הלינק שאינו נגמר

אם אתם קוראים אותי,יש סבירות גבוהה שאתם קוראים עוד כמה בלוגים בשכונה. ואם כך, בטח כבר נחשפתם למשחק "הלינק שאינו נגמר" שיצא מסיני גז מהשאלון, עבר דרך עידו קינן מחדר 404, "אטימולוגיה עממית", מעיין דר, המזבלה, יוני ציגלר ויאיר יונה ולבסוף הגיע אל הבלוגיה של שמוליק כץ שהעביר ברוב טובו את קצה החוט (סליחה, את כץה החוט) אלי. ועכשיו אני אמור לעשות עם זה משהו מעניין, ולהעביר הלאה.

כץ ניצל את ההזדמנות כדי לצטט את "אני תומך בשלום" של בני בשן, וזה התחבר לי לתסכול שאני חש מההחלטה שלי שלא להתייחס כאן למלחמה המתחדשת. מה לעשות, זה בלוג מוזיקה, ולפחות עד שידווחו לי שאיסמעיל הנייה הוא מעריץ של עמית ארז (אני דווקא יכול לדמיין אותו מפזם את "Nothing's gonna matter when the bombs will fall upon us all,  and they will fall. Nothing's gonna make me crawl"), אני אשאיר את ההתייחסויות הפוליטיות בחוץ, לפחות ברמת הפוסטים (בתגובות אני מרשה לעצמי קצת יותר חופש).

אבל הנה הזדמנות להציף זכרון ישן, עדיין מבלי להיכנס באמת לפוליטיקה, אבל עם קשר (קלוש למדי) בין מלחמה ומוזיקה.

בספטמבר 2000 התלקחה מחדש האינתיפאדה. שנה לאחר מכן נפלו מגדלי התאומים. חודשיים אחר כך אני החלטתי שהספיק לי. שאני לא רוצה להיות פה בתקופה שבה כל העולם והמזה"ת בפרט נכנס לסחרור מתלהם ואלים. זו הייתה החלטה דיי אימפולסיבית, אבל לפעמים ההחלטות הכי גדולות בחיים מתקבלות ברגע. וכך נחתתי באמסטרדם, המשכתי לפאריז, ולבסוף נתקעתי בפראג במה שהפך להיות גלות מרצון של שנה וחצי. ככה זה, יש אנשים שעושים את הטיול הגדול שלהם במזרח, ויש אחרים שעושים אותו במזרח אירופה.

החלק המעניין הוא שאני הייתי רק הסנונית הראשונה. תוך כחצי שנה כל החברים שלי, כמעט ללא יוצא מן הכלל, התנדפו מהארץ בזה אחר זה – חלק למזרח, חלק לאמריקה וחלק כמוני, לאירופה. וכשגם יובי עזב זה צבט לי בלב. יובי, יובי מקליט בדירתי הישנה את אלבום המופת "תמרה יא כפרה"הלא הוא יובל סמו (לא השחקן, אלא המלחין והקלידן, שחתום בין השאר על הקלידים בדיסק של אטליז, ומנגן כיום עם Kaki King ו-"The Prigs" האמריקאיים), הפך להיות חבר טוב שלי בשנה שקדמה לעזיבתי. הכרנו דרך חבר משותף ומהר מאוד מצאנו שפה מוזיקלית משלנו. הוא היה הלנון למקרטני שלי, הסיימון לגרפונקל שלי, הפרנק לזאפה שלי והקינג לקרימזון שלי. אפילו התחלנו לנסות ולגבש להקה, עם חומרים שהיוו את הבסיס למה שלימים נהפך לגיליאם. העזיבה של יובי לטובת לימודי מוזיקה בברקלי סימנה בשבילי איזשהו סוף: הסיבה היחידה שלי לחזור לארץ – יצירת מוזיקה עם השותף האידיאלי – נעלמה. ובאווירה הזו, לכבוד יום הולדתו של יובי, כתבתי לו שיר קטן. שיר פרידה ממנו, שלמעשה היה שיר פרידה מכל החבר'ה, שיר שהנציח את הרגע הזה שבו כל העולם נכנס למלחמה ואנחנו בתגובה התפזרנו לכל עבר.

השיר נכתב בתקופה בה הייתי שקוע באלבום "The Power and the Glory" של "Gentle Giant", כשהפרוגרסיב-Fאנק שלו העיף לי את המוח. ומאחר וליובי ולי היה ויכוח עתיק יומין בנוגע ללהקה הזו (הוא שנא אותם וטען שהם "ספורטאים" מוזיקליים, אני טענתי שהם גאונים) חשבתי שזה יהיה משעשע לכתוב שיר שינסה להגניב לו את המוזיקה הזו בדלת האחורית. כך שלא במקרה, השיר הזה מושפע קשות מהשיר "Proclamation" שפותח את האלבום הנ"ל של הענקים העדינים (אגב, הוידאו שבלינק הוא הוידאו שהזכרתי בהספד על אריק חייט. מדהים איך הכל זמין היום בכזו קלות).

אז הנה השיר בעל השם המתבקש "יובי טס ללמוד מוזיקה בברקלי", להנאתכם (?). רק אציין שבזמן שכתבתי אותו לא ממש לקחתי בחשבון שזה לא מספיק לנגן על כל הכלים, ושאני אצטרך גם לשיר אותו – הוא מולחן לרג'יסטר שלחלוטין לא תואם את המנעד המוגבל שלי (חברתי הזמרת בארון יעלה עזרה בקולות הליווי). אבל לפחות יצא מצחיק. ולמי שיחזיק עד הסוף, מחכה הפתעה.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

עברו כמה שנים טובות מאז, רוב החבר'ה חזרו לחיות בארץ (יובי עדיין בארה"ב), ושוב יש מלחמה. אלא שהיום אני לא רואה את עצמי עוזב את הארץ בגלל זה. הזמנים השתנו, והיום אני מרגיש יותר מחובר למקום המורכב הזה, לטוב ולרע. בזמנו היה קל פשוט לקום ולעזוב ולכתוב על זה שיר אידיוטי. היום, נראה לי שאצטרך ללמוד להתמודד עם המצב.

ובנימה מהורהרת ואסוציאטיבית זו אני מעביר את הלינק הלאה, לאורי אילון מהבלוג האקטיביסטי\פילוסופי\פואטי\אישי "החיים כנמשל". את אורי, אגב, הכרתי עם שובי לארץ ב-2003 בהפגנת שמאל נגד המלחמה, לאחר שיובי החליט לשדך ביננו. זוגיות אולי לא יצאה מזה, אבל חברות אמת כן. והנה לכם עוד סיפור שכמו כל הסיפורים הגדולים באמת מכיל את המרכיבים הנצחיים ביותר: מלחמה, חברות ויובל סמו.

עדכון (8.1.08): אורי העלה את הפוסט שלו. וברור שהוא היה חייב להתחכם עם הכותרת… 🙂

תגיות: , , , , , , ,

...ובאותו עניין:

  • עפה ציפור - ביום שבת האחרון [אריק חייט] שם קץ לחייו. אריק היה ממקימי להקת [סימפוזיון] ואחד מעמודי התווך של סצינת...
  • הדוגמניות מקליטות – חלק ב' - בשבוע שעבר להקת "הדוגמניות" :מס: שבה אני מנגן בס נכנסה סוף סוף לאולפן. בפוסט הקודם סיפרתי על ההכנות,...
  • צפוף באוזןבר (2009) - יום חמישי. חזרה גנרלית באוזןבר לקראת מופע המחווה לפרנק זאפה, שהוא גם האיחוד של להקת [גיליאם]. להרים ...
  • אין בישראל נאצים? - (לאור הצלחת הפעם הקודמת בה העליתי לפה שיר דחקות של החבר'ה, אנסה זאת שוב) סיפרתי כבר בפוסט הקודם שבתח...
  • ניימן הרשע (טוב, הוא לא באמת רשע) - (זה היה פוסט מיוחד לפורים, אבל כדי לראות אותו במלוא הדרו, עם תחפושת והכל, צריך ללחוץ כאן, ואם זה לא ...



יש כבר 22 תגובות, יא אללה:

גם לך יש מה להגיד? יופי.