►
◄

צפוף באוזןבר (2009)

יום חמישי. חזרה גנרלית באוזןבר לקראת מופע המחווה לפרנק זאפה, שהוא גם האיחוד של להקת גיליאם. להרים תוך פחות מחודש הופעה של שעה עם קטעים של זאפה זה אתגר לא קטן, שלא לומר בלתי אפשרי. ואכן, אנחנו מנסים להריץ את הסט של ההופעה בפעם הראשונה, ומגלים שמשהו שם לא עובד. הזרימה בין הקטעים לא טובה, כאילו משהו חסר. יום לפני ההופעה, ואנחנו לא מוכנים.

כל אחד הולך לביתו. ארז, גיטריסט הלהקה שכתב את רוב העיבודים המטורפים להופעה הזו, שולף חלק קטן משיר שתכננו לעשות אך לא הספקנו מפאת רמת המורכבות שלו, עושה בו כמה שינויים ומוסיף אותו כהקדמה לאחד הקטעים. אורי, נגן הקלרינט, כותב עיבוד מגניב לשיר אחר עם קריצות הזויות לריקוד המכונה של משינה. זה כמעט פותר את הבעיה, למעט העניין הקטנטן הזה, שאין לנו מתי לעשות חזרות על הקטעים האלו. הפעם הראשונה בה כל הלהקה מנגנת את הקטעים החדשים היא בסוף הסאונדצ'ק, 10 דקות בלבד לפני שהקהל נכנס לאוזןבר.

ההרגשה משתפרת, אבל הלחץ בשיאו. מהר מאוד אנו מתבשרים שכמו בשנה שעברה, גם השנה יש תור של מאות אנשים שנמשך עד לרחוב, ושעוד מעט ייגמרו הכרטיסים. מה זאפה היה עושה? ברגע האחרון אנו מחליטים לקיים שתי הופעות, סוחט ומעייף ככל שזה יישמע. להפתעתנו, אנשי האוזן מבשרים לנו שאנשים שנשארו בחוץ קונים כבר עכשיו כרטיסים להופעה השנייה שאך זה הוכרזה. השעה 23:00, צריך כבר לעלות לבמה, אבל אורחת ההפתעה של הערב טרם הגיעה. רגע לפני שאנו עולים אני מקבל ממנה SMS: "מתי להגיע?". "עכשיו. אנחנו כבר על הבמה", אני כותב לה ועולה, מתפלל שהיא תמצא חנייה בשישי בערב במרכז תל אביב.

הקהל דחוס ברמה של סרדינים. אנחנו פותחים בשני הקטעים החדשים שהוספנו. בדרך נס הם עוברים בשלום, כמעט ללא טעויות. שירה שקד מצטרפת אלינו לקטעי פסנתר וירטואוזיים. קרן דוניץ מלא דובים מפתיעה את הקהל בדמות פקאצה צפונבונית שקופצת מהקהל ו"מקלקלת" לנו רקוויאם מרגש לזכרו של זאפה. איתן רדושינסקי מ-Midnight Peacocks מתרסק על הקהל עם המיקרופון ופוצח בפוגו לצלילי זאפה, תקדים לכל הדעות. עוזי פיינרמן מהאחים רמירז, מקושט בשפם זאפה טרי, עולה לשיר הסיום בו אמורה להפציע גם זמרת ההפתעה, אבל אין לה זכר. הוא פוצח בקרב סולואים מטמטמים עם ארז, אבל אני מסתכל רק על איזור העליה לבמה. תגיע? לא תגיע? אין לי מושג. ואז לפתע, משום מקום, או שמא פשוט ממאחורי הקלעים, מגיחה לה האחת והיחידה – יעל דקלבאום. היא מתחילה לשיר ואני מתחיל לרחף. את שאר השיר אני כבר לא זוכר.

ההופעה הראשונה מסתיימת. כולנו מתמוטטים בחדר האמנים. אלי חיון, מנהל האוזן השלישית ויוזם הערב, מגיע עם חיוך ענקי. "אתה בטוח שאתה רוצה לעשות עוד הופעה?", הוא שואל. אני שוכב על הרצפה, מכוסה זיעה וחצי מעולף, ופולט "כן". 20 דקות ובירה לאחר מכן אנחנו שוב על הבמה, והמקום עדיין מלא. "כמה מהאנשים פה הגיעו עכשיו?", אני שואל. רוב האנשים באוזן מרימים את ידיהם. אני בשוק. אנחנו מתחילים את ההופעה שוב, הרבה יותר שתויים, הרבה יותר משוחררים, אבל הרבה יותר מגובשים ובטוחים בעצמנו. גם הפעם השיא מבחינתי מגיע בשיר של עוזי, שעלה לבמה בלי גיטרה, וכשהגיע קרב הסולואים עשה קטע בלתי נשכח: הוא נצמד לארז מאחור וניגן לו על הגיטרה.

הייתה הופעה קשה בטירוף, וכיפית בטירוף. אלו השירים שניגנו (בסט השני הסדר היה טיפה שונה):

  1. Introduction to Lumpy Gravy – מתוך "Lumpy Gravy"
  2. St. Alfonzo's Pancake Breakfast – excerpt – מתוך "Apostrophe", עם שירה שקד
  3. Cleatus Awreetus-Awrightus – מתוך "The Grand Wazoo", עם שירה שקד
  4. Big Swifty– מתוך "Waka Jawaka"
  5. Stom/ache – קטע מקורי
  6. Valley Girl (בסביון) – מתוך "Ship Arriving Too Late to Save a Drowning Witch", עם קרן דוניץ
  7. Peaches En Regalia – מתוך "Hot Rats"
  8. (Echidna's Arf (Of You – מתוך "Roxy & Elsewhere"
  9. Burying Leopold – קטע מקורי
  10. The Torture Never Stops – מתוך "Zoot Allures", עם איתן רדושינסקי
  11. RES – קטע של Cardiacs כטיזר למופע המחווה שגיליאם ישתתפו בו ב-25/12
  12. Montana – מתוך "Over-nite Sensation", עם עוזי פיינרמן והופעת הפתעה של יעל דקלבאום

עוד שלושה שבועות, ב-25/12, אנחנו מתאחדים שוב, הפעם בערב מחווה ל-Cardiacs לצד להקות מעולות נוספות. ואחר כך – נחזור לעבוד על ההקלטות שלנו, בתקווה להקדים את מועד יציאתן לאפריל 2017. המון תודה למאות האנשים שהגיעו לאוזן לחגוג איתנו!

תגיות: , , , , , , , , , , ,

אז מה, יש לך מה לומר? לא בריא לשמור בבטן. אפשר גם לשלוח טראקבק, מה שזה לא אומר.

...ובאותו עניין: