאפ לפסטיבל "אינדינגב", הבלום בר נסגר בגלל התנכלויות העירייה, חדשות ראשונות על פסטיבל "פולקל'ה...
  • בין השורות 13.11.08 - הצצה ראשונה לקליפ החדש של "אטליז" \ ההרכב שהוליד את "אטליז" מתאחד \ הפלייליסט של גלגל"צ נחשף \ שירות...
  • אמנותו אמונתו - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 6.2.09) הוא מגיח מתוך הערפל שעל הבמה: חליפה שחורה, כובע, זקן. הקהל מתחיל ...
  • רפי, תרגש אותי - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 27.2.09) האם רפי פרסקי באמת יכול היה להיות דוקטור לפיזיקה גרעינית, כפי שה...



יש כבר 2 תגובות, יא אללה:

  • 1
    נועה says:

    מסכימה עם כל מילה.
    אחת ההופעות היותר מרגשות שנכחתי (וצילמתי) בהן בחיי.

  • 2
    אורן says:

    את "גם הים נסוג" כתבה יונה וולך, שהגם-וגם הזה אכן קולע לה במידת מה

גם לך יש מה להגיד? יופי.