בין השורות 3.7.09
יום ו, 3.7.09, 12:40 
- רסס, שינוי כתובת ושאר עניינים טכניים
- איה זהבי פייגלין וכוכב נולד כבר לא
- תפתחו תרבות מעריב של היום. כדאי לכם
- קצת סטטיסטיקה על נינט
- עינב ג'קסון כהן מרגשת בוואלה
- קליפ הבכורה של פיסוק רחב, לקראת ההופעה הנדירה שלהם ביום שישי
- ראיון עם גיא בן שטרית מאטליז
- חברים בונים קהל, או בונים פירמידות?
- עמית ארז בחדר החזרות לקראת השקת האלבום
וכרגיל נפתח בעניינים טכניים – צריך להזכיר מידי פעם שאפשר לקבל את כל מה שנכתב כאן ישירות למייל (ואפשר גם לקבל רק את ההמלצות מידי יום שישי), ואפשר ומומלץ גם לצרף את הבלוג לקורא ה-RSS שלכם. ואם נמאס לכם לשמוע על ה-RSS הזה ואתם עדיין לא לגמרי מבינים מה זה ולמה צריך את זה, אז אולי הגיע הזמן לבדוק את זה. אגב, אם כבר הודעות מנהלה – אם יש בטעות עוד אנשים שלא שמו לב שהבלוג עבר כתובת, שיעדכנו עכשיו. הכתובת הישנה, על השרת הישן של הדוגמניות, תחזיר את נשמתה לבורא בשבועות הקרובים.
"לא כיף להפסיד. גם לא במשחק דוקים. ולהפסיד במשחק דוקים מול כל המדינה. אוי! זה כל כך משפיל". כך נפתח הפוסט האחרון של איה בבלוג של כל החתיכים אצלי. זה היה מהיר – איה זהבי פייגלין, הסולנית של הלהקה, עפה מכוכב נולד על הפרק הראשון של התחרות (תקציר הפרקים הקודמים – פה ופה). אחד מעקרונות מסחטת הרייטינג של חבריי בקשת הוא למתוח כל דבר על פני 3 תוכניות ו-4 ספיישלים, כך שבתיאוריה הייתה לה הזדמנות לקבל גלגל הצלה ולחזור, אך איה ויתרה על התענוג ופרשה סופית מהתחרות מיוזמתה. בנענע ובעכבר העיר סופקים כפיים ביאוש ותוהים מה יהיה עם הקהל. בינתיים, צפו בשיר שהיא ביצעה בתוכנית (ביצוע נהדר לדעתי, אגב), ובתגובות השופטים המפתיעות בחיוביותן. אם היו אומרים לכם שדווקא דנה אינטרנשיונל מבין כל האנשים בעולם תדע להעריך זמרות אינדי ישראלי, הייתם מאמינים?
אגב, מאוד יכול להיות שההעפה המוקדמת היא הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לאיה. גם קיבלה חשיפה, וגם לא השתתפה בתוכנית מספיק כדי להיות מזוהה איתה. בתעשייה הקטנה הזו מדברים הרבה, ואני מאמין שמי שהיה צריך לשים לב אליה, כבר שם לב. תפתחו את תרבות מעריב של היום למשל.
למה תרבות מעריב? כי מצד אחד יש שם פרוייקט אינדי שנותן במה ארצית לדור הבא של המוזיקה הישראלית, עם להקות כמו כל החתיכים אצלי, תעני אסתר, הפשרות, עלמה קלמה, המועדון ואחרים (בתמונה – אורי זליג, המתופף של אנטיביוטיקה ותעני אסתר, עם הכפיל שלו מהעיתון של היום. תגדילו, זה בחינם). יוזמה נהדרת, רק למה בלי מייספייסים? הלו, אנחנו ב-2009. ושימו לב לכותרת: "הלהקות חוזרות". נשמע לכם מוכר?
עדכון (9.7.09): באיחור אופנתי קל, הכתבה סוף סוף עלתה לנרג'. והפעם, תודה לאל, היא כוללת גם מייספייסים.
מצד שני הם מפרסמים ראיון עם אורי סלעי, העורך הראשי של ערוץ 24. סלעי מתייחס בקטנה לשערוריית החוזים הדרקוניים ושוללי הזכויות של הערוץ: "אנשים חשבו, בטעות, שניקח את הקליפים, נעלה אותם לסלולר ונעשה על זה כסף. זה לא קרה ולא יקרה. אנחנו לא חושבים שמגיעות לנו זכויות הופעה של זמרים. אנחנו רוצים את הזכות לשדר בשידור חוזר את ההופעות שלהם. זה חלק מהכלכליות של ערוץ נישה ומהסיכוי שלנו לשרוד". הטענה שלו שזה לא יקרה מרגיעה, אבל לא מספיק משכנעת: מה אם אחריו יבוא עורך אחר שיחליט כן לחלוב את הפרה הזו?
הפוסט על הסינגל החדש של נינט הניב את אחת הדיונים הפוריים שהיו כאן לאחרונה. תקציר הפרק הקודם: אני חושב שמדובר בסוג של יצירת מופת, שעשויה אולי לעשות מהפכה קטנה במיינסטרים הישראלי. מתנגדיי חושבים, אולי בצדק, שאני נסחף. אבל להיסחף זה כיף. תשתחררו.
תכננתי לקחת הקטילות שנינט קיבלה בתגובות כאן ובכלל, לחבר אותן עם ההעפה של איה מכוכב נולד, ולהציג כאן תיזה קטנה לפיה אמנים מוצלחים יש בשפע, מיינסטרים איכותי לא חסר, אך שהבעייה כרגע נעוצה בקהל: הקהל הרחב עוד לא מוכן לדברים כאלה, והקהל העלק-מעודכן והמתוחכם (שזה אנחנו, חברים) פשוט לא נותן צ'אנס לשינוי. כדי לתמוך בתיזה ישבתי לערוך סטטיסטיקה מעשרות התגובות שנכתבו כאן על נינט, מתוך הנחה שהן יציירו תמונה ברורה לפיה רוב הקוראים לא אהבו אותו. אלא שהמציאות טפחה על פניי: 53% מהתגובות כאן היו בעד השיר (גם אם חלקן הסתייגו מרמת ההתלהבות שלי), 23.5% לא הביעו דיעה נחרצת לכאן או לכאן, ורק 23.5% נוספים ממש לא אהבו אותו. הם פשוט עשו את זה יותר בקולניות. לא שהסטטיסטיקה הזו בהכרח מייצגת משהו, אבל עדיין הופתעתי. כנראה שנאלץ לחכות ולראות איך הסיפור הזה יתפתח. בינתיים, השיר שלה עדיין בפלייליסט, אם כי בתדירות יותר נמוכה.
אגב, למי שפיספס, הנה הקליפ הנהדר של השיר של נינט, שהוא עוד ביטוי קיצוני במיוחד לכך שהיא יכולה לעשות מה שבא לה מבחינה אמנותית (כן, אמנותית!) מבלי לדפוק חשבון לאף אחד.
ביום שבת האחרון הייתי (שוב) בהופעה של עינב ג'קסון כהן, (שוב) התרגשתי, וחשבתי לעצמי (שוב) שמי שעדיין לא נחשף אליה, או מי שנחשף אליה וטרם נשבה בקסמה (מודה, גם לי לקח קצת זמן), חייב לעצמו להיות בהופעה שלה בהקדם. בינתיים, הדבר הכי קרוב לזה עד שהיא תסיים להקליט זה הביצוע החי לשיר "27" שעלה בוואלה.
בשישי הבא פיסוק רחב מופיעים בלבונטין, וזה דבר נדיר יותר מפוליטיקאי נקי כפיים. אין הרבה הסכמה על הלהקה הזאת, למעט דבר אחד: הם לא ישאירו אתכם אדישים. אני מת עליהם, בלשון המעטה. טקסטים מלאי זימה, מוזיקה מלאת קדושה, וגם להיפך. ועכשיו מגיע קליפ הבכורה שלהם ללהיט הקאלט "אלנבי רחוב כּווווווּס", שהוא, איך לומר…. הזוי. קשה לומר שזה מפתיע. אגב, כתבתי את זה כבר בהמלצות – חרף כמות האירועים המעולים שיש השבוע, אם יש הופעה אחת שלא כדאי לפספס, הרי שזו ההופעה של פיסוק רחב.
אגב קליפים, עם כל פסטיבל האבל סביב מייקל ג'קסון ז"ל, היה קל לפספס ראיון גדול עם גיא בן שטרית מאטליז בעקבות ההצלחה של הקליפ Hey. השוס האמיתי: הראיון התפרסם במעוז המיינסטרים של מעריב ו-nrg. כן ירבו.
לחבריי מלהקת הפשרות יש בלוג. לא הכי פעיל, אבל בלוג. לא מזמן נתקלתי בפוסט מעט ישן שעלה שם, בו סולן הלהקה עופר סקר כותב שהטענה הישנה לפיה להקות בתחילת דרכן צריכות להסתמך על חברים כדי להגדיל את הקהל שלהן, היא לא יותר מאשר פיקציה. הוא משווה את זה לתרמיות פירמידה: "החברים יביאו חברים, אולי. והחברים של החברים – גם כן… בסופו של דבר, הסטטיסטיקה אומרת שבעוד שנה מהיום הוא יופיע מול כמות דומה של קהל". מעבר לכך שזה סותר את מה שהוא ענה בשאלון של תרבות מעריב מהיום, אני חושב שהוא נחרץ מידי – ראיתי כבר אינספור דוגמאות הפוכות, מהבילויים, עמית ארז ואטליז ועד יהוא ירון ורות דולורס וייס. מצד שני הוא צודק בכך שזה לא משהו שקורה מעצמו. זה תלוי בחברים שלך, תלוי בכמה אתה מעז לרתום אותם למטרה, באופן בו אתה משלב את זה עם פעילות בחזיתות אחרות, ובסופו של דבר, כנראה שגם בעד כמה המוזיקה שלך טובה. אבל בואו תגידו אתם – איך אתם מתייחסים להופעות של חברים? עד כמה אתם עוזרים לדחוף אותן? ולמוזיקאים שבין הקוראים – מה אתם חושבים על זה?
ביום רביעי השבוע עמית ארז ישיק סוף סוף את אלבומו החדש, שאם הייתי כותב את השם שלו בכל פעם שהוא מוזכר היה נגמר לי המקום על השרת. אני לא יודע אם מדובר בסתם טריק יחצנ"י או במשהו אמיתי, אבל טוענים שיהיה סולד אאוט ושכדאי להזמין כרטיסים מראש בטלפון 03-6950156/7. אגב, מה חשבתם על האלבום? אני עדיין לא מצליח לעכל אותו לגמרי. מצד אחד יש שם שירים נהדרים שאני מרבה לשמוע סתם כך וגם לתקלט פה ושם. מצד שני אני לא מצליח לשמוע אותו כאלבום רציף. ומה איתכם? בינתיים, הנה הצצה קטנה לחדר החזרות של עמית וחבריו, מתוך הבלוג החדש והמבורך של הלייבל אנובה. קפצו אליו, הוא מלא בכל טוב.
.
תגיות: אורי סלעי, אטליז, איה זהבי פייגלין, אינדי, אנובה, גיא בן שטרית, הבלוג, הפשרות, כוכב נולד, כל החתיכים אצלי, נינט, עינב ג'קסון כהן, עמית ארז, ערוץ 24, פיסוק רחב, קליפ, שוליים, שיווק, תרבות מעריב