הרוגטקה תנגן?
יום א, 28.6.09, 9:04 
"מה יש בו בשֵם? לאשר שושן נקרא
ריחו ינעים גם אם אחר הוא שמו!"
— מתוך "רומיאו ויוליה" של שייקספיר
פרפראזה על תרגומו של ראובן אבינועם
(המקור האנגלי אף יותר יפה)
אם שייקספיר ידע על מה הוא כותב, אז אין סיבה לעשות עניין משמו של המועדון החדש שנפתח על חורבות הפטיפון. אבל אני חושש ששייקספיר צדק רק באופן חלקי: הריח של השושן אכן יהיה נהדר גם אם נקרא לו בשם אחר, אבל אם היו קוראים לו ברונכיט מצוקדת, כנראה שבכלל לא היינו ניגשים להריח אותו מלכתחילה. ועל כן יש חשיבות לשמות, בייחוד כשמדובר בדברים חדשים. הפטיפון, שנסגר לפני 3 חודשים, הסגיר בשמו את כל המהות שלו: אהבה למוזיקה, גם אם הסאונד לא מושלם ואם המחט קופצת מידי פעם. מועדון הרוגטקה שנפתח תחתיו החודש, מסתיר בתוכו סיפור בעייתי יותר.
הרוגטקה הוא בר טבעוני, ששואף להוות מרכז שמאלני רדיקלי, קווירי, אקולוגי ומצפוני בסגנון סלון מזל, וגם מועדון הופעות אלטרנטיבי לפי מיטב המסורת של הפטיפון. במבט ראשון נראה יש לא מעט אירוניה מודעת לעצמה בכך שהמקום הזה, שחרט על דגלו ערכים של שלום, סובלנות והתנגדות לכל צורה של דיכוי, בחר להתהדר דווקא בשם של כלי נשק. זהו אומנם נשק שמסמל מחאה, מאבק של קטנים וחלשים מול גדולים וחזקים (כמו במקרה של דוד המלך שירה אבן לעבר גוליית וקלע לו בול בפוני), אלא שמה לעשות, נשק ופאציפיזם לא הולכים ביחד. במבט נוסף, יתכן שלא מדובר כאן באירוניה, אלא בהצהרת כוונות לא לגמרי מודעת.
בכתבה שפורסמה בעיתון העיר לקראת פתיחת המועדון, נכתב כי חברי הקולקטיב האנרכיסטי שמפעילים אותו "יחרימו תוצרת מהתנחלויות ויאסרו כניסת חיילים במדים או כל אדם נושא נשק, בגלל הקשר שהם רואים בין כל צורות הדיכוי באשר הן, מהרג בעלי החיים, דרך סקסיזם ועד הכיבוש". ההערה הקטנה הזו על החרמת חיילים במדים משכה כמובן אש מטוקבקיסטים חמומי מוח, ואף הסתובבו שמועות שקבוצות ימניות מתכננות לפוצץ את אחת ההופעות בו. באופן מפתיע, הפעם אני מוצא את עצמי מצדד בטוקבקיסטים. דווקא בתור אדם שבעצמו לא שירת בצבא, כמי שבבחירות האחרונות הצביע חד"ש ובהתחשב בכך שיצא לי להסתובב מעט בחוגים הרדיקליים יותר של השמאל, אני מוכרח לקרוא תיגר על ההחלטה האומללה הזו.
אחת הטענות החשובות של השמאל היא שהשיח הפוליטי השגור מרדד את המציאות המורכבת לכדי זהויות אמורפיות, שקל לעשות להן דה-לגיטימציה. כש"כל הערבים מחבלים", לאף אחד לא אכפת מירי של טנקים על ילדים, מסבל של משפחות, או מהרס מרקם החיים של עם שלם. אלא שהמדיניות של הרוגטקה מבצעת חטא דומה, כשהיא הופכת את כל החיילים לתומכים בכיבוש בעל כורחם. ברור שההחלטה מתייחסת להיבט הסימלי של הדברים, לכך שמדים מייצגים כוחנות, משמעת עיוורת ודיכוי. אבל האם סלקציה של באי המועדון על סמך הבגדים שלגופם ולא על סמך אנושיותם אינה מייצגת את אותם ערכים פסולים בדיוק?
זה ידוע שלא מכבים אש עם אש. אך ברוגטקה נלחמים באלימות הצהלי"ת באמצעות אלימות שמאלנית. מגיבים לסירוב של ישראל לשאת ולתת עם הפלסטינים בסירוב משל עצמם לנהל דיאלוג עם מי שמשרת בצבא. עונים לענישה הקולקטיבית שישראל מפעילה בפלסטין עם עונש קולקטיבי למועדון עצמו, ללהקות שמופיעות בו ולקהל שלהן כאחד. ואיך שלא הופכים את זה – מחסום זה מחסום. אנשי הרוגטקה, מצידם, מציעים לכל חייל שיגיע למקום לפשוט את מדיו ולהיכנס. יש בכך לא מעט צביעות לדעתי: אם נחזור לשייקספיר, חייל לוקח חלק בכיבוש בין אם הוא לובש מדים ובין אם הוא בחצאית קווירית למהדרין, ואם לדעת אנשי המועדון זו סיבה מספקת כדי למנוע את כניסתו, שידבקו בכך ולא ישחקו משחקים. למרות שאין לי ספק שכוונותיהם טובות, לדעתי הם מביעים מחאה צודקת באמצעים מוטעים.
———————————————————————
כל זה היה נשאר בגדר דיון תיאורטי וסטייה חד פעמית ולא רצויה של הבלוג לפוליטיקה, אלמלא הופעתי ברוגטקה בעצמי ביום שישי האחרון עם [The Raw Men Empire] והפשרות (היה מצויין, תודה ששאלתם). באותו הרגע נוספו לסיפור הזה שני האלמנטים שהפכו אותו ממוקש שאני לא מתכוון לדרוך עליו למשהו שאני חייב להתייחס אליו כאן. ראשית, כי הוא קיבל הקשר מוזיקלי. ושנית, כי הוא הפך לסיפור אישי. כבר יצא לי להיתקל בסאונדמנים לא נחמדים בחיי, ואני לא מתרגש מזה. אבל במקרה הזה היחס של הסאונדמן צרם באופן מיוחד, לאור היומרות של המקום. במהלך הסאונדצ'ק אחד מהחבר'ה שלנו ביקש שיגבירו אותו, וזכה בתגובה לנזיפה מהסאונדמן: "תלמד לשיר!". וכשאותו סאונדמן לא הצליח לגרום למיקרופון שלי לעבוד, הוא פשוט ויתר והודיע לי בחוסר אכפתיות: "אתה לא שר היום". במהלך ההופעה עצמה הוא בכלל לא נכח במקום, וכשאחד המיקרופונים הפסיק לעבוד וחברי הפשרות ניסו להתמודד עם התקלה בעצמם, הוא ניגש לצעוק עליהם, מול הקהל. את התקלה, אגב, הוא לא ניסה לפתור.
הרוגטקה הוא מקום חדש. אני לא מפקפק בטוהר הכוונות של הנשים והאנשים הנחמדים ברובם שמפעילות ומפעילים אותו, למעט הבעיות עם הסאונדמן היה מאוד נחמד שם, וכמו לכל אחד גם להם מגיעים 100 ימי חסד. אבל כדאי שינצלו אותם כדי להבין שכפי שיש אנרכיסטים גסים ואלימים, יש גם חיילים נחמדים ואנושיים, ושנפנוף בערכים לא הופך אף אחד לטוב יותר אם הוא מיישם אותם באופן פוגעני. ובסופו של יום, זה לא ישנה אם הם יקראו למועדון שלהם על שם כלי נשק או על שם פרח בעל ריח נעים – אם הם יתייחסו לקהל שלהם וללהקות שיבואו אליהם בחוסר כבוד, הם יעלמו מהמפה מאוד מהר. הכיבוש, לעומת זאת, יישאר גם אחריהם.
תגיות: אנרכיסטים, משהו אישי, פוליטיקה, צבא, צה"ל, רוגטקה
...ובאותו עניין:
- בין השורות 17.8.09 - אסף אבידן הוחתם בסוני. מה שקראתם פסטיבל המוזיקה של היינקן מתקרב, הריר מתחיל לטפטף בום פם משנים הרכב...
- בין השורות 29.4.09 - פיצ'רים חדשים בבלוג ספיישלים של 106FM הירושלמי והתל אביבי לכבוד יום העצמאות האזנה חופשית לכל אלבומי...
- אין בישראל נאצים? - (לאור הצלחת הפעם הקודמת בה העליתי לפה שיר דחקות של החבר'ה, אנסה זאת שוב) סיפרתי כבר בפוסט הקודם שבתח...
- הכל 10 - היום התארחתי בתוכנית הבוקר של ערוץ 10 בנושא תקנות הרעש החדשות של המשרד להגנת הסביבה והסכנה שלהן לעתי...
- הולך בתל אביב - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 1.5.09) אריאל זילבר בתל אביב. הכותרת הזו לבדה אוצרת בתוכה כמות מתח שמתחרה...
נשמע חריף מאוד.
אני דווקא התרשמתי בצורה שונה, אם כי ברור שזה נקודתי – חילקו פופקורן חינם, הבירה זולה, יש וייב טוב במקום בסה"כ. אני מקווה שהדברים האלה ימשכו למעלה ולא דברים מעצבנים כמו שתארת. סאונדמן תמיד אפשר להחליף.
אגב, עד כמה המדיניות הזו שונה מהיחס של סלון מזל והגדה השמאלית באמת (אני שואל כדי לדעת, לא כדי להתריס)?
בתור אנרכיסטית-בארון, אני מתה על פרויקטים ללא מטרות רווח. זה נפלא בעיניי. אבל כדי להיות שווה משהו, פרויקט כזה צריך לדרוש מעצמו *יותר* מפרויקט מסחרי, לא פחות. אתה לא יכול לצפות שאנשים יבואו אליך כדי להשתחוות בפני הכוונות המהממות שלך אם אתה לא טורח טו דו יור פאקינג ג'וב. אם אתה מזמין אנשים לשיר אצלך, תדאג שישמעו אותם. אם אתה לוקח כסף מאנשים על הופעה, תן להם תמורה לכסף.
אבל חוץ מהסאונדמן, מבעיות המיזוג ומההצהרות המטומטמות על חיילים במדים ועל החרמת תוצרת מההתנחלויות (רוצה לראות אתכם מחפשים לי בתיק בכניסה ומסתכלים על התווית של כל דבר)… המקום נראה חביב והבירה זולה. אני בהחלט אבוא לשם לעוד כמה הופעות לפני שאני אתייאש.
לא יודע, לא מגיע למועדון שלא מופעל למטרות רווח ובעל אג'נדה הומניסטית יחס כזה. למרות שכל מה שאמרת לגיטימי, צריך להיאבק בשיניים בשביל לגרום למקומות כאלה לפרוח ולשגשג. אז יופי, הסמליות של לא להכניס חיילים במדים נראית לך מטומטמת, אבל בתור הבעת עמדה היא לגיטימית, כי הרי ברור שלא מדובר ביותר מאקט סמלי שיוצא נגד המוסד הצבאי ולא נגד האנשים שנמצאים בו.
וגם סאונדמנים אנטיפטים הם לא ערובה לכישלון של מועדון, תראה את הבארבי.
בכל אופן, הייתי שם בהופעה אחרת (לא מוזיקלית דווקא) לפני כמה זמן, ולמרות שגם שם הסאונדמן היה צריך להיאבק קשות עד שהמיקרופון פעל (מעניין אם זה היה אותו אחד, אז הוא דווקא נראה נחמד), ברור היה שמדובר בחבלי לידה של מקום עצמאי, לא מהוקצע, שמנוהל על ידי אנשים שבאמת נראה שבאים מכוונות טהורות. אז צריך ללמוד להבליג, כי אחרת לא יהיו מקומות כאלה, והם בדיוק מה שהעיר הזאת צריכה.
1. גם בטיטאניק הכל היה סבבה חוץ מהקפטן.
2. הם מחקו את הציור של אלביס מהקיר! עד כמה הם יכולים להיות רציניים ביחסם למוזיקה?
3. בגדה השמאלית לא קל, אבל חוץ מזה שלא מוכרים שם קוקה קולה, אין יותר מדי הצהרות פוליטיות.
בלי קשר לעמדתי הפוליטית (ואני רחוק מלהיות ימני) עניין המדים הוא פשוט מביש, ורק בגללו אני לעולם לא אבקר ברוגטקה. אני אינני אדם חמום מוח, מתלהם ובוודאי שלא אלים, אבל הנסיון להעביר מסר פוליטי בעזרת פגיעה בחיילים שמשרתים את המדינה הוא בעיני פשוט בזוי, ואני קורא לכל מי שחושב כמוני להחרים את המקום.
דקסטר בוכניק – קודם כל LOL, ושנית – אלביס לא צוייר על הקיר, אלא נתלה על הקיר. ואחד הזכרונות החזקים שלי מאירועי הסגירה של הפטיפון היה הרגע שבו זיידן הוריד את התמונה הזו, במהלך אחת ההופעות. אני משער (אם כי לא בדקתי) שהיא נמצאת בחדר החזרות של הפטיפון, שעדיין פעיל.
איתי ושלמה – שניכם מקצינים, כל אחד מצד אחר. כפי שאין צורך להחרים מקום שעושה טעויות טיפשיות בימיו הראשונים, כך גם לא צריך לחסוך ביקורת מאף אחד, בעיקר לא כשהביקורת עטופה בכל כך הרבה צמר גפן.
אין לי בעיה עם הרוגטקה, וכפי שהבהרתי יש לי לא מעט סנטימנטים לאנשים שמתפעלים אותו ולאג'נדה שלהם. אני רק מקווה שהם יתאפסו על עצמם ולא יעשו שטויות שיגרמו לאמנים ולקהל להדיר את רגליהם מהמקום.
החוויה שאתה מתאר נוראית!
ידוע שיש סאונדמנים טובים ויש רעים, יש אנושיים ויש חראים, יש מקצוענים ויש מתרשלים. על כן, בבואך לסאונדצ'ק – הסבר פניך, היה סבלני, סובלני וחביב ככל האפשר, אך בשורה האחרונה אל תתפשר על מה שצריך לשמוע; אבל איך מתמודדים עם שילוב של כל התכונות הרעות?
זה גורם לי לרצות לשבת עם הלהקה בבית, להקליט אלבום לנצח ולא להופיע לעולם.
(חשוב לציין שכמה מפעילי הרוגטקה הם חברים יקרים לי)
פעם הוצהר בבלוג הזה על עמדה מאוד נכונה בעיני- שלא לכתוב על הרכב מוזיקלי חדש ביקורת אם אין משהו טוב לכתוב עליו על מנת שלא לדכא אותו כבר בימיו הראשונים.
הלוואי שהעמדה המוסרית הזו הייתה עומדת לבלוג גם כשמדובר במקומות עצמאיים, שלא למטרות רווח, ושנבנים בעמל רב כמו הרוגטקה.
חבל.
האם הייתה שיחה כלשהי עם אנשי הרוגטקה על העמדה כנגד חיילים במדים לפני פרסום הפוסט הזה או שהאסמכתא היא הפרסום בעכבר העיר בלבד?
אני יודע ששיחה עם אנשי הרוגטקה יכולה לצייר תמונה מורכבת ומעניינת יותר מכמה שורות סלקטיביות בעיתון שמחוייב לייצר חדשות. חשוב להבין – שלא כמו בברים אחרים, מדובר בצוות של אנשים בעלי עמדות שונות זה מזה ולכל אחד מהם משקל שווה, אין בעל ממון שנותן את הטון ואין אמירה אחת שמייצגת את הרוגטקה.
כש 70 אחוז מהפוסט שתלוי מעל מוקדשים לביקורת על הצהרה אחת ואחוזים בודדים לעידוד הבר העצמאי הזה – אני לא רואה כאן הרבה צמר גפן. אני כן רואה נפילה למלכודת התקשורתית הקלאסית של פופוליזם.
איך היו ההופעות? איך הצוות של המקום מעבר לסאונדמן ואיך התרשמת מהקהל שמגיע למקום? איך האוכל?
מעבר לזה – מדי צבא ומשטרה הם שנויים במחלוקת בחלקים של האוכלוסייה שלאו דווקא מתרכזים בתל אביב. אני שמח שיש מקום שמעורר את העניין לדיון שנחשב לקונצנזוס בבלוג הזה. לא קרה שום דבר רע. להפך. מתפתח דיון. אם התכוונת לבקר את המקום בתור כזה שלא מאפשר דיון אלא פוסל אנשים מראש (ואני לא מסכים עם הניתוח הזה) – אני רוצה להאמין שלא באמת התכוונת לצדד בחמומי שרוצים לפוצץ הופעה במקום. זה לא ממש דיון.
פיסת צמר-גפן : חוצמזה אני קורא את הבלוג באדיקות ומאמין שהוא נותן ביקורת עניינית, ברורה וחדה ובכך פותח את ההתרחשות המוזיקלית בתל אביב עבורי ורבים מחברי. זה מעשה גדול ונתונה לך עליו תודה גדולה.
אור – אני שוחחתי ארוכות עם אחת מהחברות בקולקטיב הרוגטקה (שהיא גם חברה מאוד טובה שלי) בעניין, לפני ההופעה, ואני חותם פחות או יותר על כל דבריו של נדב. המקום באמת לבבי, סימפטי, מלא רוח טובה ואחווה – גם אם הסאונד, והסאונדמן, טעונים שיפור – ולכן, כמו שנדב כתב בתגובות, אין צורך לפתוח במלחמות וחרמות, ואני שמח שיצא ללהקה שלי להופיע בו כ"כ מוקדם; אבל ההחלטה הנדונה, גם אחרי שהבנתי טוב את הרציונל מאחוריה לא רק דרך המשקפת של העיתון (אני יודע שהכוונה היא לא לעשות אפרטהייד לחיילים), היא בעיני החלטה פוליטית אומללה, שמזכירה בומרנג יותר מאשר רוגטקה. כאמור, לא על רקע זה שווה להחרים ולפסול כל כך מהר, אבל זו אמירה שקצת יורה לעצמה ברגל כיוון שיש אנשים שחשים כעת שהמקום פוסל ומחרים אותם, ולטעמי, בניגוד לדעתך, לא לגמרי בלי צדק; לכן סוג השיח שההחלטה מייצרת לא באמת מאפשר תחושה של דיון פנימי בתוך המקום, הגם שזה מועדון הופעות ולא מליאה. לכן אני גם לא מבין איפה אתה רואה את הפופוליזם הזול: במקום הכרזת מלחמה קיבלת ביקורת עניינית על הצהרה מאוד שנויה במחלוקת של מקום חדש. מה הבעיה?
גם אני ניגנתי בערב הזה, וגם בעיני הסאונדמן עבר את הגבול. התרשמתי מהסובלנות של כל המוזיקאים בהתמודדות איתו, שהיתה יכולה להפוך בקלות לעימות לא נעים.
הבהרתי לאנשי הרוגטקה, המקסימים, כמה מרכזי המפגש עם איש הסאונד בחוויה של המוזיקאים את המקום. גם הם היו מזועזעים מהיחס שלו, ואני מניח שהם יפעלו בהתאם.
בנוגע לטענות שלך, נדב, כנגד המדיניות של הרוגטקה בקשר לנושאי נשק ומדים, אני מזדהה עם הרבה מדבריו של איתי – מדובר בעיקר בהבעת עמדה וערעור על מוסכמה, והיא מתריסה במתכוון כנגד הקונצנזוס. פרקטית, גם ללבונטין 7, הברזילי, הגדה השמאלית לא נהוג להגיע במדים אלא בבגדי בילוי, ומועדונים רבים מסוג אחר מחזיקים סלקטורים שלא יכניסו אותך אם לא תהיה לבוש לטעמם, ובוודאי לא אם תבוא במדים.
לטעמי, השימוש שלך בהקבלה נגרר מעט לדמגוגיה.
האם באמת ניתן להשוות את הכוח העצום של צה"ל והשימוש בו ל"אלימות" של אנשי הרוגטקה? מחסומים מוצקים, מבטון, עם שומרים, שמונעים מאנשים להתפרנס, לפגוש את משפחתם וללמוד, עם בקשה לא להיכנס במדים למועדון? ענישה קולקטיבית בעלת השלכות אמיתיות וקשות על חייהם של המוני אנשים עם הצהרה שלא משפיעה בפועל כמעט על אף אחד?
לא להכניס אדם נושא נשק למקום כלשהו לא גורם לו להפסיק להחזיק בנשק, אך מביע דעה על החזקת נשק, כך גם הבחירה לבקש ממישהו לא להיכנס למקום במדים. אפשר לא להסכים, אבל איפה הצביעות?
אור – בתכל'ס אתה צודק, זה באמת קצת לא הוגן להיכנס במקום חדש, למרות שאני באמת חושב שבסך הכל הבהרתי שאני בעד הרוגטקה, והשתדלתי שהביקורת תהיה בונה ולא סתם התנפלות. וכפי שכתבתי גם בגוף הפוסט, אני באמת לא תכננתי להתייחס לסיפור הזה מעל דפי הבלוג בהתחלה.
מה שהיטה את הכף זו החוויה האישית הלא נעימה שעברתי שם, שגרמה לכל הסיפור עם המדים לקבל פרופורציות שונות מבחינתי. בסופו של דבר, זה בלוג – מדיום אישי, ודברים שמשפיעים עלי אישית נכנסים לפה בלי יותר מידי פילטרים. בעיתון לא הייתי מפרסם את זה.
בכל מקרה, אני מקווה שרק טוב יצא מהסיפור הזה בסופו של דבר, וסומך על אנשי הרוגטקה שהם ידעו מה לעשות עם הביקורת.
"ואחד הזכרונות החזקים שלי מאירועי הסגירה של הפטיפון היה הרגע שבו זיידן הוריד את התמונה הזו"
עלק זכרונות חזקים, זה היה בכלל הסולן של מחלקת חניקות שוטרים שקרע את התמונה מהקיר, כשמאחוריו שאר חברי הלהקה מחוללים מהומה רבתי בשאר תפאורת הפטיפון.
זיידן ודורון ניסו להרגיע את ההתפרעות, אבל ללא הצלחה.
וואי וואי. רוח קרב שורה עלינו היום בבלוג.
נדב, רוח פורום פרוג תרדוף אותך לכל מקום.
לאסור כניסה על חיילים במדים היא ממש לא לגיטימית, לא כהצהרה, לא ככוונה ובטח לא כמדיניות. למעשה היא לא חוקית. למען האמת איתי, אני חושב שאם היית שומע שומע על מועדון שלא מכניס תלמידי בתי ספר לאומנויות בתלבושת אחידה בשעריו היית מתעצבן מאוד.
חוץ מזה שכמו שנדב אמר גם כאמירה זאת אמירה חשוכה שלא חשבו עליה עד הסוף.
ועוד שתי נקודות: זה שמקום אינו למטרת רווח ממש לא הופך אותו חסין לביקורת, ובמיוחד לא כשהביקורת היא לא על הביצוע הטכני (חוץ מסאונדמן אנטיפת) אלא על עצם המטרה ללא כוונת הרווח. ודבר שני: נדב לא ממש נכנס במקום אלא בקונספט מאחוריו, ולפי הנפיצות של העניין הזה, כפי שהיא ניכרת בתגובות הנרגשות, זה היה הדבר הראוי לעשות.
החרמת מדים היא לא החרמת אנשים. מדים כאשר הם מדים של ארגון שמוסריותו מפוקפקת, הם מדים שמייצגים ערכים בעייתיים, ואין שום פסול לא לתת לייצוג בעייתי להיכנס למקום בילוי בו אנשים לא רוצים לראות מול העיניים את אשר הם מנסים לנוח ממנו ולהירגע.
בקישור הזה אפשר לקרוא ולראות את כל הכפרים הפלסטינים ששכנו באיזור ת"א (אז זה נקרא "יפו רבתי")
http://www.palestineremembered.com/JaffaTownsSnapshot.html
וכאן גם אפשר לראות את מיקומם על המפה
http://www.palestineremembered.com/Jaffa/index.html
לפי ההיסטוריה הפלסטינית גם רחוב יצחק שדה יושב כנראה על שטח כבוש. אפשר להמשיך ולבדוק מה קורה בהרצליה וערים אחרות במרכז ישראל היום. למעשה כל משלם מסים בישראל שותף לכיבוש ולא החייל במדים שצריך לברך אותו אם הוא מבקש להגיע לרוגטקה.
אני מבינה שמדים הם סמל לערך בעייתי. אבל גם לשכוח את 1948 ולא לחקור איפה המועדון שלך עצמך יושב זה ערך בעייתי.
היא בפירוש החרמת אנשים כשלאנשים אין שום ברירה אם להשתתף בארגון או לא.
סביר להניח שחיילים לא יבואו לשם עם מדים לכיף, לא יודע אם היית בצבא אבל מדים הם בערך פריט הלבוש הכי פחות נוח בקיץ התל אביבי להוציא חליפת צלילה.
אם הם יבואו זה כי הם חייבים (כי הם כרגע חזרו מאיפשהו או זכו לחופשה מפתיעה) ולמנוע מהם בילוי כשהם עושים משהו לפי צו החוק זה עוול ואפליה.
"לנוח ממנו ולהרגע"?
להזכירך מרבית המבקרים הם תל אביבים וחיילים הם נייטרלים לחלוטין בנוף הישראלי ובמיוחד באזור יצחק שדה (הסמוך לקריה). אם היו שם פלשתינאים למודי סבל ואם זה היה הוספיס לכאלה אולי היתה לך נקודה.
נדמה לי איכשהו יוצא שאני הימני של הבלוג, מה שמוזר מפני שאני בכלל לא ימני, ומחזיק מעצמי בן אדם מאד מאופק ושקול. אין לי בעייה עם פלורליזם, וחופש הביטוי, וברור לי שזכותו של מקום להצהיר על עמדה פוליטית כזו או אחרת, אבל בעיני לאסור כניסה של לובשי מדים זה לא לגיטימי, ובעיקר מטומטם. במי זה פוגע ולמי זה עוזר? זה פוגע בחייל מסכן שיש לו ערב פנוי, ובמקום ללכת הבייתה להחליף בגדים, הוא רץ לאיזה חור בדרום תל אביב בתקווה לשמוע קצת אינדי. זה גם פוגע ברוגטקה משום שלאנשים מתונים כמוני, המסר שלהם לעולם לא יגיע מפני שאנו נתרחק מהמקום בגלל העניין הכאילו שולי הזה. זה דווקא מאד עוזר לימין להציג את השמאל כקיצוני וסהרורי.
לנדב: אני ממש לא חושב שהגזמתי. לא קראתי לסגור את המקום, להפגין, או חלילה לפוצץ הופעות, אלא פשוט לא להגיע. בתור אחד שלבש את המדים הללו שלוש שנים, ועדיין לובש אותם מדי פעם כשקוראים לו, אני חושב שהייתי צבוע (וגם מרגיש ממש לא טוב עם עצמי) אם הייתי נוהג אחרת.
לדעתי הסיפור הזה מייצג מגמה בחברה הישראלית שבה כדי להעביר מסר אנשים בוחרים בצורה הבוטה והקיצונית ביותר כדי למשוך תשומת לב, ויותר מזה, של חלקים נרחבים באוכלוסיה שפשוט לא רואים בעצמם חלק מהמדינה וסמליה. מהבחינה הזו השמאל הקיצוני רואה עצמו לא קשור לצבא בדיוק כמו המתנחלים, וכמו שהחרדים חשים כלפי המשטרה.
אני באופן אישי עצוב מאד מזה שהתופעה הזו מגיעה לתחום האינדי שהוא קרוב מאד ללבי.
עוד משהו:
אביב – החרמת מדים היא בהחלט החרמת אנשים. אם היית אוסר כניסה עם כיפה, היית אומר שאדם יכול פשוט להוריד אותה לפני שהוא נכנס?
אני פשטתי (בשמחה) את המדים האלה לפני כך וכך שנים, ואני עדיין מרגיש שאם הם מחרימים את המדים הם מחרימים אותי.
לא הייתי, אבל איך שאמרת את המילים טבעוני ואקולוגי כבר יצא לי החשק.
לא זכור לי שראיתי חיילים במדים במועדון הופעות, בטח שלא בפטיפון. לכן הכלל הזה יותר התרסתי מאשר פרקטי. יצא לי אבל – מאחר שאני עובד כמאבטח – להגיע להופעה עם אקדח. הכלל הזה איפוא פוגע גם במגזר מדוכא למדי – עובדי קבלן. היה אכפת לי, אלמלא לקחו ממני את הנשק בגלל שיריתי בערבי שהתחזה לבנאדם נחמד.
אישית, עצם העובדה שמקום מפרסם את עצמו על ידי אג'נדה פוליטית מגעילה, ודאי כאשר האג'נדה חסרת טעם כמו קינואה. הסמול "הרדיקלי" מתעקש להגחיך את עצמו. ובאותו עניין http://www.notes.co.il/carmi/57894.asp
סלקציה? יאייקס. מדינת ישראל היא סלקטור אחד גדול, מתוחזק על ידי אלפי ועשרות אלפי סלקטורים גדולים וקטנים, לחלקם קוראים חיילים לחלקם קוראים מתנחלים,שומרי גטאות מחברות פרטיות, שוטרים, חברי כנסת, שופטי בגץ, שמלאנים שיושבים בבתי קפה בתל אביב ומצקצקים בלשונם. ניסית פעם להיכנס למועדון בתור פלסטינאי? מה לגבי לקנות אדמה בישוב ליהודים בלבד (סליחה, ליוצאי צבא בלבד), אל תלכו כלכך רחוק, אולי תסתפקו בלהתחפש לפסטינאי ולנסות לעלות על אחד ממאות הקילומטרים של הכבישים הסלולים היטב שעל פי חוק מיועדים ליהודים בלבד. כן, מה ששמעת. ליהודים בלבד.
דוחה בנימוס את התאוריה שלך לגבי השמאל הישראלי, השמאל הישראלי נכשל ואמן ימשיך להיכשל בגלל חוסר היכולת שלו להציב אלטרנטיבה לרצחנות הפשיסטית, בין השאר מכוון שהוא שבוי בקונספציה ציונית-מיליטריסטית-שוביניסטית או בקיצור בתחרות אינסופית עם הימין מי מרים את הדגל יותר גבוה והורג יותר פלסטינאים.
הכל פוליטי. ומוקדי הכוח אינסופיים (לא רק בישראל) מכים בנו ואחד בשני מלמעלה ומלמטה. וכאן הצבא נמצא בכל מקום, פוליטקה כלכלה אקדמיה אומנות בידור. מי שמתעלם מההשפעה של מיליטריזם על החברה – בד"כ יש לו אינטרסיים פוליטיים להשארת המצב כמות שהוא. ועד שיש מקום אחד שהוא שמוכן להיות באמת אנטי מיליטריסט ואנטי פאשיסט ולהזכיר שכל בלטה מסריחה שאנחנו דורכים עליה מגואלת בדם אז הוא מואשם באפליה?? ממש מלחמה היא שלום וג'ורג' אורוול היה אפטמיטסט.
קיצר, אף אדם לא מוחרם, ברוגטקה יש טונה חתיכים, השאירו את המדים בבית או עדיף תשלחו אותם חזרה לצבא שרופים, גארסיה מארקס יכול להירגע, וגם אתם.
אנרכופאנק דון – במשפט אחד: אנטי פאשיסטיים אמיתיים לא נוקטים בצעדים בעלי ניחוח פאשיסטי כמו סלקציה, ולא משנה כמה המטרה שלהם נאצלת.
ובנושא יותר חשוב – לפחות בערב שבו אני הייתי, ברוגטקה לא היו טונה חתיכים, וחבל.
קסטה – סחתיין. אהבתי את מה שכתבת.
לזרבוי, כנראה שפספסת אותי. פעם הבאה אני אבוא להגיד שלום.
And I wonder, what happened 2 z good old days, when it used 2 b a nice music blog…
ok, not always nice, but music 4 sure
שזה היה אחלה, מוזיקה זה לא רק תווים זה גם מילים
מממ… אוהב את נדב (ואת הכותרת!), מסכים עם אור (שתמיד מפתיע אותי ביכולת שלו להכיל ברוגע, לענות ללא תגובתיות ולחפש דיאלוג), מחפש מידה של ביקורת עצמית אצל אנרכופאנק דון (בעיתונות המקומית היו קוראים לו "מבעלי המקום", אני קורא לו "זה שהתייאש מלהילחם ומתעקש ליצור את האלטרנטיבה אותה הוא רוצה לחיות").
ניכרת המוטיבציה בפוסט לנסות לעזור ולתמוך ולפתוח לדיון. גם לי חשוב שהמקום יצליח ולכן אני אתוודה שאני באופן אישי בשלב בחיי שהרבה יותר מחרמן אותי לאתגר חייל במדים עם דיבורים על הנכבה או על המתח האירוטי שבין שני העמים שתקועים כאן, מאשר ליצור מקום שמרגיש בטוח לאנרכיסטים ולפלסטינים. לא שזה לא חשוב – ליצור חללים אוטונומיים כמה שיותר לא זמניים שיצרו עולם חדש בקטנה ואינשאללה בגדול, אבל לפעמים יש לי הרגשה שהחלטה פוליטית כמו החרמה של מדים באה לא רק מתוך הרצון הנאיבי (או האנליטי) לשנות את העולם אלא מתוך פרובוקציה, שנאה, נקמה, התקרבנות ("מוקדי הכוח אינסופיים מכים בנו ואחד בשני מלמעלה ומלמטה") או סתם קושי לחיות עם בני אדם (כמו זה של הסאונדמן).
מבטיח לחפש בארון את המדים הקווירים שלי ולהתייצב בקרוב לבורגר טבעוני.
לקסטה,
לפני שמסתמכים על אתרים כמו פלסטיניאןריממברד (וכל האתרים המסתמכים עליהם כמו זוכרות), צריך לקחת בחשבון, שחלק מהנתונים שלהם מוגזמים בכוונה, והאחרים פשוט לא נכונים.
דוגמא?
הנה בדף שלינקקת אליו מופיעות שרונה ווילהלמה. שתי מושבות גרמניות של הטמפלרים. לא פלשתינים ולא נעליים. למעשה, גם לא הציונים גירשו אותם, אלא הבריטים, ובמקרה של שרונה – אדמותיה נמכרו לעיריית תל אביב, כך שאפילו אין שם נישול של פלשתינים שהתנחלו בשטח המפונה ותפסו עליו חזקה.
במקום שאני מגלה בהן "טעויות" שאני בקיאה בהן, אני משערת שיש עוד כמה.
שיר – מודה שאני לא בקיאה ומקבלת את כל התיקונים של הטעויות. מסכימה שזה חשוב ומתנצלת על חוסר הדיוק.
עם זאת, עדיין חושבת שהאחריות על מה שמכונה הכיבוש חלה על רוב אזרחי ישראל ולא רק לובשי מדים, לרבות תושבי שכונות תל אביביות או יפואיות.
העובדה שהם מצביעים בבחירות חד"ש לא משנה את העובדה שבחלק מהמקומות בהם הם מתגוררים או עובדים או מבלים לא חיו ערבים עד 48.
זה דיון הכי ישן אבל במקרה נתקלתי והייתי חייבת להגיב. בתור בחורה שדווקא כן עשתה צבא (אבל הכי לא גאה בזה), אני חייבת לחשוף אותך לפרט מפתיע: מדים זה בגד ואפשר להוריד אותו. בשום מקום הרוגטקה לא טענו שלא נותנים לאנשים שמשרתים בצה"ל להיכנס. והאמן לי, אם חייל מהוסס שיש לו מחשבות כפירה בסיסטם תוך כדי שהיא מעכלת אותו לתוכה יבוא לצפות בגיליאם/לא דובים/דיר יאסין ויתחיל לפתח תודעה מרקסיסיטית תוך כדי, לא יהיה רוגטקאי אחד שלא ישמח, כי באמת לזה נועד המקום-להגברת מודעות. ומכיוון שמדים הם בסך הכל דקרון מכוער בשלושה גוונים, ואפשר בהחלט לפשוט אותו ולעלות על טייץ צהוב וכאפייה מתי שרוצים, אז זה גם בסדר, לדעתי, לבקש מאנשים במדים שלא לבוא למקום שרוצה להיות מקום בטוח גם לשב"חים, פלסטינים ו"זרים", הניצודים בימים אלו ממש על ידי לובשי מדים, כמו גם לאנשים שמה לעשות- ירוק זית מזכיר להם מכה של קת בגב, ריח של גז מדמיע ורעש של רימני הלם שמתפוצצים הרבה יותר מדי קרוב, על האדמות שבית"ר עילית בדיוק סיימה לספח. זכותם? נראה לי שכן. זה מקום ללא כוונת רווח והסאונדמן שלך לא עושה כסף על הקונסולה או בכלל. זה אמור להיות מקלט לאנשים שנלחמים בכיבוש (אגב לא כולם שם יחתמו על "פציפיזם") ולמי שמעוניין לשמוע למה כיבוש זה רע. אם אתה מסוג האנשים שחושבים שהמדים עושים את הבנאדם- באמת אין לך מה לחפש שם. אם אתה רוצה להיפתח- ייפתחו אליך, גם אם יש לך חוגר בארנק. מניסיון ובאחריות.
דניאל – בשני דברים אני מסכים איתך: 1. זה אכן דיון ישן. 2. זכותם של אנשי הרוגטקה לעשות מה שבא להם.
השאלה היא איזה מסר הם רוצים להעביר. עיקר הטענה שלי היא שהם מעבירים מסר של אפליה, במקום שאמור להילחם באפליה. מעבירים מסר של אי נכונות לדיאלוג במקום שאמור לקדם דיאלוג. הם מעבירים מסר של התייחסות לקולקטיבים במקום שאמור לקדם את חירויות הפרט.
בפשטות – זכותם, ואני מבין את הרציונליזציה שלהם. לדעתי הם נוהגים בצביעות ושומטים לעצמם את השטיח ממתחת לרגליים.
ובהתחשב בכך שבכל מקרה אף אחד לא היה מגיע למקום במדים, אני חושב שכל ההתעקשות ההצהרתית הזו היא סתם ילדותית.
[…] הרי בישראל – הרבה יותר קשה לי להחליט בעד מי אני באותה סוגיה. שם-בה שאלה אותי מה אני רוצה לשנות בעצמי במסע הזה. אני […]