מדינת ישראל נגד מוזיקה ישראלית

• יום ה, 11.3.10, 2:08
• |
• מחשבות
• |
• 100 תגובות

שלשום נפל דבר בישראל: עתיד המוזיקה הישראלית בסכנה. מי מאיים עליה הפעם? גלגלצ? המוזיקה המזרחית? אחמדיניג'אד? לא, הפעם הסכנה מגיעה היישר מכנסת ישראל.

כשזה שודר בחדשות ערוץ 2 חשבתי שזו הגזמה. כש"הארץ" פרסמו את הסיפור בגירסה מרוככת קצת נרגעתי, אבל אז קראתי את התקנות החדשות בנוגע לרעש סביבתי (לחצו על הלינק כדי לקרוא את נוסח התקנות), אותן יזם השר להגנת הסביבה גלעד ארדן, וחשכו אוזניי. גולת הכותרת: אסור לנגן. לא רק בין 2 ל-4, לא רק בווליום לא סביר, אלא פשוט אסור – מספיק ששכן אחד יתלונן עליך, ואפילו אם בסך הכל ניגנת להנאתך פרלוד של באך על גיטרה קלאסית, יהיה ניתן לזמן משטרה שתאסור עליך להמשיך ואולי גם תטיל עליך קנס. אגב, גם צפייה בטלוויזיה או האזנה למוזיקה עשויות להיחשב לעבירה במסגרת התקנות החדשות.

התקנות הקיימות כיום נגד רעש סביבתי קובעות שעות שאסור לנגן או להשמיע בהן מוזיקה (בין 2 ל-4 בצהריים ובין 11 בלילה ל-7 בבוקר, ראו סעיף 3 א' בתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש) – 1992) ורמת דציבלים פר זמן שאסור לעבור (ראו תוספת ראשונה בתקנות למניעת נפגעים (רעש בלתי סביר) – 1990) וכך יוצרות איזון בין רווחת השכנים לבין צורכי חובב המוזיקה או המוזיקאי הסביר. התקנות החדשות לעומת זאת מעבירות את כל הכוח לידיהם של השכנים. או בקיצור: התקנות האלו עלולות להוות מכה של ממש למוזיקה הישראלית, ולתרבות ככלל.

בתור מוזיקאי, תושב דרום תל אביב, שגר בבניין שעורכים בו שיפוצים, אני יודע על בשרי שרעש סביבתי זה אכן נושא טעון. יתכן מאוד שצריך לרענן את התקנות – אחרי הכל גם אני לא רוצה להתעורר ב-8 בבוקר מצווחת הגיטרה של השכן. אבל התקנות המוגזמות שהשר ארדן מציע שופכות את המים עם התינוק – הן אומנם מבטיחות שיהיה שקט, אבל אם לצטט את יורם טהרלב "אם ציפורים אינן שרות, המוות פה מולֵך". מדינה שמדכאת את המוזיקאים שלה, מדכאת את התרבות שלה. מעניין מה חבריו של ארדן למפלגת הליכוד, שרת התרבות חובבת המוזיקה לימור לבנת ושר החינוך חובב הפורטיס גדעון סער חושבים על זה.

מעניין גם שבניגוד לדבריו של ארדן, מסתבר שרעש סביבתי לא מפריע כל כך לרוב התושבים. אבל לצאת נגד רעש זה קל, נוח, ואפילו עשוי לזכות בחיבוק מהתקשורת (בשבועות האחרונים גם רענן שקד וגם רוגל אלפר, מוזיקאי בדימוס, פירסמו טורים נגד רעש סביבתי בהם הם הדגימו התקרנפות מהי. אולי עכשיו יהיה להם סוף סוף קצת שקט, אבל לו הייתי במקומם לא הייתי ישן טוב בלילה). מעניין גם שבדיוק השבוע פורסם ב-TimeOut ששכניו של יהלי סובול שומעים אותו מנגן. עם התקנות החדשות, מספיק ששכן אחד לא יאהב את זה – וליהלי סובול יהיה הרבה יותר קשה ומסורבל לעבוד על האלבום הבא שלו. קל וחומר כשמדובר במוזיקאים צעירים ומתחילים, שעול חדרי החזרות כבד מנשוא בשבילם. אבל אל דאגה, לשר ארדן יש פתרון: "לנגנים שרוצים להמשיך לנגן בביתם הוא ממליץ לעשות מיגון אקוסטי", נכתב במאקו. ארדן שכח כנראה שלא כל המוזיקאים בישראל באים ממשפחות שמרוויחות משכורת של חבר כנסת, ושמיגון אקוסטי עולה הון.

אם כבר קובעים תקנות נגד רעש, אולי הגיע הזמן להגביל את כמות הרעש שמותר לחבר כנסת חסר אחריות אחד לעשות תמורת הון פוליטי מהיר. בינתיים, כל מי שמוזיקה ככלל ומוזיקה ישראלית בפרט יקרה לליבו צריך להתנגד לתקנות האלו. קבוצת ההתנגדות בפייסבוק כבר כאן, העצומה כבר בדרך. בבקשה תפיצו את הלינק הזה.

ויש המשך:

• אני מדבר על הנושא בערוץ 10
• המוזיקאים מתאגדים נגד תקנות הרעש החדשות (וואלה!)
• עצומה של ברי סחרוף, מאיר בנאי ושלומי שבן נגד גלעד ארדן (וואלה!)
• המאבק הצליח – תקנות הרעש ישונו!

תגיות: גלעד ארדן, יהלי סובול, מוזיקה, פוליטיקה, רוגל אלפר, רענן שקד, רעש, תקשורת, תרבות

לא ניתן להגיב לפוסט אבל ניתן לשלוח טראקבק ישירות מאתרך.

...ובאותו עניין: