מזל טוב, תל אביב?
יום א, 5.4.09, 12:42 
חשבתי שאני אצליח שלא להתייחס לזה, כי אני משתדל שלא להיכנס כאן לפוליטיקה כשאין לה קשר ברור למוזיקה. אבל לצערי יש קשר.
בטח שמתם לב שאירועי פתיחת חגיגות ה-100 של עיריית תל אביב, עם הופעות של ברי סחרוף, "מוניקה סקס", שלמה גרוניך, מתי כספי, מירי מסיקה ועוד, לא הוזכרו בלוח ההמלצות של הבלוג. זה אומנם לא אינדי, אבל על פניו זה אירוע גדול וחשוב שקשה להתעלם ממנו. וזה אכן קשה – עובדה שאני כותב על זה למרות שהתכוונתי פשוט לעזוב את זה.
לא כל מוזיקאי צריך להיות בעל מודעות פוליטית. אבל מאחר ומדובר בדמויות מפורסמות ומעוררות הזדהות, מוזיקאי שאין לו מודעות פוליטית מתבקש להיות הגון וגם לא להופיע באירועים בעלי צביון פוליטי. והחגיגות של תל אביב הן אירוע פוליטי לכל דבר ועניין, בדיוק כפי שחגיגת יום הולדת לארקדי גאידמק זה אירוע פוליטי ולא סתם עוד מסיבה. ומנגד, מוזיקאי שיש לו מודעות פוליטית מינימלית וקרא עיתון או שניים בחודשים האחרונים פשוט אמור כבר לדעת שיש בהופעה הזו טעם לפגם.
תל אביב חוגגת 100 שנים להיווסדה. זה מאורע חשוב. זה מאורע היסטורי. זה מאורע שראוי לחגוג אותו, ואפילו ראוי לחגוג אותו בגדול. אבל זה לא מאורע שראוי להשקיע בו 45 מיליון ש"ח בזמן שתקציב החינוך העירוני מקוצץ ב-20 מיליון ש"ח (העירייה, יש לציין, טוענת שלמרות הקיצוץ התקציב בכלל גדל). וזה לא מוסרי ש-4 מיליון ש"ח מתוכם יתבזבזו רק על ערב ההופעות שהיה אתמול בכיכר, כשאנו נמצאים בתקופת מיתון. אני בטוח שהמופע היה מרשים, ואני מאמין שהוא היה גם מרגש ומיוחד. אבל אני לא יכול להימנע מהמחשבה שאפשר היה לעשות אותו, כמו את כל חגיגות ה-100, עם קצת יותר רגישות. ובדיוק בגלל זה אני חושב שאותם אמנים, שאת חלקם אני באמת מעריך, עשו טעות. הם נתנו את שמם הטוב למען עוול מוסרי.
רק תארו לעצמכם מה היה קורה לו אמן בסדר הגודל של ברי סחרוף היה מוציא הודעה לעיתונות בזו הלשון:
"עיריית תל אביב פנתה אלי בבקשה להופיע בחגיגות ה-100. הוצע לי סכום של 40,000 ש"ח תמורת 4 דקות הופעה. הודעתי בתגובה שאני חושב שבהתחשב במצב הכלכלי זה מעשה לא ראוי, ושבמידה ותקציב חגיגות ה-100 כולו יקוצץ באופן משמעותי, אשמח להופיע באירוע גם תמורת 15,000 ש"ח".
ואז תחשבו מה היה קורה לו גם מירי מסיקה הייתה מוציאה הודעה שאומרת:
"הרגשתי שאני לא אוכל לישון בלילה בידיעה שה-40,000 ש"ח האלה שהציעו לי מהעירייה הם בדיוק הסכום שקוצץ מתקציב מרכזי המוזיקה במתנסי"ם ובמרכזים הקהילתיים. כשהעירייה תחזיר את הכסף הזה לילדים, אני אשמח להשתתף באירוע תמורת סכום סימלי".
ואז אולי יהלי סובול וחבריו היו מכנסים מסיבת עיתונאים ומודיעים שלא רק שהם מסרבים להופיע באירוע במתכונתו הנוכחית, הם גם יובילו את אירוע המחאה ההתנדבותי נגד התקציב המפלצתי של חגיגות ה-100, בתקווה ליצור לחץ ציבורי על העירייה. רון חולדאי הוא ראש עיר מאוד חזק. אבל גם הוא לא היה שורד מתקפה ציבורית ותקשורתית לו היא הייתה מובלת ע"י מיטב אמני ישראל.
ברור שעכשיו הפוסט הזה הוא חוכמה שלאחר מעשה, ואולי הוא היה צריך להיכתב מוקדם יותר. כעת לא נותר אלא לקוות שבין הקוראים יש מוזיקאים בתחילת דרכם שבבוא היום ינהגו אחרת. שכשהם יגיעו למעמד בו הם יוזמנו להשתתף באירועים מסוג זה, הם ידעו לשאול את השאלות הנכונות וחשוב מזה – לעשות את הדבר הנכון.
תגיות: ברי סחרוף, יהלי סובול, מוניקה סקס, מירי מסיקה, פוליטיקה, רון חולדאי, תל אביב