הוראות הגהה

בתור בלוגר, אני כבר יודע – לכתוב זה עסק מסוכן. מילה אחת לא במקום, וכל הכוונות היפות שלך לא יעזרו לך. כל פסיק יכול לשנות משמעות של משפט, וכל ניסוח חייב להיות מוקפד פן יווצר רושם לא נכון. לא במקרה אני עורך כל פוסט שוב ושוב ושוב, גם שעות וימים אחרי שהוא פורסם (עדכון: כולל את הפוסט הזה), ועדיין אף פוסט לעולם אינו מושלם.

ולמה אני מספר את זה? כי אם יש משהו שמשגע אותי באלבומים שיוצאים בסצינת האינדי, זה חוסר ההקפדה על המילה הכתובה, זו שמודפסת בחוברת שבדיסק. ואני לא מתפלפל רק על חודו של פסיק זניח, אלא גם על איות נכון, ניסוח תקין, עימוד אסתטי, וכל שאר האלמנטים הלכאורה שוליים האלה. ולמה לכאורה? הרי כשהם בסדר אנחנו בכלל לא רואים אותם. וכשנופל בהם פגם, אז זה לא נורא – בסך הכל אייתו מילה לא נכון, או טעו בסדר של הבתים, או שברו שורה באמצע, או כתבו שם של מישהו בצורה שגויה. לא ביג דיל, המוזיקה היא אותה המוזיקה. אלא שמה שלא סיפרו לכם על "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו" זה שגם כשבקנקן יהיה זהב מותך עם ריח של ורדים ושוקולד, אם הקנקן יהיה סדוק זה לא יעזור לאף אחד. אז תסתכלו בקנקן. זה יעשה לתוכן שלו רק טוב.

הדבר חורה לי פי כמה כשמדובר באלבומים עם פוטנציאל לייצוא: תסתכלו על החוברות של "אטליז" או "איזבו", למשל. יופי של עיצוב, פוטנציאל חו"ל מובטח, יצירה מוקפדת וייחודית. אבל מספיק שמפיק בריטי אחד ישים לב שאצל "אטליז" יש טעויות מביכות בטקסט באנגלית כדי שהוא יחשוב שמדובר בהרכב חובבני. מספיק שאמרגן צרפתי אחד יקלוט ש"איזבו" מאייתים את שמו של המתופף ניר מנצור בשתי דרכים שונות כדי שהוא יעבור לדיסק הבא שמונח לו על השולחן. תגידו שאני אנאלי טרחן, וזה בטח יהיה נכון. אבל הדברים האלו יוצרים, ולו באופן תת מודע, רושם לא רציני, שפוגע במוזיקה.

פעם הזדמן לי לשטוח את טענותיי באוזנו של אחד המוזיקאים המובילים בסצינה, שבדיוק עמד להוציא אלבום. בעקבות השיחה הוא שלח לי את עטיפת האלבום לבדיקה, והוסיף "אולי אני פותח פה לשטן, אבל נראה לי שאין ממש שום דבר בעייתי שם". עניתי לו עם 3 עמודי וורד של טעויות. להקה שהוציאה לא מכבר EP קיבלה ממני גם דף הערות. והם עוד יצאו בזול.

יוצרים יקרים, אם היצירה שלכם חשובה לכם, תעשו הגהה. יודעים מה, אני מזמין אתכם לשלוח אלי חוברות להגהה, בחינם, פשוט כי אני חושב שזה חשוב.

ועכשיו נראה כמה זמן יקח עד שאיזה חכמולוג ימצא טעויות הגהה וניסוח בפוסט הזה… 🙂

תגיות: , , , , , ,

...ובאותו עניין:

  • סטקטו 19.6.08 - העלנו למייספייס של "הדוגמניות" :מס: שני קטעים חדשים, שהוקלטו בלייב ברדיו לפני כחודש, כשהתארחנו ב"קול...
  • "איפה הטמפלייט של מיינסטרים איכותי?" - (נצפה אתמול באוזן השלישית. שני האלבומים עוצבו ע"י הסטודיו של פרי קסטיאל, והדמיון בינהם נמשך גם בתוך...
  • למה הפסקתי לכתוב במעריב - לפני כשנה התגלגלה אלי הצעה להתמנות למבקר ההופעות של תרבות מעריב. זה היה מרגש - בשנות התשעים גדלתי על...
  • קרן נולדה בשדה - סתם קוריוז משעשע: סינגל הבכורה מהאלבום החדש של קרן פלס יצא היום בליווי תמונת פרומו שנראתה לי טיפה מו...
  • המדריך: למה לא להוציא אלבום. עדיין. - מידי שבוע נוחתים על שולחני אלבומים של מוזיקאים בתחילת דרכם, וזה כל פעם מפתיע אותי מחדש. קודם כל מפתי...



יש כבר 16 תגובות, יא אללה:

  • 1

    גם אני שמתי לב לתופעה הזאת פה ושם, וחשבתי לעצמי שאולי יש פה משהו עמוק יותר, מעין הודאה לא מודעת בכך שהמילים הן בעיקר עניין של סאונד ושל סטייל, ושלטקסטים עצמם אין משקל וזכות קיום עצמאיים. כך שאם נופלת בהם טעות זה לא כזה "ביג דיל". לגבי אנשים שיוצרים בשפה האנגלית זה נראה לי בולט אף יותר, כי זה מרחיק את היוצר מהמשמעות התוכנית של המילים שבהן הוא משתמש.
    אני חושב שלגיטימי ליצור באופן הזה, אבל במקרה כזה אין טעם להוסיף sleeve (חוברת?) עם הטקסטים. טקסט כתוב צריך להיות טקסט בעל משמעות, טקסט שחשוב ליוצר שבנאדם שיושב בבית ושומע את השיר יקרא ויבין (טוב, לא תמיד יבין 😉 ), ולא סתם גיבוב של מילים שנשמעו טוב עם הלחן. זה גם די נפוץ, וכמה מן האמנים האהובים עליי (כל אחד מסיבותיו שלו) לא צירף טקסטים לאלבום. זה בודאות עדיף מלהוציא טקסטים עם שגיאות גסות וחוסר עקביות.

  • 2
    א' נדב says:

    כל הכבוד, אתה עושה עבודת קודש.

  • 3
    יואש says:

    צודק ב-1000% וסחטיין על היוזמה.

  • 4
    סטיבי says:

    זה לא טרחני בכלל אלא הכרחי (מצד שני, אני אולי לא אובייקטיבית, כי גם אני בדיוק ככה :)). טעות באלבום, בניגוד כמובן לטעות בפוסט, אי אפשר לתקן אלא בהדפסות נוספות.
    נראה לי שזה עניין של מודעות. זה פשוט לא עולה על דעתם של הרבה אנשים, בייחוד אלה שמעצבים/מקלידים לבד, שצריכות להיות אחידות ומחשבה מסוג זה על הכתוב, שצריך מישהו שהאנגלית שלו מעולה וגם שם לב לדברים הקטנים האלה (בקיצור: מישהו בעל יכולת הגהה).
    זה לא רק במוזיקה, זה גם בקולנוע/טלוויזיה, בקרדיטי הסיום ובכתוביות/תרגום (זכורות לי שהיו טעויות קשות גם בסדרות מתוקצבות היטב פשוט כי אף אחד לא העיף עוד מבט). בתחום הזה יש שיפור רב – לפחות ב"מיינסטרים". בסרטי סטודנטים ובסרטים עצמאיים זו עדיין בעיה די רצינית, אם כי גם שם חל שיפור מסוים – רק כי אנשים מודעים לנושא הזה יותר, בעיקר אם הם מתכננים לשלוח את הסרט לפסטיבלים בחו"ל.
    אני אפילו לא אתחיל על נושא עטיפות די.וי.די ישראליים.

    וסחתיין על התמונות 🙂

  • 5
    Kettercat says:

    פששש… חשבתי שאני היחידה שזה תמיד מציק לה 🙂

  • 6
    עברתי לטחינה says:

    אגב איזבו,
    מישהו רוצה לשתף איך האלבום החדש שלהם ?
    הייתי בהופעה לאחרונה ונשמע מבטיח ביותר ואפילו מעורר תיאבון, בטח אשים את ידיי עליו בקרוב…

  • 7
    בחור מזוקן says:

    כן, התמונות אכן להיט… רעה חולה, הקטע הזה
    ועטיפות ד.ו.ד ישראליים זה הכי נורא!! 'ליאור פילמס' זה בושה לאינטלגנציה…

  • 8
    יונתן קוטנר says:

    אין מה להגיד, האיש צודק. גם אותי הדברים האלה מחרפנים.

    אני רק יכול להגיד שאם הייתי עובד (עדיין) עם איזבו ו(כבר) עם אטליז בשלב ההגהה, זה לא היה קורה.

    סטייה קלה מהנושא:
    אני רוצה להגיד גם שהגהה גרועה וחובבנות גרפית הן תכונות שמאפיינות הרבה ריליסים ישראלים, גם כאלו שהם מאוד מיינסטרים.
    הבחור המזוקן פה הזכיר עטיפות דיוידי, וזה הזכיר לי את הדיוידי של שלמה ארצי:
    http://www.sifrutake.com/images/DVD189_M.jpg
    שעד היום אף אחד לא הצליח להסביר לי.
    אני רוצה לציין שזה לא חלק מפריים גדול יותר שממשיך בצד השני של העטיפה, בו רואים את שאר הפנים. זה אשכרה כל התמונה. וזו העטיפה של הדיוידי של שלמה ארצי בקיסריה!

  • 9
    לזרבוי says:

    יונתן – קאלט! 🙂

    אבל שאלה, בכל זאת – הצילום של העטיפה של "איזבו" הוא של חוברת האלבום הראשון, בו אתה מקבל קרדיט של מנהל הפקה. כשזה הגיע לדפוס כבר לא היית מעורב?

    ואגב – בהקשר הזה אני חייב לציין שהחוברת של רות דולורס וייס מוקפדת ברמה מעוררת השתאות. החל מהעימוד והבחירות הגרפיות וכלה בעקביות בפרטים הקטנים.

  • 10
    יונתן קוטנר says:

    באלבום הראשון של איזבו אני מקבל קרדיט של מנהל הפקה?

    התחלתי לעבוד עם איזבו כחודש אחרי שהאלבום הראשון יצא. אם אני לא טועה בהדפסות הצרפתיות של האלבום יש לי קרדיט, אבל זה כבר סיפור אחר.

    רק על האלבום השני עבדתי. וגם שם הנאת ההגהה נמנעה ממני.

    אגב, "עברתי לטחינה" – אחלה אלבום.

  • 11
    לזרבוי says:

    סליחה, צודק, בלבול שלי.
    ואני מצטרף למחמאות – השני של "איזבו" אדיר.

  • 12

    מסכים איתך במאה אחוז. מוכרחים לעשות הגהה. זה מביך, זה לא מקצועי, וקל מאוד למנוע את זה – על ידי שליחת החומר לזוג עיניים חדשות. אגב, יוזמה מבורכת נדב, וגם אני מתנדב (אם אתה תהיה עסוק עם יותר מדי חוברות) לעבור על חומר לפני שהוא יוצא להדפסה, בחינם כמובן.

    מצד שני, יש בעיה אחרת, שמקבילה לבעיה הזאת, ולפעמים בעצם גורמת לה. הרבה מוסיקאים ישראלים שיוצרים באנגלית… לא באמת יודעים אנגלית. לפעמים יש שגיאות *דקדוק* מאוד מביכות, שהכותבים לא היו עולים עליהם גם אם הם היו עוברים על הטקסט 50 פעמים. זהו אחד מהרועצים של המוסיקה הישראלית באנגלית, למעשה. אנשים מחליקים את זה בטוענה של "היי, זה לא באמת חשוב," או "זה מעביר את הרעיון אז מה איכפת לי מדקדוק" ו"אבל אם אני אשנה את זה, זה יהרוס לי את המקצב של המלודיה."
    בתגובה אני אומר "היי, זה כן חשוב. זה מאוד חשוב"
    "זה בעיקר מעביר את הרעיון שאתה מהגר עילג"
    ו "מה לעשות, אז תשנה קצת את המקצב"

    לצערנו, רוב האנשים שעושים את הטעויות האלה לא מוכנים לקבל את העובדה שהם טעו, וחס חלילה לא יתנו למישהו לעבור על המילים שלהם, כי התיקון = הרס היצירה.

  • 13
    ליאון says:

    אבל איטליז זו להקה בדיחה מביכה שרק פורום אחד, שני בלוגרים, 10 אנשים – מה קוראים קהל, ועוד איזה לייבל אחד, שמתעניינים בהם.

    הטקסטים שלהם מביכים, המבטא מזעזע, המנגניות כאילו מתוחכמות עד כדי טיפשיות … כל זה הרבה לפני שגיאות הכתיב. ההגה. מי מגיע לזה בכלל. אתה אופטימי.

  • 14

    ליאון…

    בוא נשים בצד את הביקורת על אטליז, שאפשר להתווכח עליה, אבל הלהקה מופיעה כל הזמן ומאות אנשים באים לראות אותה, אז לא כל כך נראה לי שלטענה שלך שרק 10 אנשים מתעניינים בהם יש איזשהו בסיס במציאות.

  • 15
    דרדס פסימי says:

    העובדה שטעויות הגהה מציקות לכם מעידה בעיקר על קיבעון מחשבתי וחוסר סובלנות כלפי כל מי שלא עומד בסטנדרטים שרירותיים שקבעתם לעצמכם.

    זה באמת נורא שבמקום אחד יש נקודותיים אחרי ה-BY ובמקום שני אין. אתם בטח גם מעמידים על מקומו כל עובר אורח שאומר "שתי שקל", אבל רובכם לא תקפידו על הגייה נכונה של ח' ו-ע' – זה פשוט לא נראה לכם עקרוני.

    באופן אבסורדי, קיים יחס הפוך בין מידת הליברליות שאנשים מייחסים לעצמם לבין הפנאטיות שהם מפגינים בכל הקשור לשפה: "תהיה ערבי-קוקסינל-טבעוני-מתנחל, אבל ראבק! תתחיל את כל המשפטים באות גדולה!".

    הסיבה הטובה היחידה שאני מוצא להקפדה על הגהה היא שקל יותר לתקן שגיאות כתיב מאשר לתקן אנשים כמוכם. כנראה שכולם צריכים קצת פאשיזם בריא אחרי הכל.

  • 16
    לזרבוי says:

    דרדס, אמנם התגובה שלך אינפנטילית כמו קהל היעד של הסידרה המצויירת ממנה הגחת, אבל בגלל שהיא עושה שימוש מדוייק שאינו נפוץ במיוחד במחוזותנו בפסיק, נקודה, מרכאות, גרש, נקודותיים, מקף וכיו"ב, אני נוטה להאמין שהעומד מאחוריה הוא בכל זאת בחור אינטליגנטי. יש מבין?

גם לך יש מה להגיד? יופי.