►
◄

עפה ציפור

ביום שבת האחרון אריק חייט שם קץ לחייו. אריק היה ממקימי להקת סימפוזיון ואחד מעמודי התווך של סצינת הרוק המתקדם הישראלית. בתחילת העשור, כשפורום רוק מתקדם בנענע החל להתגבש, אריק היה אחד החברים הדומיננטיים בפורום. את הודעותיו הארוכות, ההגותיות והמעמיקות אי אפשר היה לפספס. הן ציירו תמונה של אדם שנמצא בחיפוש תמידי אחר משמעות, אחר זווית מקורית ומיוחדת על המציאות. אדם שהעז לעשות את אחד הדברים הכי קשים – להיות לא מובן. אבל הוא לא הסתפק בכתיבה: אריק היה הראשון ליזום מפגש של אנשי הפורום, קונספט שהפך למסורת, מסורת שהולידה חברויות ולהקות. הוא המשיך את פועלו בהפקת ערבי רוק מתקדם בהם נחשפו להקות חדשות והוקרנו קטעי וידאו נדירים. כשהוקם אתר מומה, אריק ניהל בו את ערוץ הרוק המתקדם, והרבה לפני ההמלצות של last.fm ופנדורה, הוא חשף באמצעות הרדיו של מומה הרבה אנשים למוזיקה נפלאה. לימים הוא הקים גם את פורום רוק מתקדם בתפוז, מהלך שהמחיש עד כמה הסצינה הקטנה הזו גדלה, והרבה בזכותו.

את אריק הכרתי באופן אישי כששמעתי שיש לו עותק מוידאו נדיר של "Gentle Giant". בתחילת ימי ההורדות והרבה לפני יוטיוב, הייתה לדברים האלו יותר משמעות. נפגשנו כדי שאוכל להעתיק לעצמי את ההופעה. שמתי את הקלטת להעתקה והצעתי לו ללכת לאנשהו, אך הוא אמר שהוא מעדיף להסתכל שוב על ההופעה בזמן שהיא מועתקת. אני זוכר את הרגע הזה: הוא הביט במסכים, מהופנט, כאילו הוא צופה בהופעה בפעם הראשונה. היכולת הזו שלו להתלהב ממוזיקה ברמה כל כך ראשונית קסמה לי. בהמשך התחברנו מעט יותר – כש"סימפוזיון" הוקמה הייתי בא לפעמים לבקר בחזרות. הייתי אחד המעריצים הנלהבים של הלהקה (ולראייה מה שכתבתי לפני הופעת הבכורה שלה), ואף הושפעתי ממנה לא מעט בקטעים שכתבתי לגיליאם. שתי הלהקות אף חלקו בינהן גיטריסטים (הגיטריסט של "סימפוזיון", אוׁרי בן צבי, היה הגיטריסט המקורי של "גיליאם". הגיטריסט של "גיליאם", ארז קריאל, היה למשך תקופה הגיטריסט השני של "סימפוזיון"). כשאלבום הבכורה של הלהקה יצא, בארץ ולאחר מכן גם בחו"ל, התרגשתי. השיר "ציפור", שבתוך כל הרוק המתקדם המורכב של הלהקה הציע לרגע אי של רוגע ותמימות, תפס משהו מאריק ומזווית הראייה הייחודית שלו:

עפה ציפור בתוך שמיים רקים
עפה לבד
עפה היא שם למרות שאין ציפורים
אף לא אחת
וגם אני רוצה לעוף לצידה
יחד איתה
שנינו מעלה נתעופף גבוה
מעל כל האנשים
מעל ראשם של הטיפשים
הנבוכים
שלא יודעים לעוף ולא רוצים לראות
את כל מה שאפשר לראות
כל כך גבוה

בשנה האחרונה ניתק ביננו הקשר, אך רק לפני שבועיים אריק העלה לרשת את אלבום הסולו השני שלו להורדה חופשית (גם את אלבומו הראשון, "Cooch", אפשר להוריד מכאן). האזנה לשירים האלקטרוניים והמנוכרים האלה עכשיו מעבירה צמרמורת, שרק מתחזקת כשעוברים על שמותיהם: מהו אותו "Big Pain"? איך לא ראו שהוא על "Collision Course Manic Depression"? ובקשתו האחרונה –  "Love No Mew" (שיכול אותיות של "Love Me Now"). שם האלבום, בדיעבד, אירוני להכאיב – "Doin' Life".

היום קברנו את אריק. הגיעו לא מעט אנשים, את חלקם לא ראיתי זמן רב. היו שם דמויות דומיננטיות מהפורומים של פעם, ולא מעט מוזיקאים מהלהקות שגדשו אותם בימים השמחים ההם. במידה מסויימת ההלוויה הייתה לא רק לאריק, אלא גם לבועת הרוק המתקדם הקטנה שפרחה כאן פעם. המוזיקה הזו ממשיכה עדיין להתקיים, היא פשוט מצאה לה אפיקים חדשים לזרום אליהם. אבל דווקא אריק, המחפש התמידי, הגיע ליעדו. מכתב ההתאבדות הדיגיטלי שלו בדמות סמס לעצמו, אומר הכל – "מיציתי". ואם הוא מיצה, מה נאמר אנחנו? אבל גם במותו הוא הצליח לעשות משהו מיוחד: בדרכו שלו, אריק הצליח לאחד את חברי סצינת הרוק המתקדם המקומית למפגש אחד אחרון.

שלום אריק.

תגיות: , , ,

אז מה, יש לך מה לומר? לא בריא לשמור בבטן. אפשר גם לשלוח טראקבק, מה שזה לא אומר.

...ובאותו עניין: