זכיתי לאהוב
יום ב, 13.7.09, 17:12 
(הביקורת הבאה הייתה אמורה להתפרסם בתרבות מעריב לפני שבועיים, אבל נגנזה בסופו של דבר, אולי כי פרוייקט הלהקות החדשות תפס את מקומו של מדור המוזיקה)
הכותרת "עברי לידר במופע פסנתר" מעלה חיוך שלאט לאט יוצא מהארון ומודה שהוא בעצם גיחוך – מה בהמשך? מיכל אמדורסקי אנפלאגד? או אולי ג'סטין טימברלייק בערב הקראה משיריו? לידר תמיד הזכיר לי מישהו שעורך שולחן עם צלחות פורצלן ושלושה זוגות סכו"ם רק בשביל להגיש קורנפלקס. ההפקה המוצלחת שלו לרוב לא מחפה על השירים הבינוניים שלו ועל הקור הנושב מהם, וההחלטה לוותר עליה לטובת מינימליזם חושפני עוררה אצלי חשש (ואולי ציפייה?) שלא רק השירים יישארו עירומים – ללא פלאי ההפקה, יתכן שנבחין שגם המלך הוא עירום.
מסתבר שיש אנשים שעירום הולם אותם יותר מכל בגד. לידר פותח בחוכמה עם קטע אינסטרומנטלי ארוך, לבד עם הפסנתר, ומכניס את הקהל לאווירה שקטה ומהורהרת. משם הוא ממשיך ל"להבין את המים", ומי שמבין את המים מבין גם את הרמז: השיר הזה פתח את האלבום הרביעי של לידר, שבו הוא עבר לרגע להפקה צנועה יותר, ובבחירה הזו הוא כאילו ביקש לומר שההופעה הזו היא לא אותו דבר כמו הופעות שקדמו לה.
"זו הופעה שהכל יכול לקרות בה", הוא אומר, וממחיש את זה עם שיר חדש בו הוא מצטט את "תמיד אהבה" וכולל התייחסויות מיניות ושימוש רב ב"בלה בלה בלה", ולא בגלל שהוא שכח את המילים. אחת המעריצות בקהל מופתעת מהמילים ומסמנת לחברתה שלידר איבד את זה, וזה כנראה סימן טוב – אם לידר מצליח לתפוס את המעריצות שלו לא מוכנות, יתכן שהוא באמת מתכוון לדבריו כשהוא שר שם "אל תעשה תמיד את מה שמצפים".
גם כשג'נגו וגלעד שמואלי מצטרפים אליו בבס ותופים בהתאמה, תוספת שלעיתים קצת מכבידה על השירים, ההופעה שומרת על צניעותה בזכות נגינת הפסנתר של לידר. הוא לא פסנתרן גדול, אבל יש לו מגע ג'אזי מפתיע ואוורירי שמחמיא גם לשירים שחוקים כמו "תמיד אהבה". אפילו הדמיון המרגיז בדרך כלל בין השירים שלו מתמסמס מעט בזכות העיבודים החדשים. אבל ההפתעה האמיתית היא הטקסטים של השירים – בפורמט הזה חלקם פתאום קופץ החוצה. ב"רק תבקש" מגלים שורות שנונות על גיבור תרבות הצריכה שאוכל אנטיפסטי, ואפילו שורה בנאלית כמו "תנסה לרגש, תחפש את האש" לא רק מנסה לרגש, אלא גם איכשהו מצליחה. כשנזכרים בגרסת האולפן האלקטרונית והמונוטונית של השיר הזה, לאט לאט מתחדדת המחשבה שאולי ההפקה המוזיקלית הרגילה של לידר לא מסתירה את הבינוניות של השירים שלו, אלא דווקא את יופיים.
עברי לידר בזאפה, 23.6.09
תגיות: ג'נגו, גלעד שמואלי, עברי לידר, תרבות מעריב