►
◄

מופע הכימיקלים של שואו וג'קסון כהן

עוד מקבץ סקירות קצרות על הופעות טובות שראיתי לאחרונה ושמות שכדאי להכיר.
והפעם בתוכנית: "חיפה כימיקלים", עינב ג'קסון כהן, "שואו ובוהו" ולהקת האינדי החדשה והבועטת "מופע הארנבות של ד"ר קספר".

ההופעה של חיפה כימיקלים הייתה מהמוזרות שהייתי בהן לאחרונה. הייתי יכול לכתוב פוסט שלם רק על נסיבות ההופעה, ואולי עוד אעשה את זה. לא היה הרבה קהל, וחבל – זו להקה מבטיחה וכיפית עם ראש מגניב, ומגיע לה להגיע להרבה יותר אנשים. כמו חיה מילר הם ממשיכים מאיפה ש"הבילויים" עצרו, אבל הם לוקחים את זה למחוזות רחוקים יותר. זה מתחיל עם שירה צרודה נעם ענברית ופולקה מלוכלכת (או "הורה-Pאנק" על פי הגדרת חברי הלהקה), אבל מהר מאוד נחשפים צבעים אחרים: יש רגע של קאונטרי, כמה נגיעות קברטיות משעשעות, והאפקטים הרבים על הגיטרה והבס חושפים מקורות השפעה נוספים, מופרעים יותר. הבסיסט והגיטריסט חולקים את תפקידי השירה והמתופף עושה קולות. השירים מצחיקים, מעט אינפנטיליים וגסי רוח, מאוד מודעים לעצמם (באחד מהם הם שרים על כך ש"זה לא פוליטיקלי קורקט" וש"אין פה חריזה"). לא כל השירים היו אחידים ברמתם, אבל איכשהו זה הזכיר לי קצת את ההופעה של "הבילויים" מ-2001 שהזכרתי כאן לא מזמן – זה גס, זה מצחיק, זה לא כל כך מלוטש, אבל את הכשרון והפוטנציאל קשה לפספס.

"חיפה כימיקלים" באוזןבר, 30.3.09

————————————–

אחרי שהיא מסיימת לשיר את "ניתוח לב פתוח" נפלטת לי אנחה לא רצונית. ב"קור כלבים" אפשר כבר להודיע רשמית על לחלוחית בזווית העין. עד שהיא תגיע ל"עץ נופל ביער" ייגמרו לגוף שלי הדרכים לומר שאני מתרגש. עינב ג'קסון כהן היא מהמוזיקאיות שלמענן הומצאו הסופרלטיבים. היא כותבת נפלא, היא מלחינה ברגישות נדירה, הנגינה שלה וירטואוזית אך לא משתלטת, וההגשה שלה פשוט מצמררת. אם הייתי צריך להמר על יוצרים אנונימיים יחסית שעוד יעשו את זה בגדול, היא הייתה מתברגת בראש הרשימה, אין לי ספק בזה בכלל. יש משהו מעט מעייף בהופעה כל כך מינימליסטית (גם כשעידו שטרנברג הצטרף אליה על קלידים, גלוקנשפיל או גיטרה אקוסטית הכיוון נשאר סגפני, ולמעשה חוץ מב"עץ נופל" זה לא תרם מספיק לדעתי), אבל ככל שמכירים יותר את השירים, מגלים שהם למעשה עולם ומלואו, ושהם עומדים בזכות עצמם פשוט כמו שהם. יחד עם זאת, אני סקרן לגבי האלבום שג'קסון כהן מקליטה בימים אלו – האם היא שומרת על הכיוון המינימליסטי, או שמא היא פותחת את העיבודים לכיוונים מגוונים יותר, שיעזרו למוזיקה הנפלאה שלה להגיע גם לקהלים רחבים יותר? כי זה מגיע לה.

עינב ג'קסון כהן בלבונטין 7, 2.4.09

————————————–

ריח חזק של זיעת פאנקיסטים ועשן סיגריות מכה בי כשאני נכנס לצימר. זכרונות מתוקים מהסקוואט שישנתי בו בברלין צפים ועולים, אבל זה לא הזמן לנוסטלגיה. שואו ובוהו מקיימים את מה שהשם שלהם מבטיח: הם נותנים שואו מעולה, והכאוס שולט אצלם. הספקתי לתפוס רק את שני השירים האחרונים, כשבסופם פוגו סוער הפך תוך שניות לאורגיה של זרועות וגיטרות מעורבבות זו בזו. בקיצור, היה מסריח, והיה כיף. לא שמעתי מספיק כדי לחרוץ דיעה, אבל ראיתי מספיק כדי לדעת שאני רוצה לתפוס אותם שוב בהקדם.

"שואו ובוהו" בצימר, 3.4.09

————————————–

kasper-030409לא מזמן כתבתי ש"איפה הילד" רק התאחדו, וכבר אפשר לומר שהם הלהקה הכי טובה במיינסטרים. בשינוי מילים קל, אפשר להחיל את אותה הביקורת על מופע הארנבות של ד"ר קספר – הם רק התאחדו, וכבר אפשר לומר עליהם שהם להקת ההופעות הכי טובה במתחם שבין הרידינג לזאפה. ההפתעה הגדולה היא כמובן אורן ברזילי, שרק התאושש ממחלה קשה, הפקיד את הגיטרה בידיו של עידו אגמון הישנוני משהו, ומיד בא לפצות על הזמן האבוד. יש לו אנרגיות של ילד היפראקטיבי בפאסט-מושן. בחיים לא ראיתי דבר כזה – הוא רץ מצד לצד, רוקד, קופץ, מתפשט, מתלבש, מעיף נצנצים באוויר, שופך על הקהל מים, זורק עליו בקבוקים, מדגים תנוחות משגל עם סטנד המיקרופון – וכל זה במהלך שיר אחד. והכי מדהים – ניכר שהוא ממש לא מתעייף. הוא אפילו נוזף בקהל שהם לא מספיק אנרגטיים לטעמו. שי להב שלידו מוגבל בתנועה בגלל הקלידים, אבל גם הוא מופיע נהדר. והשירים לא התיישנו למרבה הפלא. ההתאמה שלהם לרוק איצטדיונים (או רוק מועדונים צפוניים) עובדת היטב, למרות מתופף מעט מוזר לטעמי. ולראות את הרידינג שני-שליש מלא בבני נוער שמכירים את מילות השירים בעל פה וקופצים כאילו הרוק לא הוספד לפני עשור – זה מחמם את הלב ומחזיר אותי לנבואה שלי מלפני חצי שנה, לפיה אוטוטו הרוק חוזר, ובגדול.

"מופע הארנבות של ד"ר קספר" ברידינג 3, 3.4.09

תגיות: , , , , , ,

אז מה, יש לך מה לומר? לא בריא לשמור בבטן. אפשר גם לשלוח טראקבק, מה שזה לא אומר.

...ובאותו עניין:



יש כבר 5 תגובות, יא אללה:

  • 1
    יובליובליובל says:
    5.4.09 בשעה 11:35

    חיפה כימיקלים נשמע מסקרן מאוד, אני אנסה לתפוס אותם בפעם הבאה.
    תודה!

  • 2
    דרדס פסימי says:
    5.4.09 בשעה 14:17

    אני תפסתי את הקספרים יום לפני זה בחיפה, ואין ספק שאורן ברזילי הוא הפרפורמר הכי מרשים שיצא לי לראות. לא היה לי שום מושג על המחלה שלו, וכשנתקלתי בכתבה עליו יום לאחר מכן זה היה בלתי נתפס.

  • 3
    ארתור ריץ' says:
    5.4.09 בשעה 23:22

    שואו ובוהו ואענגה דינגו יום ראשון ה12.4 בקצה בירושליים

  • 4
    טלי פולק says:
    6.4.09 בשעה 17:45

    ביקורת מאד מדוייקת וקולעת על עינב ג'קסון כהן!

  • 5
    יעל says:
    10.4.09 בשעה 2:33

    אורן ברזילי מלך. תמיד היה. שום דבר לא יעצור אותו. ההופעה של הארנבות היא פשוט פאן טהור. גם אז, בימי הזוהר של 1993, וגם היום.

    איפה הילד התאחדו? מתי זה קרה? רק נסעתי לחו"ל וכבר מחיים מתים. לפחות איזולירבנד טרם עשתה את הצעד.

גם לך יש מה להגיד? יופי.