זקנים ומשוגעים
יום ג, 4.11.08, 10:05 
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 31.10.08)
אומרים שנקמה היא מנה שיש להגיש קרה, אבל מנוע של טרקטור צריך להיות חם כדי לעבוד. אז באיזו טמפרטורה אתם מעדיפים את נקמת הטרקטור שלכם? בגרסה הלוהטת של שנות התשעים, או בגרסה המחוממת במיקרו של ימינו? זה מה שעבר לי בראש כשנכנסתי לזאפה מיוזיק רום, ספק פיקאפ בר ספק מועדון הופעות שגובה סכומים מצחיקים תמורת הופעות ומאזן אותם עם סכומים מופקעים תמורת אלכוהול. איזה עולם – אחרי 20 שנות פעילות, נקמת הטרקטור מופיעים במועדון תל אביבי תמורת 20 ש"ח בלבד, בזמן שזאטוטים כמו אסף אבידן כבר מכירים את קיסריה מבפנים.
ההתחלה לא מבשרת טובות: המקום מחניק מעשן שמצפצף על הפקחים ומרעש שמצפצף לי את האוזניים, עמוס לעייפה בבליינים עירניים שמעדיפים מסיקה על מוסיקה. הטרקטורים עולים לבמה העגולה של המיוזיק רום ומכניסים לראשון. נוסעים לאט, בלי לסכן אף אחד. אחרי שיר הפתיחה מישהו מבקש מהם לומר מזל טוב לשי, ואני תוהה האם הם עושים גם בר מצוות. איך הם שרים באחד השירים שלהם? "אנחנו כבר זקנים אז בואי ונשתגע".
הטרקטור מעביר לשני. ב"מסכים שטוחים" הסולן אבי בללי מבטיח לנו ש"יום אחד אולי יבוא משהו טוב על סוס לבן", אך לא מסתפק בלהגיד "יום יבוא", אלא גם מביא את היום ומעיר את הלילה. נגינת הבס הלא שגרתית שלו, הכוללת אקורדים, צלילים גבוהים ואפקטים מטורפים, מתחילה לסדוק אותי. כשמגיעים ל"דברי אלי" חלק גדול מהקהל כבר מדבר טרקטורית שוטפת. אבל הלהקה בשיאה דווקא כשהיא נכנסת לג'אמים אינסטרומנטליים הזויים, כשאופיר לייבוביץ' מוביל סולו גיטרה מוזר ומהפנט בזמן שהלהקה נכנסת לטראנס פסיכדלי-אלקטרוני. בדימוי אחרון-לפני-מיצוי מעולם הרכב, הטרקטור הזה גמע מרחקים ארוכים מאז ימי הרוקסן. "לאן נמשיך מכאן, לאן?".
"עפיפונים" שטים כרוח על פני ים, והטרקטורים מפתיעים בהדרן עם גרסת כיסוי מעולה ל-"Faust" וביצוע מצוין ל"משחק של דמעות". הקהל צועק להם שמות של שירים, מבקש לשמוע קטעים חדשים (עוד חצי שנה, מבטיח בללי), ובסוף מקבל את "אדון הסליחות" בהדרן שני. הרבה לפני שפיוטים הפכו לאופנה המעצבנת האחרונה של המיינסטרים הישראלי, הקטע הזה העיף לא מעט תקרות, וגורלה של התקרה במיוזיק רום לא נפקד. מכונת התופים האימתנית הידועה גם כאביב ברק מכניעה אותי סופית: למרות שאני לא נופל מהשירים והאלבומים שלהם, ההופעה של נקמת הטרקטור היא חוויה אקסטטית.
נקמת הטרקטור מודל 2008, מסתבר, הם ממש לא שאריות שחוממו במיקרו. הם סעודת מלכים טרייה במסעדת שף. אם הם מופיעים בזול במועדון דחוס זה לא כי אין להם ברירה, אלא כי הם אוהבים את זה. כי הם צריכים את זה. כי גם כשהם גולשים לאלקטרוניקה וטראנס, עמוק בלב, הם עדיין רוקנרול.
(נקמת הטרקטור, זאפה מיוזיק רום, 22.10.08)
תגיות: אבי בללי, אביב ברק, אופיר לייבוביץ', זאפה מיוזיק רום, נקמת הטרקטור, רוקסן, תרבות מעריב