►
◄

כשגיא אומרת לא

"הירקון 70" הוא מקום שדורש פוסט לחוד. אני לא סגור על מה זה כן, אבל זה בטח לא מועדון הופעות, למרות שיש שם הופעות כל הזמן. ומי שלא מכיר אותו, כנראה שלא אמור להכיר אותו. זה נשמע מתנשא, אבל זה ממש לא. מי שצריך להיות בירקון 70 בסופו של דבר מתגלגל לשם, בשיטת חבר מביא חבר.

ועל כן לא פלא שבהופעה של שלישיית "לא" של גיא שמי על הגג של "הירקון 70" ניתן היה למצוא נציגים של מיטב ברנז'ת האינדי (ניימדרופינג מקוצר, ראו הוזהרתם): חברי "מרסדס בנד"\"תעשה לי ילד", ימי מ"הבילויים", שרון קנטור ששמה הולך לפניה גם אם לא אזכיר את "The Girls", גיא שכטר מ"קרוסלה" ו"קרוזנשטרן ופרוחוד", יעל קראוס ונועה גולנסקי מ"פאניק אנסמבל", "נערות הליווי" ועוד אינספור פרויקטים, אלעד ליבמן מ-"Famous People" ועוד. אבל זה כלום – בשביל למנות את רשימת הברנז'אים שפקדו את הופעת הבכורה של ההרכב כמה שבועות לפני כן הייתי צריך לקנות שרת איכסון נוסף.

יש משהו בגיא שמי שמזכיר לי את שון פן. שחקן נפלא שעשה הרבה תפקידים שונים מאוד תחת ניצוחם של אנשים מוכשרים מכל קצוות הקשת, שתמיד נראה שיש לו משהו אחר להגיד. כששון פן פנה לבימוי, הוא הביא את "השבועה", יצירת מופת בטון מאוד מפתיע שאינה מזכירה שום דבר ששון פן עשה כשחקן, מה גם שהיא כוללת את הופעתו הטובה האחרונה של ג'ק ניקולסון לפני שהוא הפך סופית לחיקוי נלעג של עצמו. והסרט החדש שלו, "Into The Wild", שוכב לי ליד ה-DVD ומחכה לרגע שיהיה לי זמן לבדוק אם השבחים שחולקו לו מוצדקים. אני מניח שהם כן.

אז כשגיא שמי, מטאליסט-ליצן ב"אינפקציה", Fאנקי-בן-זונה ב"מרסדס בנד" ורוקר-בנשמה ב-"The Girls", מחליט לחשוף את חומריו האישיים, אני מתייצב. בנוסף לשמי על גיטרה אקוסטית ושירה, שלישיית "לא" מונה גם את ניר וקסמן, בימים כתיקונם הביטבוקסר הכי מגניב בארץ, אשר כאן מתפקד על תקן זמר ליווי מקסים, וגיא לוי על הקונטרבס. שני קולות, שני כלי מיתר אקוסטיים. מינימליסטי אך אפקטיבי.

ובדומה לשון פן, שמי מציג צד אחר שלו. מהורהר ("בחופשות נוטים לזייף שייכות, זו מחשבה מדכדכת לדעת שאף פעם לא תגור פה"), מלא אמירות זן פואטיות ("אם שמש מחליט שהוא שורף אותך – הוא יכול"), נוגה ומובס ("תמיד איתה אני מוצא את עצמי ממתין"). הלחנים שלו מתפתלים, המילים מושרות לאט, נגררות על פני כמה צלילים (למשל המילה "ממתין" מהציטוט האחרון, שממש ממתינה שיגיע תורה להסתיים), שוקעות טיפין טיפין ומובאות במשורה. חלוקת ההברות שלו מוזרה, הלחנים שלו נשברים ומגיעים לדיסוננסים עדינים ונעימים, משאירים תחושה עמומה של כאב שמוסתר תחת מעטה השלווה שמספקת הגיטרה האקוסטית.

הנקודה החלשה בהרכב היא גיא לוי על הקונטרהבס, שבהקלטות שבמייספייס אומנם נשמע מצוין, אבל בשתי ההופעות שראיתי סבל מבעיות אינטונציה קשות. או בעברית פשוטה – הוא זייף. אבל לא מספיק כדי לפגום במוסיקה הנפלאה, בחום שמוקרן ממנה ובכשרון הטבעי של השלישייה הזו, שתופיע ביום שישי ה-2.5 ב-4 אחה"צ בשסק.

אני הולך לראות את "Into The Wild".

תגיות: , , ,

אז מה, יש לך מה לומר? לא בריא לשמור בבטן. אפשר גם לשלוח טראקבק, מה שזה לא אומר.

...ובאותו עניין:

  • סטקטו 27.5.08 - (והנה עוד השקה של פינה קבועה חדשה בבלוג: סטקטו - גיבוב הערות קצרות שלא מצדיקות פוסט משלהן) העיר הזאת...
  • עוזי רמירז כמשל - אחת, לא חשוב מאיזו להקה, כתבה לא מכבר בפייסבוק שנמאס לה לשמוע את השם [עוזי רמירז] בכל מקום. הוא מתאר...
  • שווה לחקות - "וְרַבִּים, מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת-עָפָר יָקִיצוּ, אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאו...
  • אני אוהב את תל אביב - כמה שאני אוהב את תל אביב. 16:30, מחוץ לאוזן השלישית: שני היפים אמריקאיים חמודים שקוראים לעצמם "Tell ...
  • בין השורות 11.4.09 - ערוץ 24 ממשיך ביחסי האהבה-שנאה שלו עם האינדי הישראלי, פרוייקט אינדי בוואלה, "אטליז" מקבצים נדבות בבר...



גם לך יש מה להגיד? יופי.