נערת הגבעות

(פורסם במקור בתרבות מעריב, 28.8.09)

אתם אולי עוד לא מכירים את מיכל גבע, אבל זה לא צריך להדאיג אתכם. עניין של שנה-שנתיים. גבע משתייכת לדור הבא של בוגרות רימון, שהביטוי "הולך ופוחת הדור" פשוט לא תופס לגביו – אלו בוגרות רימון מסוג חדש, מעודכנות, מאתגרות, בעלות סגנון אישי. הדבר היחיד שמשותף להן ולחבורת השעתוקים של קרן פלס הוא הסיכוי הגבוה שלהן לכבוש את המוזיקה הישראלית. צופי כוכב נולד כבר נחשפו לאיה זהבי פייגלין (סולנית כל החתיכים אצלי), חובבי שלומי שבן כבר מתוודעים לעינב ג'קסון כהן, אבל מתוך החבורה המוכשרת הזו יכול להיות שמיכל גבע תהיה זו שתפתח את הדלת לכולן.

במבט ראשון אפשר להתבלבל ולחשוב שלפנינו עוד רימונאית עם כשרון טכני ונשמה מכאנית. בשיר "זעם", כשגבע שרה "הזעם עולה", היא נשמעת קצת אנמית וקרה. אבל רגע לפני שהטמפרטורה יורדת מתחת לאפס, גבע שולפת הברקת עיבוד ומתפוצצת בפתאומיות, והמדחום מזנק בבת אחת לקצה השני של הסקאלה. הבס מתחיל לטפס ולטפס, הגיטרות מפציצות בדיסטורשנים וגבע משחררת את כל הרגש שהחזיקה בפנים. ועכשיו הזעם באמת עולה, על כך שגבע עדיין לא מככבת בשום פלייליסט. היא אולי פועלת כרגע בשוליים, אבל המוזיקה שלה היא הרי מהחומרים שמהם עשוי המיינסטרים. וזה לא נכתב כגנאי.

יחד עם הלהקה המהוקצעת שלה, גבע שומרת על איזון מדוייק בין פופ גלגל"צ שמלטף את האוזן ובין רוק חו"ל שמכה ישר בבטן. זה לא פורץ דרך, אבל זה עובד מעולה. הרבה מהקרדיט מגיע לנגנים נהדרים כמו גיל לואיס, גיטריסט עם טאץ' נדיר שכיף לשמוע גם כשהוא נחבא אל הכלים ומסתתר בין המילים, או עינב ג'קסון כהן שהוזכרה לעיל, שממחישה את השורה "עכשיו אני אפול" בטיול במורד הקלידים, ומרביצה להם כשגבע "חושפת שיניים". וגבע עצמה, יש בה משהו ישיר שלא דופק חשבון. חוסר הבטחון הקל שתוקף אותה בקטעים שקטים מתחלף במהרה בעוצמתיות מהזן הנינטי (וזו מחמאה, שיהיה ברור) כשהיא לוחצת על הגז, והשילוב הזה בין ילדה שברירית לדיווה שחצנית, בין לוליטה לפאם פטאל, זה אלמנט שהיא משחקת איתו היטב. ב"פה השמש" היא שרה "יש לך ריח של אלוהים", שורה שרק ילדה יכולה לכתוב ורק אישה יכולה לשיר. ובין השירים היא שותלת פרובוקציה קטנה: "היה לי פטיש מטורף לגברים מבוגרים", היא מספרת בחיוך מבוייש, "הם היו צריכים להיות בני 40 כדי שאני אגנב. אז היה כיף ברימון".

אתם אולי עוד לא מכירים את מיכל גבע, אבל אתם תכירו. זה פשוט בלתי נמנע.

מיכל גבע בלבונטין 7, 20.8.90

תגיות: , , , ,

...ובאותו עניין: