עץ אלון
יום א, 7.6.09, 9:39 
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 5.6.09)
ב-1969, כשאריק איינשטיין חיפש סאונד חדש, הוא שלף ממועדון שוליים מעושן את להקת הצ'רצ'ילים, והרומן הזה הסתיים בלא פחות מאשר לידת הרוק הישראלי. והנה לרגע נדמה שההיסטוריה חוזרת – אם כי בפרופורציות מעט שונות. גבע אלון, אחת הדמויות הדומיננטיות והמוערכות על התפר שבין השוליים למיינסטרים, מי שהושווה בגיל צעיר לניל יאנג וזכה לכינוי "גיבור גיטרה", חזר לאחרונה מסיבוב הופעות אינסופי בארה"ב וחיפש את הצ'רצ'ילים שלו. הוא מצא אותם בדמות שלושה רבעים מלהקת [Tree], אחד הסודות השמורים ביותר של המוזיקה הישראלית. זו להקת ג'אמים פסיכדליים מעולה, שאם היא הייתה מופיעה ב-1969 במועדונים של רחוב המסגר, מיקי גבריאלוב וחיים רומנו היו נותרים ללא עבודה.
אחד ועוד אחד הם תמיד שניים, ועל הנייר החיבור בין גבע אלון (שהוא אחד, אבל לא סתם אחד) ו-Tree (שהם לא אחד, אלא שלושה, וכל אחד מהם הוא תותח בזכות עצמו) – החיבור הזה שווה לא מעט. אבל כנראה שבמוזיקה לא דופקים חשבון לשיעורי חשבון – כשהם עולים ביחד על במת הבארבי, מתגלה לפנינו מקרה מפתיע של שלם ששווה פחות מסכום חלקיו. החיבור בין כל האנשים המוכשרים האלו פשוט לא עובד. הוא קל מידי ולא מספיק מפרה, ולוקח את המוזיקה של גבע אלון לטיול ברחוב הצפוי פינת הבנאלי. כולם מנגנים נהדר, ההגשה עדיין סוחפת והשירים עדיין טובים, אבל כמעט בכולם נדמה שכבר שמענו אותם בעבר. בעבר הרחוק, הכוונה. כפי שאפילו הפוליטיקאים שלנו מתחילים להודות, מה שהיה טוב לסוף שנות השישים לא תמיד עובד אחרי 40 שנה, ולמרות שאפשר וצריך לומר גם דברים טובים על ההופעה הזו, קשה שלא להתאכזב ממנה: במקום לקבל את הופעת הרוק הטובה ביותר בארץ, קיבלנו מוזיקה מיושנת היטב בחבית עץ אלון.
התחושה הזו מתחדדת באחד מרגעי השיא הבודדים של הערב, כשחברי Tree יורדים מהבמה וגבע אלון מבצע את The Wall of Sound שלו לבד עם הגיטרה האקוסטית. 1969 או 2009, לוירטואוזיות שלו אין תאריך תפוגה, והביצוע שלו לא פחות ממושלם. כשהוא מוותר על קלישאות הסיקסטיז-סבנטיז של הלהקה, קל להיזכר עד כמה השירים שלו יפים בבסיסם. בסיום ההופעה גם הלהקה מספקת רגע קטן של חסד – Relaxation, שיר שהלחן המנצח שלו חזק יותר מכל תחושת רטרו, זוכה לביצוע מרשים, אבל זה מעט מידי ומאוחר מידי. למרות ש-Tree היא להקה מצויינת, כדאי שמישהו יביא לגבע אלון סולם – יכול להיות שזה עץ אחד שמוטב לו לרדת ממנו.
גבע אלון בבארבי, 28.5.09
תגיות: Tree, גבע אלון, תרבות מעריב