Cardiac arrest
יום ג, 18.5.10, 14:56 
לפני כמה שנים טובות הייתי בג'ה פן לפני אחת ההופעות המוקדמות של אטליז כשלפתע התנגן ברקע שיר שתפס אותי – הוא נשמע כמו שיר של להקת Cardiacs הבריטית, להקה שאני מאוד אוהב אך מעטים מכירים. אבל מה שתפס אותי יותר מהמוזיקה זה בנאדם ארוך שיער שרקד לצלילי השיר באושר גדול, ושר את כל המילים. ניגשתי אליו ושאלתי אם זה אכן שיר של Cardiacs, ובעיניים נוצצות הוא ענה שכן. כך הכרתי את שמי פרנקל, מוזיקאי, גרפיקאי ואדם מקסים, שאתמול בערב הלך לעולמו במפתיע.
חוץ מהיותו השגריר מספר אחד של Cardiacs בארץ, שמי היה המנהיג של הלהקה המטורפת Xamavar (כנראה הלהקה היחידה בעולם שהצליחה לחבר דיסטורשנים עם חמת חלילים), מעצב גרפי מוכשר ובחור מיוחד באופן כללי. היה לי את העונג והכבוד להכיר אותו, לבלות איתו בהופעה בלתי נשכחת של Cardiacs בלונדון ב-2007, ולהיעזר בו לא מעט כשהרמנו את ערב המחווה הישראלי ללהקה הזו, שנתנה לו כל כך הרבה השראה ושמחת חיים.
גם הסיפור הזה התחיל בפגישה מקרית ביננו – אחרי כשנה שלא ראיתי אותו פתאום נפגשנו במקרה בהופעה של Deerhoof בארץ (כל מי שהיה שם בוודאי זוכר את הארנבונים שהונפו מהקהל, שחלקם גם הלכו עם הלהקה הביתה אחרי ההופעה – הם היו מעשה ידיו של שמי כמובן). סיפרתי לו על הרעיון לערב המחווה, והוא מיד נרתם למשימה – הוא עיצב את הפוסטר של האירוע, תרם אינספור קטעי וידאו נדירים שלהם שהוקרנו במהלך הערב, ויחד איתי ועם אחי חגי הוא הגיש ספיישל ב-106FM על הלהקה (שניתן להאזנה כאן באון דימנד ולהורדה כאן). ובערב עצמו הוא נתן לי את אחת המחמאות הכי גדולות שקיבלתי בחיי – הוא אמר שהביצוע של הלהקה שלי לאחד השירים של Cardiacs התעלה על המקור. כשזה בא ממנו, זה היה משמעותי יותר מכל מחמאה אחרת. הוא יחסר לי.
לזכרו, אני מקדיש את השיר של Cardiacs (אלא מה) A Little Man and a House:
Leaving early, just before the hour
A few moments won't make any difference
Not to me, anywayThe early bird catches the worm
I don't really want to go in tomorrow
The man will tell me off for leaving early yesterdayClose your eyes dear, never mind
And there's voices inside me
They're screaming and telling me;
"That's the way we all go"
There's thousands of people just like me all over
But that's the way we all go
תגיות: cardiacs, Deerhoof, xamavar, הספד, שמי פרנקל
...ובאותו עניין:
- זכרונות מהפטיפון - מועדון הפטיפון סוגר את שעריו ביום שבת הקרוב. הנה רשימת ההופעות של אירוע הסגירה שיתקיים בשבת (21.3.09...
- כרטיסים חינם לערב המחווה לקרדיאקס - מה משותף לתום יורק, מייק פאטון ו[רם אוריון]? כולם הושפעו מלהקה בריטית עלומה בשם Cardiacs. לא הרבה אנ...
- T-Shirt Time - הרשת כבר מתמלאת בביקורות על פסטיבל "אינדינגב", כולם מתעסקים במוזיקה המצויינת ובבלאגן עם הכרטיסים (ול...
- להקת גיליאם מתאחדת! (2009) - (כן, שוב) אני לא כותב כאן הרבה על [גיליאם], הלהקה שלי שמנסה לערבב פרוגרסיב רוק ודביליות חסרת פשרות ב...
- הדוגמניות יורדות מהמסלול - כולם מכירים את זה, לכולם זה קרה פעם. הכרתם לפני שנים, עברתם הרבה חוויות מעצבות ביחד, חלקתם אהבות משו...
רציתי לכתוב הספד כדי שתעלה אותו בבלוג אבל הקדמת אותי וכתבת הכל.
במקום זה אני יושב ורואה הופעות של XAMAVAR ביוטיוב…
כל כך עצוב, כל כך לא נתפש.
אם שמי היה מגיב כאן הוא בטח היה כותב שעכשיו גם הוא וגם טים סמית' יכולים להגיד "That's the way we all go…"
זה כל כך הזוי איך ביום אחד בהיר, בלי שום התראה מוקדמת, נקטף אדם צעיר ומוכשר. תנצב"ה.
כאילו שהיום לא היה מספיק מעונן. הבשורה שקיבלתי בצהריים רק עכשיו מחלחלת ועצוב, עצוב לי מאוד.
לא היינו קרובים, אבל היה לי הכבוד להתראות עמו בשלל הזדמנויות. נפגשנו לראשונה, די במקרה, בבוקר מיוחד מאוד ביולי 2006. הקליק הוקלק עם האזכור הראשון לקרדיאקס, כמובן. מאוחר יותר אכלנו משהו ביחד ושמעתי לראשונה דמו של להקתו בדיסקמן שנשא עמו.
מאז הצטלבו דרכינו בשלל ארועים משמחים, בעיקר בהופעות טובות. בהופעה של Xamavar שזכיתי לראות הופתעתי כמה אדם עם חמת חלילים יכול להיות חיית במה.
בדצמבר, בערב המחווה לקרדיאקס, הוא היה נראה אקסטטי. לאורך כל ההופעה ההיא, אחת המרגשות בחיי, הוא עמד למרגלותי. בשירים הוא שר איתי בקולי קולות מילה במילה ובין לבין חייך אלי חיוך גדול.
ככה אני אזכור אותו.
בהלם.
אדם מקסים 🙁
RIP
here in London, got it late ,
crying
אני גם בהלם. הכרתי אותו קצת וזה מאוד מפתיע ומעציב לשמוע.
ההספד ריגש אותי עד דמעות. שיימס היה אהבה גדולה בחיי ועכשיו נאלצת להיפרד.
מתגעגעת ובטוחה שהוא ממש עכשיו יושב לו איפושהו עם הדיסקמן ומקשיב לקרדיאקס שכל כך אהב.
כל כך עצוב לשמוע. נדמה לי שכל מי שפגש בו אי פעם חיבב אותו ממבט ראשון. הוא באמת היה מקסים.
אדם באמת טוב שתמיד שמחתי לפגוש. עצוב.
יהי זכרו ברוך.
בשלושת החודשים האחרונים עבדנו שמי ואני ביחד על אתר האינטרנט שלי. אני עורכת דין טיפולית ומדובר במקצוע חד שויחודי במיוחד. כך שבאמת הייתי זקוקה לאדם רגיש נבון ואינטיליגנטי שיוכל לערוך ולבקר את התכנים שהכנתי לאתר. במהלך העבודה המשותפת התיידדנו נפגשנו וכמובן שוחחנו על הרבה מאוד דברים.
די מהר היה לי ברור שהתמזל מזלי למצוא בחור כל כך נחמד חייכן (תמיד בטלפון הרגשתי שהוא מחייך תוך כדי השיחה)מאנצ' כמו שאומרים. שגעתי אותו בלי סוף עם שאלות ועניינים בתחום העלום הזה – בניית אתרים…
וזכיתי לטיפול אכפתי, אמין, נגיש ובעיקר עם הרבה נשמה.
ביום חמישי 13 במאי עלה האתר לאוויר וכבר באותו היום קבלתי תגובות מתפעלות ומתרגשות ובקשות להפנייה לבונה האתר.
הרגשתי שהאתר הזה הוא בפירוש תוצר של עבודתם של שניים, שמי ואני, לא זו בלבד שהוא עשה עבודה גרפית יוצאת מגדר הרגיל אלא שפשוט הצעות רבות שהציע לי התקבלועל דעתי, גם מבחינת התוכן.
אנשים שהמלצתי להם על שמי כבר השאירו לו הודעה ואין עונה…
אני עצובה עד עמקי נשמתי, אני מסרבת להאמין שהוא איננו. במהלך היומיים האחרונים מאז שנודע לי על מותו, אני חושבת שעל כל כך הרבה דברים נותר לנו לדון, להחליט ולהתקדם.
צר לי על האובדן האישי שלי ועל אובדנם של כל חבריו.
אנא שתפו אותי היכן יושבי בני משפחתו שבעה.
תודה
אנשים יקרים
השבעה במושב בר גיורא
שמי היה איש יקר ומקסים,
אהבתו ל-Cardiacs בפרט ולמוזיקה בכלל נגעו ללבי. בתור המוח והלב מאחורי להקתו Xamavar חשבתי שהחזון המוזיקלי שלו נדיר ומיוחד.
הוא היה מעצב מדהים ומאוד אהבתי את עבודותיו איתנו, משפחת קול הקמפוס. היה לי אפילו העונג לארח אותו לסט משותף באחת מתוכניותיי.
אך יותר מכל הוא היה איש שתמיד כיף בחברתו, חייכן אמיתי ונפש טובה שלא מוצאים כל יום.
אני עדיין המום וכואב את האבידה.
ביום שבת, 22.5, אחותו טליה תהיה בת"א ברחוב רש"י 36.
לפרטים ניתן לפנות לרינת: 054-4381280
אין דרך לתאר את גודלו של שמי וגודל האבידה שלנו. עולם בלעדיו נותר חסר.
אחד הימים היפים בחיי היה היום בו ראיתי אותו לראשונה, אי שם ב-1989. זו היתה אהבה ממבט ראשון ומאז עברו 21 שנים של אהבה וחברות עמוקה, קשר מיוחד במינו שנשאר מאז ועד היום, עד השיחה האחרונה שלנו, מלאת הגעגועים, בה קבענו להפגש השבוע…
התמזל מזלי והקשר הוותיק שלנו בורך גם בשנים נטולות אינטרנט ומיילים.. אני יושבת וקוראת את המכתבים שלו, כישרון על של אומן, בכל תחום ודבר בו נגע. יצירתי ברמות אחרות. מכתבים של סופר עם כיתובים של צייר, עמוסים במשפטים ייחודיים, מילות אהבה של משורר ורגשות עזים, מתפרצים, בלי עכבות. משהו שאין לכולם, שאפשר רק להעריץ.
אני עדיין לא מעכלת ובטוחה שייקח לכולנו זמן.
שמחה לקרוא את המילים החמות של החברים, לראות (כמו שידעתי) כמה הוא נגע באנשים.
החיבור שלו למוסיקה היה מוחלט וכשהביא לי בתיכון כל חומר אפשרי של הפיקסיז, להקה אותה כמובן הכיר לי ושנינו הערצנו עד כלות, לא חשבנו שיבוא יום בו יגיעו לכאן ונוכל ללכת ביחד לראות אותם.
ההופעה שלהם תהיה בוודאי ההופעה המרגשת והעצובה ביותר של חיי. כל שיר בה יוקדש לשמי.
שמעתי על כך רק אתמול. כל כך עצוב.
שמי היה חבר ושיחק בשניים מהסרטים שביימתי בתקופת לימודי הקולנוע שלי. בזמני הצילומים של הסרטים היה משעשע את כולם, ובסוף הצילומים העניק לי קומיקס על הצילומים של הסרט. אין מילים לתאר את הנדיבות.
איש מתוק, מצחיק, מוכשר כל כך, איש אשכולות.
זכור לי שפגשתי אותו יום אחד אחרי שחזר מסקוטלנד מלימודי חמת החלילים. הוא היה גר בבית עם מרפסת ממש על המדרכה של רחוב יהודה הלוי (ליד "ג'ורג'"), הוא תלה לוח עם גירים צבעוניים על המרפסת כדי שהעוברים ושבים יוכלו לצייר או לכתוב ככל העולה על דעתם.
מדהים!
אני גרתי קרוב לביתו ביהודה הלוי ואני לא אשכח איך יום שישי אחד, באמצע צהרי שישי מהבילים בקיץ, שמעתי ממרחק נגינת חמת חלילים… ככה… מהדהדים ברחובות תל אביב…
האיש היה קסם…
בכלל כל משפחת פרנקל הם אנשים מיוחדים ומקסימים.
וואו…. לא נתפס.
איש יקר ומוכשר
הכרתי אותו דרך Xamavar, במסדרונות הצפופים ובפינת הקפה של אולפני כאוס.
בהחלט אבדה גדולה
נתנחם במה שהשאיר לנו על פני האדמה
אוי.
את שמי הכרתי בדרך חזרה מהופעות של הפיקסיז בלונדון, לפני שש שנים. כבר בדרך הלוך, כשעלינו שנינו למטוס בחולצות פיקסיז, שמנו עין אחד על השני, ונורא שמחנו להפגש שוב אחרי יומיים וחצי במטוס חזרה, כזוג נשמות תאומות, ולשתף חוויות מההופעות. שמרנו על קשר חצי-רופף (דיברנו כל פעם שעברתי ליד קפה ג'ורג') ונדהמתי כל פעם מחדש מהמהירות וההספק של שמי בכל מה שנגע בו.
ועכשיו? נשארנו בלי הופעה ובלי שמי. קוס אמק.