יורדים לשוליים
יום א, 3.1.10, 21:45 
שנת 2010 שמחה לכולם! עשור חדש זה זמן טוב לשינויים שבתקווה יקרו פה בשבועות הקרובים, והנה הראשון שבהם: עד היום, הבלוג אטמי אוזניים הוגדר כ"בלוג מוזיקת אינדי ישראלית". אך לא עוד.
זה עדיין יהיה בלוג, הוא עדיין יעסוק במוזיקה, והיא עדיין תהיה ישראלית. מה שישתנה זה ההתייחסות לאינדי. אין סיבה לבהלה, אני לא עומד לכתוב מהיום על מירי מסיקה וקובי פרץ, אבל הגיע הזמן להודות שהמילה "אינדי" תמיד הייתה בעייתית. בניגוד למשמעות שלה בחו"ל, שם היא מזוהה עם סגנון מוזיקלי ספציפי, אצלנו היא כוללת להקות Pאנק מכוסחות וזמרות ברים ענוגות אלו לצד אלו. היא אפילו לא מייצגת יותר את הסטטוס הכלכלי או את פעילותו העצמאית של האמן מאחר וקמו כאן כבר לייבלים עם גב כלכלי שעוסקים במוזיקה הזו במשרה מלאה, והאמנים החתומים אצלם הם כל דבר חוץ מעצמאיים. תוסיפו לכך את העובדה שאני כותב כאן גם על אמנים שכבר קיבלו הכרה ממסדית ותקשורתית, וחלקם אפילו מצליחים – וקיבלתם בלאגן.
אז מה בכל זאת משותף לכל המוזיקאים שהבלוג הזה בא לקדם? דבר אחד פשוט: הם עושים מוזיקת שוליים. זה לא בהכרח אומר שהם לא יכולים להצליח ואולי אפילו לקבל חיבוק מהמיינסטרים. זה כן אומר שזה לא מהווה שיקול ביצירה שלהם, שבמהות שלה אינה מנסה להיות פופולרית. תחת ההגדרה הזו נכלל למעשה כל יוצר שעושה משהו שחורג מהמרכז, גם אם הוא לא גדל על הפיקסיז, גם אם רגלו לא דרכה מעולם בפטיפון, וגם אם אנשי גלגלצ אימצו אותו לחיקם. וזה כל השינוי – שינוי קטן, קוסמטי, טרמינולוגי בעיקרו, אבל שינוי שלדעתי לוכד באופן חד יותר את הגישה של הבלוג הזה כלפי מוזיקה. תחת הגישה הזו, נינט היא לא פחות שוליים מהפשרות, ושלומי שבן יכול למלא את המשכן לאמנויות הבמה ועדיין לקבל איזכור בהמלצות לצד אבישי אפרת.
אז מעכשיו, במקום "אינדי", אימרו "שוליים"
(ולמלעיזים: במקום "אינדי-שמינדי", אימרו "שוליים-שמוליים").
שתהיה שנה אזרחית טובה לכולכם, ושתהנו ממוזיקה מצויינת, בשוליים, במרכז ובמה שבינהם.
תגיות: אינדי, הבלוג, מיינסטרים, שוליים