חזרת כוברת
יום ה, 24.6.10, 8:45 - |
המוזיקה שלי, מחשבות- |
15 תגובות
לטובת כל מי שתהה לאן נעלם בלוג המוזיקה שהיה פה פעם, אתם יודעים, זה שהיה בו קצת יותר תוכן מאשר חלוקות כרטיסים חינם (not that there's anything wrong with that), אני חייב לשתף קצת ממה שקורה איתי בחודש האחרון.
זה תמיד כיף לסגור מעגלים בחיים. אחד הדברים הראשונים שעשיתי כשהתחברתי לראשונה לאינטרנט, אי שם ב-1995, היה להיכנס ל-Yahoo ולכתוב "כוורת". מאוד אהבתי את הלהקה, אבל לא ידעתי עליהם הרבה – למעשה ידעתי כל כך מעט עד שחשבתי שהבחור ששר שם עם הקול המצחיק הוא שלמה בראבא. אתרי האינטרנט הישראליים, שהיו אז בחיתוליהם, לא ממש עזרו לי ללמוד עליהם דברים חדשים, אז לא הייתה לי ברירה אלא להרים את הכפפה. אם מישהו היה אומר לי לאן הכפפה הזו תוביל אותי 15 שנה מאוחר יותר, הייתי אומר לו "לך ספר לסבתא".
את אתר המעריצים הלא רשמי של כוורת (שם קליט, אתם חייבים להודות) פתחתי בסוף 1996, והוא כלל מאגר מידע על הלהקה וחבריה שהלך וגדל על בסיס יומיומי. בשיאו האתר כלל ביוגרפיות, דיסקוגרפיות, תמונות, ראיונות, מילים, ואקורדים לכל שירי הלהקה. כך בעצם החל הפלירטוט שלי עם כתיבה על מוזיקה באינטרנט, ומאז ועד היום המטרה הייתה ונשארה זהה: לעזור לאנשים לגלות את המוזיקה המצויינת שנוצרת סביבם. הפסקתי לעדכן את האתר ב-1999, אבל האהבה לכוורת נשארה עד היום.
ועל כן מאוד שמחתי לקבל טלפון מפתיע לפני חודש וחצי. על הקו היו האנשים הטובים מהאוזן השלישית, ששאלו אותי האם נשמע לי הגיוני להרים מחווה לכוורת במסגרת אירועי לילה לבן, בה יבוצעו כל (!) שירי הלהקה. ברור שבלב אמרתי לעצמי שאין סיכוי להרים 40 ומשהו שירים כל כך מורכבים בזמן כה קצר, אבל מאחר והלב שלי הפסיק לפעום באותו רגע הוא לא ממש יכול היה להשתתף בשיחה. אז הסכמתי.
הרמנו להקת בית שכוללת מלבדי את גדעון כרמל (עוזי נבון ומכרים) בתופים, אורי מילשטיין (מיכל לוטן, נערי פוסטר) בקלידים ואת נדב הולנדר ואמיר זאבי האדירים, שהתמודדו בגבורה ובכשרון רב עם תפקידי הגיטרות המטורפים ביותר שנוגנו אי פעם בארץ. ובחודש האחרון הצטרפה לחזרות שלנו גלריה מרשימה של כשרונות, שיבואו לשיר ולנגן איתנו – דורי בן זאב (עוד סגירת מעגל – הדמות של פוגי כיכבה אצלו ברדיו כבר ב-1971) , שמואל וילוז'ני, חמי רודנר, האחים רמירז, יהוא ירון, עמית ארז, יותם בן חורין, דייוויד מזרחי מתעני אסתר, שי נובלמן, קוואמי, קלין (סדייל), איה זהבי פייגלין מכל החתיכים אצלי, תומר שרון, איתן רדושינסקי ועוד רבים, בינהם אפילו דינה סנדרסון ומקס אולארצ'יק.
אנחנו עובדים על זה למעלה מחודש, החזרות ארוכות ולא קלות והלחץ דיי גדול, אבל בסופו של יום אני שומע אותנו מנגנים קטע מטורף ולא מוכר כמו "הקדמה תזמורתית צפוף באוזן", קטע שלא בוצע בהופעה חיה מאז 1975, ואני אומר לעצמי – קורה פה משהו מיוחד, זה שווה את זה. וזו הסיבה לכך שהבלוג קצת מוקפא. אם זה מנחם אתכם, הוא לא לבד – כל החיים שלי קצת בהקפאה כרגע. ביום ובלילה, אני במצב איום. טוב, אולי לא איום, אבל אין ספק שאני נרדם בלי לישון. מה שבטוח, זו תחושה נהדרת לסגור את המעגל הזה, גם אם יש לו צורה של משושה.
תגיות: האוזן השלישית, כוורת, משהו אישי