יש כבר 23 תגובות, יא אללה:

• 1
  עידו שחם says:

  20.3.10 בשעה 21:33

  כבוד גדול על הפעילות נגד תקנות הרעש! הייתי באמצע כתיבת פוסט נזעם בנושא כשראיתי את החדשות הטובות האלה. מחכה לראות את הנוסח החדש ומקווה שילמדו להבא להיות יותר אנושיים.
• 2
  soothsayer says:

  20.3.10 בשעה 22:02

  כל הכבוד על היוזמה הזאת ועל המלחמה בשמנו. כבוד גם לגלעד ארדן על שהשכיל להקשיב לדעות נוגדות וחזר בו. אם השר לאיכות הסביבה היה מישהו אחר, אולי זה לא היה קורה.
  גם אני הייתי בדרך לכתוב (קטע מתוך פוסט) נזעם, שמפנה בעיקר לפוסט שלך, ושמחתי לראות שאני יכול במקום להפנות לחדשות הטובות שכאן.
• 3
  ינון says:

  20.3.10 בשעה 22:38

  מזל טוב.
  רק כדאי לזכור שאת גלעד ארדן לא מעניין באמת אם מישהו עושה רעש. מעניין אותו שהשם "גלעד ארדן" יעשה רעש ויישמע בתקשורת. ואם הוא עוד חוזר בו ויוצא צעיר ומגניב ומתחשב – מה טוב.

  כך יוכל מר ארדן להמשיך להנות ממשכורת שר, לאשר בהינף יד את הצעות חבריו לממשלה (ואף מילה על פוליטיקה כמובן), ולהזיק לנו בדרכים שעוד לא דימיינו. את התזכורת לקיומו יקבל הציבור מברי סחרוף – היי, אפילו לא צריך לבזבז על זה את תקציב "קשר עם הציבור".
• 4
  נמרוד says:

  21.3.10 בשעה 0:35

  ינון – למה לתקוף פוליטיקאי גם על דבר וגם על היפוכו? אני לא אוהב את הכיוון שארדן לוקח את הכנסת בשנים האחרונות – כלומר של עודף חקיקה היכן שהשכל הישר צריך לשחק תפקיד, שגורם לזילות של חוקי הכנסת, אבל אני נותן לו את הקרדיט שהוא מאמין במה שהוא מחוקק.

  נדמה לי שבמקרה הזה היה עניין של ניסוח רשלני וחסר אכפתיות של החוק, שהיה חייב להיות מתוקן – אחרת החוק הזה היה הופך לאות מתה בספר החוקים של ישראל.
• 5
  נמרוד פ says:

  21.3.10 בשעה 0:58

  נדב שמחתי להכיר ואין לי ספק שעוד נשת"פ!
  תענוג לראות, או יותר נכון לקרוא, שיש עוד אנשים שאכפת להם ממה שקורה במדינה
• 6
  The Gospel According to Whom » דיוויד בואי: סוף של מסע מוזיקלי מודרך says:

  21.3.10 בשעה 7:07

  […] המאבק בעזרת פייסבוק, עצומות ואזכורים ברחבי הרשת של נדב לזר וחברים, להכפיף את החלק בתקנות המחודשות של חוק הרעש […]
• 7
  Goodnight Julia says:

  21.3.10 בשעה 10:58

  כל הכבוד על המאבק, ועל הסיקור התקשורתי הנרחב שהשגתם – ידיעות אחרונות, הארץ, ערוצים 2 ו-10, תחנות רדיו… כולם מדברים על המוזיקאי/בלוגר וקבוצת הפייסבוק שעצרו את התקנה המטופשת הזו.

  קבל ח"ח (-:
• 8
  ענת says:

  21.3.10 בשעה 12:31

  זה מה שנקרא תרגיל העז. אם ארדן היה מודיע לאסור לנגן מ-21 כולם היו קמים ומתקוממים. עכשיו מקבלים את זה בברכה.
• 9
  אדוה says:

  21.3.10 בשעה 14:09

  כל הכבוד על היוזמה!!!
  ובאותו נשא יש לי שאלה, אשמח לקבל עזרה:
  הבן שלי בן 13, מתופף מוכשר שנאלץ להפסיק לנגן בגלל שכנה שהחליטה לתבוע אותנו ואף זכתה….!
  השופט פסק כי היה רעש חזק מהתופים, נאלצנו לשלם הוצאות משפט ונאסר על בני לנגן כלל.
  האם עקב השינוי בחוק, הוא יכול לתופף?
  אודה לעזרתך.
  אדוה
• 10
  לזרבוי says:

  21.3.10 בשעה 14:33

  אדוה – אני לא יכול לתת לך ייעוץ משפטי… אבל אני יכול רק לומר שהחוק לא השתנה לטובת בנך. מה גם שהתקנות המשוכתבות טרם פורסמו. השאלה האם לא ניתן להגיע להסדר עם השכנה, שבטח לא נמצאת כל היום בבית. אפשר לתאם איתה ימים ושעות, כך שכולם יהיו מרוצים.
  אגב, מתוך סקרנות, על סמך מה השופט פסק שהתופים היוו רעש בלתי סביר? נעשתה מדידת דציבלים?

  ענת – על סמך ההתנהלות של המשרד להגנת הסביבה בפרשה, אני משער שזה דווקא לא היה תרגיל עז. בכל אופן את צודקת – גם ההגבלה של 9 בערב היא בעייתית לרוב המוזיקאים שעובדים בשעות היום, ועדיין לא ראינו את טיוטת התקנות – יתכן שהבעיה המהותית, לפיה כל הכוח נמצא בידי השכן, עדיין נמצאת שם.
  בקיצור, ניצחנו במערכה, אבל המאבק נמשך, שלא יהיה ספק. נחכה להתפתחויות.
• 11
  אביטל says:

  21.3.10 בשעה 23:53

  אינשאללה השכנים של כל חותמי העצומה יתחילו ללמוד תופים.

  (ואפרת גוש היא לא צמרת של שום דבר).
• 12
  רועי פוברצ'יק says:

  22.3.10 בשעה 3:34

  שמח לראות שהמחאה והמאבק עזרו ועוד לראות שחברי כנסת לפעמים יודעים גם לקחת צעד אחורה.
  השר ארדן מנסה להכניס עוד ועוד חוקים איפה שהשכל הישר צריך לפעול (כמו שנאמר פה למעלה) פשוט מפני שרוב האנשים מפסיקים להפעיל את השכל הישר מדי פעם ושרים מחפשים פתרון (לא מהסיבות הנכונות אבל פתרון). הנושא של להרעיש הוא הגרסא הקלה יותר של איסור מכירת אלכוהול אחרי 11 בלילה ועוד. אבל אני שמח שבמאבק הזה, הייתה לנו אמרה.
  נדב, וכל מי שנרתם למאבק, תודה רבה לכם!
• 13
  תנו לעשות רעש בשקט | המאזין says:

  24.3.10 בשעה 0:16

  […] תקנות הרעש החדשות שעשו לא מעט רעש בעצמן, גלעד ארדן, תיקן את הסעיף שעוסק בהשמעת מוזיקה. אפשר לנשום לרווחה ולחבר את הגיטרה למגבר, לפחות עד 9 […]
• 14
  davecom says:

  2.4.10 בשעה 21:32

  המממ…. ציטוט:

  "אפשר עוד להתווכח גם על התקנות המשופצות, אבל בואו נעצור קודם ונגיד – ניצחנו!"

  אכן ניצחתם. כי מה זה משנה אם זה הצליח או לא, העיקר ש"כולם מדברים על המוזיקאי/בלוגר וקבוצת הפייסבוק שעצרו את התקנה המטופשת הזו." כמו שכתבו פה בתגובות.

  ועוד 2 ציטוטים:

  "לא אלאה אתכם בתהליכים שהתרחשו מאחורי הקלעים, שחלקם היו מתישים ומלאים בפוליטיקה קטנה וקטנונית"…

  "אם להשתמש במליצות של פוליטיקאים, אנחנו נעמוד על המשמר"

  זה בסדר, אז אתם כבר פוליטיקאים. לטפוח לעצמכם על השכם ולרוץ לספר לחבר'ה שאתם טופחים זה שיעור ראשון. מקווה שכולם פה ילמדו וכולנו נספר על עצמנו בכל הזדמנות ונהיה מרוצים.

  בחיי נדב שאתה מחזיר אותי ליהדות. יש דבר כזה שנקרא "מתן בסתר". הוא נועד לתרום למטרה שאתה מאמין בה אבל לצאת מספיק צנוע ולא לעשות מזה סיפור גדול מידי. כי מה שחשוב זאת המטרה שהושגה והאפשרות שתרוויח ממנה.

  תנוח קצת. בחייך.
• 15
  לזרבוי says:

  3.4.10 בשעה 14:42

  davecom – שמע, חבר, אני יכול לתקוף אותך בחזרה על קשייך בהבנת הנקרא ("בואונעצור קודם ונגיד – ניצחנו" = הנצחון הוא של כולנו, לא שלי או של אף אחד אחר), או על המופרכות של ההשוואה למתן בסתר (איך בדיוק מנהלים מאבק ציבורי בסתר?). אבל בוא נעשה משהו אחר שעשוי להיות בונה יותר.

  אני רוצה ללמוד ממך. ספר לי בבקשה איך היית אתה מתמודד עם הסיטואציה. ובפרטים, לא בכותרות כמו "מתן בסתר". ספר לי בצעדים של ממש איך לדעתך נכון היה לנסות ולהוביל לגניזת הצעת החוק בדרך אלגנטית וצנועה יותר.

  אשמח להחכים.
• 16
  עמרי says:

  3.4.10 בשעה 16:42

  מר לזר,

  ראשית, כבוד על היוזמה ועל ההצלחה (היחסית בלבד, אך עדיין מרשימה). באמת שזה חשוב ומעורר כבוד.

  אבל, נדמה לי שמי שלוקה בהבנת הנקרא זה אתה: תנסה לקרוא את ההודעה של דייבקום מתוך הממד האלגורי שבה, לא מתוך הקריאה שהתגובה שלך מרמזת אליה שהיא, בוא נאמר בעדינות, דמגוגית.

  עוד שתי הערות בעניין, ברשותך:

  כאמור, ההצלחה שלך/כם היא מרשימה, אך היא חלקית. לא "ניצחתם" והחוק גם לא "נגנז". כשאתה יוצא בהצהרות כאלו אתה מוביל אנשים להגיב לך כמו שדייבקום, אני ולילה טוב יוליה (בין אם הגיבה בציניות או לא) עושים.

  קצת מצחיק לדבר על נפלאות הדמוקרטיה בישראל כשדברים כאלו קורים במדינתנו:
  http://www.independent.co.uk/news/world/middle-east/israeli-leak-suspect-held-in-secret-house-arrest-1930672.html

  לא כולם צריכים לעסוק בפעילות פוליטית, וחשוב מאוד גם במקביל לעסוק ולהלחם למען התרבות בארץ בכלל והמוזיקה בפרט, אבל בחייאת…קצת פרופורציות, גם לגבי ה"הצלחה" וגם לגבי ה"דמוקרטיה". אפשר לבטל בקלות את הדיון ב"בועתיות" או "ביצתיות" כבנאלי, מעיק וחוזר על עצמו, אבל לפעמים זה יוצר תחושת קבס, ואני מתנסח כאן עוד בעדינות.
• 17
  davecom says:

  3.4.10 בשעה 19:57

  כמו שעמרי כתב, נראה לי שקצת לא הבנת מה אני בעצם אומר.

  אני אהיה מנומס ונחמד, לפחות בהתחלה. סחטיין על המאבק, כל מאבק הוא חשוב וכל הכבוד. פשוט בגלל שטרחת לעשות את זה בעצמך לא מצאתי מקום להגיד את זה גם.

  מה הטעם אחרי הכל? המציאות האנושית שלנו בנויה מפעולה ותגובה. אם אתה יושב בפינת רחוב ובוכה בכי תמרורים על מר גורלך, יש מצב שמישהו יעצור, חבר טוב או סתם עובר אורח, וינסה לנחם אותך ולהגיד לך שהכל בסדר. אם אתה עומד כמו טווס ומספר איזה יפה וחכם אתה, תצפה שלפחות מישהו אחד יבוא ויגיד לך להירגע ושזה לא בדיוק הדבר היחידי שהקיום שלך מורכב ממנו.

  נכון. אני די ציני. ככה זה. אני בסה"כ מנסה לתת קצת קונטרה ולהכניס איזו סיכה בנפיחות והיהירות העצמית שלך. כי באופן אישי משהו כאן ממש חורא לי. לא כי אני מקנא, אלא בגלל שאני לא הייתי מתנהג ככה.

  יותר נכון, מצאתי את עצמי מתנהג ככה בעבר עד שמישהו הזכיר לי, ולא בצורה יפה כ"כ אגב, שאני נשמע קצת פוץ. ועכשיו אני אומר את זה גם לך. אתה קצת פוץ. ולא רק בפוסט הזה.

  פשוט צורת הניסוח שלך היא כבר כמו של פוליטיקאי שרץ לאנשהו. אני מכיר הרבה אנשים שעושים לא פחות ולא טורחים לכתוב אח"כ על עצמם בבלוג. הם פשוט עושים.

  לגבי צורת פעולה. להגיד לך את האמת – החוק הזה לא ממש מעניין אותי. הכי הרבה שעשיתי זה לחתום על העצומה. נראה לי שזה מה שרוב האנשים פה עשו. וזה בסדר.

  הרגשתי באיזשהו שלב, ואני לא היחידי, שאולי הרשעות של החוק הזה היא לא מה שעשו ממנו. יכול להיות שיש משהו בחידוד התקנות נגד רעש, כי לדעתי זאת רעה חולה שחובקת את כל המדינה.

  לך תדע, אולי בגלל התיקונים שלך אתה בעצמך תתקל באיזה ערס שבא לו לשמוע מוסיקה מחורבנת בפול ווליום מול הבית שלך. ואז תגלה בדיוק עד כמה החוק היבש יכול לעבוד גם נגדך.

  באופן אישי מה שאני עושה במקרים כאלה… אין לי מושג. הייתי בלהקות, עשינו רעש לשכנים, לרוב בשעות סבירות, ואם היתה בעיה היינו מתקמבנים איכשהו עם השכנים. אני יודע שגם בעלי מקומות ימשיכו להתעמת עם שכנים ומשטרה באופן נקודתי בלי קשר לאיך שהחוק הזה ייראה.

  זהו. אני עובד על בסיס יומי, אני לא פוליטיקאי והאמת שרוב מה שאתה כותב פה פשוט לא מעניין אותי. אם תהיה לי בעיה אני מניח שאנהל מאבקים בעצמי ולא אפנה אליך בעזרה. בעיקר כי לא בא לי שמישהו יעמוד ויספר לי שאני חייב לו קול בבחירות הבאות או את שביעות רצוני על פעילותו בגלל שהוא הציל לי את שעות הפנאי.

  כי זה בדיוק מה שאתה עושה פה כרגע ועל זה כל התגובה שלי פה.
• 18
  לזרבוי says:

  4.4.10 בשעה 1:34

  davecom – תראה, כתיבת בלוג, כמו הקמת להקה או עיסוק בפיסול או כתיבת ביקורות תיאטרון או כל דבר שכרוך בביטוי אישי, יש בו מין הפוציות והיהירות. לכל מי שמבטא את עצמו יקומו מתישהו מתנגדים שיגידו "מי שַמךָ?", או בעברית מדוברת יותר "למה מי אתה?". והרבה פעמים – בצדק.

  אז כן, כתיבת בלוג זה מעשה לא צנוע, אולי אפילו יותר מכל צורת ביטוי אחרת. זו אחת הבעיות האינהרנטיות של המדיום הזה. אבל זה לא בהכרח אומר שכל מה שנתפס כחוסר צניעות בהכרח נובע מחוסר צניעות.

  עשית כמה הנחות בקשר לאופי שלי על סמך הכתיבה שלי. לגיטימי. עכשיו תורי לעשות את אותו הדבר על סמך הכתיבה שלך (ולא רק בדיון פה): אל תיפגע, אבל נראה לי שקצת עצוב שם אצלך. אתה מצייר עולם בו הכל נובע מאינטרסים, בו הכל ניראה דרך משקפיים ציניות, בו לא קיימים מושגים כמו מניעים אלטרואיסטיים או תחושת שליחות או אחריות ציבורית, אלא רק תועלת אישית ורווח פוליטי. עולם שאין בו תקווה לשינוי, שלא מאמין במחאה ציבורית, שמתנהל מתוך תחושת תבוסתנות (אותו כנ"ל, אגב, תקף גם לגבי הקריאה של עמרי את הודעתי הקודמת – עמרי, בחרת לראות את ההודעה שלי כהתנגחות דמגוגית ולא כמו מה שהיא הייתה באמת – הגשת יד וקריאה לדיאלוג).

  העולם שלי לא נראה ככה, ואם זה הופך אותי לפוץ – אני מקבל את התואר הזה באהבה. קח דוגמה: הבלוג הזה קיים שנתיים, במהלכן אני לא ישן מידי יום חמישי כדי להעלות לוח המלצות בזמן. אתה בטח קורא את זה ואומר "שוב הוא טופח לעצמו על השכם, כאילו שזה לא מביא לו כרטיסים חינם וחנופה ממלא מוזיקאים". ויודע מה? זה כן. אבל לא בגלל זה אני עושה את זה. כל מה שנעשה בבלוג הזה נעשה מתוך אהבה למוזיקה, תחושת שליחות, והבנה שצריך להחזיר משהו לתרבות הישראלית. אם אתה באמת לא מסוגל להבין את זה – צר לי עליך. באמת.

  אותו כנ"ל גם לגבי המאבק בתקנות (שאת הטענות שלך לגביהן נשים בצד, כי אני מרגיש שכבר עניתי עליהן במקומות אחרים). אם אני מופיע בטלוויזיה, זה לא כי מגניב אותי להיות בטלוויזיה – זה כי מישהו צריך לדבר על זה, ואם המישהו הזה צריך להיות אני, אז בכיף. ואם אני כותב כאן על הצלחת המאבק, זה כי אני יודע שהרבה אנשים שהתעניינו בסיפור הזה יחזרו לקרוא כאן כדי להתעדכן בהתפתחותו. ואם אני מתאר את חלקי במאבק, זה לא כדי להתרברב, אלא כדי לספר את זה מנקודת מבטי האישית – אם הייתי רוצה לספק דיווח אובייקטיבי, הייתי עיתונאי, לא בלוגר. ואם אני עושה את כל זה בהתרגשות מוגזמת, זה כי אני באמת מתרגש. זה כיף להתרגש, אז למה לא?

  בניגוד למה שכתבת, שיעור ראשון בפוליטיקה הוא לא לטפוח לעצמך על השכם ולרוץ לספר לחבר'ה. זה השיעור השני. השיעור הראשון הוא להיות מסוגל להיות ציני לגבי כל דבר. ולפחות מהבחינה הזו, נדמה לי שאתה פוליטיקאי הרבה יותר טוב ממני.
• 19
  לזרבוי says:

  4.4.10 בשעה 2:07

  בקריאה נוספת – אני חוזר בי מההערה האחרונה, היא הייתה סתם עוקצנית ולא נחוצה. אני מניח שהציניות המוחלטת של ההודעה שלך הוציאה אותי משלוותי. סליחה.
• 20
  davecom says:

  4.4.10 בשעה 9:10

  Cool. מקובל עלי רוב מה שאתה אומר למען האמת. באמת.

  וכן, עצוב פה מאוד. הגיע הזמן לכתוב גם את זה בעולם האינטרנטי השמח והמלא באושר. לא אומר שזה אחרת במצב שלי, תאמין לי.
• 21
  לזרבוי says:

  2.8.10 בשעה 15:13

  הדיונים על חוקי הרעש מתחדשים. החוק עצמו כמעט ולא השתנה – למעט השעה שממנה אסור לנגן (10 בלילה). חוץ מזה, כל הפגמים של החוק, לרבות ההגדרה השערורייתית של רעש סביבתי כ"רעש שמפריע לאדם אחר", נשארו.

  מה בכל זאת השתנה? הפעם המשרד לאיכות הסביבה מבקש פידבק מכם. אל תחסכו ממנו, תצביעו נגד הניסוח, ואם אפשר תנמקו
  http://www.shituf.gov.il/discussion/207
• 22
  הנפילה | המאזין says:

  25.11.10 בשעה 18:28

  […] גירוש העובדים הזרים, הצעת החוק להגבלת רעש שתודה לאל ששונתה, ועוד […]
• 23
  לביא says:

  9.10.11 בשעה 4:41

  אני לא מבין איך כל האומנים אללו חתמו על דבר כזה.. איך?