הילד חולם
יום ו, 21.11.08, 23:11 
"תל אביב הרוקיסטית הסתובבה אז סביב הזנב של עצמה. רוב הלהקות שרו באנגלית וחיו בניתוק מוחלט מהמציאות הישראלית… להקות רוק (…) לא הוחתמו על חוזים בחברות תקליטים ממוסדות… לדור שלם של הוזים ויוצרים [נמאס] מהבינוניות ששלטה במוזיקה, בקולנוע ובתיאטרון הישראלי… [משם] יצאה הבשורה של 'הרוק התל אביבי הצעיר'… אפשר לעשות רוק אינטיליגנטי ,עדכני ומסחרי – בעברית! …מסביבנו החלו חברות התקליטים (…) להחתים כל מה שזז ומנגן בגיטרה"
זה אולי נדמה שהמילים האלו לקוחות מרב המכר של שנת 2019 "מהפטיפון לקיסריה – איך מוזיקת השוליים של שנות האלפיים כבשה את ישראל", אבל האמת היא קצת שונה. אומנם יש בטקסט הזה דברים שמזכירים את מה שקורה כאן ועכשיו בין הפטיפון ללבונטין, אבל למעשה הוא מדבר על עשור אחד אחורה, על הניינטיז. אז מאיפה הוא הגיע?
את הטקסט המלא והמרתק כתב חמי רודנר, והוא נמצא באתר הרשמי שלו, בו הוא סוקר בפירוט ובחדות את הקריירה שלו, ובדרך נוגע בלא מעט נושאים שעלו גם בתחזית\נבואה\תקווה\חלום בהקיץ שפירסמתי כאן לפני כמה שבועות על שובו של הרוק לחיק המיינסטרים. וזו קריאת חובה: הוא מזכיר איך אסון ערד ורצח רבין הרגו את הרוק הישראלי (הוא מכנה את זה "פיצוץ הבועה"). הוא מדבר על היחס ההפכפך של חברות התקליטים. הוא מדבר על היחס של התקשורת. הוא מספר על העבודה בתוך הלהקה, על הברנז'ה, על האגו, ומתאר באופן מופלא את תל אביב של שנות התשעים. אבל מה שהכי דיבר אלי זה התיאור שלו את הבעבוע שקדם לפריצה הגדולה של הרוק הישראלי בניינטיז. זה מזכיר לי את הבעבוע שאני רואה עכשיו, שהתווספו אליו גם כל היתרונות של עידן האינטרנט והאולפן הביתי.
כשרודנר כותב בערגה על געגועיו ל"ימים בהם שלושה אלבומי רוק יוצאים במקביל וזוכים להדהוד כארוע תרבותי משמעותי, שיחת היום", אני רוצה לומר לו – חמי, הימים היפים האלו עוד יחזרו. קצת סבלנות.
ואז אני נתקל בזה: הם באמת חוזרים. לא הימים היפים, אלא "איפה הילד".
ואולי זו הסנונית המבשרת את האביב?
_________________________
הנה עוד שתי סנוניות: רגע לפני האיחוד, חמי רודנר ואסף שריג, שני הגברים שמאחורי הילד, מופיעים השבוע לחוד בהפרש של כמה ימים. רודנר מופיע ברגעים אלו ממש, ושריג יופיע בהופעת סולו ביום ראשון, ככתוב בהמלצות.
תגיות: איפה הילד, אסף שריג, חמי רודנר, מיינסטרים, ניינטיז, קאמבק, רוק, שוליים
...ובאותו עניין:
- היה געגוע - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 27.3.09) "רוצים לשמוע קצת מוזיקה?", שואל חמי רודנר. הקהל שואג ואיפה הילד ...
- רוקנרול הולך טוב עם אלכוהול - דווקא עכשיו, בתחילתו של עשור חדש, מתחשק לי לחזור שני עשורים אחורה לתחילת שנות התשעים. אני משער שבימי...
- אם היא תלך - "אני רוקרית" -- נינט אצל ליאור שליין, 10.6.09 לפני קצת יותר משנה כתבתי פה אגב החיבור המפתיע בין [רוק...
- ולהלן התחזית: הרוק חוזר - כולם היו עסוקים לאחרונה בסיכומי שנה. אבל בגלל שהמוח שלי הוא גבינה שוויצרית ואני בקושי זוכר מה עשיתי ...
- האריה השואג - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 2.1.09) לראות את חמי רודנר בהופעה בזאפה מיוזיק רום זה כמו לבקר בגן חיות. ...
"הבנו שאנחנו צריכים להופיע ולהופיע ולהופיע, כי הבועה שאתה חי בה בלב תל אביב לא משקפת כלום ממה שמתרחש שם בחוץ ואם אתה רוצה להגיע לפריפריה ( ששם ,עד היום, נקבעת למעשה מידת ההצלחה שלך), אתה צריך להביא את הבשורה שלך 'בדיוור ישיר', כלומר רק בהופעות."
גם את המילים האלה כותב רודנר באתר שלו והן לא פחות רלוונטיות כדי לחולל את המהפיכה שלה אנחנו מייחלים.
אני כמובן מסכים עם התגובה שלמעלה
ובלי קשר רוצה להוסיף ולומר שבקרוב יוצא בפיתקית אי פי מעולה של אסף שריג
שהסיפור שיש לו לספר בנושא הזה מעניין ושונה משל רודנר