אתמול בלילה כשהלכתי ללבונטין

יש המון מוזיקאים שם בחוץ, והבלוג הזה מנסה בדרך כלל להאיר את הפינות החשוכות של המוזיקה הישראלית ולגלות קולות חדשים. ועל כן זה לא מובן מאליו לכתוב על עמית ארז דווקא. מי שהרוויח ביושר את הכינוי "נסיך האינדי הישראלי" לא צריך את הפירגון כמו אמנים שעושים את צעדיהם הראשונים בתחום. ובכל זאת, כשבקרב חובבי האינדי מתפתח שיח פנימי אופנתי על כך שעמית הוא כבר לא מה שהיה פעם ושהאלבום האחרון שלו מאכזב, אני חש צורך להזכיר שעמית הוא עדיין אחד הכשרונות הגדולים והייחודיים שצמחו כאן. הוא ניחן לטעמי בתכונה החשובה ביותר לאמן: היכולת להעז להמציא את עצמו מחדש מפעם לפעם, אך מבלי לאבד את הגרעין שהופך אותו למה שהוא. אז נכון, הוא מפספס מידי פעם, או שאולי הוא פשוט מקדים את הקהל שלו. אבל החיפוש התמידי שלו גורם לי להאמין בו בכל פעם מחדש.

גם אני משתייך למאוכזבים מהאלבום Last Night When I Tried To Sleep I Felt The Ocean With My Fingertips (זהו, כתבתי את זה. מעתה ועד עולם, האלבום יכונה בשם "Last Night"). זה אלבום יפה, אבל מתאמץ מעט יותר מידי. ההפקה שלו חותרת פעמים רבות נגד המנוע הריגשי של השירים, והפקת השירה בו לא תמיד הולמת את עמית. בהופעת ההשקה של האלבום נהניתי מההרכב החדש והנוצץ שליווה אותו, אבל לא נסחפתי. ועל כן הסתקרנתי מהמופע החדש של עמית, בו הוא בחר להשאיר את ההרכב מאחור ולהופיע בצמד עם הצ'לנית יעל שפירא, תחת השם Paper Cuts. וההופעה הזו חידדה את האכזבה שלי מהאלבום, אבל גם גרמה לי לגלות אותו מחדש: פתאום הבנתי בדיוק עד כמה ההפקה בו הפריעה לי. אבל פתאום הבנתי גם עד כמה השירים שמתחתיה נהדרים.

כשעמית חוזר לשורשים שלו, להופעות אקוסטיות ואינטימיות – הוא בשיאו. וגם בטריטוריה הלכאורה מוכרת של עמית-גיטרהאקוסטית-קהל, הוא מחפש כיוונים חדשים, והפעם בעזרת שפירא הנהדרת. היא סיפקה לו קולות ליווי נעימים שככל שההופעה התקדמה קיבלו יותר נוכחות ובטחון, ובעיקר תפקידי צ'לו מושקעים ומלאי הבעה, שהוסיפו למטען הרגשי של כל שיר. הרגישות לניואנסים של עמית שאיכשהו דובקת בכל מי שמנגן איתו, כמו בהופעה הנדירה שלו בפסטיבל הפסנתר לפני שנה, מרגשת אותי כל פעם מחדש. אבל התגלית הגדולה ביותר בהופעה הזו הייתה ההגשה שלו – ראיתי אינספור הופעות של עמית, והפעם היה לו חופש מסוג חדש בשירה. הוא עשה שינויים קטנים בפרייזינג, נתן למילים ולרגש להוביל את המנגינה, וההופעה נשמעה שונה מכל קודמותיה.

כמעט בכל ההופעות הטובות של עמית מגיע "הרגע". זהו רגע שבו סומרות לי השערות, אני מקבל עור ברווז ומשהו בתוך הגוף זז, ולפעמים מזיז גם כמות מסויימת של נוזלים אל ארובות העין. וגם בהופעה הזו היה רגע כזה. הפעם זה הגיע בשיר Animal Heart מתוך "Last Night" – שיר שנשארתי אליו אדיש לגמרי באלבום. אלא שבניגוד לאלבום, עמית ביצע אותו הפעם בקול נמוך ועמוק, ניק קייבי כמעט באפלוליותו, ומשהו חדש קרה שם. גיטרת ה-Weissenborn של יאיר יונה, שהתארח בהופעה, ייבבה בעדנה, יעל שפירא כישפה על הצ'לו, כשלפתע, בשורה "It's gonna take a hurricane", שניהם הפסיקו לנגן והשאירו את עמית לבד, בשקט. דווקא בשורה הכי סוערת וחורפית, היה נדמה שהשמיים מתבהרים לרגע. איזה רגע יפה.

לקראת סוף ההופעה ערכתי ניסוי תודעתי קטן: ניסיתי להביט על עמית לרגע כעל אמן חדש, לא כעל עמית המותג (או הדבר הכי קרוב למותג שיש לאינדי הישראלי להציע), לא כעל עמית שאני מכיר כבר אי אלו שנים ולא כעל עמית החבר שיוצא לי לפגוש פה ושם. דימיינתי שנקלעתי ללבונטין במקרה, ושנחשפתי במקרה לצמד אנונימי בשם Paper Cuts, ותהיתי מה הייתי כותב עליו ועל עמית. ונראה לי שהייתי כותב שמצאתי מוזיקאי ישראלי שמרגש אותי כפי שאף מוזיקאי אחר לא מצליח לרגש אותי.

Paper Cuts, עמית ארז ויעל שפירא בלבונטין 7, 18.11.09

תגיות: , ,

...ובאותו עניין:

  • בין השורות 8.5.09 - ההמלצות השבועיות עדיין כאן הצצה ראשונית לאלבום החדש של עמית ארז המועדון נותנים לכם אלכוהול חופשי תמ...
  • כרטיסים חינם לעמית ארז - יש הופעות שאני לא צריך להכביר עליהן מילים, ויכול לקפוץ ישר לעניין: Paper Cuts המופע החדש של [עמית אר...
  • ימין ושמאל, רק רוק אנד רול - מרחבים. אדמה. שמיים. 3 עצים. מאות אוהלים. הרבה יותר מידי שוטרים. 2 במות. לפחות 2500 צעירים. יותר מ-4...
  • רגש עמיתי - אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה עמדו לי דמעות בעיניים במשך הופעה שלמה, אבל סביר להניח שזה היה בהופעה של...
  • ישראל שוב כובשת, והפעם – את העולם - אליהו הנביא הבריז לנו גם בפסח הזה, אבל במקומו הגיע מישהו הרבה יותר חשוב: המשיח. הסיפורים שהגיעו אלי ...



יש כבר 2 תגובות, יא אללה:

  • 1
    דקסטר בוכניק says:

    מעניין. כמה שהיה יפה – בייחוד בעת שיתוף הפעולה עם יאיר יונה – ומבלי שהקשבתי עדיין לאלבומו החדש, הרגשתי שהשירים הישנים פשוט יותר טובים; סוג של ההיפך ממה שכתבת, אבל לא בדיוק.

  • 2
    אור_בי says:

    איזה כיף לקרוא את הפוסט הזה ואז ללכת בקמפוס ולראות שהם באים לבאר שבע!!!

    הם באים לבאר שבע 🙂

    כיף לי.

גם לך יש מה להגיד? יופי.