מוזיקה אלטרנטיבית, מציאות אלטרנטיבית
(פורסם במקור בתרבות מעריב, 23.10.09)
המוזיקה הישראלית עוברת שינוי. גלגלצ משמיעים שירים באנגלית, מוזיקאים שלפני שנתיים התחננו לקהל מוחתמים בחברות הגדולות, ואפילו בערוץ 24 הפופוליסטי נינט חולקת פרסים עם אטליז, מלהקות הדגל של האינדי הישראלי. אי אפשר להתייחס לרנסנס שמתרחש בשוליים מבלי להזכיר את פסטיבל אינדינגב, שהתקיים זו השנה השלישית. זהו פסטיבל שחוגג את השוליים: אפילו מעט השמות הגדולים שהופיעו בו – מערן צור ועד אביב גדג' – באו מהשוליים של המיינסטרים. ויחד עם עשרות אמנים קטנים ונהדרים, הפסטיבל פירק את הביטוי "אינדי" לחלקיו, הלא הם "אין" ו"די". אין, במובן של "אין, אין דברים כאלו", ודי, במובן של "די מדהים איזו מוזיקה מעולה עושים בארץ".
חלק מאמני השוליים נמצאים בתהליך האצה למרכז הכביש, וכדאי לסמן אותם מעכשיו: יהוא ירון, שחבר לרות דולורס וייס וללהקת האחים רמירז להופעה משותפת, מרגשת ומקפיצה כאחד; נדב אזולאי, שהוציא מהקרביים טקסטים ששורפים את עור התוף; ותעני אסתר, ששילבו פופ פסיכדלי אריק-איינשטייני עם סמבה, סרף ואפילו היפ הופ באדיבות כהן@מושון, והביאו את אחד משיאי הפסטיבל.
אבל השיא האמיתי הגיע דווקא מהשוליים של השוליים – הטריו האנונימי אינגה דינגו השמיט לסתות עם רוק קרקסי מופרע אך קליט, ברוח מייק פאטון. "בשיר הבא אתם תרקדו, ואם תרקדו יפה – אני אוריד את המכנסיים", הבטיח קלידן הלהקה. הבטיח, וקיים. מאות אנשים רקדו באקסטזה, והטפטפות שפוזרו מעליהם לא רק הצילו מהתייבשות, אלא גם הפכו את ההופעה למסיבה. האכזבה הגדולה הגיעה, איך לא, דווקא מנציג המיינסטרים: בהופעה מלאת להג מזוייף שהתקבל בלעג אותנטי, גלעד כהנא העלה את פרוייקט [The Walking Man]. באמת עדיף שילך, רק מהר יותר ולמקום אחר.
אינדינגב הוא יותר מעוד פסטיבל מוזיקה מוצלח. הוא מספק חוויה תרבותית-רוחנית, שבנוסף נהנית גם מפסקול משובח. זהו פסטיבל שבו בין ההופעות הקהל בונה עפיפונים ומפריח אותם לשמיים. שהאמנים המופיעים בו ישנים באוהלים וחולקים עם הקהל את התור לשירותים. שהמפיק הראשי שלו עוזר לנקות בעצמו את המתחם ב-4 בבוקר. כל זה קרה במדבר, אבל זו לא הייתה פאטה מורגנה: באינדינגב לא רק המוזיקה הייתה אלטרנטיבית, אלא המציאות כולה. מציאות בה על אומץ מקבלים כבוד, וייחודיות מתוגמלת בהערצה. מציאות שמעודדת סולידריות, רוח התנדבות, אהבת אדם ומודעות סביבתית. המרחק בין אינדינגב 2009 לישראל 2009 נראה גדול יותר משעתיים נסיעה דרומה, אבל אם מוזיקת השוליים יכולה לזלוג למיינסטרים, אולי גם תרבות השוליים כולה יכולה ללמד אותנו כמה דברים.
פסטיבל אינדינגב 2009, 16-17.10.09
תגיות: the walking man, אינגה דינגו, אינדי, אינדינגב, גלעד כהנא, האחים רמירז, יהוא ירון, מיינסטרים, נדב אזולאי, פסטיבל, רות דולורס וייס, שוליים, תעני אסתר, תרבות מעריב

יום א, 25.10.09, 8:20 
