חבילה הגיעה
יום ו, 11.9.09, 13:23 
בועידת המוזיקה של היינקן שהתקיימה מסביב להופעות של Faith No More ו-MGMT, נערכו פאנלים שונים בנושאי מוזיקה, תרבות ושיווק. זו הייתה הפתעה מרעננת: נכון, חלק מהפאנלים היו קצת משעממים. חלק היו ארוכים מידי, וחלק היו שטחיים ולא חידשו דבר (וזה מבלי להזכיר את "כיתת האמן" ההזויה של ג'יי מסקיס, הגיטריסט הסטלן של Dinosaur Jr.). אבל היופי בפאנלים היה נעוץ בעצם קיומם – אולי נאמרו שם דברים שכולם יודעים, אבל עצם הדיאלוג עליהם היה משחרר וחשוב (סיקור שלהם ניתן למצוא בבלוג של Dice Marketing)
גם עמי שלו, הסולן המופרע של מונוטוניקס, השתתף באחד הפאנלים. טוב, אולי "השתתף" זו מילה טיפה גדולה מידי: לאורך כמחצית מהפאנל הוא ישב ושתק, הינהן במרץ במקומות הנכונים (ולפעמים גם בלא נכונים), ובאופן כללי נראה כאילו הוא עדיין בהאנגאובר מליל אמש, מנסה להבין מה הוא עושה בסיטואציה הזאת, ובעיקר חושב מתי ואיך הוא מגיע לשירותים. אבל כשלבסוף הוא פתח את הפה, הוא אמר לא מעט דברי טעם.
אותי תפס דווקא נושא שהוא העלה לקראת הסוף, בהערת אגב: "צריך להשריש את המסורת של כמה הופעות בערב", הוא אמר, וסיפר שבחו"ל נהוג שכל אירוע כולל יותר מלהקה או אמן אחד. "זה לא חייב להיות חימום", הוא הדגיש – הרעיון הוא שהקהל משלם כרטיס, ובתמורה מקבל הרבה מוזיקה שונה, ולא רק את מה שבשבילו הוא בא. כך הקהל נחשף ליותר מוזיקה, ומוזיקאים מגיעים לקהלים חדשים, שלא לדבר על מוזיקאים בראשית דרכם שמקבלים הזדמנות. "הרעיון הוא להגדיל את העניין, לשתף עוד אנשים", אמר שלו והוסיף בטון דתי כמעט ש"זו זכות וחובה לעזור לאחרים לעשות את הדבר שלהם".
אז נכון, זה לא כזה פשוט להנהיג בארץ מסורות מחו"ל. בתעשייה כה קטנה חלק מהמועדונים מקיימים שני סטים של הופעות מידי ערב מטעמי ריווחיות, וזה מקצר את הזמן שמוקצב לכל להקה לסאונדצ'ק ולא ממש מאפשר לשלב כוחות. אבל אם מוזיקאים היו תופסים ביחד ערבים שלמים ומחנכים את הקהל שלהם שככה זה עובד, שהופעות הן עסקת חבילה – דברים היו נראים אחרת. ואם מועדונים היו מקפידים להציע כרטיס משולב ומוזל לשתי ההופעות שהם מארחים בכל ערב (וחלקם אכן עושים את זה מידי פעם) – אולי אנשים היו נענים לזה. וכך כולם היו יוצאים מורווחים – המועדונים, המוזיקאים והקהל.
כבר קרה לי לא פעם שבאתי להופעה אחת ונפלתי דווקא מההופעה השניה, ואין תחושה כיפית יותר מאשר לגלות משהו חדש לגמרי במקרה. אני עם עמי שלו – ערבי הופעות עדיפים על הופעות בודדות, ואמן מוכר שלא דוחף הופעות חימום של אמנים קטנים ממנו יורק על המגבר שהוא מנגן דרכו (אגב, בקהל בועידה ישבו כמה וכמה מוזיקאים מוכרים מהשוליים, שלא ידועים בחיבתם המיוחדת להופעות חימום. מעניין מה הם חשבו על הדברים שנאמרו). אבל תגידו אתם, בתור קהל – מה דעתכם על כל זה? הופעות חימום? דאבל פיצ'רים? אולי טריפל פיצ'רים? האם במסעדה הזו שנקראת "מוזיקה ישראלית" אתם רוצים לקבל רק את המנה ששילמתם עליה, או שמתאים לכם לקבל גם מתאבן או קינוח על חשבון הבית?
תגיות: heineken music conference, דאבל פיצ'ר, הופע, הופעת חימום, מונוטוניקס, מועדו, מועדון, סולידריות, עמי שלו, קהל