למה לא הלכתי למונוטוניקס בברזילי
יום ש, 3.5.08, 16:50 
הבהרה: מונוטוניקס היא להקה מגניבה בטירוף. השקת אי.פי. שלהם זה מאורע משמח. 40 ש"ח הוא מחיר שווה לכל נפש בשביל להקה שבימים כתיקונם מופיעה בכלל בחו"ל. וגם אכזבות' שפתחו את הערב הם יופי של להקה, שאני מחכה כבר הרבה זמן להזדמנות טובה לראות בהופעה. ובכל זאת:
- הברזילי הוא מקום נוראי להופעות רוק. כבר כתבתי על זה קודם: סאונד, סאונד ועוד פעם סאונד.
- להופעות של מונוטוניקס יש מקום אחד בתל אביב: הפטיפון. כל מועדון אחר בעיר הוא גדול מידי, או מכובד מידי בשביל האונס הברוטאלי שהמונוטוניקס אוהבים לעשות. לא שאני חושב שהם ירסנו את עצמם במועדון גדול, חלילה, אבל זה ייצור וייב שונה: להחריב מקום קטן זה רוקנרול. להחריב מקום גדול זה כבר להתאמץ. ומאמץ, כידוע, זה לא קול.
- מונוטוניקס הם תופעה, ספקטקל, מופע קרקס שלוקח מתנדבים מהקהל לכלוב של אריה מורעב שעומד על חבל גבוה בלי רשת. כשאתה עומד לידם בחלל קטן והזיעה של עמי שלו ניתזת עליך, זה אדיר. כשאתה רואה את זה מקצה הבר בחלל גדול כמו הברזילי ואתה צריך לדמיין מה בדיוק קורה שם, זה מעניין בערך כמו סרט תיעודי על הופעת רוק (רמז, אדון סקורסזה).
וזה עוד מבלי להזכיר את מחיר הבירה המופקע של הברזילי.
וחברי אליאב שלח לי ביקורת מעניינת של ניקי קוצנקו על ההופעה הקודמת של מונוטוניקס, עם ניתוח מעניין של החוויה הזו, שלמרות שברור שיש בה משהו מלאכותי ומתוכנן (הטירוף שלהם הרי כלול במחיר הכרטיס), עדיין יש בה משהו אמיתי ומשחרר.
תגיות: ברזילי, מונוטוניקס, עמי שלו