תורת היחסות עפ"י פורטיס
יום ב, 23.3.09, 9:33 
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 20.3.09)
פורטיס זוכה סוף סוף למעמד קאנוני, והעיתוי לא מפתיע: זה הוותק, התרומה הכבירה שלו למוזיקה הישראלית שכבר ברורה לכולם, וגם האלבום המשולש והשאפתני שהוא הוציא. כמה שאפתני, ככה בינוני, ואם יש משהו שלמדנו מטקסי האוסקר זה שאמנים גדולים זוכים להכרה ממסדית בעיקר על יצירות גדולות בהיקפן ובינוניות באיכותן. הופעת ההשקה של "חזל"ש", החלק השני של האלבום, המחישה את זה. אבל שלא יובן לא נכון – הופעה בינונית של פורטיס היא דבר יחסי. זה אומר שהיה רק מצויין ולא אדיר, ושפורטיס היה רק משוגע ולא מטורף על כל השכל.
חלק מהבעיה נעוץ בלהקת הליווי שלו – זו חבורה מלוכדת מאוד של נגנים מהשורה הראשונה שהצליחו להישמע כמו נגנים שכירים חסרי אישיות. העיבודים שלהם, בעיקר בשירים החדשים, היו זהירים מידי. כמו סייברסקס עם קונדום על גלולות בימים הבטוחים. הם לא הזיעו לרגע. גיל סמטנה על הבס היה מוכשר ומדוייק, ממש כמו נגר מיומן שמתמחה בבניית ארונות מתים. המתופף יובל שפריר היה יציב כמכונת תופים, ויצירתי בהתאם. רק עידו אגמון על הגיטרה הזכיר מידי פעם שנערי ליווי יש בכל פינת רחוב, אך שנגנים אמיתיים יש מעט.
אבל היו שם רגעים יפים: התאורה האדומה-כחולה שליוותה את "פריז בלהבות" איימה להכניס את הקהל להתקף אפילפסיה קולקטיבי. פורטיס הזמין כהרגלו בנות לבמה ב"אין קץ לילדות", אך כשרובן התביישו הוא מצא דרך אחרת להתפרע, ברח מהבמה וביצע את השיר מעמדת הסאונדמן. הגירסה הג'אזית של "נעליים" הייתה אנרכיסטית להפליא, ו"תלוי על הצלב" ו"את לא" הדגימו כמה מתפקידי הגיטרה המטמטמים ביותר של הרוק הישראלי, והקהל הגיב בהתאם. אבל לא במקרה היו אלה להיטי העבר שהביאו את ההופעה לשיא. מתוך "חזל"ש" אפשר להזכיר לטובה את הרוק הערבי של "ארץ עיר", את הפזמון הקליט של "אומרים" ואת האנרגיות של "אסור". אפשר, אבל לא בהכרח צריך – לא כשזה בא על חשבון איזכור הביצוע המפיל ל"חלום כחול".
"אני לא אוהב את הביטוי 'השקה', אנחנו לא אונייה", אמר פורטיס, וצדק – אוניות הרי שטות ליעד ספציפי, בעוד שהיצירות של פורטיס לא שטות אלא משוטטות (שלא לומר משתטות), חסרות כיוון ביער ישראלי. הוא בעצמו ענה לקהל ששאג "פורטיס משולש!" בקריאות "פורטיס משובש! פורטיס מטושטש! פורטיס מקושקש!" – כל התשובות נכונות. מצד שני, אוניות יכולות גם לטבוע, וזה משהו שפורטיס כנראה לא יעשה לעולם. הוא הרי צף על כמות בלתי נדלית של כריזמה, חוצפה ואינספור שירים מעולים.
פורטיס בבארבי, 12.3.09
גילוי נאות\הידעתם?: לקחתי חלק בעריכת הקליפ ל"בלונדיניות על אוטוביאנקי" של פורטיס.
תגיות: גיל סמטנה, יובל שפריר, עידו אגמון, רמי פורטיס