השלישיה הסודית
אתמול ראיתי שלוש הופעות סולו בינוניות, והופעת להקה אחת מצויינת. זה קצת מוזר בהתחשב בכך שמדובר בדיוק באותם אנשים: אלון לוטרינגר, אלון עדר ואסף קורמן, שלושה מוסיקאים צעירים ומוכשרים, קיימו אתמול ערב משותף בלבונטין 7, והדגימו מקרה קלאסי של שלם הגדול מסכום חלקיו.
בשלושת רבעיו הראשונים של הערב כל אחד מהם שר לבד משיריו. ראשון עלה אסף קורמן. קולו הסדוק והמתיילד מזכיר במעט את זה של אביתר בנאי, ושירי הפסנתר שלו יפים ונקיים. הוא יודע לשלב יפה בין דרמה להומור, בין רצינות לקלילות, ובדיעבד, מבין הופעות הסולו, שלו הייתה המעניינת ביותר. באחד הרגעים המשעשעים בהופעה הוא סיפר שחברתו ביקשה שיקדיש לה שיר, ואילתר לכבודה באותו טון מלנכולי של שיריו הקודמים את הלהיט המבטיח "אני אוהב אותך, את משו-משו, את משו-משו". נראה לי שקורמן עומד לשחק תפקיד מעניין בזירה האמנותית בארץ בשנים הקרובות, אם לא במוסיקה אז לפחות בקולנוע.
אחריו עלה אלון עדר. למרות שברוב הערב הוא ניגן גיטרה, הוא פתח בחוכמה דווקא על פסנתר, וחסך בכך את ההשוואות המתבקשות לאביו, הגיטריסט יהודה עדר (הלא הוא הכפיל של מיק ג'אגר). מצד שני, את גובהו הרב הוא לא יכול היה להסתיר, כך שההשוואה לאימו מיקי קם הייתה בלתי נמנעת. שיריו חמודים, מזכירים במשהו שילוב בין יוני רכטר לאריאל זילבר. כשהוא שר על זכרונות ילדות שמזכירים לו "שלושה תקליטים של כוורת", קשה היה שלא לחייך, בהתחשב בקשרים של אביו עם דני סנדרסון.
אלון לוטרינגר הציג את השיר הראשון כשיר שכתב חברו להרכב "מוּרה", אברהם חלפי. או שהקהל פיספס את הבדיחה, או שהוא כבר הכיר אותה מההופעות של ההרכב הזה, שלוטרינגר הקים עם עומר קליין ושחר ברבש. בזמנו, הם משכו הרבה תשומת לב – יהודית רביץ אפילו התארחה אצלם באחת ההופעות – אבל אני באופן אישי לא התלהבתי מהם, למרות שברור היה שמדובר במוסיקאים מבריקים. משהו בשילוב של לחנים שנשענים יותר מידי על יכולותיהם הטכניות ופחות על מלודיות מעניינות, יחד עם ההתמקדות שלהם בשירי משוררים, פשוט לא עבד לי. ברור לי למה תמיד יהיה מי שיתלהב מכל מי שיתעסק עם השירים המדהימים של חלפי או יונה וולך, אבל אני רואה בזה קצת חוסר ביצים. כשאיינשטיין הביא את הטקסטים של חלפי ליוני רכטר, היה בזה חידוש. כשהטקסטים של וולך החלו לצוץ במוסיקה ישראלית בשנות השמונים, זה היה אמיץ. אבל כיום, לנפנף בטקסטים האלה זה לכל הפחות לא מרשים במיוחד. זה קל מידי.
וגם הפעם, השירים של לוטרינגר לא עשו לי את זה. יש משהו בלחנים שלו שעובר לי ליד האוזן. לעומת זאת, כזמר, הוא כשרון אמיתי. יש לו גוון מחוספס ובלוזי, אבל הוא יודע לתמרן איתו לעבר מחוזות של רוך ועדינות, והוא מאוד מרגש.
כבר עמדתי לסכם את הערב כגיבוב מיקרי של שלושה יוצרים חביבים ותו לא, אלא שאז, בסוף הערב, הגיע החלק הטוב ביותר: קורמן, עדר ולוטרינגר עלו ביחד לבמה וביצעו עוד כמה שירים האחד של השני, וגם גרסת כיסוי ל"איש בלי נצח" של ארקדי דוכין, והפעם – כשלישיה. בפורמט הזה, מדובר בהבטחה ענקית. עם כל אחד מהם על הכלי שלו – קורמן על פסנתר ואקורדיון, עדר על גיטרה ולוטרינגר על בס – וכשלוטרינגר מוביל בשירה והשניים האחרים מלווים אותו בקולות, היה ברור שכל אחד מהם מצא את מקומו הטבעי, ושהם מצאו דרך לשלב את היתרונות של כל אחד מהם בכדי ליצור משהו שהוא גדול מהם.
לא כל יום נתקלים בהרכב של מוזיקאים מצויינים, שהם גם יוצרים עם שפה אישית ברורה, שיודעים לנצל זה את יתרונותיו של זה בצורה כל כך טובה. בהנחה והם ימשיכו לעבוד ביחד, יעבדו מחדש את שירי הסולו לביצוע משותף, וימצאו מתופף טוב, יש להם סיכוי להפוך לאחד ההרכבים המעניינים בשטח.
תגיות: אברהם חלפי, אלון לוטרינגר, אלון עדר, אסף קורמן, יונה וולך, מורה
...ובאותו עניין:
- המלצות 14.6.08 - שבוע עמוס במיוחד. האח החורג והרועש של "פולק'לה", שלוש להקות אדירות פלוס בירה ב-25 ש"ח בלבד, ערב אפוף...
- ושבן את יאיר מקלקל - (הביקורת הזו על "ויאיר את יאיר שואל", מופע ההוקרה למשורר יאיר הורביץ, הייתה אמורה להתפרסם היום בתרבו...
- כרטיסים חינם לערב רוק ושירה - אין להם מייספייסים, אבל אתם בטוח מכירים את השירים שלהם: נתן אלתרמן, תרצה אתר, דוד אבידן, טל ניצן, דו...
- סטקטו 2.7.08 - נכון שהמלצתי על המחווה לאריס סאן ש"האוזן השלישית" מרימים במסגרת לילה לבן מחר? אז הנה הפתעה: אני אגיח...