מוזיקה אלטרנטיבית, מציאות אלטרנטיבית
יום א, 25.10.09, 8:20 
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 23.10.09)
המוזיקה הישראלית עוברת שינוי. גלגלצ משמיעים שירים באנגלית, מוזיקאים שלפני שנתיים התחננו לקהל מוחתמים בחברות הגדולות, ואפילו בערוץ 24 הפופוליסטי נינט חולקת פרסים עם אטליז, מלהקות הדגל של האינדי הישראלי. אי אפשר להתייחס לרנסנס שמתרחש בשוליים מבלי להזכיר את פסטיבל אינדינגב, שהתקיים זו השנה השלישית. זהו פסטיבל שחוגג את השוליים: אפילו מעט השמות הגדולים שהופיעו בו – מערן צור ועד אביב גדג' – באו מהשוליים של המיינסטרים. ויחד עם עשרות אמנים קטנים ונהדרים, הפסטיבל פירק את הביטוי "אינדי" לחלקיו, הלא הם "אין" ו"די". אין, במובן של "אין, אין דברים כאלו", ודי, במובן של "די מדהים איזו מוזיקה מעולה עושים בארץ".
חלק מאמני השוליים נמצאים בתהליך האצה למרכז הכביש, וכדאי לסמן אותם מעכשיו: יהוא ירון, שחבר לרות דולורס וייס וללהקת האחים רמירז להופעה משותפת, מרגשת ומקפיצה כאחד; נדב אזולאי, שהוציא מהקרביים טקסטים ששורפים את עור התוף; ותעני אסתר, ששילבו פופ פסיכדלי אריק-איינשטייני עם סמבה, סרף ואפילו היפ הופ באדיבות כהן@מושון, והביאו את אחד משיאי הפסטיבל.
אבל השיא האמיתי הגיע דווקא מהשוליים של השוליים – הטריו האנונימי אינגה דינגו השמיט לסתות עם רוק קרקסי מופרע אך קליט, ברוח מייק פאטון. "בשיר הבא אתם תרקדו, ואם תרקדו יפה – אני אוריד את המכנסיים", הבטיח קלידן הלהקה. הבטיח, וקיים. מאות אנשים רקדו באקסטזה, והטפטפות שפוזרו מעליהם לא רק הצילו מהתייבשות, אלא גם הפכו את ההופעה למסיבה. האכזבה הגדולה הגיעה, איך לא, דווקא מנציג המיינסטרים: בהופעה מלאת להג מזוייף שהתקבל בלעג אותנטי, גלעד כהנא העלה את פרוייקט [The Walking Man]. באמת עדיף שילך, רק מהר יותר ולמקום אחר.
אינדינגב הוא יותר מעוד פסטיבל מוזיקה מוצלח. הוא מספק חוויה תרבותית-רוחנית, שבנוסף נהנית גם מפסקול משובח. זהו פסטיבל שבו בין ההופעות הקהל בונה עפיפונים ומפריח אותם לשמיים. שהאמנים המופיעים בו ישנים באוהלים וחולקים עם הקהל את התור לשירותים. שהמפיק הראשי שלו עוזר לנקות בעצמו את המתחם ב-4 בבוקר. כל זה קרה במדבר, אבל זו לא הייתה פאטה מורגנה: באינדינגב לא רק המוזיקה הייתה אלטרנטיבית, אלא המציאות כולה. מציאות בה על אומץ מקבלים כבוד, וייחודיות מתוגמלת בהערצה. מציאות שמעודדת סולידריות, רוח התנדבות, אהבת אדם ומודעות סביבתית. המרחק בין אינדינגב 2009 לישראל 2009 נראה גדול יותר משעתיים נסיעה דרומה, אבל אם מוזיקת השוליים יכולה לזלוג למיינסטרים, אולי גם תרבות השוליים כולה יכולה ללמד אותנו כמה דברים.
פסטיבל אינדינגב 2009, 16-17.10.09
תגיות: the walking man, אינגה דינגו, אינדי, אינדינגב, גלעד כהנא, האחים רמירז, יהוא ירון, מיינסטרים, נדב אזולאי, פסטיבל, רות דולורס וייס, שוליים, תעני אסתר, תרבות מעריב
...ובאותו עניין:
- אינדינגב 2009 – לייב בלוגינג - עדכון: עכשיו גם עם תמונות! אם הכל דופק כמו שצריך והטרמפ שלי לא הבריז לי, ברגעים אלו אני אמור לצאת לפ...
- ימין ושמאל, רק רוק אנד רול - מרחבים. אדמה. שמיים. 3 עצים. מאות אוהלים. הרבה יותר מידי שוטרים. 2 במות. לפחות 2500 צעירים. יותר מ-4...
- אינדינגב 2009 – דד טיירד בלוגינג - קיצור תולדות פסטיבלי 2009: יערות מנשה לא הביא קהל ואג'נדה. חוצמזה 3 היה מעט חיוור ומיינסטרימי. הלם כ...
- בין השורות 24.7.09 - האם האוזן השלישית והמיוזיק רום בסכנת סגירה? עונת הפסטיבלים בפתח, ולא כולם בטוחים שזה כל כך מגניב כמ...
- סצינת השוליים אינה שולית - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 23.1.09, כמבוא לפרויקט צילומים של יעל מאירי על מוזיקת השוליים) קרן פלס או...
1. חדי העין שבין הקוראים יבחינו בהתכתבות הקטנה שלי עם ביקורת קודמת שכתבתי, שבאה לתקן עוול קטן שנעשה בה.
2. חדי העין המחודדים במיוחד יבחינו ששלא כמנהגי, חלקתי שבחים בביקורת הזו ליוצרים שאני מכיר באופן אישי, ובראשם לתעני אסתר, שהמתופף שלהם, זליג, נמנה על חבריי הטובים. זה מסוג הדברים שאני מרשה לעצמי לעשות בבלוג, כי הוא כתוב בסגנון אישי ובגוף ראשון שחוסך את הגילוי הנאות, אך אני משתדל שלא לעשות את זה במעריב.
אבל לאחר חיבוטי נפש רבים הבנתי שאין שום דרך לכתוב על האינדי בזמן אמת מבלי להיות חלק מהאינדי בזמן אמת. ויעידו חברי תעני אסתר שאני רחוק מלשבח אותם באופן אוטומטי רק בגלל שמדובר בחברים. באמת שהם לא היו מוזכרים אלמלא זו הייתה ההופעה השנייה הכי טובה בפסטיבל לטעמי, עם או בלי הקשרים ביננו.
אבל בכל מקרה, כדי לא להפוך את הביקורת לרצף חלוקת תשבוחות לחברים, החלטתי שההופעות השונות לא יהיו הפוקוס שלה, אלא המהות של הפסטיבל כולו. לדעתי זה הכניס את החריגה הזו לקונטקסט מאוזן יותר, שאני חי איתו בשלום.
טוב שהעלית את הכתבה לכאן אחרת הייתי מפספס ולטעמי אלו המילים הכי מדוייקות שנכתבו אודות אינדינגב ומשמעותו עד כה (כולל הפוסטים הקודמים שלך בנושא). שמח.
אכן מילים יפות.
ואינשאללה שמישהו יפנים את מילותיך לגבי גלעד כהנא ויפנים לקראת הפסטיבל הבא…
איזה יופי שביקורת על אינדינגב מתפרסמת במעריב.
מילים כדורבנים!
אתה חמוד, אבל, באבא, אתה מה זה חי בסרט.