הרוגטקה תנגן?
יום א, 28.6.09, 9:04 
"מה יש בו בשֵם? לאשר שושן נקרא
ריחו ינעים גם אם אחר הוא שמו!"
— מתוך "רומיאו ויוליה" של שייקספיר
פרפראזה על תרגומו של ראובן אבינועם
(המקור האנגלי אף יותר יפה)
אם שייקספיר ידע על מה הוא כותב, אז אין סיבה לעשות עניין משמו של המועדון החדש שנפתח על חורבות הפטיפון. אבל אני חושש ששייקספיר צדק רק באופן חלקי: הריח של השושן אכן יהיה נהדר גם אם נקרא לו בשם אחר, אבל אם היו קוראים לו ברונכיט מצוקדת, כנראה שבכלל לא היינו ניגשים להריח אותו מלכתחילה. ועל כן יש חשיבות לשמות, בייחוד כשמדובר בדברים חדשים. הפטיפון, שנסגר לפני 3 חודשים, הסגיר בשמו את כל המהות שלו: אהבה למוזיקה, גם אם הסאונד לא מושלם ואם המחט קופצת מידי פעם. מועדון הרוגטקה שנפתח תחתיו החודש, מסתיר בתוכו סיפור בעייתי יותר.
הרוגטקה הוא בר טבעוני, ששואף להוות מרכז שמאלני רדיקלי, קווירי, אקולוגי ומצפוני בסגנון סלון מזל, וגם מועדון הופעות אלטרנטיבי לפי מיטב המסורת של הפטיפון. במבט ראשון נראה יש לא מעט אירוניה מודעת לעצמה בכך שהמקום הזה, שחרט על דגלו ערכים של שלום, סובלנות והתנגדות לכל צורה של דיכוי, בחר להתהדר דווקא בשם של כלי נשק. זהו אומנם נשק שמסמל מחאה, מאבק של קטנים וחלשים מול גדולים וחזקים (כמו במקרה של דוד המלך שירה אבן לעבר גוליית וקלע לו בול בפוני), אלא שמה לעשות, נשק ופאציפיזם לא הולכים ביחד. במבט נוסף, יתכן שלא מדובר כאן באירוניה, אלא בהצהרת כוונות לא לגמרי מודעת.
בכתבה שפורסמה בעיתון העיר לקראת פתיחת המועדון, נכתב כי חברי הקולקטיב האנרכיסטי שמפעילים אותו "יחרימו תוצרת מהתנחלויות ויאסרו כניסת חיילים במדים או כל אדם נושא נשק, בגלל הקשר שהם רואים בין כל צורות הדיכוי באשר הן, מהרג בעלי החיים, דרך סקסיזם ועד הכיבוש". ההערה הקטנה הזו על החרמת חיילים במדים משכה כמובן אש מטוקבקיסטים חמומי מוח, ואף הסתובבו שמועות שקבוצות ימניות מתכננות לפוצץ את אחת ההופעות בו. באופן מפתיע, הפעם אני מוצא את עצמי מצדד בטוקבקיסטים. דווקא בתור אדם שבעצמו לא שירת בצבא, כמי שבבחירות האחרונות הצביע חד"ש ובהתחשב בכך שיצא לי להסתובב מעט בחוגים הרדיקליים יותר של השמאל, אני מוכרח לקרוא תיגר על ההחלטה האומללה הזו.
אחת הטענות החשובות של השמאל היא שהשיח הפוליטי השגור מרדד את המציאות המורכבת לכדי זהויות אמורפיות, שקל לעשות להן דה-לגיטימציה. כש"כל הערבים מחבלים", לאף אחד לא אכפת מירי של טנקים על ילדים, מסבל של משפחות, או מהרס מרקם החיים של עם שלם. אלא שהמדיניות של הרוגטקה מבצעת חטא דומה, כשהיא הופכת את כל החיילים לתומכים בכיבוש בעל כורחם. ברור שההחלטה מתייחסת להיבט הסימלי של הדברים, לכך שמדים מייצגים כוחנות, משמעת עיוורת ודיכוי. אבל האם סלקציה של באי המועדון על סמך הבגדים שלגופם ולא על סמך אנושיותם אינה מייצגת את אותם ערכים פסולים בדיוק?
זה ידוע שלא מכבים אש עם אש. אך ברוגטקה נלחמים באלימות הצהלי"ת באמצעות אלימות שמאלנית. מגיבים לסירוב של ישראל לשאת ולתת עם הפלסטינים בסירוב משל עצמם לנהל דיאלוג עם מי שמשרת בצבא. עונים לענישה הקולקטיבית שישראל מפעילה בפלסטין עם עונש קולקטיבי למועדון עצמו, ללהקות שמופיעות בו ולקהל שלהן כאחד. ואיך שלא הופכים את זה – מחסום זה מחסום. אנשי הרוגטקה, מצידם, מציעים לכל חייל שיגיע למקום לפשוט את מדיו ולהיכנס. יש בכך לא מעט צביעות לדעתי: אם נחזור לשייקספיר, חייל לוקח חלק בכיבוש בין אם הוא לובש מדים ובין אם הוא בחצאית קווירית למהדרין, ואם לדעת אנשי המועדון זו סיבה מספקת כדי למנוע את כניסתו, שידבקו בכך ולא ישחקו משחקים. למרות שאין לי ספק שכוונותיהם טובות, לדעתי הם מביעים מחאה צודקת באמצעים מוטעים.
———————————————————————
כל זה היה נשאר בגדר דיון תיאורטי וסטייה חד פעמית ולא רצויה של הבלוג לפוליטיקה, אלמלא הופעתי ברוגטקה בעצמי ביום שישי האחרון עם [The Raw Men Empire] והפשרות (היה מצויין, תודה ששאלתם). באותו הרגע נוספו לסיפור הזה שני האלמנטים שהפכו אותו ממוקש שאני לא מתכוון לדרוך עליו למשהו שאני חייב להתייחס אליו כאן. ראשית, כי הוא קיבל הקשר מוזיקלי. ושנית, כי הוא הפך לסיפור אישי. כבר יצא לי להיתקל בסאונדמנים לא נחמדים בחיי, ואני לא מתרגש מזה. אבל במקרה הזה היחס של הסאונדמן צרם באופן מיוחד, לאור היומרות של המקום. במהלך הסאונדצ'ק אחד מהחבר'ה שלנו ביקש שיגבירו אותו, וזכה בתגובה לנזיפה מהסאונדמן: "תלמד לשיר!". וכשאותו סאונדמן לא הצליח לגרום למיקרופון שלי לעבוד, הוא פשוט ויתר והודיע לי בחוסר אכפתיות: "אתה לא שר היום". במהלך ההופעה עצמה הוא בכלל לא נכח במקום, וכשאחד המיקרופונים הפסיק לעבוד וחברי הפשרות ניסו להתמודד עם התקלה בעצמם, הוא ניגש לצעוק עליהם, מול הקהל. את התקלה, אגב, הוא לא ניסה לפתור.
הרוגטקה הוא מקום חדש. אני לא מפקפק בטוהר הכוונות של הנשים והאנשים הנחמדים ברובם שמפעילות ומפעילים אותו, למעט הבעיות עם הסאונדמן היה מאוד נחמד שם, וכמו לכל אחד גם להם מגיעים 100 ימי חסד. אבל כדאי שינצלו אותם כדי להבין שכפי שיש אנרכיסטים גסים ואלימים, יש גם חיילים נחמדים ואנושיים, ושנפנוף בערכים לא הופך אף אחד לטוב יותר אם הוא מיישם אותם באופן פוגעני. ובסופו של יום, זה לא ישנה אם הם יקראו למועדון שלהם על שם כלי נשק או על שם פרח בעל ריח נעים – אם הם יתייחסו לקהל שלהם וללהקות שיבואו אליהם בחוסר כבוד, הם יעלמו מהמפה מאוד מהר. הכיבוש, לעומת זאת, יישאר גם אחריהם.
תגיות: אנרכיסטים, משהו אישי, פוליטיקה, צבא, צה"ל, רוגטקה