בין השורות 3.7.09
יום ו, 3.7.09, 12:40 
- רסס, שינוי כתובת ושאר עניינים טכניים
- איה זהבי פייגלין וכוכב נולד כבר לא
- תפתחו תרבות מעריב של היום. כדאי לכם
- קצת סטטיסטיקה על נינט
- עינב ג'קסון כהן מרגשת בוואלה
- קליפ הבכורה של פיסוק רחב, לקראת ההופעה הנדירה שלהם ביום שישי
- ראיון עם גיא בן שטרית מאטליז
- חברים בונים קהל, או בונים פירמידות?
- עמית ארז בחדר החזרות לקראת השקת האלבום
וכרגיל נפתח בעניינים טכניים – צריך להזכיר מידי פעם שאפשר לקבל את כל מה שנכתב כאן ישירות למייל (ואפשר גם לקבל רק את ההמלצות מידי יום שישי), ואפשר ומומלץ גם לצרף את הבלוג לקורא ה-RSS שלכם. ואם נמאס לכם לשמוע על ה-RSS הזה ואתם עדיין לא לגמרי מבינים מה זה ולמה צריך את זה, אז אולי הגיע הזמן לבדוק את זה. אגב, אם כבר הודעות מנהלה – אם יש בטעות עוד אנשים שלא שמו לב שהבלוג עבר כתובת, שיעדכנו עכשיו. הכתובת הישנה, על השרת הישן של הדוגמניות, תחזיר את נשמתה לבורא בשבועות הקרובים.
"לא כיף להפסיד. גם לא במשחק דוקים. ולהפסיד במשחק דוקים מול כל המדינה. אוי! זה כל כך משפיל". כך נפתח הפוסט האחרון של איה בבלוג של כל החתיכים אצלי. זה היה מהיר – איה זהבי פייגלין, הסולנית של הלהקה, עפה מכוכב נולד על הפרק הראשון של התחרות (תקציר הפרקים הקודמים – פה ופה). אחד מעקרונות מסחטת הרייטינג של חבריי בקשת הוא למתוח כל דבר על פני 3 תוכניות ו-4 ספיישלים, כך שבתיאוריה הייתה לה הזדמנות לקבל גלגל הצלה ולחזור, אך איה ויתרה על התענוג ופרשה סופית מהתחרות מיוזמתה. בנענע ובעכבר העיר סופקים כפיים ביאוש ותוהים מה יהיה עם הקהל. בינתיים, צפו בשיר שהיא ביצעה בתוכנית (ביצוע נהדר לדעתי, אגב), ובתגובות השופטים המפתיעות בחיוביותן. אם היו אומרים לכם שדווקא דנה אינטרנשיונל מבין כל האנשים בעולם תדע להעריך זמרות אינדי ישראלי, הייתם מאמינים?
אגב, מאוד יכול להיות שההעפה המוקדמת היא הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לאיה. גם קיבלה חשיפה, וגם לא השתתפה בתוכנית מספיק כדי להיות מזוהה איתה. בתעשייה הקטנה הזו מדברים הרבה, ואני מאמין שמי שהיה צריך לשים לב אליה, כבר שם לב. תפתחו את תרבות מעריב של היום למשל.
למה תרבות מעריב? כי מצד אחד יש שם פרוייקט אינדי שנותן במה ארצית לדור הבא של המוזיקה הישראלית, עם להקות כמו כל החתיכים אצלי, תעני אסתר, הפשרות, עלמה קלמה, המועדון ואחרים (בתמונה – אורי זליג, המתופף של אנטיביוטיקה ותעני אסתר, עם הכפיל שלו מהעיתון של היום. תגדילו, זה בחינם). יוזמה נהדרת, רק למה בלי מייספייסים? הלו, אנחנו ב-2009. ושימו לב לכותרת: "הלהקות חוזרות". נשמע לכם מוכר?
עדכון (9.7.09): באיחור אופנתי קל, הכתבה סוף סוף עלתה לנרג'. והפעם, תודה לאל, היא כוללת גם מייספייסים.
מצד שני הם מפרסמים ראיון עם אורי סלעי, העורך הראשי של ערוץ 24. סלעי מתייחס בקטנה לשערוריית החוזים הדרקוניים ושוללי הזכויות של הערוץ: "אנשים חשבו, בטעות, שניקח את הקליפים, נעלה אותם לסלולר ונעשה על זה כסף. זה לא קרה ולא יקרה. אנחנו לא חושבים שמגיעות לנו זכויות הופעה של זמרים. אנחנו רוצים את הזכות לשדר בשידור חוזר את ההופעות שלהם. זה חלק מהכלכליות של ערוץ נישה ומהסיכוי שלנו לשרוד". הטענה שלו שזה לא יקרה מרגיעה, אבל לא מספיק משכנעת: מה אם אחריו יבוא עורך אחר שיחליט כן לחלוב את הפרה הזו?
הפוסט על הסינגל החדש של נינט הניב את אחת הדיונים הפוריים שהיו כאן לאחרונה. תקציר הפרק הקודם: אני חושב שמדובר בסוג של יצירת מופת, שעשויה אולי לעשות מהפכה קטנה במיינסטרים הישראלי. מתנגדיי חושבים, אולי בצדק, שאני נסחף. אבל להיסחף זה כיף. תשתחררו.
תכננתי לקחת הקטילות שנינט קיבלה בתגובות כאן ובכלל, לחבר אותן עם ההעפה של איה מכוכב נולד, ולהציג כאן תיזה קטנה לפיה אמנים מוצלחים יש בשפע, מיינסטרים איכותי לא חסר, אך שהבעייה כרגע נעוצה בקהל: הקהל הרחב עוד לא מוכן לדברים כאלה, והקהל העלק-מעודכן והמתוחכם (שזה אנחנו, חברים) פשוט לא נותן צ'אנס לשינוי. כדי לתמוך בתיזה ישבתי לערוך סטטיסטיקה מעשרות התגובות שנכתבו כאן על נינט, מתוך הנחה שהן יציירו תמונה ברורה לפיה רוב הקוראים לא אהבו אותו. אלא שהמציאות טפחה על פניי: 53% מהתגובות כאן היו בעד השיר (גם אם חלקן הסתייגו מרמת ההתלהבות שלי), 23.5% לא הביעו דיעה נחרצת לכאן או לכאן, ורק 23.5% נוספים ממש לא אהבו אותו. הם פשוט עשו את זה יותר בקולניות. לא שהסטטיסטיקה הזו בהכרח מייצגת משהו, אבל עדיין הופתעתי. כנראה שנאלץ לחכות ולראות איך הסיפור הזה יתפתח. בינתיים, השיר שלה עדיין בפלייליסט, אם כי בתדירות יותר נמוכה.
אגב, למי שפיספס, הנה הקליפ הנהדר של השיר של נינט, שהוא עוד ביטוי קיצוני במיוחד לכך שהיא יכולה לעשות מה שבא לה מבחינה אמנותית (כן, אמנותית!) מבלי לדפוק חשבון לאף אחד.
ביום שבת האחרון הייתי (שוב) בהופעה של עינב ג'קסון כהן, (שוב) התרגשתי, וחשבתי לעצמי (שוב) שמי שעדיין לא נחשף אליה, או מי שנחשף אליה וטרם נשבה בקסמה (מודה, גם לי לקח קצת זמן), חייב לעצמו להיות בהופעה שלה בהקדם. בינתיים, הדבר הכי קרוב לזה עד שהיא תסיים להקליט זה הביצוע החי לשיר "27" שעלה בוואלה.
בשישי הבא פיסוק רחב מופיעים בלבונטין, וזה דבר נדיר יותר מפוליטיקאי נקי כפיים. אין הרבה הסכמה על הלהקה הזאת, למעט דבר אחד: הם לא ישאירו אתכם אדישים. אני מת עליהם, בלשון המעטה. טקסטים מלאי זימה, מוזיקה מלאת קדושה, וגם להיפך. ועכשיו מגיע קליפ הבכורה שלהם ללהיט הקאלט "אלנבי רחוב כּווווווּס", שהוא, איך לומר…. הזוי. קשה לומר שזה מפתיע. אגב, כתבתי את זה כבר בהמלצות – חרף כמות האירועים המעולים שיש השבוע, אם יש הופעה אחת שלא כדאי לפספס, הרי שזו ההופעה של פיסוק רחב.
אגב קליפים, עם כל פסטיבל האבל סביב מייקל ג'קסון ז"ל, היה קל לפספס ראיון גדול עם גיא בן שטרית מאטליז בעקבות ההצלחה של הקליפ Hey. השוס האמיתי: הראיון התפרסם במעוז המיינסטרים של מעריב ו-nrg. כן ירבו.
לחבריי מלהקת הפשרות יש בלוג. לא הכי פעיל, אבל בלוג. לא מזמן נתקלתי בפוסט מעט ישן שעלה שם, בו סולן הלהקה עופר סקר כותב שהטענה הישנה לפיה להקות בתחילת דרכן צריכות להסתמך על חברים כדי להגדיל את הקהל שלהן, היא לא יותר מאשר פיקציה. הוא משווה את זה לתרמיות פירמידה: "החברים יביאו חברים, אולי. והחברים של החברים – גם כן… בסופו של דבר, הסטטיסטיקה אומרת שבעוד שנה מהיום הוא יופיע מול כמות דומה של קהל". מעבר לכך שזה סותר את מה שהוא ענה בשאלון של תרבות מעריב מהיום, אני חושב שהוא נחרץ מידי – ראיתי כבר אינספור דוגמאות הפוכות, מהבילויים, עמית ארז ואטליז ועד יהוא ירון ורות דולורס וייס. מצד שני הוא צודק בכך שזה לא משהו שקורה מעצמו. זה תלוי בחברים שלך, תלוי בכמה אתה מעז לרתום אותם למטרה, באופן בו אתה משלב את זה עם פעילות בחזיתות אחרות, ובסופו של דבר, כנראה שגם בעד כמה המוזיקה שלך טובה. אבל בואו תגידו אתם – איך אתם מתייחסים להופעות של חברים? עד כמה אתם עוזרים לדחוף אותן? ולמוזיקאים שבין הקוראים – מה אתם חושבים על זה?
ביום רביעי השבוע עמית ארז ישיק סוף סוף את אלבומו החדש, שאם הייתי כותב את השם שלו בכל פעם שהוא מוזכר היה נגמר לי המקום על השרת. אני לא יודע אם מדובר בסתם טריק יחצנ"י או במשהו אמיתי, אבל טוענים שיהיה סולד אאוט ושכדאי להזמין כרטיסים מראש בטלפון 03-6950156/7. אגב, מה חשבתם על האלבום? אני עדיין לא מצליח לעכל אותו לגמרי. מצד אחד יש שם שירים נהדרים שאני מרבה לשמוע סתם כך וגם לתקלט פה ושם. מצד שני אני לא מצליח לשמוע אותו כאלבום רציף. ומה איתכם? בינתיים, הנה הצצה קטנה לחדר החזרות של עמית וחבריו, מתוך הבלוג החדש והמבורך של הלייבל אנובה. קפצו אליו, הוא מלא בכל טוב.
.
תגיות: אורי סלעי, אטליז, איה זהבי פייגלין, אינדי, אנובה, גיא בן שטרית, הבלוג, הפשרות, כוכב נולד, כל החתיכים אצלי, נינט, עינב ג'קסון כהן, עמית ארז, ערוץ 24, פיסוק רחב, קליפ, שוליים, שיווק, תרבות מעריב
...ובאותו עניין:
- בין השורות 8.5.09 - ההמלצות השבועיות עדיין כאן הצצה ראשונית לאלבום החדש של עמית ארז המועדון נותנים לכם אלכוהול חופשי תמ...
- בין השורות 2.6.09 - הודעות מנהלה ושאר שטויות האינדי הישראלי כובש את הפריים טיים סדרה חדשה עם פסקול משובח קליפ של יונתן ...
- בין השורות 17.8.09 - אסף אבידן הוחתם בסוני. מה שקראתם פסטיבל המוזיקה של היינקן מתקרב, הריר מתחיל לטפטף בום פם משנים הרכב...
- בין השורות 14.10.09 - התנצלות ההיפך מהתנצלות + סיפור עדכונים אחרונים מאינדינגב בקרוב באטמי אוזניים - לייב בלוגינג מפסטיבל...
- בין השורות 24.7.09 - האם האוזן השלישית והמיוזיק רום בסכנת סגירה? עונת הפסטיבלים בפתח, ולא כולם בטוחים שזה כל כך מגניב כמ...
צמד הערות:
1. לגבי "מיינסטרים איכותי לא חסר, אך שהבעייה כרגע נעוצה בקהל: הקהל הרחב עוד לא מוכן לדברים כאלה".
זה די דומה לעניין הביצה והתרנגולת. קראתי לא מזמן שבגלגלצ התלוננו שהם מתקשים למצוא מועמדים עם ידע מוזיקלי רחב מקרב המתגייסים החדשים כדי לשמש עורכים מוזיקליים. למה? רובם לא הכירו שום דבר שלא מושמע בגלגלצ, כי זו המורשת המוזיקלית שעליה גדלו בעשור וחצי האחרון.
2. הבילויים הם בדיוק דוגמא מוחצת לכך שכדי לבנות קהל אתה לא צריך להסתמך על מאגר החברים הקטן שלך. במקרה שלהם, כמי שעקבה אחריהם בקרוב בשנות הפריצה, השינוי התהומי החל בין השאר בגלל פורום מוזיקה ישראלית בוויינט – הלהקה נתנה מופע חימום כלשהו שיצר התעניינות אצל כמה מחברי הפורום, אלו באו להופעת ההשקה ומיד הפיצו את השמועה באינטרנט, ומהר מאוד יכולת לזהות חצי פורום על חבריו ומכריו בהופעות.
"חברים של" הם משוחדים. הם גם לא יגידו לך כשהמוזיקה שאתה עושה היא לא הכי לטעמם, אלא יבואו כדי לצאת ידי חובה. הם גם לא מעורים בסצנת המוזיקה הישראלית באינטרנט כדי להפיץ את הבשורה (ואם הם מנסים בכוח, לרוב קל לעלות על זה ואזי הדחיפה יוצרת יותר נזק מתועלת) ליותר מחבר-שניים שהם לאו דווקא אנשים שנוהגים ללכת להופעות באופן קבוע או חובבי מוזיקה גדולים. עמית ארז, איטליז, רות דולורס וכו' מחובקים בסצנת האינטרנט הרלוונטית שיוצרת יחסי ציבור עם הד הרבה יותר חזק ואפקטיבי. אני זוכרת שהייתי בהופעה של עמית ארז לפני כשבע שנים בעקבות באז אינטרנטי, שולחן שלם של חברי פורום בפאב קטן בגבעתיים עם משהו כמו 15 איש בקהל.
הרכבים אחרים השיגו קהל דרך הופעות בלי עזרת האינטרנט, או בהפצת המוזיקה בדרכים אלטרנטיביות כמו בית הבובות למשל.
כדי להשיג קהל צריך להופיע, להופיע הרבה, ורצוי גם להופיע מחוץ לתל אביב (אמנים שמגבילים את הופעותיהם רק לעיר הגדולה בוחרים מראש להגביל את כמות הקהל הפוטנציאלי שלהם).
איך שאני מבין את זה, מיינסטרים ושוליים הם מושגים המתייחסים לפופולריות. אז אם כפי שאמרת "הקהל הרחב לא מוכן לדברים כאלה" מה בעצם הופך את זה למיינסטרים? האם יש דבר כזה מיינסטרים לא פופולרי ומה זה בעצם מיינסטרים איכותי? לפי דעתי יש אלבומים ישראלים מצליחים מהתקופה האחרונה שהייתי מגדיר אותם כמיינסטרים איכותי כמו אביתר בנאי ורונה קינן. מה שמאפיין אותם בעיני הוא שהם לא ממש רוק. לעומת זאת אמן מיינסטרים ותיק ומצליח כמו שלום חנוך הוציא אלבום (מצויין) שהוא לגמרי רוק והוא לא ממש מצליח. גם השיר של נינט לא הפך ללהיט שהיית מצפה שיהפוך. ההדחה של איה מחזקת את הנקודה שלקהל הישראלי יש אלרגיה לדיסטורשן. הנקודה היא שמה שמכריע הוא יותר העניין הסגנוני ופחות העניין האיכותי.
למי אכפת מרוק? לי אכפת ממוזיקה טובה. רונה קינן האחרון מוכיח את זה בדיוק – לא רוק, אבל האלבום הכי טוב ששמעתי בלא-יודע-כמה-שנים-האחרונות, כנראה.
ההדחה של איה, אגב, די מובנת – היא all over the place, כמו שאומרים. אולי זה מגניב אותי, ואת מי שקורא בבלוג הזה, אבל זה לא לגמרי עכיל ואני חושב ממה שראיתי מאיה שלפעמים היא דווקא יותר מלודית ואכילה. היא יצאה סוּפר-רוק הפעם, וזה סבבה, אבל לא מפליא שהיא עפה. לא נורא, כולה מיינסטריים. תמיד ישאר לנו האוזן.
יותר מכל אני מזדהה עם "כמה אתה מעז לרתום את החברים שלך למטרה"
רתימת הסביבה שלי למטרה הניבה תוצאות מעולות שלעולם לא הייתי משיג בעצמי. הסביבה הקרובה מגיעה להופעות, מפרגנת ודוחפת ובעיקר משמשת שופר בכל פעם שאני צריך עזרה במשהו. וכך בעצם עשרות אנשים נרתמים למטרה של האמן וזה כח גדול.
אגב, אני בדרך ל3 הופעות בגרמניה שחברים של חברים אירגנו. זה כח הסביבה התומכת.
הכתבה של הרכילאי הנודע רועי בהריר על "סצנת האינדי" היתה חלטוריסטית לחלוטין . עזבו את זה שחצי מהלהקות בכתבה הן בכלל לא אינדי , אבל אם אתה כבר מביא לעיתון להקות שהן מחוץ למיינסטרים לפחות תקיים איתם ראיון רציני , שקצת נכיר אותם ואת מה שעומד מאחורי המוזיקה שלהם . במקום זה בהריר שלח לכל הלהקות קובץ שאלות , והלהקות בחרו לא לקחת את השאלות ברצינות ,ענו שטויות , והפכו את כל הכתבה הזאת לביזיון אחד גדול .
והקליפ של נינט זה הדבר הכי מחורבן אבר
אני לא מבין מה כל כך מהמם בבחורה שיושב על הכיסא ושרה לעצמה , זה שהצילום שחור לבן ומקנה לקליפ אווירה כעלק-מלנכולית?
הקטע הכי מגוחך בקליפ זה נינט שעושה אייר גיטר (או שזה היה AIR DRUMMING?) כמו הגרופית בת 17 שהיא .
יעל – הטענה שלך על הבילויים משונה לי. אני הייתי שם לפני שנת הפריצה, ואני זוכר את הקהל גדל בהדרגה. אני הצטרפתי בשלב ה"חברים של חברים", והבאתי איתי "חברים של חברים של חברים". ומי לדעתך עשה את הבאז האינטרנטי? סתם אנשים שראו אותם במקרה עושים שני שירים והצליחו לסחוף אלפי אנשים אחריהם? יותר סביר להניח שזה היה רק חלק מהסיפור, שגם להפצה דרך חברים של חברים היה בו חלק נכבד. כנ"ל לגבי עמית ארז.
עם השורה התחתונה שלך, לעומת זאת, אני מסכים לגמרי. צריך להופיע מחוץ לעיר. צריך להופיע כמה שיותר. צריך לתקשר עם חבר'ה באינטרנט. צריך גם להפעיל את החברים. ככל שמוזיקאים יפעלו ביותר חזיתות כדי להפיץ את המוזיקה שלהם, כך הסיכוי שלהם להצליח יעלה.
שלמה – שאלה יפה. יש מוטציה שנקראת "מיינסטרים לא פופולרי", מאחר ומיינסטרים, כמו שוליים, הוא מושג שמורכב הן ממידת הפופולריות והן מהסגנון.
למשל, יש בשוליים לא מעט להקות מיינסטרים, למעט העניין הקטן הזה, שהם, אפעס, לא פופולריות עדיין. כלומר, הן נשמעות מיינסטרים (סגנונית), אבל לא נהנות מהפופולריות של מיינסטרים (כמותית).
אז באותו אופן, יש "מיינסטרים לא פופולרי". הסינגל החדש של נינט הוא מקרה מעניין: הוא הרי היה נכנס לפלייליסט של גלגל"צ גם אם הוא היה מכיל הקלטה של גמלים מיוחמים נוהמים אחד על השני במדבר סהרה, לצלילי נינט עושה יודל בהרים. זה מיינסטרים בעל כורחו, פשוט כי נינט חתומה עליו. אבל האם הוא פופולרי? ימים יגידו.
אגב, רונה קינן, שזוכה לכל כך הרבה שבחים (ובצדק) – משמיעים אותה בגלגל"צ, וזה נהדר. מישהו יודע לומר כמה היא מכרה? יש לי ניחוש לא מבוסס, והוא לא אופטימי.
תודה על הקליפ של פיסוק רחב. לא הכרתי וזה קנה אותי. לצערי השבוע אני לא פה, נקווה שיופיעו עוד בהמשך.
איזה קליפ משוגע 🙂
נראה לי שאתה ממש מתאמץ ליצור איזשהו קשר קוסמי בין דברים שונים שקורים בארץ ואין באמת קשר ביניהם. הסינגל של נינט הוא הסינגל של נינט, והעונה הנוכחית של כוכב נולד לאו דווקא קשורה אליו באופן ליניארי. כמו שההצלחה של אסף אבידן כאמן "מחתרתי" ששר באנגלית לא הובילה להצפה של אינדי באנגלית ברדיו, גם כאן לא נראה לי שמתגבשת איזושהי מגמה. Those days are over, man. טרנדים נוצרים ונגמרים עוד לפני שמישהו מספיק לקפוץ על הגל.
עוד דבר עכשיו שמפריע לי בכל העניין: לא צפיתי בעונה הנוכחית של כוכב נולד כמעט בכלל, אבל כן ראיתי את האודישן של איה, ואני מוכרח לציין שהיא פשוט מ*ז*ע*ז*ע*ת, ואני לא מבין איך השופטים העבירו אותה שלב בכלל. היא זמרת ממש גרועה, השיר שביצעה באודישן נוראי ולא קוהרנטי בעליל, ואם זה מה שמייצג את ה"אינדי הישראלי" במיינסטרים או את "תחייתו של הרוק בישראל", אז חברים, אנחנו במצב גרוע מאוד.
שיר,
אני לא זוכרת באיזה בלוג ראיתי את הקישור הזה לפוסט של יובל הרינג (אולי כאן, אולי אצל יעל, אולי אצל גיאחה?!): http://xpartisanx.blogspot.com/2009/02/blog-post_15.html
"האינדי הישראלי, כמו גל הרוק בניינטיז שקדם לו, זוכה בימים אלה לרנסנס משלו. מאד פשוט להבין, אם מסיבות גיאוגרפיות ואם מסיבות כמותיות, מדוע ברגע שמשהו עובד ומתקתק כמו שצריך בארץ, ויש לו גיבוי במדיה, יש לפתע התבהמות עליו מכל כיוון אפשרי. לכן גם פשוט להבין שההתמוטטות שקרתה לרוק הישראלי של הניינטיז תקרה גם לאינדי הישראלי של שנות האלפיים."
ויש הרבה המשך…
מה שהוא כותב מרתק (אבל בשבילי הוא גם מטריד…)
ואוו, הקליפ הזה מזוויע ומעולה. סוף סוף יצא לי לראות כמו שצריך…
עדכון: באיחור אופנתי קל, ספיישל האינדי הישראלי סוף סוף עלה לנרג' (ועם תמונות חדשות!). והפעם, תודה לאל, היא כוללת גם מייספייסים.
מדהים שכתבת עיתון כמו זו לא כוללת מייספייסים באופן אוטמטי ב2009.
אני לא מת על הכתבה הזו, בעיקר בגלל התשובות הכל הזמן מתחכמות ומאגניבות של הלהקות, אבל כנראה שזה נובע מהשאלות היחסית מעצבנות. פורמט לא משהו, כנראה.
נו טוב, זה יותר טוב מכלום.
לגבי להקות האינדי שיפרצו לחיינו – אני לא מאמין שזה יקרה. הם ישארו להקות בלוגרים ונישה.עד שיעלמו.
לגבי מיינסטרים – כל הזלזול של אנשי האינדי במושג הזה הוא מגוחך. עזבו הגדרות.
לגבי השם הארוך של האלבום של עמית ארז – הרעיון גרוע, הטריק גרוע וגם השם לא טוב. לא מספיק שבאנגלית, אז גם כזה ארוך ?
האלבום עצמו לא קשה לעיכול. הוא פשוט נפילה קשה שכל הסצינה מתביישת להודות בה. האלבום לא טוב. הוא לא קשה לעיכול. הוא יהיה קל לפליטה.
סלין, על מה אתה מדבר…. יש לגמרי דיבור בסצנה על זה שעמית לא בפוקוס.. אתה ממש לא היחידי ששם לב
ובאמת מה יהיה עם האנגלית המתחכמת הזו
עדכון בנוגע למכירות של רונה קינן שהוזכרו כאן – מדברים על 10,000 עותקים עד כה. לא יודע איך לפרש את הנתון הזה – זה מפתיע לטובה? זה מאכזב? קשה לי להעריך.
סלין דהיום – אתה יכול להיות אנטי וסקפטי עד מחר, אבל ההיסטוריה נגדך. חלק גדול ממה שאתה שומע היום ברדיו זה השוליים של אתמול. אבל להיות שלילי זה מאוד קל, אני בטוח.
ידוע כמה מכרו שני הקודמים שלה בפרק זמן דומה, ו/או בכלל?
ממה שאני יודע וממה שראיתי האלבום הזה הרבה יותר חדר לקונצזוס, וגם ראיתי אותו נמכר אחרת.
לזרבוי, יכול להיות שההערכה שלי לא נכונה. על טעם ועל ריח … וכו' אתה יודע.
לגבי ההיסטוריה, לא יודע מה זה היסטוריה. לדעתי יש לך טעות. מה ששומעים היום לא היה שוליים אתמול.
יש שתי קצוות, האחד למשל כל הבנות הרגישות בסגנון פי ג' הרווי וכאלה ומצד שני סגנון שמתפתח תוך כדי תנועה – כוכב נולדי שכזה. זה מה שיש היום ברדיו וזה לא היה השוליים של אתמול
י