יש כבר 15 תגובות, יא אללה:

• 1
  מיכאל says:

  12.1.10 בשעה 14:07

  כל הגעגוע הזה מזכיר לי את המערכון של החמישיה הקאמרית- עכואים אנונימיים. "המדבר הפך בשבילנו להיות מה ש"כסית" היה בשביל ההורים שלנו"… http://www.youtube.com/watch?v=o6ihsvY9oLw&feature=related
  ואני מת על הפיזור והביזור הזה של המוזיקה הישראלית. אני אוהב את העירבוביה הזו, ואת אינספור הבשורות החדשות שנזעקות וגוועות באחת.
  חוצמזה, אם מדברים על בשורה אמיתית במוזיקה הישראלית בשנים האחרונות, אז היא לא צמחה בפאב. היא צמחה במדבר. רק תקרא את הלייב בלוגינג שלך מאוקטובר.
  "|איפה פורטיס? הוא בחיים לא רצה להופיע שמה…"
• 2
  גבינה says:

  12.1.10 בשעה 14:55

  בדיוק בגלל תובנות כאלה אתה בלוגר המוזיקה הטוב ביותר בישראל. מזל שיש לך כאלה בכל פוסט.

  תודה לזניה!
• 3
  לזרבוי says:

  12.1.10 בשעה 15:33

  אז איפה זה באמת קורה היום? החשודים המיידים מבחינתי הם הצ'ייסר שבפלורנטין והפרוזדור שבנחלת בנימין, בהם אני לקוח קבוע. אבל בל נשכח את השסק, המנזר, הבר של לבונטין 7, הריף ראף, הקוזה נוסטרה, וכמובן שישנם גם מקומות מחוץ לתל אביב כמו אוגנדה בירושלים ועשן הזמן בבאר שבע. מכירים מקומות נוספים שמהם עוד תצא, אולי, בשורת המוזיקה הישראלית החדשה? שתפו את כולנו כדי שנוכל לערבב רוקנרול עם אלכוהול במקומות נוספים.
• 4
  גיאחה says:

  12.1.10 בשעה 20:37

  לפאב החדש קוראים האינטרנט.

  סתם, אבל מיכאל צודק, זה נהדר שזה לא מרוכז במקום אחד אלא מפוזר ומבולגן ומוליד שלושים סצינות חדשות ולא אחת די קטנה כמו אז בתחילת הניינטיז. גלוריפיקציה.
• 5
  חיים רחמני says:

  12.1.10 בשעה 22:46

  יונה ברח אל הים, לא אל המדבר
• 6
  לזרבוי says:

  12.1.10 בשעה 23:17

  הוא המשיך לחיות אחרי האפיזודה עם הדג, והיו לו עוד סיבות לברוח, ככתוב בכתבי הקודש, הלא הם ויקיפדיה.

  וזה אכן נהדר שהכל מפוזר בתקופה בה אנו חיים.
• 7
  ניימן says:

  13.1.10 בשעה 10:37

  למרות שאני מעריץ גדול של הפיזור – הבעיה שלו – ברוב התחומים, לא רק מוזיקה, הוא שהוא מעכב יצירת "סופר-גרופס". כלומר: להקות שכל חבריהם הם עילויי על (אוקי, או לפחות כמה חברים, לא כולם).

  (פה צריך לבוא ציטוט של אמא שלי שאומרת שאין טוב בלי רע, ותמיד צריך להיות החכמולוג שיצביע על הצד הרע = אני:] ).
• 8
  חיים רחמני says:

  13.1.10 בשעה 12:38

  הלינק לויקיפדיה לא עובד. אבל אין צורך. כל ספר יונה הוא ארבעה פרקים והמלה מדבר לא מוזכרת בו. אחרי האפיזודה עם הדג יונה עושה מה שאומרים לו, שוקע בדיכאון ורוצה למות ואז מתלונן שחם לו כי תולעת אכלה לו את הצל. קרדיטים.
• 9
  לזרבוי says:

  13.1.10 בשעה 20:45

  ניימן – דווקא בצ'ייסר, שתמונתו מתנוססת בראש הפוסט, נוצר סופרגרופ אחד – המועדון.

  חיים – לא שזה משנה במשהו את הפואנטה של הפוסט (יונה הוא לא הנביא היחיד שברח למדבר – תחליף את יונה באליהו אם בא לך), אבל לא אני המצאתי את הסיפור הזה.
  יונה התנבא בנינוה. נינווה הייתה באיזור הפרת והחידקל אשר בעירק של היום. במקורות מצויין שיונה יצא מהעיר ועבר קדמה – כלומר, מזרחה מאיזור הסהר הפורה. בהתחשב בגיאוגרפיה של עירק, אפשר לומר שהוא ברח למדבר, ועל יש מקומות שמציינים את זה כך, בין השאר כי זו התנהגות שגורה בקרב נביאים תנכיי"ם.

  אפשר בבקשה לחזור לדבר על מוזיקה במקום בניטפיקינג?
• 10
  יעל (אפילו עז) says:

  14.1.10 בשעה 17:30

  לגיאחה – תמיד יש גלוריפיקציה מסוימת של העבר, אבל "סצנה קטנה"? תלוי איך מסתכלים על זה:
  הסצנה היתה קטנה יותר מבחינת גודלה כי היו פחות הרכבים ופחות חברות תקליטים, וכתוצאה מכך פחות אלבומים יצאו בכל שנה. מבחינת ההד שנוצר, הסצנה היתה גדולה מאוד: כל אלבום קיבל יותר נפח בתקשורת, הרוק לא היה תל אביבי כל כך כמו היום אלא יותר מפוזר ארצית, להרכבים אלמוניים היתה יותר יכולת לפרוץ בגדול ולמכור יותר תקליטים. זכור לי למשל ש"מי רצח את אגנתה פלסקוג" נחשב בהתחלה כאכזבה מסחרית כי במשך תקופה של כמה חודשים ספורים הוא מכר 7,000 עותקים בלבד – סכום יפה לזמן כה קצר דהיום. להיטים חדשים נוגנו ברדיו גם כשלא היה תקליט שדרים לנגן ממנו, אלא רק דמואים. היה קהל – היו 250 אלף איש בפסטיבל ערד 1992. כרטיסים נמכרו יפה להופעות במקומות גדולים יותר מזאפה או אוזן בר או לבונטין, גם מחוץ למרכז.
  לא צריך לחיות בעבר. היו גם הרבה חסרונות אז. אבל לא צריך להמעיט בחשיבות הסצנה דאז.

  לגבי הגלולה והמדבר, לא יודעת איזו "בשורה" בדיוק יצאה מהם. דווקא כן נדמה לי שהמילה גלוריפיקציה מתאימה יותר. רוקסן היה הרבה יותר משמעותי, כי שם נפגשו האמנים עם הקהל וגם זה עם זה, ושם נשמעה המוזיקה. בברים הנ"ל לא היו הופעות, פשוט ישבו ושתו בסוף היום. אז כן, נוצרו שם קשרים כדרכם של פאבים, אבל את זה אפשר גם לומר על הפרילנד, אני מניחה.

  אוף-טופיק:
  בצירוף נסיבות משעשע, יצא לי לדבר לאחרונה עם פורטיס והוא הזכיר את המערכון מהתגובה הראשונה, ואפילו טען שהוא כן הופיע בעכו.
• 11
  לזרבוי says:

  14.1.10 בשעה 20:08

  יעל – רוקסן היה משמעותי בקשר של המוזיקאים עם הקהל. הפאבים היו משמעותיים בקשר של המוזיקאים זה עם זה, ועם עצמם. בפאבים לא רק שותים – גם פוגשים שם אנשים ושומעים מוזיקה. זה עוזר להתפתח.
  אני מכיר את זה מהנסיון שלי – שניים מחברי The Raw Men Empire הכרתי במקרה במהלך ישיבה בפאבים. ואין כמו להיחשף מוזיקה חדשנית ממעבר לים (בתקופה שלפני האינטרנט, כשלא כל אחד יכול לדעת בקלות מה הצעקה האחרונה בחו"ל), להתלהב ממנה ביחד עם קבוצה קטנה של חברים בפאב השכונתי, ולאט לאט לגרום לה לחלחל למיינסטרים במקום בו אתה חי.

  זה מזכיר לי גם את קבוצת ההאזנה של שלמה גרוניך בשנות השבעים, שהכירה לגל שלם של יוצרים עתידיים את זאפה ו-Gentle Giant. לא הייתי מזלזל בחשיבות של זה.
• 12
  דניאל says:

  4.8.11 בשעה 14:24

  חמי רודנר היה ברמן במדבר ולא עובד ניקיון/
  אני צריך לחפש בבויידם אל ההורים, יש לי שם עדיין קלטת שלו, שהוא נתן לי לשמוע וביקש לדעת מה אני חושב עליה
• 13
  לזרבוי says:

  4.8.11 בשעה 14:46

  היי דניאל,
  אם תמצא את הקלטת, יכול להיות ממש מגניב אם תעלה אותה לאנשהו שאנשים יוכלו לשמוע. צור איתי קשר במייל אם זה קורה.
  ואגב, לא המצאתי את זה שרודנר עבד שם בנקיון – הוא עצמו כתב את זה באתר הרשמי שלו:
  http://www.hemi-rudner.com/article.asp?no_of_id=30
• 14
  רקורד סקול says:

  13.7.14 בשעה 22:15

  דווקא יש כמה שעשו קאמבק ממש מעולה, אני חושב שעם כל העלמות האמנים הישראלים בתחום הרוק אנחנו כן יכולים פה ושם למצוא כמה כוכבים עולים.

  חשוב מאוד שנקנה דיסקים ולא נצרוב ושנלך להופעות שלהם, אחרת אין סיכוי שיצליחו להתפרנס במדינה ממוסיקה.

  אני אישית נכנס הרבה להד סטארט ותומך בפרויקטים חדשים, אני חושב שזה יהיה טוב לכולנו אם הפקק הזה ישתחרר ואמנים יחזרו ליצור שוב ולא יברחו לנו לחו"ל.

  http://www.record-school.co.il/
• 15
  יריב says:

  21.1.17 בשעה 21:23

  כמה מטרים מהמדבר שכן פאב בלפור, בקומה שנייה של בניין מתפורר וגם הוא היה חלק מהתסיסה התרבותית של הימים ההם