מלאים מצוות כרימון – סיפור לחג
יום ג, 15.9.09, 12:07 
העורך של הבלוג, שהוא במקרה אני, נכנס למשרדי בוקר אחד והטיח לוח שנה על השולחן. "החגים מתקרבים", הוא אמר לי, "צריך לחשוב על איזה ספיישל לראש השנה". זה תפס אותי לא מוכן. "תגיד", אמרתי, "מה נסגר איתך? זה נראה לך עיתון פה? זה בלוג, לא צריך לעשות שום דבר. כותבים כשמתחשק. ובכלל, ממתי התחלת לדבר לעצמך?". הייתה דממה לרגע, ואז: "זה לא רלוונטי", אמרתי לעצמי בטון סמכותי של העורך שתמיד רציתי להיות, "אני רוצה לראות ארבעה רעיונות על השולחן שלי עד הצהריים! מבין? אם לא – אתה עף מפה. גם ככה אתה הולך על חבל דק". מה יכולתי לעשות? קיללתי את פיצול האישיות שלי מתחת לשפם, בלעתי את הרוק (אנד רול) והתחלתי לעשות בריינסטורמינג.
האסוציאציות החלו לרוץ: ראש השנה – שנה חדשה – שנהיה לראש – מלאים מצוות כרימון – תפוח בדבש – רגע! עצור. אחד אחורה – מי אמר רימון? אצתי לשולחנו של העורך שלי, שהוא במקרה גם השולחן שלי, עובדה שחסכה לי את המאמץ שבריצה ממושכת, והצעתי לו לעשות ספיישל בוגרות רימון לראש השנה (הוא אוהב משחקי מילים, הנודניק הזה). בהתחלה הוא התלהב. אחר כך הוא התלהב קצת יותר מידי. "שמע", הוא אמר לעצמי, "זה רעיון כה מוצלח שחבל שיתבזבז על הבלוג שלך. הבנות האלה ראויות לחשיפה ארצית. את זה אני מעביר למעריב" (כן, גם אנגראמות עושות לו את זה).
מעריב לקחו את הסיפור, ושבוע לפני ראש השנה פרסמו ראיון עם שלושת בוגרות רימון הבולטות ביותר. הסתכלתי על העורך של הבלוג בזמן שהוא קרא אותו ואת הטוקבקים הארסיים שצצו למרגלותיו – מזמן לא ראיתי אותו כל כך שבור. "איזה בזבוז, איזה בזבוז", הוא מלמל, "כמה משחקי מילים הם היו יכולים לעשות פה אם הם רק היו דוחים את הפרסום בשבוע!". וגם התוכן לא לגמרי עשה לו את זה. אולי אלו הבנות, שעוד לא לגמרי למדו איך להתנהל מול התקשורת. אולי אלו החברים במעריב, שבאו עם כוונות טובות אבל גם הפעם לא לגמרי ידעו איך לעניין את הקהל הרחב במשהו חדש. מה שבטוח, הכתבה הזו לא ממש עשתה חשק למישהו לרצות ולהכיר את המוזיקה הנהדרת שמאחוריה. העורך של הבלוג היה חד משמעי: "קבל שינוי בתוכניות: עד הערב אתה מביא 365 מילה על בנות רימון". מזל, גם ככה לא היו לי רעיונות חלופיים לספיישל ראש השנה.
בסוף השבוע בבלוג, ספיישל רימון לראש השנה, עם מתנה מיוחדת לחג!
בבקשה להגיע בבגדי חג ובלי דעות קדומות.
תגיות: בנות רימון, מעריב, משהו טיפשי, סיפור, ראש השנה, רימון