►
◄

עגבניות ירוקות מטוגנות

(פורסם במקור בתרבות מעריב, 16.1.09)

השאלה היא לא איך לכתוב ביקורת על מטבוחה. השאלה היא למה לכתוב ביקורת על "מטבוחה". הרי מדובר בלהקה שאפילו בשוליים הסהרוריים של תל אביב לא שמעו עליה, מהסיבה הפשוטה שהיא לא באמת קיימת. "מטבוחה" הוקמה ב-1996, התפרקה ב-2000, לא הספיקה להוציא אלבום ומעולם לא הופיעה בפומבי, עד עכשיו. ובהתחשב בכך שהאיחוד הוגדר כ"חד פעמי", לכתוב עליו ביקורת זה כמו לכתוב ביקורת על פאטה מורגנה: זה צץ משום מקום ונעלם כלעומת שבא. מה גם שהדבר האחרון שמעניין בימים קשים אלו את מסעודה משדרות זה מטבוחה מתל אביב. אז מה הטעם?

חברי הלהקה עשו לעצמם שם מאז פירוק הלהקה בפרוייקטים אחרים. למשל, הגיטריסט וכותב החומרים גיא בן שטרית זכה כבר להכרה בתור אחד המוחות המבריקים והייחודיים שפועלים בשולי המוזיקה הישראלית, עם אינפקציה המיתולוגיים ובשנים האחרונות עם אטליז הנהדרים. ואילו הסולנית יעל קראוס שרה כיום ב[פאניק אנסמבל] המוערכים וב"בוסה", ומוכרת בעיקר כזמרת הליווי של יוני בלוך. האזנה ל"מטבוחה", שממנה הם צמחו והתפתחו, מספקת פרספקטיבה על התהליך האבולוציוני שהם עברו. זו החוליה החסרה. כך שיש טעם, והטעם הוא חריף כמובן, כיאה למטבוחה. אלא שחריף הוא הרי לא באמת טעם, אלא תחושת כאב שלמדנו לאהוב.

והתגובה הראשונית למוזיקה של "מטבוחה" היא אכן כאב: כאב ראש בעיקר. הוא תקף לראשונה ב-2004, כשהקלטות נדירות שלהם התגלגלו לידי, וחזר לבקר גם הפעם בתחילת ההופעה. אבל הוא לא נשאר הרבה זמן. דמיינו חדר הומה אדם בו כולם מדברים בו זמנית ובקול רם על נושאים שונים. ברגעים הראשונים זה מעצבן ובלתי מובן, אבל כשמקשיבים היטב ומגלים שכולם מדברים לעניין, זה מפסיק להכאיב ומתחיל לענג, בדיוק כמו מטבוחה חריפה באמת. המוזיקה אומנם עמוסה מידי (כשבן שטרית הפסיק לנגן באמצע אחד השירים בגלל תקלה זה בכלל לא הורגש), אבל היא סוחפת ומלאת יצירתיות. בנסיון אחרון לסחוט את הדימוי השחוק, זו מטבוחה שהוכנה מעגבניות בוסר, אבל היא בכל זאת טעימה.

בדרך כלל בוסריות עשויה להפריע, אבל כאן, אולי דווקא בגלל הקילומטראז' המכובד של חברי הלהקה, היה בה משהו משחרר וחינני. לאחר ששלוש פעמים הם לא הצליחו להתחיל את אחד הקטעים, קראוס העירה בחיוך: "2 חזרות אחרי 9 שנים, ככה זה נשמע", והקהל סלח מיד. אבל היחס הסלחני להופעה נובע במידה רבה מהחד פעמיות שלה, ומהידיעה שהיא מתאבן בדרך למנות עיקריות מוצלחות יותר. זה כנראה לטובה שבן שטרית וחבריו לא מקימים לתחייה את הלהקה. אחרי הכל, על מטבוחה, טובה ככל שתהיה, אי אפשר לבסס ארוחה שלמה.

(גילוי נאות: המתופף עומרי הנגבי ואני עבדנו בעבר ביחד על רקע לא מוזיקלי)

"מטבוחה" באיחוד חד פעמי (?) בלבונטין, 8.1.09

תגיות: , , ,

אז מה, יש לך מה לומר? לא בריא לשמור בבטן. אפשר גם לשלוח טראקבק, מה שזה לא אומר.

...ובאותו עניין: