תורת היחסות עפ"י פורטיס
יום ב, 23.3.09, 9:33 
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 20.3.09)
פורטיס זוכה סוף סוף למעמד קאנוני, והעיתוי לא מפתיע: זה הוותק, התרומה הכבירה שלו למוזיקה הישראלית שכבר ברורה לכולם, וגם האלבום המשולש והשאפתני שהוא הוציא. כמה שאפתני, ככה בינוני, ואם יש משהו שלמדנו מטקסי האוסקר זה שאמנים גדולים זוכים להכרה ממסדית בעיקר על יצירות גדולות בהיקפן ובינוניות באיכותן. הופעת ההשקה של "חזל"ש", החלק השני של האלבום, המחישה את זה. אבל שלא יובן לא נכון – הופעה בינונית של פורטיס היא דבר יחסי. זה אומר שהיה רק מצויין ולא אדיר, ושפורטיס היה רק משוגע ולא מטורף על כל השכל.
חלק מהבעיה נעוץ בלהקת הליווי שלו – זו חבורה מלוכדת מאוד של נגנים מהשורה הראשונה שהצליחו להישמע כמו נגנים שכירים חסרי אישיות. העיבודים שלהם, בעיקר בשירים החדשים, היו זהירים מידי. כמו סייברסקס עם קונדום על גלולות בימים הבטוחים. הם לא הזיעו לרגע. גיל סמטנה על הבס היה מוכשר ומדוייק, ממש כמו נגר מיומן שמתמחה בבניית ארונות מתים. המתופף יובל שפריר היה יציב כמכונת תופים, ויצירתי בהתאם. רק עידו אגמון על הגיטרה הזכיר מידי פעם שנערי ליווי יש בכל פינת רחוב, אך שנגנים אמיתיים יש מעט.
אבל היו שם רגעים יפים: התאורה האדומה-כחולה שליוותה את "פריז בלהבות" איימה להכניס את הקהל להתקף אפילפסיה קולקטיבי. פורטיס הזמין כהרגלו בנות לבמה ב"אין קץ לילדות", אך כשרובן התביישו הוא מצא דרך אחרת להתפרע, ברח מהבמה וביצע את השיר מעמדת הסאונדמן. הגירסה הג'אזית של "נעליים" הייתה אנרכיסטית להפליא, ו"תלוי על הצלב" ו"את לא" הדגימו כמה מתפקידי הגיטרה המטמטמים ביותר של הרוק הישראלי, והקהל הגיב בהתאם. אבל לא במקרה היו אלה להיטי העבר שהביאו את ההופעה לשיא. מתוך "חזל"ש" אפשר להזכיר לטובה את הרוק הערבי של "ארץ עיר", את הפזמון הקליט של "אומרים" ואת האנרגיות של "אסור". אפשר, אבל לא בהכרח צריך – לא כשזה בא על חשבון איזכור הביצוע המפיל ל"חלום כחול".
"אני לא אוהב את הביטוי 'השקה', אנחנו לא אונייה", אמר פורטיס, וצדק – אוניות הרי שטות ליעד ספציפי, בעוד שהיצירות של פורטיס לא שטות אלא משוטטות (שלא לומר משתטות), חסרות כיוון ביער ישראלי. הוא בעצמו ענה לקהל ששאג "פורטיס משולש!" בקריאות "פורטיס משובש! פורטיס מטושטש! פורטיס מקושקש!" – כל התשובות נכונות. מצד שני, אוניות יכולות גם לטבוע, וזה משהו שפורטיס כנראה לא יעשה לעולם. הוא הרי צף על כמות בלתי נדלית של כריזמה, חוצפה ואינספור שירים מעולים.
פורטיס בבארבי, 12.3.09
גילוי נאות\הידעתם?: לקחתי חלק בעריכת הקליפ ל"בלונדיניות על אוטוביאנקי" של פורטיס.
תגיות: גיל סמטנה, יובל שפריר, עידו אגמון, רמי פורטיס
...ובאותו עניין:
- תופים הם לפעמים געגועים - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 30.1.09) נהוג לומר שז'אן ז'אק גולדברג הוא מהמתופפים הגדולים שהיו פה בשנות...
- מופע הכימיקלים של שואו וג'קסון כהן - עוד מקבץ סקירות קצרות על הופעות טובות שראיתי לאחרונה ושמות שכדאי להכיר. והפעם בתוכנית: "חיפה כימיקלי...
- הבועה - לקח לי זמן, אבל סוף סוף ראיתי את "חייב לזוז", הסרט הדוקומנטרי שמתאר את תהליך הפיכתו של אהוד בנאי מאל...
- סיכומחוצמזה - (בטח שמתם לב שהפוסט על פסטיבל "חוצמזה 2" שהתקיים שבוע שעבר התעכב קצת. חלקכם גם בוודאי קלט שב"תרבות ...
נגעת רק ברפרוף בנקודה החשובה באמת – כמה מעליבה ונעלגת היתה ההתיישרות-לימין של הביקורות סביב החדש של פורטיס, שלא זכה לשום התייחסות תוכנית רצינית, רק לליקוקי תחת. האם לפני עשור, כשהטרנד היה לדרוך על פורטיס, האלבום היה זוכה למשוב דומה, או שאז הוא היה "ממוחזר, עייף ויומרני בלי כיסוי"? שלא תבין לא נכון – יש לי כבוד עצום לפורטיס. בסופו של דבר אני אוהב את האלבום החדש, חרף הסתייגויות רבות, ואת התרומה של האיש הן לסצינה כסצינה והן לי כפרט קשה בכלל להתחיל לכמת. דווקא בגלל זה אני חושב שמגיע לפרויקט השאפתני/מתאבד שלו יחס *קצת* יותר רציני. הייתי רוצה להאמין שביקורת תרבות, אפילו במדינה הבינארית-עד-בחילה שלנו, יכולה לבטא קונטסט תרבותי מעט רחב יותר מאשר ההגדרה העצמית של המבקר בהתאם לחלוקות הטרנדיות האחרונות של ימין/שמאל, ישן/חדש, מגניב/פאסה (שימו לב גם לסימטריה בין ההתייחסויות לפורטיס והסניטות של שלום חנוך). והכי מדכא, אהד פישוף כבר כתב טקסט מכונן בנושא הזה – "אני טקסט פוליטי?" – לפני 20 שנה, אבל גם את הטקסט הזה אנשים הצליחו להחמיץ ולהפקיע לטובת מלחמת התרבות הישראלית המגוחכת, שלעולם אינה נגמרת.
מה שגונקל אמר
מה שאני אשמח לדעת זה, מי עשה את הקליפ המעולה והמשובח של אוטוביאנקי?
היא בכלל לא נסעה לסיציליה! אולי לגליל.
אני עדיין בשלבי גיבוש דעה על האלבום החדש. לפרקים הוא נשמע כמו more of the same ולא בצורה טובה. מצד שני יש רגעים שמרגישים יחודיים, בעיקר סאונד יותר מחוספס מבעבר. אפילו "אוטוביאנקי" – בצלילים הראשונים אני חושב – ואו! זה משהו חדש, אבל מיד אח"כ מתרגל, ולקראת הסוף, עם כל המילמולים שבתחתית זה שוב נהיה מעניין.
מעבר לזה אני תוהה מה היה קורה אילו הייתי מתבגר שמעולם לא פגש את זובין מטה ולא שמע אלבום של פורטיס מימיו ופתאום הייתי מקבל ליד את האלבום הזה.
כל ההשוואות לאלבומי עבר, לפורטיס הצעיר והבועט היו הופכות לא רלוונטיות והייתי יכול להתמקד במוסיקה.
יש לזה חשיבות, כי המעמד החדש והמפתיע של פורטיס כדוד ששנים נחשב למוזר מדי מכדי להזמין לסדר ועכשיו פתאום גילו שהוא דווקא חביב ולא מסוכן ואפילו קצת מעניין, שכל המבקרים (כמעט) מהללים, ואפילו הפלייליסט מפרגן, יש במעמד הזה פוטנציאל חתרני (למי שחובב דרמות), או לפחות פוטנציאל להרחבת המנעד המוסיקלי של אנשים שאינדי בשבילם זו שרשרת הרים בדרום אמריקה.
את הקליפ של "בלונדיניות" ביימה מאיה ברינר.
כל הפרטים ביוטיוב: http://www.youtube.com/watch?v=50Hn801gGb8&fmt=18
אגב יחס המבקרים: המבקרים של היום הם לא המבקרים של פעם, רבים מהם גדלו על פורטיס.