עפה ציפור
יום ב, 29.12.08, 16:54 
ביום שבת האחרון אריק חייט שם קץ לחייו. אריק היה ממקימי להקת סימפוזיון ואחד מעמודי התווך של סצינת הרוק המתקדם הישראלית. בתחילת העשור, כשפורום רוק מתקדם בנענע החל להתגבש, אריק היה אחד החברים הדומיננטיים בפורום. את הודעותיו הארוכות, ההגותיות והמעמיקות אי אפשר היה לפספס. הן ציירו תמונה של אדם שנמצא בחיפוש תמידי אחר משמעות, אחר זווית מקורית ומיוחדת על המציאות. אדם שהעז לעשות את אחד הדברים הכי קשים – להיות לא מובן. אבל הוא לא הסתפק בכתיבה: אריק היה הראשון ליזום מפגש של אנשי הפורום, קונספט שהפך למסורת, מסורת שהולידה חברויות ולהקות. הוא המשיך את פועלו בהפקת ערבי רוק מתקדם בהם נחשפו להקות חדשות והוקרנו קטעי וידאו נדירים. כשהוקם אתר מומה, אריק ניהל בו את ערוץ הרוק המתקדם, והרבה לפני ההמלצות של last.fm ופנדורה, הוא חשף באמצעות הרדיו של מומה הרבה אנשים למוזיקה נפלאה. לימים הוא הקים גם את פורום רוק מתקדם בתפוז, מהלך שהמחיש עד כמה הסצינה הקטנה הזו גדלה, והרבה בזכותו.
את אריק הכרתי באופן אישי כששמעתי שיש לו עותק מוידאו נדיר של "Gentle Giant". בתחילת ימי ההורדות והרבה לפני יוטיוב, הייתה לדברים האלו יותר משמעות. נפגשנו כדי שאוכל להעתיק לעצמי את ההופעה. שמתי את הקלטת להעתקה והצעתי לו ללכת לאנשהו, אך הוא אמר שהוא מעדיף להסתכל שוב על ההופעה בזמן שהיא מועתקת. אני זוכר את הרגע הזה: הוא הביט במסכים, מהופנט, כאילו הוא צופה בהופעה בפעם הראשונה. היכולת הזו שלו להתלהב ממוזיקה ברמה כל כך ראשונית קסמה לי. בהמשך התחברנו מעט יותר – כש"סימפוזיון" הוקמה הייתי בא לפעמים לבקר בחזרות. הייתי אחד המעריצים הנלהבים של הלהקה (ולראייה מה שכתבתי לפני הופעת הבכורה שלה), ואף הושפעתי ממנה לא מעט בקטעים שכתבתי לגיליאם. שתי הלהקות אף חלקו בינהן גיטריסטים (הגיטריסט של "סימפוזיון", אוׁרי בן צבי, היה הגיטריסט המקורי של "גיליאם". הגיטריסט של "גיליאם", ארז קריאל, היה למשך תקופה הגיטריסט השני של "סימפוזיון"). כשאלבום הבכורה של הלהקה יצא, בארץ ולאחר מכן גם בחו"ל, התרגשתי. השיר "ציפור", שבתוך כל הרוק המתקדם המורכב של הלהקה הציע לרגע אי של רוגע ותמימות, תפס משהו מאריק ומזווית הראייה הייחודית שלו:
עפה ציפור בתוך שמיים רקים
עפה לבד
עפה היא שם למרות שאין ציפורים
אף לא אחת
וגם אני רוצה לעוף לצידה
יחד איתה
שנינו מעלה נתעופף גבוה
מעל כל האנשים
מעל ראשם של הטיפשים
הנבוכים
שלא יודעים לעוף ולא רוצים לראות
את כל מה שאפשר לראות
כל כך גבוה
בשנה האחרונה ניתק ביננו הקשר, אך רק לפני שבועיים אריק העלה לרשת את אלבום הסולו השני שלו להורדה חופשית (גם את אלבומו הראשון, "Cooch", אפשר להוריד מכאן). האזנה לשירים האלקטרוניים והמנוכרים האלה עכשיו מעבירה צמרמורת, שרק מתחזקת כשעוברים על שמותיהם: מהו אותו "Big Pain"? איך לא ראו שהוא על "Collision Course Manic Depression"? ובקשתו האחרונה – "Love No Mew" (שיכול אותיות של "Love Me Now"). שם האלבום, בדיעבד, אירוני להכאיב – "Doin' Life".
היום קברנו את אריק. הגיעו לא מעט אנשים, את חלקם לא ראיתי זמן רב. היו שם דמויות דומיננטיות מהפורומים של פעם, ולא מעט מוזיקאים מהלהקות שגדשו אותם בימים השמחים ההם. במידה מסויימת ההלוויה הייתה לא רק לאריק, אלא גם לבועת הרוק המתקדם הקטנה שפרחה כאן פעם. המוזיקה הזו ממשיכה עדיין להתקיים, היא פשוט מצאה לה אפיקים חדשים לזרום אליהם. אבל דווקא אריק, המחפש התמידי, הגיע ליעדו. מכתב ההתאבדות הדיגיטלי שלו בדמות סמס לעצמו, אומר הכל – "מיציתי". ואם הוא מיצה, מה נאמר אנחנו? אבל גם במותו הוא הצליח לעשות משהו מיוחד: בדרכו שלו, אריק הצליח לאחד את חברי סצינת הרוק המתקדם המקומית למפגש אחד אחרון.
שלום אריק.
תגיות: אריק חייט, הספד, משהו אישי, סימפוזיון
...ובאותו עניין:
- הלינק שאינו נגמר - אם אתם קוראים אותי,יש סבירות גבוהה שאתם קוראים עוד כמה בלוגים בשכונה. ואם כך, בטח כבר נחשפתם למשחק "...
- פרוג בבלוג - טוב, זה רשמית הפך לשבוע [פרווה חמה] בבלוג. בראשון כתבתי על האיחוד המרגש של הלהקה המיתולוגית שיתקיים ...
- זכרונות מהפטיפון - מועדון הפטיפון סוגר את שעריו ביום שבת הקרוב. הנה רשימת ההופעות של אירוע הסגירה שיתקיים בשבת (21.3.09...
- בין השורות 4.2.09 - הבלום בר נפתח מחדש, האלבום של "יאפים עם ג'יפים" יצא סוף סוף, מאקו מפסיקים לפרגן לשוליים אבל נרג' מרי...
- הדוגמניות יורדות מהמסלול - כולם מכירים את זה, לכולם זה קרה פעם. הכרתם לפני שנים, עברתם הרבה חוויות מעצבות ביחד, חלקתם אהבות משו...
מאוד עצוב, ומאוד טורד שלווה. זה מצד אחד. ומצד שני, מהכרותי (המשונה) עם האיש, אני די משוכנע שזה בא (חלקית לפחות) ממקום של פיוס פנימי והשלמה. אולי ככה אני רוצה להאמין. בכל אופן, למרות שלא היינו בקשר נורמלי אף פעם ובשנים האחרונות אף בכלל, אני מכבד את החלטתו – במיוחד נוכח הSMS המצמרר ששלח לעצמו.
קיטשי ככל שזה ישמע, האיש הזה תמיד היה בשבילי איזשהו סמל, סמל לשמירה על אמת פנימית, עקביות וכנות. ובמובן הזה, כן, עצוב לי.
להתראות, אדם יקר!
עצוב.
מאוד עצוב.
רק לפני שבוע הורדתי את האלבום החדש שלו, לאחר שהוא פירסם הודעה בנושא בפורום מוזיקה פסיכדלית.
ונזכרתי בברנש, שתמיד היה נראה לי כל כך מעניין ומרתק.
את ההודעות של אריק בפורומים השונים הייתי קורא בשקיקה.
ופעם אחת גם יצא לי להחליף איתו כמה וכמה מילים מחוץ לאחת ההופעות (יושידה טצויה אם אני זוכר נכון).
אהבתי גם לשמוע את מילות הקישור שלו בין השירים בהופעות של סימפוזיון, שתמיד היו כל כך שונות מאשר בכל הופעה אחרת. כאילו מישהו דחףבכוח מיקרופון מול בחור ביישן והכריח אותו לומר דברים, למרות שהוא לא ממש רוצה, אבל עדיין יוצאות לו תובנות מעניינות.
למעשה עכשיו כשאני חושב על זה, עד היום כמעט בכל הופעה שאני רואה, אני נזכר במשהו שאריק אמר לאחר אחד השירים 🙂
והערב שנתקלתי בפוסט הזה שלך, הופתעתי.
הופתעתי, ונעצבתי.
שאדם מרשים כזה בחר ללכת.
לא הכרתי את אריק,
חוץ משלום שלום ואולי כמה חילופי מילים ידידותיות
במצבים שנתקלנו אחד בשני מעולם לא באמת דיברתי איתו שיחה רצינית..
אבל תמיד מאד הערכתי את כשרונו ואת האומץ והיושר האומנותי שבהם הוא יצר.
כששמעתי על מותו התפרץ בי כאב גדול וצער עמוק.
ואני עדיין חש ככה וחושב על כל מי שהיה קרוב אליו בעצב רב.
תנחומיי הכנים למשפחתו, חבריו, ושותפיו ליצירה לאורך השנים.
אריק היה אחד האנשים המרתקים ביותר שהכרתי. חבר יקר ואהוב, גם אם לא הכי קרוב.
הקשר ביננו בשנה וחצי האחרונות לא היה רציף. שיחה אחת ארוכה ואקראית פעם בכמה חודשים. מייל פה ושם. בלתי נתפס שזה לא יקרה יותר. שלא אראה אותו בשום הופעה.
בלתי נתפס.
לא הכרתי את אריק, אבל הכרתי את המוסיקה שיצר.
עצוב שמוסיקה כזו נקטעה כך.
שינוח בשלום.
איש טוב ומוכשר.
מאוד עצוב ומדכא
עצוב מאד, את אריק הכרתי עוד בראשית ימיה של סימפוזיון, לפני כ-10 שנים, אדם כישרוני ומעניין שהיה לו מה לומר על כל דבר במוזיקה, והאופן בו היה מגיב לצלילים היה יוצא דופן.
יהי זכרו ברוך
אכן כואב הלב על אריק שבחר ללכת מאיתנו.
הכרתי אותו כשלמד ברימון, מוזיקאי נהדר, איש חכם, צנוע ותאב דעת.
כה חבל.
נוח בשלום אריק.
עצוב.
find the cost of freedom buried in the ground mother earth will swallow you lay your body down…
(סטיבן סטילס).
כואב ומצמרר
אריק היה חבר קרוב, איש בעל יושרה מוסיקלית ואישית יוצאות דופן.
בשנים האחרונות מיעטנו להפגש אך קשר האימייל היה פורה, מדי כמה חודשים.
היתה בו שמחת חיים עצורה, ותאווה לחקר, לצד היצירתיות הבלתי נלאית, והמוסיקליות העמוקה, וכמובן ידע אניגמטי בכל מה שקשור לרוק המתקדם, הן מבחינה מוסיקלית והן מבחינה הסטורית- מהמומחים הגדולים בתחום המדהים הזה.
רק לפני כמה שבועות שמחתי להתבשר , דרך אימייל שקיבלתי ממנו, על סיום הקלטת פרוייקט הרוק המתקדם שלו, עליו עמל זמן ממושך.
כואב לצטט את אחד מהשירים שהיו משמעותיים לאריק, וכעת מקבלים משמעות אקטואלית, כואבת ביותר.
The keeper of the city keys
Put shutters on the dreams.
I wait outside the pilgrim's door
With insufficient schemes.
The black queen chants
The funeral march,
The cracked brass bells will ring;
To summon back the fire witch
To the court of the crimson king
RIP
אריק היקר.
נעצבתי לשמוע.
הייתי בהלם כשנכנסתי אותו יום לקרוא בפורום רוק מתקדם.
אריק חייט r.i.p
חשבתי תחילה שזו בדיחה סרת טעם.
אח"כ ראיתי שזו אמת ולתדהמתי אף ראיתי שזו לא הייתה תאונה כפי שחשבתי תחילה אלא שאריק החליט לשים קץ לחייו.
הכרתי את אריק דרך הפורומים שהתגבשו בעידודו וביוזמתו של אורי ברייטמן.
אריק היה משתתף פעיל ובולט.
תמיד היה לו מה להגיד, לתרום וזאת ללא התלהמות ובשקול דעת ורוגע.
לאחר מכן היה מיוזמי המפגשים ברימון שם למד.
הוא אף ביקר בביתי יום אחד למפגש מוסיקלי והחלפת מוסיקה.
שנים עברו והתברר לי שהוא עבר לגור בצורן ואז נפגשנו יום אחד עת מסר לי את האלבום החדש שהוציא בעמל ויזע – סימפוזין. או אז איחלתי לו את כל ההצלחה שבעולם.
המשכתי לשמוע את פרי עמלו ועטו בפורומים בהערות והארות בפורומים למיניהן עד לאותה הודעה מצמררת.
צר לי שכך נסתיימו חיים של אדם מעניין ומרתק.
מי יתן שתנוח על משכבך בשלום.
יונתן
תיקון קטן (שולחת את זה כאן כי לא מצאתי אפשרות שליחה ישירות לנדב):
"Love No Mew" –
Mew היא שילוב פונטי של Me and You
כך הסביר לי ישירות אריק.
תודה נדב על הכתבה.
תודה חברים על התגובות האוהבות.
ציפור נדירה
אריק היה איש מדהים, מקסים ומעורר השראה.
המוות שלו היא אבידה נוראית. איש ללא תחליף.
היה אפשר למנוע את המוות שלו. זה לא נגזר משמיים.
המחשבה על כך היא בלתי נסבלת, אבל צריך לומר את זה: היה אפשר להציל את אריק, אבל עכשיו כבר מאוחר מדי. אריק הוא לא ציפור שעפה, אלא קורבן נוסף של מחלת נפש נפוצה.
אם אתם מכירים מישהו שסובל מדיכאון מתמשך, ברמה קלינית, פנו לאנשי מקצוע. עשו כל מה שאתם יכולים כדי לרפא אותו, ואל תסתפקו בשיחות וסימפטיה; אפילו אם זה דורש הפעלת כוח, במצבים מסוימים.
אריק היה איש מדהים, מקסים ומעורר השראה.
המוות שלו היא אבידה נוראית. איש ללא תחליף.
עוד הספדים על אריק:
בועז כהן
קהילת רוק מתקדם בתפוז
קהילת אנדרגראונד ופסיכדליה בתפוז
אודי קומראן
ארז מרום
סטיבי דייווידסון
דייב קרמן
קהילת הפרוג הבינ"ל Progressive Ears
כתבה ב-mako
וידאו מהופעה של "סימפוזיון" להורדה
מתוך מוסף 'גלריה' ב'הארץ':
http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1021,209,31487,.aspx
[…] נדב לזר ובן שלו על אריק חייט, חבר להקת סימפוזיון ודמות מפתח בסצנת הרוק המתקדם הישראלית, שהתאבד בחודש שעבר, ממש אחרי שהוציא את אלבומו השני (להורדה חופשית מכאן). […]
[…] אריק חייט – Super Shooter: אריק היה חבר יקר, מוסיקאי ואדם נדיר. את היצירה האינטנסיבית הזו קיבלתי ממנו במייל לפני כמעט שנתיים. אני מתגעגע אליו. […]