יש כבר 14 תגובות, יא אללה:

• 1
  רועי says:

  12.3.10 בשעה 14:40

  מה אני אוהב בירושלים?
  אבו גוש זה נחשב? 🙂
• 2
  רוז says:

  12.3.10 בשעה 18:12

  גרפיטי ירושלמי שאהבתי..
  http://www.facebook.com/album.php?id=525320198&aid=34299#!/photo.php?pid=773397&id=525320198
• 3
  יפעת says:

  12.3.10 בשעה 19:55

  עיר העתיקה
• 4
  דוב בילן says:

  12.3.10 בשעה 19:57

  ירושלים – נופים נפלאים סביב לה.
  אף פעם אני לא מרגיש שם בבית, אבל יפה ומעניין לבקר.
• 5
  ג'ון says:

  13.3.10 בשעה 16:21

  שכונת ימין משה – יופי של שכונה
• 6
  טל says:

  13.3.10 בשעה 19:28

  בהמשך לדיון על הרעש והקשרו לחוק העישון. בפעם האחרונה והיחידה שהייתי באוזן בר (אחרונה בכפל משמעות), עישנו שם באין מפריע. לא רק הלקוחות, אלא גם הברמנים שפיזרו מנז'טים על הבר. כל זה על רקע שלטים האוסרים על העישון במקום… המקום קטן סגור וצפוף והכניסה אליו עולה כסף.
• 7
  לזרבוי says:

  13.3.10 בשעה 19:42

  טל – מאחר ויוצא לי להיות באוזןבר בערך פעם-פעמיים בשבוע לפחות, אני יכול להעיד שאתה טועה. האוזן הם מהמועדונים הבודדים בעיר שמנהלים מדיניות נוקשה לגבי עישון, ברמה שאפילו על האמנים הם אוסרים לעשן בחדר האמנים (ראיתי את זה נאכף במו עיני).
  לגבי הברמנים – לאוזן יש איזור עישון לפי חוק, והוא איזור הבר. ברחבת ההופעה אסור לעשן, והצוות של האוזן מאוד מקפיד להורות לאנשים עם סיגריות לכבות אותן או לעבור לבר.

  לעומת זאת, אם כבר מדברים, בלבונטין יש בעיה – שם באמת חסרה אכיפה של החוק. לצערי הייתי עד לבחורה אסטמטית כבדה שביקשה מהברמנית להורות למישהו לא לעשן, ותגובת הברמנית הייתה "אני לא יכולה להגיד לו מה לעשות".

  (אגב, זה שהגבת פה אומר שאתה רוצה להיכנס להגרלה…? 🙂 לא יעשנו, אני מבטיח)
• 8
  טל says:

  13.3.10 בשעה 20:56

  דווקא בלבונטין הייתי ולא נתקלתי בבעיה. מהאוזן בר בפעם ההיא יצאתי ספוג עשן. למיטב הבנתי גם עישון בבר הוא מנוגד לחוק כיוון שאינו מפורד כלל מאיזור ההופעה ולא ניתן בשום צורה לחמוק מהעשן ולהנות מההופעה (שלצערנו) שילמנו עליה ונאלצנו לעזוב באמצעה. אני אשמח להווכח שהיום המצב שונה.
• 9
  טל says:

  13.3.10 בשעה 21:02

  הסעיף הרלוונטי מהחוק, סעיף 11

  ". מסעדה, מזנון, בית קפה, לרבות כל בית אוכל, בית משקה, מועדון, דיסקוטק או מקום אחר שבין עיסוקיו הגשת מזון או משקאות (כולם להלן – בית אוכל), למעט חדר נפרד לחלוטין, אם קיים, שהוקצה לעישון בידי הנהלת בית האוכל במפורש, אם הוקצה, ובלבד שיש בו סידורי אוורור תקינים והעישון בו אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של בית האוכל ושטחו אינו עולה על רבע של השטח הפתוח לציבור; "
• 10
  דקלה הולנדר says:

  13.3.10 בשעה 22:23

  הדבר הכי טוב בירושלים הוא הצווארון מעל הסוודר.
• 11
  קרן הלמר says:

  14.3.10 בשעה 1:55

  מעטה של קודש בלתי מוסבר בכל פינה
• 12
  דוב בילן says:

  14.3.10 בשעה 14:32

  סליחה על ההיגררות כאן לנושא של עישון במועדוני הופעות, אבל בתור מי שגם מגיע לאוזןבר לעיתים תכופות (בערך 4-5 פעמים בחודש או יותר), ומבקר במועדוני הופעות רבים נוספים, אני חייב לתקן אותך, לזרבוי: אינני יודע מה קורה בחדר האמנים במקום, אבל עובדה מוחלטת היא שבכמעט כל הופעה באוזןבר שהייתי בה (ומדובר בכמה עשרות הופעות בשנה האחרונה), אנשים עישנו במהלך ההופעה ברחבה, ואני לא מדבר על סיגריה אקראית אחת, אלא על כמה וכמה מעשנים כמה פעמים, לפעמים רבים. נכון שהייתי עד למקרים בהם אנשי הצוות במקום ביקשו לכבות סיגריות או להתרחק אתן מהרחבה, אבל זה לא שינה את העובדה שציינתי (לרוב המעשן מתרחק קצת או מכבה, ואחרי זמן קצר חוזר ומדליק שוב סיגריה באותו מקום).
  כל זה לא סותר את העובדה שגם בלבונטין הבעיה קיימת (אם כי, מנסיוני לפחות, במה פחות קשה מאשר באוזןבר). לצערי, אני לא חושב שאני מכיר מועדון הופעות שבו הבעיה לא קיימת – אפילו בתמונע, שבעבר באמת היו מקפידים שם על החוק, כבר נתקלים במעשני סיגריות במקום כמעט בכל הופעה.
  ודרך אגב: גם אם היו אוכפים במקומות כאלה את המדיניות של "עישון ליד הבר ולא ברחבת ההופעות" (מה שכאמור לא קורה בפועל), זה עדיין לא היה עולה בקנה אחד עם החוק, כפי שציין טל, וגם לא פותר את בעייתם של אנשים שממש מפריע להם כשמעשנים במרחק כמה מטרים מהם באיזור לא מבודד, גם אם הוא נחשב "מתחם אחר" (עשן הסיגריות לא יודע שהוא צריך להישאר רק במתחם מסוים, ואם אין בידוד הוא עובר גם למתחמים אחרים).
  מה שמצחיק – כלומר ממש עצוב – זה שבמקרה הזה לא רק שהחוק הגיוני ומוצדק לחלוטין, אלא שגם היה קל מאוד לאכוף אותו, אם רק היו האחראים לכך מתייחסים ברצינות וטורחים לעשות זאת.
• 13
  לזרבוי says:

  14.3.10 בשעה 18:58

  קודם כל – הזוכים הם דיקלה וג'ון.

  לגבי טענות העישון – יודעים מה, מבטיח להקדיש לזה פוסט נפרד בהמשך. אבל בקצרה – באוזן אוכפים כמה שאפשר. ברור שאם מישהו מניאק מעשן בשורה הראשונה, במקום צפוף וקטן כמו האוזן, הצוות לא יכול לראות אותו. אבל כשהם רואים מישהו, יש כלפיו אפס סובלנות.

  לגבי העמידה בתנאי החוק, זה כבר סיפור אחר. זה עוד מקרה שבו גלעד ארדן שפך את המים עם התינוק (ועל הדרך גם חיסל את הסיכויים לאכוף את החוק) כשהוא קבע תקנות שבית עסק סביר לא יכול לעמוד בהן.
  אגב, שיהיה ברור – אני תומך לגמרי בחוק העישון.
  אבל בואו נחכה עם זה קצת לפוסט עתידי (תנדנדו לי מידי פעם, זה נושא חשוב)
• 14
  טל says:

  14.3.10 בשעה 22:56

  הנה אני מנדנד 🙂

  זה אכן חוק חשוב בעיני.

  דוב, תודה על התגובה, אני גם מסכים איתך וגם שמח שהבהרת שהמקרה ההוא לא היה חד פעמי.