עברי, דבר עברית
יום א, 27.4.08, 14:32 
אומרים יש טרנד חדש בסצינת המוסיקה בעיר. כבר חשבו על זה בעבר, אבל תמיד אמרו שזה בלתי אפשרי. שהקהל לא יקבל את זה. שהמוסיקה לא נשמעת אמיתית, שחייבים לשיר בשפה שלנו כי אחרת זה נשמע מזוייף, מתחנף. אבל כמה אנשים אמיצים מתחילים להתרחק מהבון טון, ולשיר בשפה שבאמת בוערת אצלם בבטן: עברית.
איך יודעים שאנו בתחילתו של טרנד? נייר הלקמוס שלי הוא רוקפור. לפני 8 שנים הם הוציאו את האלבום "סופרמרקט", סליחה, "Supermarket", אלבום אדיר שבישר אינדי ישראלי באנגלית טבעית, עם מבטא מושלם, ועם סיבוב הופעות צמוד בחו"ל. אלבום שאי אפשר לנחש שנכתב ומושר ע"י אנשים שנולדו בחולון (האמת, בלי קשר לשפה, אני תמיד מתפלא שאנשים בחולון מסוגלים לכתוב מוסיקה טובה). מאז זה הפך לסטנדרט: להקת אינדי שלוקחת את עצמה ברצינות (קרי, מכוונת לחו"ל) חייבת לשיר באנגלית. ולא שלא היו להקות ששרו בשפת הגויים לפני רוקפור. אבל אנשי הגבינה המסריחה הוכיחו שזה אפשרי לעשות את זה ועדיין לפוצץ את הבארבי, ועדיין להוציא סינגלים לתחנות רדיו מובחרות, ועדיין לקבל חיבוק ממבקרי המוסיקה הנכונים. וכן, גם מימוש החלום הבנאלי של ואן, קוסט טו קוסט, כל יום מועדון אחר (ואולי גם גרופיות?) עזר להוכיח שזו הדרך הנכונה. אני בטוח שלהקות ישראליות יצאו לסיבובי הופעות בחו"ל גם לפני רוקפור. אני בספק אם הם עשו זאת כל כך הרבה פעמים, ובהצלחה (יחסית) כזו, ועם כל כך הרבה באז סביב העניין. מאז זה הפך לסטנדרט. מי בכלל חשב לפני 8 שנים להקים סוכנות בוקינג לקביעת הופעות של אמני אינדי ישראלים בחו"ל? היום יש לנו את Fish in the Water של יובל הרינג איש לבנון ואת Oleh Records, ובטח עוד כמה שחלפו מתחת לרדאר שלי.
אלא שבדיעבד, אני רואה שהתוצאה של המהלך הזה היא שהרבה אמנים שיכלו היו להיות נחלת הכלל הפכו להיות אוצר חבוי ליודעי דבר. ככל שהיוצרים המעניינים באמת הלכו והתרחקו מהשפה העברית, כך המיינסטרים הישראלי שהופקר, הלך והפך פופי ושבלוני יותר. כי נוצר ואקום. תקחו כדוגמא את עמית ארז: בתחילת הדרך עוד היו לו שני שירים בעברית ("בין הדממה להגיון" ו"רכבות", שאפילו נכלל באלבום הראשון שלו. חפשו אותם ברשת), והם היו מרגשים ויפים כמו כל דבר שהוא כתב מאז באנגלית. לעזאזל, "רכבות" יכול היה להיות שיר ימי זכרון מובהק. אבל ברגע שהוא התביית על אנגלית (ואני מאמין לו כשהוא טוען שזו שפה שיותר נוח לו ליצור בה), הרווחנו יוצר אינדי מוכשר, אבל איבדנו יוצר מיינסטרים חשוב.
ולמה זה צורם לי? כי הייתי שמח אם הדור שגדל לצלילי הפסקול של 2008 היה מכיר עוד דברים מלבד בוגרי רימון (לא שיש לי משהו נגדם, אגב). המיינסטרים הישראלי הולך ונשמע חדגוני יותר ויותר. פעם קולות ייחודיים היו מנסים להשתלב במיינסטרים ולהעשיר אותו; ואילו בשנים האחרונות הקולות הייחודיים ויתרו מראש על המיינסטרים. והניתוק הזה הוביל להקצנה: השוליים הפכו להיות יותר ויותר מרתקים ועשירים, בזמן שהמיינסטרים הלך והפך לחיקוי חיוור של עצמו, וכך התקשורת בין שני הקצוות הלכה והפכה לפנטסיה בלתי אפשרית. אבל המצב האידאלי, שדווקא שרר בארץ באופן טבעי בין שנות ה-70 לסוף שנות ה-90, הוא שהשוליים מפרים את המיינסטרים באופן בלתי פוסק. שהשוליים של אתמול הופכים למיינסטרים של מחר (תסתכלו על שלמה גרוניך, רמי פורטיס ומאור כהן, אם לקחת דוגמא מכל עשור). והתהליך הזה, כך נדמה לי, קצת נקטע בעשור האחרון.
וכעת, אותה רוקפור שלפני 8 שנים סחפה סצינה שלמה לשיר באנגלית בבטחון ובלי צורך להתנצל, עושה אחורה פנה. האלבום הבא שלהם, כך הוכרז, יהיה בעברית. זה יהיה האלבום המקורי הראשון שלהם בעברית מאז הקלאסיקה "האיש שראה הכל", שיצא ב… 1995. קאמבק? אני מאוד מקווה. מגיע גם למי שלא מבקר באוזן השלישית ומקשיב ל-106FM להכיר את רוקפור המודרניים, ולא להתרפק על "האיש" כאילו זה השיא שלהם. וכשרוקפור עוברים לעברית, אני חושב שמשהו עומד להשתנות.
—————
אני מרגיש את זה גם בלהקה שלי. עד לפני כמה דקות היינו Outer Movement, חשבנו, כתבנו ושרנו באנגלית. ודווקא אחרי ההופעה הכי גדולה ומוצלחת שלנו, משהו התחיל לדגדג. אני יודע שלי באופן אישי נמאס לשמוע את המשפט "אתם ממש טובים, חבל שאתם שרים באנגלית". נמאס לי גם שלא מקשיבים לטקסטים כפי שמקשיבים באופן אוטומטי לטקסטים בעברית. מה לעשות, האוזן לא יודעת איך להתעלם משפת האם שלה. ואני יודע שיש דברים שאני יכול לומר רק בעברית. זה לקח בדיוק חודש לתרגם את כל הטקסטים לשפת הקודש, ושירים חדשים כבר נכתבים בעברית כאילו היינו נכדיו של בן יהודה. וכך התעוררנו בוקר אחד והפכנו להיות "הדוגמניות". האם זה אומר שמחרתיים יציינו את שמנו לצד "בית הבובות" כשירצו לדבר על מיינסטרים ישראלי? לא בהכרח. אבל אני כבר מרגיש שאנחנו נמצאים במקום טבעי יותר.
תגיות: אנגלית, בוגרי רימון, טרנד, עברית, עמית ארז, רוקפור, שפה