לחתוך את הסצינה
יום ד, 18.11.09, 8:17 
"כל האינדי שלך – זה לא מוביל לשום מקום!", הטיח בי חבר. אומנם שמחתי שהוא העניק לי את כל האינדי הישראלי במתנה, אבל הייתי חייב לחלוק עליו. הוא התעקש: "הבלוג שלך פועל בואקום. אין פה באמת סצינה, זה לא באמת קורה, זה לא באמת גדֵל, אין לזה קהל", הוא המשיך, ואז שלף את הקלף הקבוע בקרב הפסימיסטיים – "לא נמאס לך לראות 30 אנשים בכל הופעה?". ואתם יודעים מה? הוא צודק. נמאס לי.
87% מהסטטיסטיקות נתונות לפרשנות
הויכוח הגדול סביב האינדי הישראלי חוזר תמיד לסוגיית הקהל והתהודה. יש סצינה או אין סצינה? אלו שחושבים שהאינדי רק הולך וגדל יזכירו את מועדוני האינדי שצמחו בשנים האחרונות, את כמות הלהקות החדשות שצצות במייספייס מידי יום, את פסטיבלי המוזיקה ההולכים ומתרבים, ואת החשיפה שאמנים כמו אסף אבידן או עמית ארז מקבלים אפילו בתקשורת המיינסטרים. אבל מולם המקטרגים יציבו תמיד את אותו נתון עגום – 30 אנשים בקהל ברוב המוחץ של ההופעות. וכאמור, נמאס לי. נמאס לי מכך שאנשים מפספסים את המשמעות האמיתית של הנתון הזה, ואת הכיוון שהוא חייב להתוות לכל מי שהמוזיקה הישראלית יקרה לליבו.
נכון, הקהל של רוב האמנים הוא עדיין מצומצם. אבל צריך לזכור שיש הרבה יותר אמנים, הרבה יותר הופעות והרבה יותר מקומות להופיע מאשר בעבר. גם ללא נתונים רשמיים, זה דיי ברור שהקלות והנגישות של יצירת והפצת מוזיקה בעידן האולפן הביתי והאינטרנט הובילו לפריחה מוזיקלית חסרת תקדים בהיקפה. כך שגם אם הנתון של קהל-פר-הופעה הוא סטטי, הרי שהמכפלה שלו הולכת וגדלה. 30 איש בקהל של 100 להקות זה 3000 איש. אבל 30 איש בקהל של 200 להקות זה כבר 6000. העובדה שכמות הקהל ברוב ההופעות עדיין עומדת על 30 ולא יורדת ל-5 היא-היא ההוכחה לכך שהתהודה בעצם רק הולכת ומתרחבת.
משבר האלבום השני
ופה אנו מגיעים לבעיה האמיתית, שאינה כמות הקהל, אלא דפוסי הצריכה שלו, דפוסים שהגיע זמנם להשתנות. בכל ערב יש ברחבי העיר המון הופעות. אפילו אחרי סלקציה, כמעט מידי ערב יש 3-4 הופעות טובות שאפשר לבחור בינהן. לכאורה זה טוב, זה מעודד תחרות, וזה פועל יוצא של כלכלת שוק. אבל גם בכלכלת שוק נדרשת לעיתים התערבות חיצונית, אם השיטה מביאה יותר נזק מתועלת. וכשהקהל שהולך וגדל מתפזר בין יותר מידי הופעות, אף אחד לא מרוויח באמת. המזל הוא שאנחנו נמצאים ברגע הנכון על ציר הזמן כדי לשנות את זה.
נדמה שהאינדי הישראלי נמצא במשבר האלבום השני. עברנו את האלבום הראשון, את ההצלחה המפתיעה שהכריזה "אנחנו פה". עכשיו אנחנו מתמודדים עם הציפיות שההצלחה מביאה, עם הבלבול שהיא יוצרת, וגם עם התחושה של צעידה במקום. וזה הזמן לקחת אוויר, להבין מה צריך לשנות, ולהתוות דרך חדשה לקראת האלבום השלישי, שסוף סוף יממש את הפוטנציאל.
הצמצום האנושי
בואו ניקח את הפסטיבלים כמקרה מבחן: בשנה שעברה היו שני פסטיבלי אינדי אדירים שעקפו את כל הציפיות והפכו לקו פרשת מים, למפגן כוח של סצינת האינדי ההולכת וגדלה. השנה כולם ניסו לקפוץ על העגלה, והיא התפרקה לחתיכות עם פסטיבלים בינוניים ומטה וקהל שהתפזר בינהם או פשוט לא הגיע (ומזל שהיה אינדינגב כדי להציל את הכבוד של כולם). המסקנה ברורה. תתכופפו, אני עומד להטיל פצצה: כדי לגדול באמת, סצינת מוזיקת השוליים חייבת קודם כל להצטמצם. ואני מתכוון ללחתוך בבשר החי: לקיים פחות אירועים, לבטל כמה פסטיבלים, וכן, גם לסגור מועדונים אם צריך. בדיוק כפי שחייבים להסיר גידול סרטני שמתפתח ללא שליטה כדי להציל את הגוף כולו, כך צריך לטפל גם באינדי הישראלי, כדי שהוא יוכל להמשיך להתקיים. צמצום הסצינה לא בהכרח אומר פחות הופעות. הוא כן אומר פחות הופעות שבאות אחת על חשבון השניה, ויותר הופעות שמגיעות אחת אחרי השניה.
האינדי הישראלי חייב ליצור מודלים חדשים שיאפשרו לו להתמרכז, להתאגד, ולהתחזק, וזו אחריות משותפת בעיקר של אמנים ובעלי מועדונים – אם זה יהיה אטרקטיבי, אנחנו בקהל כבר נתיישר בהתאם. להקות ומועדונים צריכים לעודד מיוזמתם הופעות חימום, דאבל-פיצ'רים, כרטיסים משולבים מוזלים וערבי הופעות מרובי להקות, למשל. מי שירצה יוכל להמשיך ולהגיע רק להופעות שמעניינות אותו. אבל מי שירצה יוכל להישאר גם לכמה הופעות ברצף. כשזה יהיה הסטנדרט והופעות בודדות יישמרו לאירועים מיוחדים וחגיגיים, אנו עוד עשויים להגיע למצב האוטופי שקיים בחו"ל, בו קהל מגיע לחלק ממועדוני ההופעות באופן אוטומטי בכל ערב, גם מבלי לדעת מי מופיע.
מישהו שמבין בתורת המשחקים בטח יוכל להסביר את זה יותר טוב ממני – שיתוף פעולה וסולידריות יכולים להניב לכולם רווחים גדולים הרבה יותר מאשר פעולה לחוד מתוך אינטרסים צרים. צברנו הרבה תנופה בשנים האחרונות. עכשיו הגיע הזמן לשבור את ההגה הצידה, כי אם לא אנו עשויים להתנגש בקיר.
תגיות: אינדי, אינדינגב, דאבל פיצ'ר, הופעת חימום, פסטיבל, קהל, שוליים
...ובאותו עניין:
- חבילה הגיעה - בועידת המוזיקה של היינקן שהתקיימה מסביב להופעות של Faith No More ו-MGMT, נערכו פאנלים שונים בנושאי מ...
- אינדינגב 2009 – דד טיירד בלוגינג - קיצור תולדות פסטיבלי 2009: יערות מנשה לא הביא קהל ואג'נדה. חוצמזה 3 היה מעט חיוור ומיינסטרימי. הלם כ...
- מוזיקה אלטרנטיבית, מציאות אלטרנטיבית - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 23.10.09) המוזיקה הישראלית עוברת שינוי. גלגלצ משמיעים שירים באנגלית, מוזי...
- ככה לא שוברים חומה - עוד לא הספקתי להתאושש מפסטיבל חוצמזה, וכבר נכנסתי להלם כרך, פסטיבל האינדי התל אביבי שהתקיים בצוותא ב...
- המדריך: איך לקבוע הופעות? - ֿאז תפסת גיטרה והתחלת לשיר. אז הקמתם להקה. אז יש כבר כמה שירים וחלקם אפילו לא נשמעים כמו חתול בבלנדר...
יפה מאוד!
החישוב שלך לא נכון. 30 איש בקהל של 100 להקות זה לא 3000 איש – עובדה היא שהפרצופים בקהל חוזרים על עצמם מהופעה להופעה. במקרים רבים, אלו אותם 200 איש שבאים לכל ההופעות.
וזה המצב לא רק בגלל כמות האמנים הגדולה, אלא מסיבות רבות ושונות – חוסר החשיפה התקשורתית, חוסר הנגישות מחוץ לתל אביב, השפה במקרים מסוימים, שעות ההופעות, שיווק לא נכון או חוסר שיווק, וכן הלאה.
אגב, כפי שאמרתי בעבר, אני מאוד בעד ערבי דבל פיצ'ר או ערבי להקות, אבל השעה… היה ערב כזה לא מזמן בלבונטין, עם הרמירזים, לוס כפרוס ו"מובטלים בגרינלנד" (שרציתי לראות ולו רק בגלל השם) ואפילו במחיר אטרקטיבי מאוד. אבל כשמתחילים ערב כזה ב-22:30 (שעת פתיחת הדלתות, כלומר, מתיישהו ב-23:30 מן הסתם) באמצע שבוע עבודה, העייפות משאירה אותי בבית. יותר מזה, כל אדם שסיפרתי לו על הערב הנ"ל התלהב – גם אם אינו משתייך לקהל האינדי הקבוע – ומיד ויתר על העניין כשגילה את שעת ההתחלה.
נראה לי שהמצב יותר קרוב לאמצע הדרך בין האוטופיה הנאיבית משהו, לבין הפסימיות של "אותם 200" חברה. נכון שיש פרצופים מוכרים בהרבה הופעות, אבל גם החברתיים ביותר מאיתנו לא יכולים לטעון שהם מכירים אפילו חצי, קל וחומר את כל הפרצופים. אם הייתה אמת בטענה, אז אחרי כמה עשרות (מאות?) הופעות שהייתי בהן הייתי כבר אמור להכיר… ובכן, את כולם. אז אם לרגע נכניס את עולם החוויה האישי שלי (רק על עצמי לדבר ידעתי וכו') – אני כן יכול לומר שהרבה יותר אנשים שמעולם לא היו "בסצינה" או "הולכים להופעות", בהחלט הולכים יותר להופעות. אז גם אם אין כאן התפשטות אש בשדה קוצים בצורה גורפת, בהחלט יש מגמה חיובית וצמיחה – מה שמתבטא גם בחשיפה תקשורתית גדולה יותר, הצלחה של אמנים, וכו'. כל זה מבורך.
מה שלא מבורך, כפי שרמזה יעל בקטנה ואני אשמח לחדד, הוא הלוגיסטיקה וההערכות של האמנים עצמם, והמקומות שמארחים אותם. לפרסם הופעה ל-21:30 (תכלס 22:00 כשאתה בודק לעומק) ולעלות ב-23:00 (בהנחה שאין בדיקת סאונד עד 23:15) זה פשוט מעצבן, מקומם, מרגיז, משלה, ותכלס – לא טוב לאף אחד. אולי זה טוב למקום (בקטנה), עוד כמה בירות שנרכשות, איזה טוסט שמוזמן, לא יודע. אבל לצרכן זה לא טוב. העובדה שכולנו כבר התרגלנו לזה, מקבלים את זה כמעיין עובדה, ובהתאם מגיעים ב-23:00, זה מצב קצת עצוב, ועכשיו באמת אף אחד לא מרוויח. מה כבר ביקשנו? שתפרסמו שעה ותעמדו בה, עם מרווח טעות של עד רבע שעה למאחרים? שתבצעו בדיקת סאונד לפני ההופעה? מישהו צריך להוציא את הראש מהתחת ולבצע שינויים במגמה הזו. בנוסף, אין ספק ש-23:00 זה לא זמן סביר להתחיל הופעה, גם 22:00 זה מאוחר. 21:00 זה לא קללה.
מה עוד? אמנים, דיסקים בבקשה. תצרבו, תקליטו דמו, תשלחו לינק להורדה, לא יודע מה תעשו. הרגע שמעתי אתכם ועשיתם לי נעים בפופיק, לפחות תנו לי הזדמנות לפרגן לפני שזכרון הדג שלי ג… מה?
זה רק אני או שמחירי הופעות התחילו לעלות משמעותית? 50 שקל לקיצו? באמת? (עם כל הכבוד לקיצו אהובי). זה הכרחי? אז נכון שההגיון אומר להקה שווה -> אנשים מוכנים לשלם יותר -> יאללה בלאגן>. אבל גם הגיון של להקה שווה -> יותר אנשים יבואו ויקנו בירה ודיסקים -> יאללה בלאגן> יכול לעבוד ומשום זו תאוריה שנבדקת הרבה פחות.
כן! דאבל פיצ'ר! כן! ערבי נושא (מישהו אמר פולק?)! כן! מיני-פסטיבלים! כן! שיתופי פעולה!
טוב, נסחפתי מעבר למה שרציתי להגיד. פרו ורבו ומלאו את הארץ
יעל וליאור – למען הסר ספק, אני מסכים איתכם. כשאני אומר שאנו נמצאים במקום הנכון כדי להמציא מודלים חדשים ולרענן מודלים ישנים, אני מתכוון גם לנושא השעות, שמרחיק הרבה קהל מהמוזיקה.
השאלה היא איך בונים מודל שגם בא לקראת הקהל שצריך לקום בבוקר, וגם מאפשר למועדון להחזיק בתוכו קהל כמה שיותר זמן ועד כמה שיותר מאוחר, וגם נותן אופציה לבליינים ליליים.
הפתרון שלי – ערבי הופעות שמתחילים ב-8-9 ומסתיימים כשהם מסתיימים, אולי עם ג'ם סשן, אולי עם הופעת הפתעה. והתמחור – כרטיס אחד לכל הערב, תגיעו מתי שבא לכם. באוזןבר המודל הזה כבר מיושם מידי פעם, אגב.
יעל – החישוב שלי לא נכון? אוקי, יודעת מה, אחרי שמתחשבים בחפיפות בין הקהלים, 30 איש בקהל של 100 להקות זה אכן לא 3000. זה 2500, וגם זה בהגזמה למטה. את כמוני נמצאת במספיק הופעות כדי לדעת שהפרצופים הקבועים מונים כמה מאות בודדות, לא יותר. וכמובן שהמספרים האלו הובאו רק כהדגמה – הקהל האמיתי גדול פי כמה.
להצמטמם אולי בתוך תל אביב.
כלומר לצאת מהפאקינג גושדן המסריח הזה.
אם כשאתה נמצא בת"א יש לך 3-4 הופעות בערב, בירושלים, באר שבע, חיפה, ראשון לציון ונתניה אין אפילו אחת.
תזיזו את התחת שלכם מחוץ לגבולות שני הבלוקים שלכם ואולי יגדל הקהל. בכמה? וואלה לא יודעת, תלוי כמה תשקיעו גם באלה שלא שכנים שלכם. לי אין כוח לנסוע רק בשביל הופעה [כן, רק בשביל הופעה], בשבילי ת"א במרחק 45 דקות לפחות ונמאס לי. זה גם מזלזל כשמניחים מראש שאין קהל לדברים האלה בדרום למשל.
שואו סם לאב ויחזירו לכם. אסף אבידן עשה את זה, גם עמית ארז.
קודם כל, אני מסכים לגמרי עם איפי ויעל בנוגע לשעות ההופעות והיציאה מתל אביב.
בנוגע לדאבל פיצ'רים, יש כאן בעיה. בתור נגן שיצא לו להופיע לא מעט בערבים מרובי להקות, הערבים האלה תמיד נשמעים טוב בתאוריה אבל בדרך כלל מבאסים. רוב הקהל נשאר רק להופעה שאליה הוא הגיע מראש ולא נשאר להופעות אחרות, הסאונד לרוב יוצא מחורבן כי אין זמן לעשות בלאנס כמו שצריך, כל הרכב צריך לקצר מראש את ההופעה ולעיתים גם מורד מהבמה באמצע ההופעה וכפי שנאמר קודם, ההופעות שאינן הראשונות נדחות לשעה מאוחרת מדי. מעבר לזה, הקהל לעיתים מעדיף לא לבוא להופעות כאלה ומחכה להופעות שבהן יוכל לראות את האמן שהוא אוהב בהופעה מלאה ובלעדית. גם האמנים עצמם רואים בהופעות האלה הזדמנות ל"דוג" את הקהל של הלהקה השניה ולא מתאמצים למשוך קהל בעצמם. ללהקות שמופיעות רק פעם בחודש, הופעה בערב כזה פחות כדאית.
מוטי, הבעיה שאתה מתאר היא בעיה לוגיסטית במהותה. נתת דוגמה לאיך לא עושים את זה טוב, אבל זה לא אומר שאי אפשר. קח לדוגמא את שיתופי הפעולה המעולים שהיו באינדינגב, לפעמים בין אמנים שהיית משער שהקשר ביניהם מקרי בהחלט (עומדים על במה, נגיד).
לא מספיק לדחוף שתי הופעות באותו כרטיס ולקוות שהכל יהיה טוב. האמנים צריכים להיות מסונכרנים ביניהם, ליצור איזושהיא חוויה רציפה אחידה, ללא הפסקה ארוכה לבלאנס(!!!), ואולי אפילו שיתוף פעולה קצר (2,3… 5 שירים, כמה שבא להם), וכל הקונסטלציה הזו צריכה להתקיים בתוך חלל שמודע לכך שיש אנשים שעובדים מחר בבוקר.
לא חסר רעיונות יצירתיים בשביל להפוך דברים כאלה לטובים יותר, אבל עצלות, או סתם קבירת ראש בחול גורמת לאמנים, או המועדונים, או אני-לא-יודע-מי לא לקחת יוזמה בנושא, וכך זה נראה.
אני מסכימה עם איפי. זו הדרך הטובה ביותר להגדיל את הקהל. מה שכן, ביציאה לפריפריה צריך לדאוג ליחסי ציבור טובים במקום ההופעה, כי החלק הזה לרוב לוקה בחסר (בטח ובטח בעירי, שאפילו אדם כמוני שמעורה בסצנה לא מצליח לדלות פרטים על חלק ניכר מההופעה שכן מתקיימות כאן).
למוטי – בגלל זה ערב צריך להכיל 2 הופעות, גג שלוש. לא לדחוס יותר מדי, כי אחרת יש יותר רווחי בלאנס והחלפת סט מאשר שירים פר להקה. ובעיקר, יותר מהכל, להתחיל בשעה מוקדמת.
עזבו אותי מ"קהל בליינים". באמצע השבוע רוב האנשים עובדים לפרנסתם. הם צריכים לקום מוקדם בבוקר. הופעות הנערכות בלילה שלאחריו יש יום עבודה צריכות להתחשב בזה. בכל זאת, אם המועדון מעוניין בקהל שמוציא כסף בבר, רצוי שיפנה לאנשים עובדים ולא למובטלים…
וליאור – יש הופעות אינדי שאני אשכרה מכירה בהם חלק ניכר מהקהל באופן אישי, פלוס עוד לא מעט פרצופים מוכרים של אנשים שאיני מכירה בשמם. בהופעות של יהוא ירון למשל יש תמיד את אותם חשודים מיידיים (:
כולם פה העלו נקודות מעניינות ונכונות, אבל אני רוצה להתייחס לעניין המועדונים עצמם.
ברור לכולם שעניין "שעת פתיחת הדלתות" הוא כלי כלכלי מעולה. אנשים מגיעים שעה לפני, ומעבירים אותה בקניה. בעולם טוב יותר בעלי המועדונים היו קוראים את הפוסט הזה, חושבים על טובת הכלל, ומשנים התנהלות, אבל אני לא ממש רואה איך משכנעים את בעלי המועדונים שלכתוב שעת התחלה ולהתחיל בה בדיוק יכניס להם יותר כסף.
וחוץ מזה, הרבה אנשים, ואני בינהם, מגיעים מוקדם יותר מהסיבה הפשוטה שאחרת אנחנו לא רואים כלום… הלוואי וכל הופעה היתה מרווחת ונעימה כמו באינדינגב הנפלא, אבל ברוב המקומות אנשים נלחמים על מקומם באולם כמו משוגעים, ואתה יכול רק לחלום על לעמוד מקדימה.
הנושא של יציאה החוצה מגוש דן כבר עלה, אבל הודות לדימוי האלבום השני אפשר לחדד אותו:
בשנות השמונים הייתה להקת אינדי עלומה שיום אחד הוציאה תקליט ראשון שכבש את המצעדים (כן, זה היה תקליט).
האלבום השני של אותה להקה היה כישלון צורב אבל במקום להתמוסס הלהקה הזו יצאה לחרוש את הארץ בהופעות ובזכות זה היא יכלה לחזור בגדול עם אלבום שלישי.
ללהקה קראו משינה. (בחייך לזרבוי, תספק לי סנגוריה על איך הם פעם היו אינדי ושהחומרים שלהם היו מחוץ למיינסטרים וכל זה – אתה טוב בדברים האלה)
בקיצור – צאו לפריפריה, תבלו קצת בדרכים, תשנו אצל הדודה שלא ראיתם מהבר מצווה – מה יש?, קצת רוק אנד רול!
מצחיק אותי הצורך לגונן על ה'פריפריה'.
התרבות פורחת בתל אביב, מה לעשות.
בשום עיר אחרת בארץ אין משהו שאפילו דומה לסצינה או ווייב (למעט ירושלים אולי), ככה שסביר שלא יהיה קהל. המועדנים בערים האחרות – מבאסים.
ככה שעם כל הכבוד להפרחת השממה, אני לא רואה את זה קורה.
והדוגמא על משינה לא כל כך רלוונטית לימינו אנו.
אחד הדברים שקוסמים לי בקשר לסצנת האינדי זה דווקא העובדה שאין חשיפה גדולה
כמו שאומרים זה לא הכמות אלה זה האיכות
אני לא מעוניין לראות את קהל אוהבי המיינסטרים בהופעות הללו מה שאני נהנה בהוםעות ובפסטיבלים זה שבהלכם אני מוקף אנשים שדומים לי שאוהבים אותה מוזיקה כמנו שבאים בגלל שהם אוהבים את מוסיקה ולא בגלל שהאומן מפורסם
בפסטיבל האינדי נגב האחרון 4000 איש התכנסו בל המדבר ביום החם ביותר בשנה והכל מסיבה אחת אהבה למוסיקה זה לא היה כדי לראות איזה סלב זה הי כדאי לחגוג את המוסיקה הישראלית
אז אני דווקא הייתי רוצה לשמור על סצנת האינדי קטנה ואיכותית
בחור מזוקן-
אתה רציני?? אין קהל? מתי בפעם האחרונה יצאת מהחור שלך?(כן. תלביב היא חור. שחור.ומסריח)
יש קהל רב ומגוון גם בצפון ובדרום. בטח ובטח בחיפה ובירושלים. כל המחזיקים בדעתך חיים באייטינז. ברצינות, הייתי מצפה לקצת יותר אופן מיינדד מצידכם.
אני סטודנטית בספיר שבשדרות. יש כאן כמה אלפי סטודנטים שיוצאים כל ערב לפאבים הרבים שבאיזור ושומע את אותו אוסף MTV מחורבן. אתם טוענים שאין קהל? בואו לקהל. תהפכו אנשים לקהל שלכם. אז זה דורש נסיעה של שעה מצד הלהקה, אבל היי! קהל כזה מפרגן ברמות אחרות. הוא לא אדיש משועמם ומלא בעצמו. כנ"ל בצפון. מכללת תל חי, מכללת עמק יזרעאל. ומה עם קיבוצים ומושבים מחוץ לשרון? מה עם עמק האלה? איזור מודיעין? אני לא מדברת פה על מקומות שוממים. תפתח מפה, תכיר קצת את המדינה בה אתה חי.
ונסיים בקלישאה- בשביל כבוד צריך לעבוד.
לגבי משינה, אני לא ממש סגור על הפרטים במאה אחוז- אבל האלבום השלישי היה כישלון חרוץ, וההצלחה הגיעה מהאלבום הרביעי שלהם (שהיה אוסף להיטים של שלושת הראשונים, יחד עם ארבעה שירים חדשים- ששניים מתוכם הפכו שלאגרים היסטריים: היא התווכחה איתו שעות, ו'ריקוד המכונה' שהיה לשיר השנה ב-89 אאל"ט). כך שמה שעזר להם הייתה הנכונות של חברת התקליטים להוציא אלבום רביעי, אחרי ראשון מצליח כשהשניים שבאו אחריו לא מכרו רבע מהראשון גם יחד (וההופעות נראו כמו.. האינדי הישראלי של 2009. חמישים איש בצוותא)
אני מאוד מסכים עם הרעיונות של הדאבל פיצ'ר – בהנחה שלא מדובר על יותר משניים-שלושה אמנים לערב. המסורת של האוזן בר (שאם באת להופעה הראשונה, תוכל להישאר לשניה) היא בהחלט מבורכת. אני זוכר דאבל פיצ'ר בבארבי כפ"ס של אטליז (בתקופה שהייתה מביאה באיזור ה300-400 איש בת"א) יחד עם פאניק אנסמבל עם בקושי מאה איש.
כרגע, אני לא ממש רואה סיכוי שהקהל של אמני האלטרנטיב היותר צנועים (אלו שמושכים שלושים איש) יגדל, אלא אם יחלו לחמם הופעות של אמני מיינסטרים למיניהם, איכותיים יותר ופחות (קורין אלאל ופורטיס, למשל), על אחת כמה וכמה שרובם המכריע שר באנגלית.
זה ממש לא מדוייק הדיבור על תל אביב…
באינדינגב רוב ההרכבים היו בכלל מירושלים (קיצו, רייסדינדר הגאון ועוד רבים), היו נציגים מחיפה (אבלון) מב"ש (נדב, דוד), פרדס חנה (אינגה דינגו טייני פינגרז) והרבה מקומות שהם לא תל אביב…
לגבי המועדונים, אין בתל אביב מקומות יותר מדי מלהיבים להופעות. מה שיש זה קהל שקצת מכיר את ההרכבים. להופעה שבתל אביב או ירושלים יגיעו 50 איש במקום אחר יגיעו 15 איש גג. צריך לזכור שמדובר גם בעניין כלכלי ולא תמיד משתלם ללהקה להגיע למקומות הללו…
רעיון הדאבלים הוא כמובן מבורך ולגבי השעה, זה כמובן הפיתרון האידיאלי, מה לעשות שזה לא בשליטתנו…
אין ספק שלאינדינגב הקהל לא הגיע בגלל הליינאפ או משהו כזה, למרות שהיה מעולה. לאינדינגב הגיעו האנשים כי המותג "אינדינגב" מביא קהל. בשנים הקודמות הצליח הפסטיבל ליצור לעצמו שם מספיק טוב. אני בטוח שאם 75 אחוז מההרכבים שהופיע שם לא היו מופיעים עדיין אותה כמות של קהל הייתה מגיעה לפסטיבל. זאת בניגוד לשאר הפסטיבלים האחרים שלמרות התחושה הטובה לא הצליחו לייצר משפחתיות או מה שזה לא יהיה שבגללו אינדינגב מרגיש כמו הבית של כולנו.
מה שאני בעצם אומר זה שהאומנים צריכים לקחת את גורלם לידיהם. עליהם להבין שכדי לפרוץ את המסגרת עליהם ליצור משהו גדול יותר, מושך יותר, שונה.
אם זה לא יקרה רוב ההרכבים שכעת מופיעים 15-30 פעמים בשנה במקומות עלומים וזוכים פעם בשנה לחשיפה רבה באינדינגב, פשוט יעלמו. אם האומנים לא ידעו לגדול הם ימותו. זה השיעור האמיתי מאינדינגב.
מה שכתבו פה על משינה לא היה ולא נברא.
הם התחילו עם רכבת לילה לקהיר, ומיד היו להצלחה גדולה. נראה לי עצוב לשנות את הסיפור שלהם , אחר כך לאנוס אותו, לעדכן אותו ולאמץ להיות כמודל אינדי
כפי שקוראים לזה היום.
שטויות.
אני לא בעד דאבל פיצ'ר. כל הדאבלים שהייתי, היו על הפרצוף. משהו לא עובד בסחבקייה המאולצת האינטרסנטית והמזוייפת הזו.
כל להקות הסצינה שיבואו לבאר שבע (לאן ? לעשן הזמן)
יגלו 5-12 אנשים בקהל, כאשר חצי מהם לא באר שבעיים. יותר מזה, אם יבואו פעם שניה, לא ימצאו גם אותם.
באזז, לא עובד בעיר הדרומית.
אני מסכים עם מה שכתבו על המותג "אינדינגב". אבל הוא לא מייצג את כל הקהל של הסצינה. קהל הסצינה, לא עובר את ה 500 בכל הארץ.
אני מניח שכל קהל הסצינה בבאר שבע, לא עולה על 30, למשל.אני סטודנט בעיר שמחשיב עצמו כמעודכן סצינה.
תגובה ארוכה לכולם, לפי הסדר 🙂
איפי ואחרים – הקריאה לצאת מגוש דן היא חשובה. אם כבר מדברים על לשבור דפוסים, נראה שמתגבשת לנו פה רשימה של דברים שאמנים ומועדונים צריכים לתת עליהם את הדעת. נושא השעות. נושא היציאה לפריפריה. זה טוב וחשוב שהנושאים האלו עולים, ואני מקווה שיש מי שקורא ורושם לעצמו הערות.
(ומהצד שלי – אני מתחיל לחשוב איך אני יכול לקדם את הנושאים האלו).
מוטי – כל צורת החשיבה על דאבל פיצ'רים היא עקומה. מועדונים מסתכלים על זה כעל דרך להבטיח שיהיה מספיק קהל (שהרי "כידוע", לאינדי אין קהל וצריך לפחות שתי להקות כדי להצדיק ערב). אמנים מסתכלים על זה, כפי שכתבת, כהזדמנות לדוג את הקהל האחד של השני. Amnon כתב בהמשך ש"משהו לא עובד בסחבקייה המאולצת האינטרסנטית והמזוייפת" של הדאבל פיצ'רים. והוא צודק – מה שלא עובד שם זה שזה אינטרסנטי ומזוייף.
זה לא חייב להיות ככה. שיתופי הפעולה האלו יכולים לקרות מתוך מבט רחב ולא מתוך אינטרסים צרים. מתוך הבנה שאם אני אחנך את הקהל שלי להקשיב למי שמופיע לפני ואחרי, הרווח הזה יתגלגל גם אלי בסופו של דבר.
אבל גם אם נשוב לאינטרסים צרים – כתבת גם שללהקה שמופיעה פעם בחודש הערבים האלו לא כדאיים – זה תלוי כמה היא חושבת קדימה. ללהקה שרוצה להופיע עוד שנתיים מול קהל שאינו מסתיים בחברים שלה, זה מאוד כדאי. ללהקה שמסתפקת בבועה של 30 האנשים שהיא מצליחה לגרד פעם אחר פעם – שיבושם לה, אבל שלא יבנו על לקבל ערך במומה.
איש הפלסטיק, רועי ו-Amnon – בואו נסגור את עניין משינה אחת ולתמיד. בהנחה ואנחנו מקבלים את יואב קוטנר בתור ביוגרף מוסמך של המוזיקה הישראלית, הנה כמה ציטוטים רלוונטיים על קיצור תולדות משינה:
"משינה הופיעה ב"פינגווין" וב"קולנוע דן" עם שירים באנגלית… עם צליל הסקא-"גל חדש" הקופצני שלה היא נחשבה לסיכון מסחרי… הצלחת התקליט הייתה גדולה: תוך חצי שנה הוא הפך ל"פלטינה" (40,000 עותקים)… משינה הפכה מלהקת מועדונים לקהל מצומצם להפקה ישראלית מקובלת ומצליחה מבלי לוותר על איכותה… באמצע 1987 יצא האלבום השני… אחרי עשרות האלפים שהגיעו למופע האחרון של התקליט הראשון נראתה הכמות המצומצמת שהגיעה לבכורה (כ50- איש) כסטירת לחי ללהקה… משינה יצאה למסע הופעות ארוך וקשה במקומות קטנים… ביולי 1988 יצא משינה 3… גם האלבום הזה לא מצליח להמריא… הלהקה הייתה על סף ייאוש והתפרקות… במרץ 1989 יצא האוסף גבירותי ורבותי… הצלחת אלבום האוסף הייתה עצומה"
http://mooma.mako.co.il/Biography.asp?ArtistId=1558&TextId=917
כך שאיש הפלסטיק צודק שהם היו אינדי, אבל טועה בטענתו שההופעות בפריפריה זה מה שהרים אותם.
Amnon – טול קורה מנגד עיניך – צר לי, אבל אתה כותב מתוך בורות. אתה דוגמא מהלכת לעיוורים שחושבים שמה שהם לא רואים לא קורה. רק בגלל שאתה מכיר את משינה מהרגע שהם הצליחו, זה לא אומר שהם לא היו שוליים לפני ההצלחה, ולא אומר שהם לא התרסקו לפני אלבום האוסף. ובהתאם, רק בגלל שאתה חושב שקהל הסצינה לא עובר את ה-500 איש, זה לא אומר שלא מדובר באלפים אם לא עשרות אלפים (אגב, רק את הבלוג הדיי אזוטרי הזה קוראים כמה אלפים, יש לציין, אז תעשה חשבון לבד מה המספרים האמיתיים).
גולן דבוש – הפוסט הזה לא מנסה להביא את ההופעות של Kitzu לאיצטדיון רמת גן, ולא מנסה להכניס את אשכרה מתים לגלגלצ. להיפך – זה נסיון להבין איך אפשר לבנות אלטרנטיבה שמתייחסים אליה בכבוד הראוי לה ולא כאל 30 אנשים במועדון תל אביבי. יש פה כמות אדירה של אנשים שחוגגים את האלטרנטיבה הזו, אבל לחוד. אני מנסה להבין איך אפשר לרכז אותם לטובת כולם – האמנים, המועדונים והקהל עצמו.
בחור פחות מזוקן- יש בעיה בטענתך לגבי המותג אינדינגב, כי האופן היחיד בו אינדינגב מיתג את עצמו הוא באמצעות לייןאפ מוצלח בעבר,
מה שאומר שעדיין אין שום פער בין המותג לבין התוכן שלו: לייןאפ מוצלח.
חברה טעות קשב בידך.
אינדינגב הוא הרבה מעבר למוזיקה הנשמעת בו. הוא מלא בקסם, ושונה לגמרי מכל אירוע אחר בו הייתי בארץ לפחות…לומר שלמוזיקה אין חלק בדבר זה ממש לא כוונתי. הייתה מוזיקה מעולה בפסטיבל. אבל אופי ומהות הפסטיבל, התחושה והחוויה שלי היא משהו הרבה יותר עמוק מרצף של הופעות, טובות ככל שיהיו…
מעבר לכך, יש לציין שמפיקי האירוע השכילו להתפתח ולרענן את הפסטיבל בכל שנה, אם זה ליינאפ שמשתפר כל שנה, אם זה מבחינת מתחם, ואירועים נוספים.
מה שבעצם ניסיתי לומר זה שאינדינגב שלמעשה הצליחו ליצור משהו שהוא לא מסחרי (ממוסחר זו הגדרה טובה יותר) ובעל קהל אדוק. אני מבטיח לך שלמאזין הממוצע, שלא מכיר כל הרכב שקיים היום בארץ, והיו הרבה כאלה בפסטיבל, פחות חשוב אם מופיעים אשכרה מתים או אינגה דינגו, רובם אפילו לא מכירים את ההרכבים הללו. הם מגיעים כי הם רוצים להיות חלק מהמשהו הזה. מהקסם.
זהו בעצם.
תסלחו לי שאני לא רוצה לדבר על השלום,אני רוצה לדבר על סבא שלי.
בתור מי שגר כרגע שלושת רבעי שעה מת"א אבל נטול רישיון, אחת הבחירות המשמעותיות שלי בבחירת האונירסטה היא העושר התרבותי שקיים רק בתל אביב(וגם בירושלים אבל בכמות קטנה ביותר).כלומר בתור חובב מוזיקה ותרבות מושבע,אני יודע שאם אלמד מחוץ לתל אביב(ושוב וקצת ירושלים,וכן יש גם הופעות טובות בבאר שבע אבל בתדירות נמוכה) אצטרך לשמוע שוב את אותם שירי ניינטיז שחוקים בכל מקום שאני יושב בו,ובמסיבות הסטודנטים המוזיקה תעלה לי את הסעיף האליטיסטי שלי. מה אני בא להגיד? יש משהו מתסכל בכך שהיכולת לצרוך תרבות מוזיקלית שהיא לטעמי מתקיימת בגבולות כך כך צרים באופן שוטף,אם הבלחות קצרות בשאר הערים.ובאמת שחבל לי לשלם שכר דירה מטורף בשביל זה ואני תוהה אם זה שווה את זה.
בקשר לאינדי נגב, אכן הוא בנה לעצמו שם שחורג מגבולות המוזיקה,ויש שם אווירה נפלאה,אז יש אנשים שבאים לא בגלל המוזיקה ואין שום בעיה עם זה,כל עוד הפסטיבל לא יחרוג מהמתכונת הנוכחית ,אבל החלק הארי של הקהל הוא עדיין חובבי מוזיקה.אגב אני בחרתי לא ללכת לאינדינגב הראשון בגלל ליינאפ שלא היה לטעמי.
אושר, נו באמת.
את באמת חושבת שאלפי הסטודנטים בשדרות ששומעים אוסף MTV, כהגדרתך, רק מחכים שדניאלה ספקטור או לא דובים (כדוגמא בלבד כמובן) יבואו להופיע באיזור? אני כמעט משוכנע שלא. אולי יבואו כמה סקרנים, אבל מוזיקה לא יכולה לפעול בוואקום. כרגע אין שום דבר משמעותי שקורה באיזור, וככל הידוע לי אין תחושה אפילו קטנה של מה שבעל הבלוג קורא לה 'סצינה' (מבחינת מוזיקה), ולכן להופעה בשדרות אין כמעט משמעות, אני מצטער.
אם להקה ירושלמיתחיפאית מארחת במגרש הביתי שלה להקה תל אביבית, ואשכרה נוצרת סינרגיה (באופן שדוסקס מעליי), יש לזה משמעות. סתם לצאת להופיע ב'פריפריה'? אין טעם. זה עץ נופל ביער.
ואגב, אני עצמי גר בירושלים, אז הטיעון הראשון שלך בטל.
בחור מזוקן, בעל הבלוג חי באופוריה עצמית בועתית. (זו גם הסיבה שהוא קורא לי בור . "מותר לו", כי זה הבלוג שלו.ניחא)
אפרופו דאבל פיצ'רס וסגידתו להם וליהוא גדול. בוא תראה דאבל פיצ'ר היא (נועה בביוף) מארחת אותו (יהוא) בעשן הזמן. פחחח , כזו בדיחה. ועכשיו , בתמורה הוא (יהוא) מארח אותה . דאבל ג'וק.
בכל מקרה דאבל כזה בשדרות , אין לו מקום.
עורה, בעל הבלוג.
בחור מזוקן – האמת נמצאת איפשהו באמצע בין הביצה לתרנגולת. בשדרות שומעים MTV, והופעה של דניאלה ספקטור תהיה טיפה בים, עץ נופל ביער, מחט בערימה של שחת ומה שלא תרצה. אבל אם שבוע אחר שבוע (שלא לדבר על כל חמשוש, שלא לדבר על כל יום) יגיעו אמנים מכל רחבי הארץ גם לשדרות, דברים ישתנו.
מה צריך לקרות בשביל זה? כפי שבתל אביב פועלים כמה בוּקרים שסוגרים הופעות באופן אקטיבי, כך צריך להיות גם מחוץ לתל אביב. כפי שהמועדונים בתל אביב צריכים להתעורר ולקחת יוזמה, כך צריך לקרות גם מחוץ לתל אביב, זה לא תלוי רק באמנים.
אבל שוב, אנו סוטים מהנושא – היציאה לפריפריה חשובה, אבל הפוסט הזה עוסק בכוונה תחילה דווקא בסצינה התל אביבית. למה? כי היא חוד החנית, והחוד הזה מתחיל לקהות, ואנו צריכים אבן משחזת בדחיפות.
Amnon – קראתי לך בור (ולא מתוך רצון להעליב חלילה) כי התבטאת בבורות. עם או בלי האופוריה הבועתית שאני סובל (או נהנה) ממנה, לא ראיתי שסתרת בצורה כלשהי את העובדות היבשות של קוטנר שליט"א על משינה, שהיו גם היו שוליים בטרם פרצו.
אגב, אני מאמין ב"הֶיה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם". מעבר לדאבלים, האירוחים ושיתופי הפעולה שהלהקה הפרטית שלי The Raw Men Empire יוזמת לאחרונה, בינואר אנחנו נופיע בעשן הזמן בעצמנו עם הגברת בביוף. אמנון, אתה בא?
הגדרת את עצמך כ"מעודכן בסצינה", ונשאלת השאלה האם היית רוצה לראות בה שינוי. אם כן – דע שהכוח בידיך. אם לא – תמשיך לקטר, אני בטוח שזה כיף.
לזרבוי, אני מעודכן לפרטי פרטים בסצינה.
יש דברים שאני אוהב, יש שלא. כמו כל אחד.
הכח בידיי? רק ללכת או לא להופעה. כמו מצביע בקלפי. לא יותר.
אם לא תהיה עבודה או מבחן, אבוא לעשן הזמן לראות אתכם.
נושא ה"30 איש" רחוק מהמציאות. בוודאי לא בדרום.
אני מקווה שלא תחטפו רוח קרה בפרצוף כשתגיעו. זה קורה מדי פעם.
לגבי משינה … קוטנר טועה !!
אבל, פה זה כמו מילה שלי מול מילה של שוטר תנועה, בפני שופט במשטרת התנועה. חבל"ז.
רק דבר אחד אני מסכים איתך, ולא בגלל שהתכנסנו כדי להתנגח, סצינת האינדי סובלת מתסמונת האלבום השני. כי עכשיו מתייחסים (או יתייחסו, כך אני מקווה) לעיקר עצמו – המוזיקה. ולא לכל הפסטיבלים מסביב (תרתי משמע) כלומר ל"סצינה".
הבקשה שלך שחוד החנית לא יקהה בזכות קהל הסצינה היא לא רציונאלית.
אמנון, אני רק רוצה להסב את תשומת לבך, שקוטנר לא טועה, ואם תצפה ב'סוף עונת התפוזים', תשמע את משינה עצמה, לא קוטנר, מספרים על משבר האלבום השני והשלישי שלהם, שצנח ממכירות של 60,000 (אאל"ט) עותקים מהאלבום הראשון לקצת יותר מ 10,000 מהשני ו7000 מהשלישי, אלבומים, שכפי שאמר בנאי עצמו בראיון, מכילים שירי נכס צאן ברזל, ש"אין משינה בלעדיהם".
יתכן שגם בנאי טועה?
Amnon – יפה כתבת, הכוח בידך כמו מצביע בקלפי. אבל כמו בהצבעות בקלפי, הכוח שלך לא נגמר בשלשול פתק למעטפה. זה תלוי עד כמה הנושא קרוב לליבך. אם זה חשוב לך ואתה באמת רוצה לראות שינוי, אתה יכול לנסות ולשכנע את סביבתך הקרובה להצביע כמוך, לחשוף אותה למצע של המפלגה בה אתה מתכוון לבחור, לתלות פוסטר או דגל במרפסת, אולי אפילו להתנדב לטובת המפלגה. כל אחד קובע את מידת המעורבות שלו, בהתאם לחשיבות שהנושא תופס אצלו.
אז כשאתה בא להופעה שלנו, תביא איתך חבר או שניים. ובא לך לתלות פוסטרים של ה-raw men empire בקמפוס? אנחנו נעריך את זה.
בקשר לחוד החנית – פיספסת את כוונתי. אני לא אומר שהקהל צריך להתחיל להשתנות. או לא רק. הפוקוס שלי הוא על המועדונים והאמנים, שצריכים להציע תכנים שונים וחדשים מתוך חשיבה מערכתית יותר. הקהל כבר יבוא, ברגע שיתנו לו משהו מספיק אטרקטיבי.
חייבת להגיב לבחור מזוקן ואמנון על הדברים שהם כתבו על שדרות ובאר שבע. תחושת הבטן שלי אומרת שמלבד ללמוד בבן גוריון או לעבור ליד הערים האלה בדרך לבסיס לפני עשר שנים כשהם היו בצבא [הזקנתי אתכם? נו מילא] אין לכם שמץ של מושג על מה אתם מדברים.
אם יש פה שתי דרומיות [כולל אושר, כן?] שמגיבות סביר להניח שיש עוד כמה כאלה שקראו את הפוסט או שהיו באינדינגב או חוצמזה, שנוסעים 50 דקות, לא כולל לחפש חניה, עד לתל אביב כדי לראות הופעה. [חשבתם על זה שחלק מהקהל הוא בכלל לא תל אביבי?]
גם להקה שמתחילה בתל אביב לא מקבלת 40 איש בקהל על ההתחלה וגם לא להקה ירושלמית, אז ללא דובים אין תירוץ לא להגיע למקומות מרוחקים רק כי בבית מובטחים להם 30 אנשים. זה פאקינג עצלנות.
כמה כבר אנשים יש בהופעה בעשן הזמן בב"ש? קצת יותר מכמות האנשים שיש באוגנדה בי-ם [כן כן אמנון, מה ששמעת] ואם משקיעים בקהל הוא גדל. תשאלו את התקווה 6 ואת מרסדס בנד. גם בשדרות היה פעם מקום לדאבל פיצ'רים, שנסגר עם בוא הקסאם, קראו לו בי באר והיו בו הופעות שוות לאללה פעמיים בשבוע, שזה יותר ממה שקורה בירושלים היום.
אתם עצלנים שלא רוצים לצאת מהשכונה? תישארו עם הקהל הביתי, בכיף, אבל אל תתחילו לקטר על גודל הסצינה לעומת גודל הקהל אם לא בזין שלכם לראות קצת פריפריה.
הזלזול הזה כל כל מעצבן שספק אם יהיה בזין שלי ללכת ולראות להקה תל אביבית שממש עשתה לי טובה וטרחה להגיע לבאר שבע.
אינדי עצל – שקו לי בתחת או שתראו אותי פעם בשנה באינדינגב, מקשיבה רק לנדב אזולאי וקיצו.
כסף.
כדי "לצאת לפריפריות" צריך כסף.
דלק \ וואן, לפעמים סאונדמן.
אחת מהבעיות בלהיות להקה לא מוכרת (ונראה לי שדוקא הלהקה שאני חברה בה היא מהיותר מוכרות ומוֹכרות בשוליים) היא שזה עולה לנו כסף.
אז חזרות- ברור, סבבה. הקלטות- ברור, סבבה. אחרי כמה סיבובים ברחבי הארץ זה נהיה מבאס "לצאת מהעיר" בשביל להפסיד כסף- והגיע הזמן שמישהו יגיד את זה.
* כל האמור לא חל לגבי הרכבים קטנים ו\או אקוסטיים שיכולים לנסוע באוטו אחד ולהופיע במקומות בלי מע' הגברה ראויה.
אמנון, לא יפה להתלכלך על ב"ש כאילו עשן הזמן זה הדבר הכי גדול שיש לה להציע.
הבארוק הוא אחלה מועדון הופעות וכשההופעות שוות הסטודנטים (ולא רק) באים
איפי, את המקטרת, אם כבר. לקרוא להישארות של להקות בתוך תל-אביב 'עצלנות', וכאילו להאשים אותם שהם לא באים לספק לך בידור, זו בכיינות לשמה. ואם באר שבע היא כזו מוקד תרבות מטורף, למה את צריכה שהתל-אביבים יבואו לעשות לך שמח? אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.
אני בטוח שיש דברים יפים שקורים בבאר שבע, אבל את לא יכולה לצפות מלהקה לעשות טורים ברחבי הארץ כשגם ככה כולם עובדים בעבודות יום וסיבובים כאלו בישראל הם לרוב גורמי הפסד כלכלי (לפחות בהתחלה). אולי אין ללהקות כאלו 'זכות' לקטר אח"כ, אבל לדעתי, גם לך לא.
כמה מתנשא לקרוא לאמירה שלי להוציא את האינדי לטור בחורי הארץ התבכיינות. שכחת שאולי אני גם מקופחת, נחשלת, בורה ופרובנציאלית? סמן את התשובות הנכונות בעיגול.
סלח לי מזוקן, אני לא צריכה שתל אביבים יבואו לעשות לי שמח. אמני אינדי רוצים לראות פרצופים חדשים? הצעתי איפה אפשר לראות כאלה. לא מזלזלת באנשים שעובדים ביום וגם בלילה, אני עצמי עושה את אותו דבר. אבל פאק, אם אתה רוצה קהל אתה לא יכול להניח שהוא יבוא אליך בלי שאתה תבוא אליו בתמורה.
אז יאללה, בוא נשאיר את מה שתל אביב בתל אביב,סבבה?
זרוק לשאר פירור כשיתחשק לך.
* דן-יה — כן. כסף. באסה של דבר, הא? יקר להיות מוזיקאי שוליים
בראייה שלי? הסצנה רק גדלה ומתפתחת,
השנה ההייפ סביב האינדינגב היה מטורף, ואנשים שלא שומעים אינדי כמעט בכלל דיברו איתי עליו.
ותסתכלו גם על המדיה, הבלוג הזה, תרבות מעריב, כתבות בחדשות ערוץ 2 ואפילו נינט! האינדי ישראלי פורח.
כרגיל אני בא אחרי שכולם הולכים…
גם כרגיל, הביטויים קצת קיצוניים, אבל זה אתה, אז זה בסדר 🙂
לדעתי עם מה שקרה השנה לפסטיבלים אין סיכוי שהם יערכו שוב בכזו צפיפות.
לגבי ערבי הופעות משותפים – אני ממש בעד. אמנם לא הייתי בהרבה ערבים משותפים בהן הלהקות המדוברות נתנו הופעות מלאות, אבל כבר יצא לי פעם או פעמיים לשהות 4 / 5 שעות בערבי הופעות והיה מצוין. אני מבין שזה הכי רוקנרול ליצור, להופיע ולא להתעסק בשטויות שמסביב, אבל זה לא באמת עובד ככה נכון? אם כבר אתם או מישהו מטעמכם צריכים לתאם עם בעל המועדון, אז מה אכפת לכם לתאם גם עם להקה של חברים שלכם שאתם בינכה אוהבים ורובם תכננו להיות בקהל בכל מקרה? ככה גם יש יותר סיכוי שאני אוותר על ערב עם המשפחה ועל שנת לילה יקרה מפז, שאסתיר את חוסר היעילות בעבודה ביום שאחרי (ואשלם על זה בהמשך השבוע…), ואבוא לראות אותכם. אם תתחילו את ההופעה ב-21:00 ולא ב-23:00 אולי אוכל אפילו ללכת לשתי הופעות בשבוע בלי לקרוס אחר-כך לשבועיים.
קצת קשור אבל לא ממש : שאלה כללית למבינים על הופעות חימום – זה באמת בלתי אפשרי טכנית שהלהקה המרכזית תעלה גג 5 דקות אחרי סוף החימום או שאם מוכרחים לנגן עוד מוזיקה בין החימום למופע המרכזי היא תהיה קשורה בסגנונה ללהקה שתיכף באה? הלהקה המרכזית כל-כך מפסידה כשהיא עולה חצי שעה אחרי סוף החימום או אחרי ששמים אוסף MTV בין החימום אליהם! תחשבו איזה כיף היה אם הופעה הייתה מתחילה עם קהל מחומם ומשולהב כמו שהוא בדר"כ נהיה רק באמצע. במקום זה מתקררים, בוהים בסביבה ולא זזים כדי לשמור על המקום מקדימה, מתעצבנים על השעה, מתחילים לחשוב על היום ועל מחר ורק אז מתחיל שוב התהליך של להיכנס לאווירה.
בקשר לדיון שהתפתח פה על הופעות מחוץ לתל-אביב. נדב, אם אתה אומר שאתה חושב איך לפעול בעניין, אולי תוכל לשדרג את לוח ההופעות שלך כך שייצא אל מחוץ לעיר? אולי לוח מקביל למטה לריכוז הופעות מחוץ לתל-אביב (בחלומותי האופוריים יהיו כל-כך הרבה הופעות מחוץ לת"א שיצטרכו חמישה לוחות : ת"א, שרון, צפון, דרום, ירושלים).
בניגוד לאיפי אני מבין שלא לכל הלהקות יש תקציב להרפתקאות כאלה, אבל אני בטוח שלחלק יש את האופציה הכלכלית לצאת פעם בחודשיים במקרה הרע או פעם בשבועיים במקרה הטוב להופעה כזו. אה, ואם אתם עושים את זה, תשקיעו בפרסום. תשקיעו זמן, לא כסף. נורא מתסכל לגלות שגבע אלון הופיע לך ליד הבית לפני שבועיים רק כשאתה מיוזמתך נכנס לאתר של הפאב ורואה תמונות מתחלפות. לאחת ההופעות האחרונות שראיתי מחוץ לת"א הגעתי דרך תגובה בבלוג הזה ממש לפוסט המלצות שבועי. גם לוח הופדעות של השרת העיוור יכול לעזור לכם.
באיחור קל, ותוך השלמה עם כך שהדיון פה סטה לגמרי לכיוון של יציאה לפריפריה:
דן-יה – נכון שאף אחד לא יהיה מליונר מהופעות בפריפריה, אבל גם אין סיבה להפסיד כסף. קודם כל, החזרי דלק מהמועדון המארח זו דרישה לגיטימית לגמרי. שנית, מרצ'נדייז (דיסקים, חולצות) יכול לעזור. שלישית, גם להקה כמו דפנה והעוגיות יכולה למחול על כבודה ולעשות הופעות בלי הגברה מדהימה, לוותר על סאונדמן, ואולי להופיע עם עוד להקה כדי להגדיל את האפיל של האירוע.
nakamir – בנוגע לזמן בין החימום להופעה עצמה, זה תלוי במקום, בסאונדמן במפרט הטכני של הלהקות ובמיומנות שלהן. אני מסכים שלהקות צריכות להתמקצע בכל הנושא של עליה מהירה לבמה (ומהבחינה הזאת מי שהשתתף בתחרות GBOB, שם ניתנו לכל להקה 2 דקות בלבד לחילופי במה, קיבל אחלה בית ספר).
מה שכן – הבחירה איזו מוזיקה לשים בין החימום להופעה המרכזית נתונה בידי הלהקות. אף סאונדמן לא יסרב לחבר אייפוד של מישהו או להכניס דיסק אוסף שהוכן מראש בין ההופעות.
בקשר ללוח ההופעות – מצטער, אבל זה לא יקרה. הכיסוי של הלוח התל אביבי נעשה כרגע עם עוד לא פחות מ-3 חברים שעובדים בהתנדבות, וזה עדיין לוקח לכולנו שעות רבות של עבודה. לכסות מקומות נוספים – לא בא בחשבון אלא אם הבלוג הזה יהפוך להיות איכשהו עסק כלכלי.
בקשר ללוח – נו טוב. ואני אפילו מעריך אותו יותר עכשיו כשאני יודע איזו עבודה עומדת מאחוריו.
לגבי ענייני החימום – אם כך אני קורא מכאן ללהקות המרכזיות בערב – אם אתן קובעות מי החימום תתאימו אותו אליכן ואם צריך זמן בין החימום להופעה תתיחסו לזמן הזה כמו לעוד הופעת חימום ותחשבו מה מנגנים בה, וכך תקבלו קהל ב- mood הנכון מהצליל הראשון (או לפחות סיכוי יותר גבוה לכזה).
הרימו הכפפה, חברים!
אני הייתי שמח להגיע להופעות בבאר שבע, קיבוץ המעפיל ולוך נס, הבעיה היא שאני לא מכיר מקומות שם, ואף אחד משם עוד לא הזמין אותי.
אם באיזה אתר יוקדש אגף קטן למקומות שמעוניינים לארח מוזיקאים "לא-קונבנציונלים"\"אינדי", יהיה קל יחסית להתחיל את מערכת היחסים הזאת בין מוזיקאים מהמרכז למקומות מחוצה לו.
יהיה נחמד אם נצליח לדרג אותו, כמו שמתכננים חופשה בבית מלון, עם כל מיני איקונים כאלה (סאונד, גודל, מעורבות ביחצ"ון, שעה, החזר נסיעות, תשלום, אוכל, מה שזה לא יהיה). זה יכול לחולל פלאים.
דיגיטל_מי, אתה באופן מפתיע מתאר פיצ'ר שאני מתכנן כבר כמה שבועות. הכפפה הורמה, זה יקח קצת זמן אבל בסוף זה יקרה.
מעולה!
אני מצפה לזה בסבלנות כבושה
רק כדי לסגור איזו פינה קטנה – Amnon כתב כאן בהקשר של יציאה לפריפריה, ולבאר שבע בפרט: "נושא ה'30 איש' רחוק מהמציאות. בוודאי לא בדרום". אתמול הופענו בעשן הזמן הבאר שבעי, וראו איזה פלא – למרות שאין לנו כמעט חברים מקומיים הגיעו 35 איש, מספר שבמונחים של עשן הזמן אומר שהיה מלא. והיה קהל נהדר, הרבה יותר חם ואוהד ממה שאנו רגילים.
מוזיקאים, צאו לפריפריה. כיף שם.
——-
תוספת קטנה:
היום הופענו, להבדיל, בתל אביב, וראו איזה פלא: הגיעה פחות או יותר אותה כמות קהל.
כן כן, בתל אביב, הבירה התרבותית של ישראל, המקום בו סצינת השוליים פורחת, הגיעה אותה כמות קהל כמו בבאר שבע. זה הרי אבסורד – לפי ההגיון בתל אביב היה אמור להיות קהל גדול פי כמה מאשר בפריפריה.
זו לדעתי ההוכחה הברורה ביותר לתיזה שהוצגה בפוסט הזה – בתל אביב התחרות גדולה מידי, וזה פוגע בכולם.
[…] החל לסובב לי את המעגלים. חזרה לפוסט של נדב לזר על חיתוך ואיחוד סצנת האינדי למען עתיד טוב יותר סיבבה אותם עוד יותר, במיוחד בהעדרו מהמקלדת. האם קורה […]