ושבן את יאיר מקלקל

• יום ו, 12.9.08, 15:26
• |
• הופעות
• |
• 4 תגובות

(הביקורת הזו על "ויאיר את יאיר שואל", מופע ההוקרה למשורר יאיר הורביץ, הייתה אמורה להתפרסם היום בתרבות מעריב, אך ברגע האחרון היא זה לא קרה משיקולים שונים. זה אומנם לא כל כך קשור לאינדי, אבל לא בא לי לגנוז את הטקסט הזה)

אחרי מותי, אל נא תערכו לי טקס הוקרה.
ואם תערכו, אל נא תזמינו מוזיקאים לחלוק לי כבוד ראשון או אחרון.
ואם תזמינו, אל נא תפסחו על אלון אולארצ'יק.
הוא לא יוסיף דבר על חיי או על מותי,
הוא ישים את גופו לפני גופתי,
את גוף יצירתו לפני גוויתי.
אך לפחות כנות תהיה בו
לסדוק ולו במעט
את המסורת המסרסת:
"קטע הקראה – חברים מספרים על – והנה שיר שהלחנתי במיוחד",
שאחרי ככלות הכל אין היא מנציחה
אלא את אקט ההנצחה.
ואם תפסחו, לפחות נסו להביא את מקס.
כי הוא חתיך לאללה.

המשורר יאיר הורביץ נפטר לפני 20 שנה, ולכבוד הוצאת ספר המאגד את כל שיריו, התכנסו חברים להוקיר את זכרו. ידידו הקרוב והמו"ל שלו מנחם פרי הנחה וסיפר סיפורים יפים ומצחיקים, דרור קרן וקארין אופיר הקריאו בחן משיריו, שלומי שבן וערן צור ליוו ברגישות בפסנתר ובגיטרה, וכמה ידידים הגיעו להקריא שיר או לספר סיפור. היה באמת נחמד. ואז הגיע אולארצ'יק. לא, הוא לא הכיר את הורביץ לפני כן. ולא, הוא לא התחבר לשירתו של הורביץ. ועל כן לא, הוא גם לא הלחין שיר כמתבקש. במקום זאת, הוא בחר לבצע את "כל הליל אני בגנך" שהוא עצמו כתב, ולשזור בו דקלום של השיר "שומר הגן" של הורביץ, באסוציאטיביות אולארצ'יקית אופיינית. ולמרות שפתו השירית של אולארצ'יק, לפיוטים כמו "טעמם של החמציצים עם השפיצים" היה טעם חמוץ. אולי אפילו מעט שפיצי. ובעוד שורה 4 בצוותא מניחה יד משתוממת על סנטרה הקולקטיבי, ומנחם פרי נע באי נוחות בכסאו, חשבתי לעצמי שזה הרגע היחיד באירוע שהורביץ, כפי שלמדתי להכירו מהסיפורים שסופרו, היה באמת מעריך.

ראשית, כי נדמה לי שהמשורר הרגיש וחסר הבטחון הזה היה מעדיף להתחפר בתהום רצינית מאשר להקשיב לרצינות התהומית שבה התייחסו לשיריו. ושנית, כי שירתו של הורביץ, כך התרשמתי, היא קלה ומתמסרת ככדור עופרת. הכתיבה שלו מסתבכת, מתהפכת, משתרכת, ולהלחין אותה זה כמו לדחוס את הביקורת הזאת ל-400 מילה (משימה קשה, שלא תמנע ממני לבזבז מילים יקרות על דימויים זולים). לא במקרה רק מעטים משיריו הולחנו עד כה, בניגוד לשירים של משוררים בני זמנו כמו יונה וולך ומאיר ויזלטיר. אולארצ'יק וחמציציו אולי לא הבריקו, אך לפחות הייתה בהם כנות, דבר שאי אפשר לומר על הנסיונות המחופפים והקלישאתיים של שבן וצור להלחין את הורביץ. לא קל להלחין שירי משוררים, אך מאוד קל לקבל על זה קרדיט. האם החיבור בינם לבינו נולד באמת מהתוכן של השירים, או שמא מהתוכניה של האירוע, ששמה אותם בכפיפה אחת? (צור אף התעקש לכנותו "הוֹרוֹביץ" במקום "הוּרְביץ". אם יונה וולך הייתה יודעת, לא בטוח שהוא היה נשאר חברה שלה).

וכך נותרנו עם הורביץ האדם, כפי שהורכב משברי סיפורים: יוסי פולק הקסים כשסיפר על אדם מודאג אך חייכן שנהג לשוטט ברחובות בחוסר מעש בשעות הקטנות של הלילה; חברו מילדות יהודה בן מאיר ריגש כשתיאר איך הורביץ התייתם באחת מאביו שבארץ ומאביו שבשמיים; מנחם פרי שיעשע עם המתיחה בה הורביץ החליף את שם הרחוב של דוד אבידן ל"רחוב נתן זך", מעשה שכמעט גרם לאבידן לעבור דירה; ויוסי שריד היה יוסי שריד – משורר סטנד אפ מוכשר שהתבזבז בפוליטיקה. ובעודי מוריד את ממוצע הגיל באולם חשבתי לעצמי שעם הרווקות הנצחית, חוסר הבטחון, ההומור ההזוי, התסכולים והטיולים לפנות בוקר, הורביץ ראוי להפוך לדמות נערצת על התל אביבי המודרני. לויזלטיר אולי הייתה סימפטיה לתל אביב, אבל רק משורר שכותב באופן כל כך מדוייק על דירתו התל אביבית ("ורק הרצפה המצפה והשולחן \ יראו אותנו מכבים נחמות" – מתוך "לוח אוויר"), ראוי שתל אביב גם תסמפט אותו.

ויאיר את יאיר שואל – מחווה ליאיר הורביץ, צוותא, שישי 5.9.08

תגיות: אלון אולארצ'יק, דרור קרן, יאיר הורביץ, יהודה בן מאיר, יונה וולך, יוסי פולק, יוסי שריד, מאיר ויזלטיר, מנחם פרי, ערן צור, קארין אופיר, שלומי שבן, תל אביב, תרבות מעריב

אז מה, יש לך מה לומר? לא בריא לשמור בבטן. אפשר גם לשלוח טראקבק, מה שזה לא אומר.

...ובאותו עניין:

• משולש קהה זווית - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 4.9.09) ההופעה המשותפת של [שלומי שבן], קרן אן ו[אבישי כהן חצוצרה] היא מהה...
• רעש וצלצולים - הפוסט הבא מוקדש בחום לטוקבקיסט חן השבוע האחרון היה שיעור קצר בדמוקרטיה, ובכוחה של הרשת. לפני כשבועיי...
• השלישיה הסודית - אתמול ראיתי שלוש הופעות סולו בינוניות, והופעת להקה אחת מצויינת. זה קצת מוזר בהתחשב בכך שמדובר בדיוק ...
• סצינה קטנה ואנשים בה מעט - (פורסם במקור בתרבות מעריב, 24.4.09) "Earsay", לייבל המוזיקה העצמאי של האוזן השלישית, חגג עשור לקיומו...
• בין השורות 3.11.08 - והפעם מקבץ ארוך במיוחד - אני חי ב-Delay. מצטער. הנה הרבה ידיעות שהיו צריכות לעלות כבר לפני שבוע, אבל...